תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מי יבנה לי בית

16/04/2004
עמודים ניסן - אייר תשס"ד (682) 7
מי יבנה לי בית - יונה ברמן

מה יעשה קיבוץ שדירות חבריו קטנות וחברים לוחצים להרחיבן
אבל לקיבוץ אין יכולת כספית לממן את ההרחבה?
בסעד ובעין צורים חיפשו אחר פתרונות, בשלוחות נקבעו עובדות בשטח
אז נכון, בית זה לא רק קירות, זה גם רוח ונשמה
אבל כמו שאומרת סנדי משלוחות: "בית זה 'שייכות', בית זה 'להיות'"

תכנון דירה קיבוצית הביא לידי ביטוי תפיסה רווחת שנגעה לשטח הדירה ודפוסי תפקודה. דפוסים שנבעו, קודם כול, מאורח החיים הקיבוצי שהוציא פונקציות חיים מרכזיות של משק הבית אל מחוץ לדירת המגורים והעביר אותן מחזקת המשפחה לאחריות הכלל. לינת הילדים הייתה מחוץ לבית ההורים, וגם חינוכם הופקע מתחום המשפחה הגרעינית לאחריות המשפחה המורחבת – הקהילה הקיבוצית. כך, למשל, לא נבנו מטבחים או חדרי ילדים בדירות.
דירת המגורים הקיבוצית לא נגזרה מאילוצים תקציביים כגורם ראשון במעלה, אלא לפני הכול – מאידאולוגיה קיבוצית שהייתה הגורם המרכזי בתכנון הדירה הקיבוצית. האידאולוגיה הקיבוצית של הסתפקות במועט, שוויון וביטול הקניין הפרטי עמדה במרכז ההוויה של הקיבוץ. כך במהלך עשרות שנותיו הראשונות של הקיבוץ.
כאשר החלו להיווצר בקיעים בתודעה של חברי הקיבוץ, וכך גם בהוויה הציונית בארץ, החלה גם האידאולוגיה להיחלש ולאבד את מרכזיותה בהוויה הקיבוצית. בתקופת השנים בה החלו לעבור מלינה משותפת בבתי הילדים ללינה משפחתית, החלה דירת המגורים הקיבוצית לאבד בהדרגה את זהותה התפקודית והפיסית הייחודית, ותבניתה השתנתה.
בשלב ראשון נוספה יחידת מטבחון ושירותים ובשלב הבא נוספו חדרי ילדים. היום גרים הילדים בבית ולא רק הם גופם, גם בגדיהם, חפציהם, וריהוט לאכסון חפצים ואבזור החדר. התיכוניסטים שהיו בבתי נעורים חזרו הביתה, ובחלק מקיבוצינו גם ילדינו החיילים הוחזרו ללינת בית משפחתית, ועדיין לא נאמרה המילה האחרונה.
הרכש הביתי גם הוא השתנה מתקופת "אנו באנו". הטלוויזיה והמחשב תופסים מקום של כבוד כמעט בכל בית, מדיח כלים ושואב אבק, מערכות מוסיקה, ספריות ומשחקים. גם המשפחה הרב-דורית (3 ו-4 דורות) גדֵלה ומתרחבת ב"ה, ולא פעם צר הבית מלהכיל.
הקיבוצים ככלל, ניסו להתאים את דירות החברים לצרכים העולים מן השטח, אבל תמיד בפיגור, תמיד בצניעות ובדוחק, בוודאי בהשוואה לחבריהם שבעיר ובמושב.

שיפוצים והרחבות
בקבוצת יבנה השלימו סבב הרחבות כבר לפני כ-5 שנים. דירות כל החברים הורחבו ושופצו לגודל של 100 מ"ר, הכול בתכנון הקיבוץ, במימונו ובביצועו.
בטירת צבי נמצאים באמצעו של תהליך הרחבה. התמריץ לתחילת המהלך הייתה החלטת הקיבוץ להאריך את גיל ההלנה ולהשאיר את החיילים בבתי ההורים. תהליך ההרחבה נעשה במימונו של הקיבוץ, על פי סדרי עדיפויות שהקיבוץ קובע, כשבתכנון הפנים ניתן להתגמש עד גבול מסוים.
בעלומים נמצאים גם כן בתהליך הרחבת דירות החברים, תהליך ממוסד ומוסדר מקופתו של הקיבוץ.
בבארות יצחק השלימו מהלך בנייה שוויוני וממוסד לפני 15 שנה. הביאו את כלל דירות החברים לכדי 70 מ"ר, אבל לא מדברים על הרחבות שמעבר, למרות מצוקת הדיור, בגלל דוחק כספי.

