תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מכתבים למערכת

31/05/2004
עמודים סיון תשס"ד (683) 9
מכתבים למערכת
לעניין מעמד האישה ("עמודים"-אדר תשס"ד)
טענת יואב איתן במאמרו על מעמד האישה בחברה דתית-לאומית נגד שוויון בתלמוד תורה לנשים, מופרכת מעיקרה. ברור שבזמן התלמוד כשקבעו שחכמתה של האישה היא רק בפלך והייתה מחויבת לעשות לבעלה מלאכות אלו (משנה כתובות ה' ה): טוחנת ואופה ומכבסת, מבשלת ומניקה את בנה וגם תלמוד תורה היה רק איש מפי איש, בעל פה, מובן הפסק שהמצווה מוגבלת לגברים. כבר פסקו גדולים וטובים שאין דין תלמיד חכם בימינו. למשל, הפוסק הידוע מהמאה ה-18, יצחק קצנלבויגן, "בעל הכנסת יחזקאל" שתשובתו מובאה בפתחי תשובה (יורה דעה רמ"ד), כתב "שקיבל מרבותיו שבזמן הזה שכל אחד נוטל שררה לעצמו ומכל שכן שכל הספרים בדפוס וכל מי שיש לו הבנה כל שכן לומד מתוך ספר ואומר מצאתי כל חפצי אין שום דין צורבא מרבנן וק"ו תלמיד חכם ולא פלוג הדבר בין למדן ללמדן".
הרי לאור זה אין שום סיבה להפלות היום כהוא זה בעניין תלמוד תורה בין גברים לנשים שגם הן, אפילו לדעת חז"ל, הוענקה להן מהקב"ה בינה יתירה. אולי הן למעשה יותר מוכשרות לקיים מצוות תלמוד תורה מהגברים ומה גם משום הזמן הפנוי העומד לרשותן היום. גם לא שמעתי שהמקפיד ביותר מבין החרדים וחוגי הישיבות, רוצה לקיים את דין התלמוד שהאישה מחויבת למזוג לבעלה את הכוס ולרחוץ לו פניו ידיו ורגליו ולהציע לו את המיטה ואכמ"ל.
אריה ניומן, ירושלים

התאכזבתי והצטערתי ("עמודים" ניסן-אייר, תשס"ד)
ביום שישי קיבלתי את גיליון ניסן-אייר וכבר קראתי חלק מהמאמרים והסקירות ונהניתי.
יחד עם זה התאכזבתי והצטערתי שבכל הגיליון אין התייחסות, אף לא במילה אחת, לתכנית העקירה של יישובי חבל קטיף, ובתוכם שני יישובים (כפר דרום ונצרים) שהוקמו על ידי הקיבוץ הדתי.
על אף ההבדלים בעמדות פוליטיות, הקיימים בין חברי הקיבוץ הדתי, לא ייתכן לעניות דעתי שביטאון הקיבוץ הדתי לא יתייחס לסכנת הגירוש המרחפת על אלפי יהודים המוסרים נפשם יום יום, שעה שעה, למען בניינה של ארץ ישראל על פי דרכה של תורה ועבודה.
ועוד, האם אין הנהגת הקיבוץ הדתי חייבת להתייחס להשלכות ההרסניות העלולות להיות לתכנית העקירה לגבי מערכות רבות במדינה, ובמיוחד של ההתיישבות. הרי החורבן של היישובים והקהילות שבחבל קטיף, ח"ו, עלול לערער מוסכמות רבות המקובלות על כולנו, מאז ומתמיד.
שנשמע ונתבשר בשורות טובות ונחמות.
שמואל עמנואל, שעלבים

