תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

רב-שיח עם צוות ביה"ס

31/05/2004
עמודים סיון תשס:ד (683) 9
רב-שיח עם צוות ביה"ס שק"ד

האם ניישר קו עם המציאות המשתנה?

מלכה פוה ושלומית ברק

בין מבחני מיצ"ב ומבחני מתכונת, בין סיורים לעין הוד (אמנות), ירושלים (לימודי ארץ ישראל), נחל חרוד (תנ"ך) ומוזאון הפלמ"ח (ציונות), בין ערב של שיחות הורים וימים של שיחות אישיות עם תלמידים, התכנסנו – מורים ובעלי תפקידים, לרב-שיח על עתידו של בית הספר העל-יסודי

המשתתפים:
מרים בר יוסף – מנהלת בית הספר העל-יסודי מזה עשור שנים (מושב שדה אילן);
בריז'יט מילוא – מנהלת חטיבת הביניים (שדה אליהו);
חנוך פלסר – רכז חטיבה עליונה, מחנך, רכז מקצוע תנ"ך (שדה אליהו);
פרחית רבלין – בוגרת בית הספר, מורה ללימודי ארץ ישראל ולתנ"ך (עין הנצי"ב);
חיים ראוכברגר – מחנך ורכז מקצוע תושב"ע (מצפה הושעיה);
נגה גיל – בוגרת בית ספר, מחנכת ורכזת תכניות חלמי"ש (חינוך לחיי משפחה) (מעלה גלבוע).

יחד ביקשנו לדון על עתידו של בית הספר העל-יסודי שש-שנתי, תוך התמקדות בשלוש סוגיות מרכזיות, העומדות על סדר יומנו, ומלוות את בית הספר כבר שנים ארוכות:
א. האם להישאר בית ספר קטן וייחודי או לפתוח את השורות לקליטת תלמידים מבחוץ?
ב. מהו ייחודנו, ומהם המאפיינים עליהם אסור לנו לוותר?
ג. כיצד ניתן לשפר ולחזק את האווירה הדתית בבית הספר?
השאלות קשורות זו בזו, וכך גם התשובות והשיח שהתפתח בעקבותיהן.

בשנים האחרונות חלה ירידה משמעותית במספר התלמידים בחטיבה העליונה של בית הספר. האם יש באפשרותנו להישאר בית ספר קטן וייחודי, תוך שמירה על רמה לימודית נאותה?
בריז'יט: "כדי שבית ספר יהיה בית ספר טוב, הוא חייב להיות עם 100 תלמידים בשכבה, כפי שהיה בעבר. באוכלוסיית תלמידים בריאה יש את כל הקשת - תלמידים מצטיינים (דתית ולימודית) ותלמידים מתקשים".
מרים: "אנו מבקשים להעניק לתלמידים חינוך ערכי-תורני-ציוני. אנו רוצים לאפשר להם היצע מקסימלי של אפשרויות לימודיות וחינוכיות. את זאת אפשר להשיג רק בבית ספר גדול. אם לא יגדל מספר התלמידים, בסופו של דבר אי אפשר יהיה להמשיך. בית ספר קטן ואינטימי לא יכול להתקיים היום כלכלית, ולא יוכל להעניק את המינימום הנדרש".
פרחית: "בית הספר לא עצמאי בעניין הדמוגרפי. התהליכים הדמוגרפים בקיבוצים משפיעים על בית הספר. בית ספר הוא תמונת ראי לְמה שקורה בקיבוצים. אמרנו שבית ספר צריך להיות המגדלור. אני מבינה היום שדברים מתחילים בבית, בקיבוץ, ומאוד משליכים עלינו.
מבחינת האקדמיזציה של בית הספר חלה התקדמות מאוד גדולה בעשר השנים האחרונות. אין אפשרות לשמור על רמה אקדמית נאותה אם בית הספר הולך וקטן".

איך ניתן להגדיל את אוכלוסיית בית הספר?
מרים: "המאגר הפנימי מוצה. צריך להגיע למצב שגם ילדים מיישובים כמו שדמות מחולה ומירב יישארו בבית ספר. ובנוסף – לקלוט ילדים מבחוץ. הקמת פנימייה באחד הקיבוצים היא פוטנציאל אדיר לקליטת נוער דתי ציוני, אוהב הארץ, שמחפש את החיים בטבע וקשר עם האדמה".
פרחית: "הייתי מאוד רוצה שנגדל. השאלה היא מה מקור המשיכה של בית הספר. איך אנחנו מגדילים את האוכלוסייה מבלי לפגוע בייחוד שלנו".