לחץ מהשטח
אלו מקצת הדוגמאות. קיבוצים בעלי יכולת עשו ועושים קפיצות מדרגה ומבצעים מהלכי הרחבה מתוכננים ומוקפדים. ומה עם קיבוצים ש"אין להם" וכל כניסה לתכנית הרחבת דירות תכניס את הקיבוץ להשקעות כספיות שאין ביכולתו לשאת?
מסתבר שהדילמה הבלתי פתורה הולידה פתרונות שטח מגוונים. הצרכים בבית השתנו, חל גיוון בטעם האישי ובהעדפות של כל משפחה, והתחזק רצון החברים להתאים את דירותיהם בהלימה למציאות אותה הם חווים ביומיום.

המזכירות בסעד "מרימה את הכפפה"
קיבוץ סעד מצא את עצמו לפני שנים אחדות במצב של אי שביעות רצון הולכת וגוברת בכל מה שנוגע לנושא הדיור המשפחתי. מבחינה כלכלית לא ראו קברניטי המקום אפשרות לבצע השקעה בסדרי גודל שתאפשר הרחבה גורפת בכל דירות החברים.
לפני 4 שנים, "מרימה" המזכירות בסעד "את הכפפה", ובמסגרת חשיבה על שינויים, היא מחלקת דפי משוב לחברים ומבקשת התייחסות לנושאים אחדים שהיא מעלה, בהם גם נושא השיכון. כך מסתבר שאחד המוקדים הקשים לאי שביעות הרצון, הוא נושא הדיור. המזכירות ממנה ועדת שיכון שתשקוד על הכנת הצעת פתרון כוללת למצוקת הדיור ותקיף בעבודתה תחומי חקיקה וביצוע.
הוועדה בריכוזו של חנן פינקלשטיין מתמסרת לפרויקט מתוך שאיפה להביא הצעה הכי טובה שאפשר. היא מתכנסת מדי יום שישי במשך חצי שנה, עד להוצאת חוברת עבודה. מתקיימים ערבי הסברה לחברים והצעת הוועדה זוכה לרוב קולות באסיפה בסתיו 2002.
חנה'לה ברט, מרכזת בניין וחברה בוועדת בניין: "בדקנו כמה כסף השקיע קיבוץ סעד בנושא אחזקת דירות ושיפור הדיור ב-4 השנים לאחור והצענו ש-2/3 מהסכום הזה יחולק לתקציבו האישי של כל חבר. מה שנקרא הפרטת בנייה. כלומר, קיבלנו תוספת יפה לתקציב האישי ומי שחשקה נפשו בהרחבת הבית התחיל לחסוך. חיסכון נוסף שנרשם מיד, נגע בסעיף תיקונים. פתאום זה נגע לכיסו של כל חבר".
חנן, מרכז הוועדה, מפרט מה אומרת ההצעה: "כאמור, הפרטת סכומי הכסף שנמצאים בסעיפי אחזקה ושיפוצים של הקיבוץ והעברתם לידי החבר; הגדלה ניכרת של היקף ההלוואות שהקיבוץ ייתן לחבריו והתאמת תנאי החזרתן לתקציב השיכון האישי; קביעת סטנדרט שיכון, שמעבר לו ישקיעו החברים מכספם; הגדרת צרכי מימון שיידרשו בתשתיות; הקמת מנגנון מקצועי למתן ייעוץ לחברים המרחיבים את דירותיהם ופיקוח על עבודות הקבלנים; הקמת גוף ציבורי (ועדת שיכון) שבמסגרתו יתקבלו החלטות, במידה שיעלו בעיות שלא נצפו מראש".

