תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

נשים - מחוייבות ואחריות

12/07/2004
עמודים תמוז תשס"ד (684) 10
נשים במעגלי מחויבות ואחריות
רב-שיח
עם שלוש נשות קיבוץ
עם המון עשייה
והמון אהבה ויכולת הכלת האחר

משתתפות: רונית צור, עין הנצי"ב – מרכזת היחידה לחקירות ילדים
עיריה מרדכי, שלוחות – שופטת
שרהל'ה נויבואר, טירת צבי – מנחת סדנאות
מנחה: אילה צרויה, קב' יבנה

עיריה מרדכי: שופטת שלום בבית שאן. נולדה בקנדה וגדלה בניו-יורק. עלתה בגיל 19 לארץ, למדה באוניברסיטת בר-אילן. נישאה, ונולדו 2 ילדים. מאוחר יותר התגרשה. באמצעות חבריה לגרעין בשלוחות הכירה את בעלה השני, יאיר מרדכי הי"ד. היא נישאה לו והעתיקה את מגוריה לשלוחות, אל הקיבוץ בו היה יאיר חבר במשך שנים. יאיר נהרג בחול המועד סוכות תשס"א, בהיתקלות עם מחבל בכניסה לקיבוץ, והשאיר 4 ילדים מנישואיו הראשונים ובת משותפת קטנה מנישואיו לעיריה.
בהיסטוריה המקצועית שלה הייתה עיריה עורכת דין פרטית במשך כ-8 שנים, עבדה בייעוץ משפטי בעיריית נתניה, ובהמשך, כיועצת משפטית בעיריית חדרה. כשנתמנתה לשופטת בית משפט השלום במחוז הצפון, העתיקה את מקום מגוריה לשלוחות. בהסמכתה היא גם שופטת נוער, משפחה ותעבורה.

רונית צור: חוקרת ילדים. נישאה לידידיה, בן עין הנצי"ב, ויש להם 5 ילדים. שנים רבות עבדה בחוץ כקצינת מבחן. יחד עם זה מילאה תפקידים מרכזיים בקיבוץ – הייתה מרכזת פנים ומרכזת ועדת חברים וחינוך. לפני 4 שנים נתבקשה להקים יחידה לחקירות ילדים לאזור חיפה והצפון.
היחידה שייכת למשרד הרווחה, וחוקר הילדים תפקידו לבצע חקירות בקרב ילדים עד גיל 14, נפגעי אלימות פיסית קשה בתוך המשפחה או שנפגעו על ידי אחראי, כמו מורה, מדריך, מטפלת וכו'. כמו כן, בעבירות של תקיפה מינית ייחקרו הילדים כקרבנות עדים או חשודים. החוק בנושא מתפתח כל הזמן ויותר תחומים נחקרים כיום על ידי חוקרי ילדים (כמו במקרים של עדות לרצח או ניסיון לרצח).
עבודתו של חוקר ילדים משתרעת לאורך כל שעות היממה, שבת וחג. הוא הראשון שמוזעק לטפל ועליו לאשר את הבדיקה הרפואית, אם זה בבית החולים או במכון לרפואה משפטית. תפקיד חוקר הילדים הוא לדובב את הילד ולגבות ממנו עדות מפורטת ומהימנה, להעריך את מהימנות העדות ולהחליט אם לאשר או לאסור את עדות הילד בבית המשפט. במידה שיאסור את עדותו, חוקר הילדים יעיד במקום הילד".

שרהל'ה נויבואר: מנחת סדנאות. נישאה וילדה 2 ילדים. לאחר שנים התגרשה. היא נישאה בשנית, ליונתן חבר טירת צבי, אב ל-5 ילדים, ועברה להתגורר בטירת צבי. שרהל'ה עובדת ברשות למלחמה בסמים. בראשית עבודתה בתחום הסמים, טיפלה הרשות רק כשהבעיה הציפה כבר את השטח. היום השתנה הכיוון ועוסקים הרבה במניעה.
בנוסף, עובדת עם קבוצות אוכלוסייה בעלות צרכים מיוחדים, עם קבוצות של פורשים מעבודה, ולפני שנתיים התחילה לעבוד עם נשות אסירים.

"ותעש בחפץ כפיה" – האם יש 'גבולות' בעבודתכן התובענית כל כך שדורשת התמסרות כה גדולה?
רונית: "אין גבול. רוב המקרים שאנחנו עוסקים בהם הם מקרי חירום. ביום ובלילה. כמנהלת אני חייבת להיות זמינה ללא גבולות. יחד עם זה, ביומיום אני חייבת לשים גבולות. אני מקימה את הילדים בבוקר, שמחה אם אני מצליחה לחזור מהעבודה ב-18.00. יש לי פחות זמן עם הילדים וזה המחיר הכי משמעותי והכי כואב. הם משלמים על כך מחיר, לצד יתרונות של המון ערכים שנספגים בבית. כל המשפחה שותפה לתחושת השליחות של העבודה. הם גם שותפים וגם מגלים יותר עצמאות. גם אני משלמת מחירים. אין לי זמן לקרוא חוץ מחומר מקצועי, או לחוגים וכו', וכדי להספיק הכול, צריך גם לישון פחות".
עיריה: "אני לא דוגמה ואל תיקחו דוגמה ממני. אני 'מכורה' לעבודה, וזו בפירוש מחלה. אני מאוד מתקשה לקבוע גבולות ולמדר את הזמן שלי. יש לדבר הזה מחיר. כל דבר שאני עושה, אני מתמסרת אליו, מתעמקת בו, גם כשאני עם המשפחה, גם כשאני בעבודה.
השינוי במעמד האישה זז באופן משמעותי. חלה גם תזוזה בשותפות הבעל והאישה, אלא שהיא בקצב הרבה פחות משמעותי. אני חושבת שאנחנו די אומללות. ככל שיצאנו מהבית, מחד, ונותרנו עם מרבית האחריות לבית, מאידך, נוצר תסכול מהיעדר יכולתנו לבצע את שני התפקידים על הצד הטוב ביותר. בכל זאת אני מודה לאלקים יום יום שנולדתי בדור הזה ולא 200 שנה קודם לכן. הקריירה שלי נמצאת בדמי. מקטנות ידעתי שאני רוצה להיות משפטנית, עוד לפני שידעתי שאני רוצה להיות אימא.
אני בחרתי בנתיב שמחייב התמסרות למקצוע, לפעמים מבוקר עד חצות. כשבעלי יאיר ז"ל היה בחיים, הוא דאג לשעות בהן נעדרתי מהבית. היום אני עושה מאמצים לקצר את יום העבודה".
שרהל'ה: "הפרדוקס של התפקיד שלי הוא בכך שאני מלמדת גבולות לאנשים בקבוצות שלי אבל לא ממש עומדת בזה באופן אישי. סוג העבודה הוא מאוד תובעני. כשאתה נוגע בכאב הזולת אתה לא יכול לחתוך, זה קשה".

