תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

עוד מכתבים למערכת

18/04/2004
עמודים ניסן - אייר תשס"ד (682) 7
עוד מכתבים למערכת
"בדרך" לפתיחות וקבלה
מה יותר מרתק מחיי אדם? הנה זה עתה יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי בדרך מאת יהודה נוימן, מוותיקי קיבוץ עין צורים, ובסיפור חייו משתקפות ומשתזרות בבהירות משכנעת קורות ארץ ישראל מלפני קום המדינה ועד היום: ילדות במשפחה המגשימה את יסודות "תורה ועבודה", לימודיו בישיבות שונות, התבגרות ב"בני-עקיבא", גרעין הכשרה ועד להתיישבות בגוש עציון, בגוש מבודד ומאוים, הקרב הגדול והנפילה בשבי הירדנים.
באותה תקופה שלפני קום המדינה – בגוש עציון שנבנה עד אז על טהרת הקיבוץ הדתי – התיישב קיבוץ רבדים, גם הם צעירים לוהטים באמונתם. הבדלי ההשקפות הניכרים והמרחיקים נראו בתחילה כתהום שאי אפשר לגשר עליה. ואולם, חברי עין צורים שהיו סמוכים כל כך ל"אפיקורסים" מהקיבוץ הארצי, ותנאי המקום הקשים, ההתנכלויות והתנפלויות הכנופיות הערביות מהרי חברון, בעיות סיקול וראשית חקלאות – כל אלה אילצו את השכנים לדבר, לתאם ולשתף פעולה. והנה זה פלא: הנפש החלוצית גברה על האידאולוגיות השונות ונוצרה קירבה חברית ואף ידידויות בין שני היישובים הצעירים: "... והנה אנחנו הדתיים והם מה'שומר הצעיר' חברנו זה אל זה, אף באנו לביקורים הדדיים... " (מתוך הספר).
ואני מנחש כי במקום ההוא ובשעה ההיא החלה להתעצב אותה רוח המייחדת את עין צורים ובמיוחד את מכללת "מרכז יעקב הרצוג ללימודי יהדות", שיהודה נוימן נמנה על סגל עובדיו ומוריו. זוהי רוח הפתיחות והקִדמה השורה על המכללה ועל כל תכניות הלימודים, מתוך רצון עז לפתוח את אוצרות היהדות בפני כול ולא לשמר אותם בתוך מסגרת צרה של המאמינים בלבד. ואכן, גם רבים מאתנו, חברי קיבוצים חילוניים בדרום, משתתפים בחוגים למיניהם, המרחיבים את האופקים, מקנים ידע ובעיקר הערכה חדשה של העושר העצום הגלום ב"ארון הספרים היהודי". חוג מרכזי המתנהל ב"מרכז הרצוג" נושא את השם "היהדות פנים רבות לה", ובו ניתן לראות את תמצית המגמה ההומניסטית, המתקדמת של קבלה, הבנה, בניית גשרים ויחס של כבוד לכל יהודי באשר הוא.
יואל דרום, קיבוץ כפר מנחם

"מדרש ראשי אימהות" (עמודים-אדר תשס"ד)
התרגשתי מאוד מ"מדרש ראשי אימהות". לשונה של המדרש משוכה בחוט של חן. ראיתי בדמיוני את הנשים שצוינו בו, אחת אחת כדמות חיה הקשורה אתי בקשרי ההיסטוריה של נשות ישראל. תודה לך יעל.
ממש שעה לפני השיחה שאני מעבירה לפני תפילת ערבית בבית הכנסת לחניכים שלי בכפר הנוער הדתי בכל שבת (לאחר מכן אני עולה עם הבנות לעזרת הנשים לתפילת ערבית), קראתי על רחל מורפוגו. לקחתי אתי את העיתון ובסוף השיחה סיפרתי לחניכים שיש "מי שבירך" מיוחד לתקופת הפסח. קראתי אותו בפניהם וסיימתי במילים: "ויהי רצון שהשנה בחג הגאולה נזכה לגאולה שלמה", והם ענו "אמן". אז יש שכר לפעולתך.
התרגשתי מן החוויה.
רחל סילבצקי, כפר הנוער הדתי, כפר חסידים

"כן, בבית ספרנו" (עמודים-אדר, תשס"ד)
ב"עמודים-אדר", תחת הכותרת "לא בבית ספרנו", בישר "פורום החינוך" על עוד שלב "מתקן". הייתי מציע ל"פורום" לגנוז את הכוונה לאסור "ריקודים מעורבים" בחגיגות הפורים של בני התיכון, כי נראה לי שרק אנטגוניזם יצמח מצעד כזה. אז מה הרווחתם?
בוודאי שחברי ה"פורום" לא יכלו להיות עדים לערבי ריקודי העם באולם הטמפלרים במחנה הארעי ב"וילהלמה" של קב' בארות יצחק. לצלילי תקליט שחוק או לקולות המפוחית של אריה סלומון ז"ל, רקדו זוגות "קרקוביאק" או "בן לוקח בת". מרנין, טבעי ולא מנע להניח תפילין למחרת.
מי מחברי הפןרום יכול לראות את שמואל דנה ז"ל, מקים בשלוחות להקת ריקוד שהוסיפה קורטוב של תרבות לכל אירוע. אפילו נרכשו שמלות רקומות בצבעים שונים עבור הבנות וחולצות רקומות לבנים, והמשיכו לשמור שבת.
עוד בשנות ה-80, אם אינני טועה, אורגנו ערבי ריקודי "ביחד" לבני התיכון של "המשותף בשדה אליהו", כל פעם במשק אחר. משוכנעני, שלא הריקוד המשותף הוא זה שהוריד לאחדים את הכיפה.
אפילו בבני-עקיבא, לפני החיבור אל עולם הישיבות, כאשר הגרעינים הקיבוציים שלחו בנים ובנות לנח"ל, עוד רקדו יחד, בלי עכבות.
אני מסכים אתכם שקל לחנך ל"מסר ברור", דוגמת החברה החרדית, מאשר להתאמץ בפלורליזם.
הוי "פורום", "פורום", אני כבר מבוגר מדיי "להתדיין" אתכם, אבל המגמה שלכם מייאשת.
ראובן ארצי, שלוחות

חסר רכיב