כיוון שאותו חיפשנו
אליסף אש, מרכז ועדת תכנון וחנה'לה ברט, הם צוות הבנייה בפועל, ושניהם חברים בוועדת שיכון. חנה'לה מרכזת את כל הבנייה בסעד, המשקית, הציבורית וזו של החברים.
אליסף: "עמדו לפנינו 2 אלטרנטיבות, או הרחבה ממסדית בסגנון זהה לכולם, או כיוון אחר שאותו חיפשנו".
חנה'לה: "יצאנו לקיבוצים ללמוד ולהתבונן ומצאנו את הפתרון בדגם ההרחבות שראינו בקיבוץ שפיים, ואותו התאמנו לסעד. בדקנו בקפידה משרדי אדריכלות, ומשבחרנו, הגשנו להם תכניות של דגמי הבתים השונים בסעד, והם מצדן, שתי האדריכליות, עברו בדירות השונות, שמעו מהמשפחות על הצרכים שלהם והכינו סקיצות לתוספות בדירות השונות.

פעם – הקיבוץ, היום – החבר קובע
זה רוצה מטבח גדול, זה סלון ופינת אוכל, וזה רוצה יותר חדרי אירוח לילדיו ונכדיו. הרעיון הכללי אומר שמי שרוצה לבנות, רשאי לעשות את זה בכפוף להבאת הבקשה לוועדת תכנון של הקיבוץ, לקבלת אישורי בנייה, כפוף למגבלות גודל וצורה, עד 150 מ"ר. חבר שבונה רשאי לפנות למוסדות הקיבוץ ולקבל הלוואה עד סכום מסוים שנקבע. הקיבוץ מקציב לכך כסף כל שנת תקציב מחדש. "הרעיון הוא", אומר אליסף, "שמותר להשתמש גם בכספים פרטיים".

"הבום" הגדול
קיץ תשס"ג היה עונת ההרחבות הראשונה. בוצעו 30 הרחבות כשבכל סעד יש כ-150 בתי אב. בום רציני. הלחץ העיקרי להרחבה בא מכיוון גיל הביניים אבל ההפתעה הגדולה הייתה שהרבה חברים בסביבות גיל 70 הרחיבו גם הם.
בנוסף להרחבות נבנו השנה 8 יחידות דיור חדשות במרכז הקיבוץ ובנייתן מסתיימת עכשיו, בתום שנה זריזה מתחילת הבנייה. לשכונה החדשה נכנסות 8 משפחות צעירות עם 2 עד 7 ילדים. כל יחידה נבנתה במעטפת שאת חלקה הסטנדרטי (68 מ"ר) בנה המשק מכספו ואת מימוש גודלה המקסימלי, עד 140 מ"ר, מימשו הדיירים. כל דיירי 8 היחידות מימשו את מירב הפוטנציאל בדירה. נלקחו הלוואות שיוחזרו לקיבוץ במהלך השנים הבאות. מהיכן? מתקציב הבניין המופרט שנוסף לתקציב האישי מדי שנה, כפי שאמרנו.
באחד מעלוני סעד כתב יחזקאל לנדאו, עד לפני ½ שנה מזכיר הקהילה: "עם בוא הקיץ נוספו עוד חברים למעגל המשפצים והמרחיבים ואני מקווה שכולם ישמחו בכך... הבעיה הידועה בעבודות מסוג זה שיודעים היכן מתחילים אך לא יודעים היכן מסיימים... אני פונה לכל המשפצים והמרחיבים לשמור על זהירות מירבית ולדאוג לבצע מה שתכננו, בהתאם ליכולתם, כך שאף אחד לא ייכנס למינוס בכרטיסו בגלל נושא זה או אחר. אנחנו יודעים על מקרים שקיבוצים הסתבכו בגלל מקרים כאלו וחשוב לנו מאוד שלנו זה לא יקרה".

בנייה ידידותית לסביבה
קשה להאמין שאפשר לשמור על הנוי והנוף הסביבתי בתקופה של בנייה כל כך מסיבית ברחבי הקיבוץ. ובכל זאת, לא ויתרו אנשי סעד וקבעו שהשיפוצים וההרחבות לא יתחילו בחודשי החורף כדי למנוע נזקים בלתי הפיכים... כך שבתקופה הקרובה תתחיל עונה שנייה של הרחבות.