וכי "עמודים" תלויים בשמים ("עמודים" ניסן-אייר תשס"ד)?
ציפיתי למצוא ב"עמודים" האחרון התייחסות לסערה הגדולה, המסעירה את ארצנו הקטנה.
קרה דבר בלתי יאומן. בוקר אחד קם ראש הממשלה ומודיע, שאנו "כובשים", ועלינו להיפטר מגוש קטיף ומאי אלו יישובים ביש"ע. כל אחד מהקוראים הופתע מהרעיון התמוה הזה, ולקיבוץ הדתי ולעמודים אין מה לומר בנדון? וכי ה"עמודים" תלויים בשמים, ואין להם קשר עם מה שמתרחש על פני הארץ?
יודע אני, שיש מגמה להתרחק מדיונים פוליטיים, כי זה לא בריא לתנועה. הפילוגים בתנועה הקיבוצית זכורים לנו היטב, ואין ברצוננו להיקלע למצב דומה. זה טוב ויפה עד גבול מסוים, אבל קריעת חלקים מיושבים ופוריים מארץ ישראל ועקירת אלפי משפחות מושרשות מביתם, זה פוליטיקה? על עוול כזה מותר לעבור לסדר היום? אין לנו כבר קיבוץ בגוש קטיף, אז אנחנו יכולים להיות רגועים?
לא חסרים בארצנו יהודים, אשר משאת נפשם היא לסגת לגבולות 67' – עד לקו הירוק. יש רעיונות ג'נבה עם ובלי הגולן, ואין סוף ליצירתיות בשטח זה. גם גוש עציון הוא מעבר לקו הירוק, ואל נסתמך על הקונצנזוס. אם יפלו שם פגזים ופצצות, יעלה אותו הסיפור.
בטוחני, שהרוב המכריע של חברי הקיבוץ הדתי מתנגד בתוקף לתכנית ההתנתקות, ולזה חייב להיות ביטוי בולט בעמודים. נוסף לזה צריך לשלוח איגרת אישית לחברים.
ייתכן שיש מיעוט של חברים החושב אחרת ורוצה להתבטא, בבקשה, אין אצלנו סתימת פיות.
אבל לנו חובה קדושה, לא רק לפרסם בעמודים, אלא לפעול בכל התחומים ולקרוא לחברים, להתגייס למען ארץ ישראל.
מי ייתן ונעבור בשלום ובשלמות את המשבר הזה.
יהודה שלמון, סעד

חשבון נפש – עם תום החג הלאומי ויום הזיכרון
זוהי אמירה אישית שלי הבאה לבטא את אשר עם לבי, ואני מקווה שהקול שלי, נקי מאמירה פוליטית, ישמש פה לאלה המרגישים וחשים כמוני.
לאחר שנים כל כך רבות שאנו הולכים באותה הדרך – של מלחמה כוחנית הדורשת כל כך הרבה קרבנות משני הצדדים, אני מוצאת בתפנית שעושה שרון, בשורה של מנהיג. צריך הרבה אומץ לב ממנהיג שמשנה את קווי המדיניות של הציבור שבחר בו, משום שהגיע לרגע האמת בו ראה את חוסר התכלית והתוחלת בהמשך הקו הזה – שהוא היה מחוללו – לכבוש כל פיסת קרקע, לראות בה אדמה קדושה ולהקים עליה יישובים עבריים. ואנו כולנו חטאנו בגבהות הראש הזאת, ושלחנו את המתנחלים להקים יישובים פורחים ובתים טובים במקומות האלה, ולראות בהם את שליחי הגאולה שלנו. אני מאוד משתתפת בכאב הנורא שלהם, ומבינה את רגישותם לראות בפינוי כאילו בגידה נוראה בהם. הם לא אשמים – והם משלמים את המחיר.
אבל להמשיך ולומר בימי הזיכרון והחג כאילו בנינו הקריבו את חייהם למעננו – זו קלישאה איומה. בנינו נשלחו לשדות הקרב והקטל ושפכו את דמם, מחוסר ברירה, ובזאת הם איפשרו לנו להמשיך את חיינו – אבל באיזה מחיר? וכיום משלמים בחייהם על המצב הנורא שנקלענו אליו לא רק חיילים – בעיקר אזרחים, נשים וילדים.
ואני מודה – אם נמשיך בקו הזה, נחסל אולי מנהיגי טרור, נשיג רגיעות זמניות, אבל המצב הנורא הזה יימשך ללא סוף וכל כך הרבה דם יישפך – לשווא.
ואני מוכנה להודות בעוד תכונה אחת שלי, שאולי תקומם רבים מכם – יש בי רגישות לחיי הזולת, לא רק שלנו – גם של אויבינו; והיא נובעת דווקא מהשואה הנוראה שפקדה את עמנו, נוכח אדישות כל הגויים לטרגדיה שלנו. אני לא יכולה להישאר אדישה לסבלם של המוני הערבים – שפונו – עקב המלחמות שנלחמו בנו – מבתיהם ומאדמתם. ואני מפרידה מהמצב של חוסר הברירה – כשהיינו נאלצים לעשות זאת כדי להקים מדינה עצמאית שתשמש בית לכל בני עמנו הנרדפים עד צוואר במשך כל הדורות. אבל אינני מרגישה את הצורך לראות בשטחים אדמה קדושה, שצריך להילחם עליה, לנצח ולשפוך את דמם ואת דמנו. גם הם בני אדם, הסובלים יום יום יותר ויותר, ובגלל המלחמה בטרור הם ממשיכים לאבד בתים, אדמות, שדות, מטעים, ובעיקר – את חייהם. כל זה משמש שדה גידול לטרור נצחי.
חייצ'ה יקותיאל, סעד