מדברים הרבה על הייחודיות של בית הספר. האם תוכלו להגדיר מהי הייחודיות שלנו, שאותה חשוב לשמר?
חנוך: "הייחוד שלנו הוא חינוך לתורה ועבודה. חשוב שנחנך לערכי ה'עבודה' – צדק חברתי, הסתפקות במועט, פשטות, עבודה כערך, דגש על חקלאות, חינוך להתיישבות. בשנים האחרונות התחומים הללו קצת פחות מודגשים. חשוב לחזק אותם".
נגה: "החברה שלנו ברמה מוסרית מאוד גבוהה. הגרעין הבסיסי של התלמידים – אמיתי, כנה, בעל יושר בסיסי, אחריות, המון 'בין אדם לחברו'. אני שומעת את זה מהרבה כיוונים, מסוגים שונים של אנשים שפוגשים את החבר'ה שלנו".
חיים: "אנחנו חברה פלורליסטית. זה מצוי בתשתית של האנשים, של החינוך".
בריז'יט: "הייחוד שלנו הוא החיבור בין חינוך לתורה ומצוות, השכלה כללית רחבה והרצון לתרום לקהילה, לעם ולמדינה. אני שואפת לחנך את הילדים לסקרנות, לרצון ללמוד לימודים תורניים וכלליים. אנחנו צריכים לחנך לטבע ואהבת הארץ, חקלאות מודרנית ותעשייה חקלאית".
מרים: "התלמידים ברמה אנושית מעולה. הם גדלו בקיבוץ, למדו להסתדר אחד עם השני, להתחשב ולחשוב על הזולת, הם למדו לחיות בהרמוניה עם אנשים אחרים וזה מאוד חיובי. נכון שהחינוך הקיבוצי מאבד חלק מהאינדיבידואליות, אך הרמה הכללית מאוד גבוהה. כושר הארגון שלהם מעולה. הנוף הכפרי, המרחב בבית הספר – גם אלו תורמים לאווירה רגועה.
יש לנו הרבה מאוד תכניות ייחודיות. כל תכנית של משרד החינוך מותאמת לצרכים ולמטרות שלנו".
נגה: "ההרגשה של המורים שבית הספר הוא בית, לא רק מקום עבודה. רוב המורים משקיעים את הנשמה ואוהבים את בית הספר. הרבה מורים הם בוגרי בית הספר, וגם זה מאוד ייחודי".
פרחית: "היחס לתלמיד. זה לא סתם שהחבר'ה שלנו ישרים ואמיתיים. זה משהו שנובע גם מהיחס של הצוות החינוכי. במגמת ארץ ישראל אנו יוצאים להרבה סיורים. בכל מקום שאני מגיעה אתם – הם מדהימים".

המצב הדתי של התלמידים והאווירה הדתית בבית הספר מעסיקים אותנו מימים ימימה. כיצד אתם רואים את ההתמודדות בסוגיה זו?
מרים: "אין פתרונות קסם. הפתרונות הישנים הכזיבו וימשיכו לאכזב. אם רוצים משהו אחר יש לחנך אחרת. החינוך של האמצע, הפשרה, השילוב בין כמה כיוונים – זה עבד לפני עידן הטלוויזיה, ולפני שהפכנו ל'שלוחה' של ארה"ב. מי שרוצה לחנך את ילדיו לאורח חיים דתי חייב להיות טוטאלי. נדרשת דוגמה אישית מההורים והמורים. אי אפשר לחנך עד גיל נעורים בדרך של פשרה. צריכים להיות ברורים וחד-משמעיים. החינוך אינו תפקידו של בית הספר אלא בראש ובראשונה של הבית. בית שלא מתמודד לא יכול לצפות מבית הספר שיעשה בשבילו את עבודת החינוך. גם המורים צריכים להיות יותר חד-משמעיים. צריכה להיות מסגרת ברורה. ואם אתם, ההורים, דורשים מאתנו לחנך – הקשיבו לנו, גבו אותנו, תנו לנו את הסמכות, אפשרו לנו את התנאים המתאימים. הצעד הראשון הוא – הקמת שני קמפוסים נפרדים לבנים ולבנות. פעם תמכתי בכך רק מבחינה פדגוגית. היום אני חושבת שזה נכון גם מבחינה דתית".
חנוך: "מבחינת ההורים – אני, כמחנך, מרגיש כל השנים שאני מקבל גיבוי מלא מההורים. הבעיה היא, לדעתי, שאנחנו לא מספיק משדרים לתלמידים שתלמוד תורה הוא הדבר החשוב ביותר".
מרים: "המורים מאוד רב-גוניים, משדרים כיוונים שונים".
בריז'יט: "צריך לטפח מנהיגות דתית, להגדיר קווים אדומים ברורים ולהיות עקביים".
חיים: "היעד החינוכי שלי הוא שהתלמידים שלנו יזדהו עם הציונות הדתית מתוך גאווה ושליחות. עם הציונות הם מאוד מזדהים. בתחום הדתי – צריך לשאוף להרבה יותר גאווה ושליחות. לצורך כך בית הספר צריך להעשיר את קאדר התלמידים שלו. ברגע שניצור שני קמפוסים נפרדים – לבנים ולבנות – נקלוט יותר, יגיעו אלינו תלמידים עם הזדהות וגאווה ציונית ודתית. נועשר באופן משמעותי בהיבט התורני".

