תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

יהודה ברט

20/04/2004
לזכרם
יהודה ברט ז"ל
נולד: ב' בכסלו תרפ"ג 21.11.1922
נפטר: ט' באדר תשס"ד 2.3.2004
סעד
ח ב ר ל מ ו פ ת

היה לנו חבר , ואיננו עוד.
נעקרה מנוף הקיבוץ שלנו דמות החבר למופת.

יחסר לנו מעתה האדם שאפשר היה להתייעץ אתו על כל נושא
ולשמוע מפיו דברים חכמים ונבונים.

יחסר לנו מעתה, איש הקיבוץ הדתי האמיתי משכבר הימים, שנשא
על גבו את יסודותיו עד יומו האחרון.

יחסרו לנו המאמרים, הסיפורים, התגובות והשירים שיהודה
בכישרונו המופלא כתב, וכה נהנינו לקרוא אותם.

יחסר לנו האדם השנון שידע לספר את הבדיחה המתאימה בזמן הנכון.

יחסר לנו החבר שעזר לעשרות, ואולי למאות אנשים, להתבטא בכתב
ובעל פה.

יחסר לנו הרפתן הנצחי שזה 60 שנה קם כל בוקר בשעה 3.00 לחליבה הראשונה,
גם ביומו האחרון, ותרם רבות לגיבושו של צוות העובדים לדורותיהם.

יחסר לנו האדם שחיפש כל יום, כל דרך, להיטיב עם הזולת.

יהודה, תרשה לי לפנות אליך בפעם האחרונה בגוף שני.
התמזגו בך ענווה ואצילות, פשטות וגדלות, חברו בך חכמה ומעשה
חריצות והתמדה. מצויד בכל אלה השכלת להאציל רוח טובה על כל מי
שבא אתך במגע , לסעוד אנשים בזמן כאבם ,לעודד חברים בפעולותיהם,
וכולם החזירו לך אהבה. אולי לא חשת בכך, אבל כולם אהבו אותך
אהבת נפש. ייצגת בצורה המושלמת ביותר את המצווה "ואהבת לרעך
כמוך".
ואולי אגלה היום דבר שרבים לא יודעים, היית מרבה לתת צדקה בסתר,
תרמת אלפי שקלים לאנשים מבית ומחוץ ופעלת למנוע כל מידע מי עומד מאחרי התרומה.

בשנים האחרונות נשאת בגאון ובתפארת את כאב אבדנה של ציפ רעייתך
ועתה מצטרף אתה אליה.

היה לנו חבר קיבוץ נפלא, ואיננו עוד.
היה לי חבר אישי שהלך ממני לעד.

יהי זכרך ברוך.
ליפא אהרוני
___________________________________________________________________________________
חדווה שרייבר ז"ל

נולדה: י"ב בתשרי תרע"ג 23.9.1912
נפטרה: י"ז באדר תשס"ד 10.3.2004
קב' יבנה
"אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה".
עד כמה מתאים לך, חדווה, הכינוי "אשת חיל". הלא כולנו זוכרים אותך עסוקה, נמרצת, עוזרת לכולם ומעל הכול – תמיד מחייכת, צוחקת בקול, שמחה ומלאת חדווה – שמך כל כך מתאים לאופייך.
נולדת בשם פרידה בעיירה טלץ' בליטא בשנת 1912 להורייך זאב ורחל. אחות להרבה אחים ואחיות. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה בורחת משפחתך לרוסיה ונשארת שם שנים אחדות.
חיי משפחתך היו קשים לפני המלחמה ועוד יותר בשובכם לליטא – בה עליכם לבנות הכול מחדש. כל הילדים נדרשים לעזור בפרנסת המשפחה ואינם לומדים הרבה. את, חדווה, היית זבנית בחנות.
אחר כך את יוצאת להכשרה במגמה לעלות ארצה.
באפריל 1934 את עולה לארץ ומגיעה לכפר סבא. שם גרה אחותך זהבה. בבית אחותך את גרה כמה שנים ועוזרת לה בעבודות המשק. לימים, כשאחותך נזקקת שוב לעזרתך, את מביאה אותה ליבנה ומטפלת בה במסירות ובאהבה.
ב-1938 את מחליטה לעבור לקיבוץ.
בקיבוץ רודגס את מכירה את יהושע שמתלווה אליך בדרך לכפר סבא לביקור אצל אחותך. יהושע התכוון לאכול ארוחה טובה אצל זהבה, אך לאחר כמה הליכות משותפות כאלה התחתנתם.
עברתם ליבנה, מקום מגורכם הוא ליפט קטן מידות. דלתו נפתח ל"אוסטגותיים". חבורת המזרח-גרמנים. תמיד היה קפה או תה אצלך, לשמחת החבורה . עוד שנים רבות במפגשי יום ההולדת שלך, נזכרו בבית הפתוח ובקפה.
בשואה שבאה על עמנו איבד יהושע את רוב משפחתו. לך נותרה אחותך זהבה ז"ל ואחיך ז"ל שגר בדרום אפריקה. ביקוריו בארץ היו עבורך חגיגה.
בביתכם שמרתם על צניעות ופשטות. אהבתכם לנסיעות הייתה ידועה לכול. בכל רשימה היה מופיע שמכם: שרייבר, שניים. פעם סיפרת לנו שאת כבר לא היית צריכה להירשם. רשמו אתכם אוטומטית.
מגוון עבודותייך בקיבוץ היה רב. עבדת במטבח וגם במכבסה. את עבודתך כחובשת אף אחד לא שוכח. ללא ידע, אך עם חוש ועם אהבה, הצלחת להעניק לכל נצרך יחס מיוחד.
את חדווה החובשת במחנות בני-עקיבא – כולם הכירו. העבודה הייתה קשה אך הסיפוק היה רב ואת חזרת משם זורחת.
"ידיה שילחה בכישור וכפיה תמכו פלך".
זוכרים אותך חדווה תופרת וילונות לחלונות הבתים שלנו. אהבת עבודה זו והתפארת בהצלחותיך. וכשידעו להודות לך – היית מאושרת.
"כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון".
זכות גדולה נפלה בחלקך כשטיפלת בביגוד עבור נזקקים. שנים לא מעטות עסקת במיון, תיקון, אריזה ומשלוח הבגדים למוסדות שונים. תודותיהם שלא איחרו להגיע שמחו את לבבך והיו לך גמול לפועלך.
"רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה"...
לא ויתרת בקלות על מקום עבודתך במחסן בקומה השנייה, כבר כהו עינייך אך את המשכת לתפור לולאות במגבות.
בתקופה זו התארחת אצלנו בשבתות לארוחת בוקר. אהבת לשיר שירי שבת. פיזמת את המנגינות ולפעמים היית מספרת לנו על השירה בבית אבא... גם כשכבר לא דיברת ולא היכרת – המוסיקה והשירה עוררו אותך ושימחו אותך.
אי אפשר לדבר עלייך בלי לזכור את מצב הרוח הטוב שלך. תמיד. גם כשהיית ב"בית סביון", מוגבלת בכיסא גלגלים, לשאלה "מה שלומך", ענית "טוב, יש לי הכול, מה אני צריכה יותר"?
ואכן, ביקורי החברות והחברים והטיפול המסור של צוות בית סביון והמרפאה היו לדוגמה. להם מגיעות תודות רבות.
חדווה, נפרדים ממך כל חברייך שיזכרו תמיד את מעשייך הטובים ואת צחוקך .
נוחי בשלום על משכבך.

יהודית עוזרי
חסר רכיב