איך את רואה את עצמך כ"אישה" בתפקיד?
רונית: "לא עסקתי בזה. לא ראיתי בתפקיד, תפקיד תלוי מין. ומכיוון שהשאלה עלתה, בדקתי את עצמי. התכונות הנדרשות לתפקיד ולניהול בכלל יכולות להיות נחלת שני המינים. זה תלוי באדם. אך היות ורוב החוקרים ביחידה הן נשים כי אחוז ניכר מקרבנות תקיפה מינית הן בנות ויש צורך בחוקרות, ייתכן שהיותי אישה תורם ומקל על מתן תמיכה וסיוע לחוקרות המתמודדות עם טראומטיזציה משנית. הן נתקלות בטראומות קשות ביותר של ילדים שנאנסו באכזריות או נפגעו פיסית באופן קשה והן צריכות לשבת עם הילדים ולשחזר את כל פרטי הפגיעה. אני בכל אופן רואה הבדל בין החוקרים לחוקרות, בהיותן חושפות יותר את הקושי שלהן להתמודד ופנייתן לקבלת תמיכה".

עיריה: "נקודת המוצא שלי שגברים ונשים שונים אלה מאלה. המהפכה הטכנולוגית מאפשרת לנשים לעסוק היום בתחומים רבים. גם החוק במדינת ישראל אינו מפלה בין גברים לנשים. לא חשתי אף פעם שוני בשיפוט אישה או גבר. השוני בשפיטה נובע מהשוני בין אדם לרעהו ולא משום השוני במין השופט. בבית משפט השלום יש היום כ-50% שופטות, ב'מחוזי' – כשליש, ובבית המשפט העליון מספרן של הנשים פוחת ביותר".

כאישה דתית, איך את רואה את עצמך בתפקיד?
רונית: "הסוגיה של אישה דתית מעסיק אותי הרבה, מכיוון שעליי להיות זמינה בכל עת, כולל שבתות וחגים. לפני שקיבלתי על עצמי את התפקיד התייעצתי עם הרב בקיבוצי שמאוד תמך ועודד אותי לקבל את התפקיד משני היבטים: האחד, שחשוב שאנשים דתיים יקבלו על עצמם תפקידים במדינה, גם תפקידים שיש קושי להתמודד. כשמדובר בחילול שבת לשם פיקוח נפש אין סיבה שאדם חילוני יעשה זאת ולא אדם דתי. וההיבט השני, כאישה דתייה אגרום פחות חילול שבת לעומת בעל תפקיד לא דתי. ואכן זוהי אחת הסוגיות הקשות שאני מתמודדת מידי שבת, האם המקרה שדווח לי דורש שליחה מיידית של חוקר או ניתן לדחייה עד צאת השבת. בעיקרון, כל מקרה אונס ותקיפה מחייב את יציאת החוקר לשטח. לרוב, עד שאתה לא רואה את המקרה אתה לא יודע אם זה בגדר פיקוח נפש. ביחידה שלי אני הדתייה היחידה וזה שיעור טוב לשותפיי הלא-דתיים".

עיריה: "אני חושבת שהדת והאמונה תמיד השפיעו על חיי. אני משתמשת בחושים, בניסיון ובכלים מקצועיים כדי ליישם את חוקי המדינה בכל תיק. אבל אני תמיד מקווה גם ל"סייעתא דשמיא". מאז שהתמניתי, ביום כיפור אני נחרדת יותר מאשר בעבר. אני חושבת על כל הנשפטים שעברו באולמי, ולא ישנה לילה קודם, מחרדה. הם עומדים בפניי להעיד ולטעון, לפעמים לכמה שעות. ביום כיפור אני נעמדת בצד השני של השולחן. ביום זה אני הנשפטת ואני גם עומדת בפני השופט העליון".

שרהל'ה: "כאישה דתית אני מעלה ומכירה בעבודתי בהנחיית קבוצות, נושאים ומדרשים ומשלבת אותם בעבודה. אני גם פוגשת בעבודתי קבוצות שהן אנטי-דתיים".

מתוך פנל שהתקיים במסגרת כנס נשות הקיבוץ הדתי "כל כבודה",
באסרו-חג פסח תשס"ד במדרשת הבנות של הקיבוץ הדתי בעין הנצי"ב.
חסר רכיב