אתה אומר שדרוש שינוי דרסטי, ואתה מציע פתרון טכני של הפרדה. האם במצב הקיים היום אתה לא רואה פתרון אחר?
חיים: "כל פתרון אחר הוא מאוד בעייתי. אני לא רואה דרך אחרת להעשיר את אוכלוסיית התלמידים".

כיצד עומדת הצעה זו מול הרעיון האידאולוגי של החינוך המעורב?
נגה: "אני מתלבטת לגבי הפתרון, אך חשוב שנהיה פתוחים לשינויים. מאז התקופה בה אנחנו למדנו בבית הספר זרמו הרבה מים בירדן, ובעולם... אנחנו גדלנו בחממה. העולם היום שונה לחלוטין. הכול יותר פתוח, פרוץ, חסר גבולות. הדילמות של הנוער היום הרבה יותר גדולות מהדילמות שהיו לנו. הנורמות של ההתנהגות המערבית, היכולת 'להתחבר' לכל מיני סוגים של 'אדם דתי', הרבה יותר חשיפת רגשות, חברוּת יותר עמוקה. המצב הביטחוני בשנים האחרונות מוסיף פחד, חרדה, אנשים מוכרים שנהרגו. גם בקיבוצים יש הרבה שינויים. כל אלו מעמידים בפנינו אתגרים חדשים שאנחנו צריכים לחשוב איך להתמודד אתם. ישנם אלה שרוצים שהחינוך יישאר כמו לפני 50 שנה. השתנינו מאז. גם הקהילה השתנתה. הקיבוצים השתנו, קהילת בית הספר התרחבה מאוד. בית הספר צריך לשאול את עצמו מיהו. מי אנחנו ביחס לקהל היעד שלנו, ומה הייחודיות שלנו".

הרעיון בהקמת בית הספר היה שקהילה ייחודית חייבת בית חינוך משלה כדי לחנך את הילדים להמשיך את השושלת. לפי דברייך, העולם השתנה, האוכלוסייה השתנתה, ותפקידנו היום להתאים את בית הספר למציאות זו?
נגה: "כבר אמרנו, יש לנו תלמידים נהדרים, אנחנו בית ספר טוב. אבל אין לנו קו חינוכי, כי החברה שלנו היא עם המון 'קווים חינוכיים'. התלמידים מדברים הרבה על הפער בין בית הספר לקיבוצים. בית ספר צריך להיות אוטונומי בהחלטות, לקבוע קו חינוכי מוגדר וברור".
פרחית: "מצד שני, זו הייחודיות שלנו. בית ספר אזורי-קהילתי, שמתמודד עם קהילה מאוד מגוונת. הקשת הדתית בקיבוצים רחבה מאוד. אנחנו צריכים לתת פתרון לקהילה מורכבת מאוד".
בריז'יט: "אני מאמינה בעבודה עם הקהילה. אם הקהילה רוצה חינוך ברמה דתית גבוהה יותר, או חינוך נפרד, אז צריך לעשות זאת. חשוב לנסות ליצור מסגרות שיתאימו לכל סוגי האוכלוסייה".

בית הספר חוגג יובל. מהי לדעתכם המשימה המרכזית של בית הספר היום, בפתח העשור השישי?
חנוך: "להדגיש שתלמוד תורה הוא הדבר החשוב ביותר".
נגה: "להגדיר חזון לבית הספר, ולגרום לכך שצוות המורים יילך אחריו בכוחות מתוגברים".
פרחית: "חייב להיות יותר קשר בין הצוות החינוכי, הנהלת בית הספר וההנהלה הרחבה. צריך לחדד דברים ולבצע את מסקנות כנס שק"ד".
מרים: "לשנות את המבנה הארגוני של בית הספר על מנת שיוכל לתפקד בצורה נכונה יותר".
בריז'יט: "לפעול לכך שרוב ילדי האזור ילמדו אצלנו".

הצלצול בסיומו של שיעור קוטע את הדיון בשיאו, ואנו מרגישים שרק התחלנו, ויכולנו לשבת עוד שעה ארוכה ולשוחח. שהרי השאלות, ההרהורים, ההתלבטויות והחיפוש אחר הדרך הנכונה – כל אלה עומדים ביסודו של כל איש-חינוך, והנכונות לחשיבה ודיון על דרכנו החינוכית היא עוד מרכיב בייחודנו.
נאחל לבית הספר ביום חגו, שנשכיל לקדמו לעתיד בטוח וטוב, ושנזכה בע"ה לראות בנים ובני בנים ממשיכים ועוסקים בתורה ובעבודה.

מלכה פוה, בעברה מנהלת בית הספר היסודי. היום מזכירת פנים בטירת צבי ויו"ר ההנהלה של בית הספר.
שלומית ברק, מירב, בוגרת בית הספר, היום מרכזת חברתית של החטיבה העליונה (ז'-י"ב).
חסר רכיב