תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

צדק חברתי

02/09/2004
עמודים אלול תשס"ד (686) 12
צדק חברתי
דעה

במעגלי צדק
בצום י"ז בתמוז, באחד הימים החמים ביותר של השנה, התגשם לי חלום. ביום זה התכנסו בירושלים כמה אלפי אנשים, שבאו להרים דגל חדש – דגל הצדק החברתי. החידוש בדבר היה שקול זה יצא לראשונה, כמדומני, מהציבור הדתי. פרשיות רבות העסיקו ומעסיקות את עולמנו הדתי. על הרבה מאוד נושאים אנחנו נלחמים "מלחמת קודש", על תחבורה בשבת, על נישואים אזרחיים, על חוק החזיר ועל הקרנות של סרטים כאלה ואחרים. לאחרונה הייתה בעולם החרדי סערה של ממש סביב עניין הפיאות הנכריות, וכמובן גורלה של ארץ ישראל מעסיק אותנו חדשות לבקרים. אבל מעולם לא נשמע קולנו, קולה של היהדות הדתית, על רבניה ומנהיגיה, בשאלות על חברה צודקת יותר. לא השמענו את קולנו בענייני תנאי העסקה מחפירים, באי תשלומי משכורות במשך תקופות ארוכות ובלתי נסבלות לעובדי מועצות מקומיות ומועצות דתיות. לא נשמע קולנו בנושא אלימות במשפחה, תאונות הדרכים, ניצול של עובדים זרים וסחר בנשים, שהולך והופך את מדינתנו לאחת המדינות המובילות ב"ענף".
מסתבר, שקבוצה של צעירים דתיים ירושלמים בשנות העשרים לחייהם, החליטו שהם מעוניינים לעשות מעשים טובים בעולם. תחילה, ניסו את כוחם בשוק הצדקה והעזרה למשפחות נזקקות. הלכו והתנדבו ואף ארגנו מצרכי מזון וכסף לנזקקים. אבל עד מהרה הם גילו, שתחום זה מכוסה בצורה מרשימה. ברוך ה', אזרחים רבים וטובים מוכנים להתנדב למען אחרים ועוסקים במתן צדקה וסיוע לנזקקים. ואז, חיפשו אפיק אחר לפעולה, וגילו, כאמור, את הצורך הדחוף לעורר את הציבור לא רק ל"צדקה" אלא ל"צדק חברתי". בעוד שהצדקה, במובן הרגיל, מנסה להתמודד עם הבעיות הקשות של העוני, הצדק מבקש לשרש מן היסוד את הגורמים לעוולות האנושיות. למעשה, זו גם המעלה הגבוהה ביותר של צדקה משמונה המעלות, מתן הלוואה או הצעת שותפות כלכלית למי שעלול ליפול. הצדקה בדרגתה הגבוהה מנסה למנוע מראש את תופעת העוני ולא רק להתמודד אתה לאחר שהיא נוצרה.
חבורה זו של צעירים, הצליחה לעורר את לבם של רבנים ומנהיגי ציבור שגילו עד מהרה שנושאים אלו יכולים לאחד סביבם רבנים בעלי דעות פוליטיות וחינוכיות שונות. הסתבר, שנושאים אלו הִנם בעצם בקונצנזוס הדתי, אלא שמעולם לא עלו על סדר יומנו הציבורי. וכך נענו מספר מרשים של רבנים מכל תתי-הזרמים של הציונות הדתית, לעורר את הלבבות ביום הצום, לחשבון נפש דתי בנושא הצדק החברתי.
בחלק הראשון של ההתכנסות נערכו, במקביל, כעשרים שיעורים על ידי רבנים, מחנכים ומחנכות, גם מהקיבוץ הדתי (הרב דוד ביגמן וחזי כהן מישיבת מעלה גלבוע, יוסקה אחיטוב, הרב יואל בן נון - ראש הישיבה בעין צורים ואנוכי. כמו כן הרב בני לאו מיודענו). לאחר מכן נאמרו "דברי כיבושין" בפני כלל הציבור, על ידי הרבנים יעקב אריאל, הרב שג"ר, הרב שלמה אבינר, הרב ליכטנשטיין והרב מוטי אילון. כל זה נעשה כמובן יחד עם תפילת מנחה וקריאת התורה ב"רחובה של עיר" בכיכר ספרא.
אומרים שהמארגנים ציפו לחמש מאות איש והגיעו בפועל כמה אלפים. מסתבר שיש תקווה! הציבור שהגיע לשם היה מגוון ומכובד. התברר לפתע, שעל אף כל חילוקי הדעות שהולכים ומתחדדים בשנים האחרונות בין חלקים שונים בציונות הדתית, עדיין רב המשותף על המפלג, בנושאים אלו של הצדק החברתי והצדקה, ובנאמנותנו אל המדינה, וכל זה מתוך נאמנות אל התורה וקיום מצוותיה - אנו כולנו מאוחדים. לדעתי, יש להמשיך ולהדגיש דרך זאת ולהפוך אותה לאידאה המרכזית של הציונות הדתית בשנים הקרובות. אין זה סותר, כמובן, עיסוק בנתיבים רוחניים חדשים בכיוונים שונים, אך המאחד חייב להיות קשור לשאיפה להפיכת מדינת ישראל למקום צודק ומוסרי הרבה יותר ממה שהוא היום.

רעיון ההתכנסות ביום הצום ברחובה של עיר התבסס על דברי המשנה בתענית (פרק ב):
סדר תעניות כיצד - מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין וכל אחד ואחד נותן בראשו הזקן שבהן אומר לפניהן דברי כבושין 'אחינו לא נאמר באנשי נינוה (יונה ג') וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה' ובקבלה הוא אומר (יואל ב') 'וקרעו לבבכם ואל בגדיכם'";

מקווה אני מאוד, שכיוון זה ימשיך ויתפתח בציבור שלנו, ונדע להשתלב בעשייתנו בתוך הקול הזה.
הרב דוד אסולין, סעד
חסר רכיב