אתגר לעוסקים בחינוך צעירינו
כאשר אנחנו עוסקים בחינוך ילדינו, רואים אנו לנגד עינינו את היום בו הם ייכנסו לחיים כמבוגרים העומדים על רגליהם הם. מערכת החינוך כוללת קיום מצוות, קדושת העם והארץ, וגם חינוך "כללי" המכין אותם לחיי יום-יום מחוץ למסגרת הקיבוצית. אנו גם מנסים לעזור להם להתמודד עם שאלות אמונה כבדות משקל. ואמנם, צעירינו נכנסים לחייהם הבוגרים עם מטען כבד ומכובד, שאיננו נופל באיכותו מיתר בני גילם, הבאים ממסגרות חינוכיות אחרות.
באיזשהו שלב מאוחר יותר, לוקחים חלק מצעירינו פסק זמן לראות את "העולם הגדול". יש המטיילים מספר שבועות ויש המטיילים חצי שנה ויותר.
ואני שואל: עם איזה מטען "מעשי" יוצאים הבנים? האם אי פעם בחייהם היו במסגרת בה "אין" עירוב שבת?? האם יודע הבן בכניסתו למכולת בחו"ל, מה מותר ומה אסור לקנות? ואם יקרא את רשימת המרכיבים המודפסת על האריזה, האם יידע להבחין אילו מרכיבים בעייתיים (למשל: gelatin)?? ובשר: מצא מחלקה כשרה לבשר, אבל על האריזה כתוב: "not salted", האם יידע שאין הכוונה לטעם הבשר, אלא לכשרותו?
לדעתי, הכנה כזו אינה פחות חשובה מאשר יתר המטען, בו אנו מכינים את צעירינו לחייהם כמבוגרים.
לדעתי, יש לשקול עריכת סמינר (כן, עוד סמינר, אך חשוב ביותר). סמינר שיתקיים מיום ג' עד יום א'. בימים ג' עד ה' ישמעו הסברים על הבעיות שיש לאדם דתי בחו"ל, ילמדו גם נושאים כלליים וישמעו הסברים מאנשים שחיו חיים דתיים בארצות שונות בעולם. ביום שישי יקימו אוהלים (כולל אוהל בית כנסת ואוהל חדר אוכל / מטבח), ויתכוננו לחיי שבת ללא עירוב שבת, עם כל המשתמע מכך. חשוב, לדעתי, שמיום שישי יהי נוכח אחד מרבני קבוצותינו.
בעולם הנגיש של היום, כשרבים מבנינו מגיעים לחו"ל לתקופה כלשהי, עלינו לתת את הדעת על הכנתם לקראת זה.
יתרו יעקובס, עלומים
חסר רכיב