סיכום ביניים של תכנית "דירת החלומות"
חנן פינקלשטיין מוותיקי הקיבוץ, הוא מרכז ועדת השיכון, הגורם המלווה והמכריע בנושא שיפוץ. הוועדה עובדת לפי מתווה שקיבלה האסיפה והיא אמורה להתייחס לפן החברתי של השיפוצים. "אחד הנושאים הרגישים", אומר חנן, "הם יחסי שכנות הנפגעים לעתים בשל הפרעות הבנייה, תלונות על רעש ויותר מזה. דפי משוב שחולקו לאחר סבב ההרחבות הראשון העידו על שביעות רצון גבוהה של המשפחות שהרחיבו, למרות שלא הכול חלק, למרות פערים שזה יוצר, למרות תלונות על רעש ולכלוך, למרות ערעורים וכדו'.
אנחנו גם עוסקים בכל היבטי המימון – הלוואות, קריטריונים להלוואות והחזרן. זו ועדה עם סוברניות עליונה. עוף קצת מוזר במנגנון הקיבוצי הדמוקרטי, אבל מוריד הרבה עומס בירוקרטי יומיומי מהמזכירות".

צוות לשיכון במימון פרטי
בקיבוץ עין צורים לא בנו כבר 10 שנים ויותר. דירות החברים קטנות, גם יחסית לקיבוצים האחרים ונעות בסדרי גודל של בין 50 מ"ר ועד ל-66 מ"ר למשפחה.
לפני למעלה משנתיים הוקם בקיבוץ צוות שרוב חבריו נמנו עם אלה שמעוניינים לקדם את נושא הרחבת הדירות, ובריכוזו של גרשון שפט, מוותיקי הקיבוץ.
גרשון: "היה לחץ גדול מאוד מהשטח. חברים רצו להגדיל את דירותיהם, ולמשק לא נמצא הכסף לכך. המצוקה באה בעיקר ממשפחות צעירות עם ילדים וממשפחות ותיקות שמארחות את ילדיהן ונכדיהן. למרות הלחץ בשטח, לא הייתה פריצת מסגרת, ייאמר לשבחם של חברי עין צורים".

הקיבוץ ישלים לחבר עד לגודל דירה של 65 מ"ר
ההצעה שהוכנה על ידי הוועדה עובדה ונבחנה במשך שנתיים, והיום, לאחר "אור ירוק" מהמזכירות, היא ממתינה לדיון ואישור האסיפה.
בבסיס ההצעה נאמר שהקיבוץ מחויב לספק לכל חבר השלמה לדירה עד סטנדרט של 65 מ"ר, שכאמור, לא לכל חברי עין צורים דירות עם שטח מינימלי זה.
מעבר לגודל דירה סטנדרטי, יהיה החבר רשאי לבנות באופן פרטי, תוך כפיפות לנהלים: הודעה על ההרחבה למנהל הקהילה; ביצוע השיפוץ בכפוף לאישור ופיקוח של הוועדה לתכנון ובנייה של עין צורים, כפוף להיתר בנייה של בניין ערים; ההצעה מבטיחה את הנושא על כל היבטיו ומחייבת הסכם בכתב בין החבר לוועדה, בחתימת עורך דין.
חבר יוכל לבנות דירה שגודלה עד 130 מ"ר (כפוף להחלטת המִנהל – 979), הכול בכפוף לכללי התכנון והפיקוח, פנים וחוץ. לאחר שיוך הדירות (אם ייעשה), יוכל החבר לבנות עד 160 מ"ר. במידה שיוחלט בעתיד על שיוך דירות, תחול שמאות הדירות על כל שטח הדירה שנבנתה על ידי הקבוצה. אחריות אחזקת הבית שהורחב תהיה על חשבון הקבוצה עד להחלטה על שיוך דירות.

פחות קיבוצי יותר פרטני
על סמך סקר שהוכן לפני 4 שנים נקבע אומדן כספי להשקעה אם הקיבוץ יעשה יישור קו ויביא את הדירות כולן לגודל סטנדרטי של 65 מ"ר. נסיבות הזמן הצביעו חד-משמעית על כך שעין צורים לא תוכל להגיע למהלך כזה בשל מצוקה כספית קשה, ואז באה הוועדה עם פתרון פחות קיבוצי ויותר פרטני שמעלה שוב ושוב את השאלה עד כמה מצליחים אנו לשמור על מסגרת הקיבוץ המסורתית השואפת לשוויון גם בגודל הדירות ומבנה הפנים שלהן ופוסלת שימוש בכספי בנקים שיש לחלק מאתנו, עזרות הורים וירושות למיניהן אחרי מאה ועשרים...

תכנית אב
גרשון: "עשינו תכנית אב חדשה שלוקחת בחשבון את נושא שיוך הדירות העתידי. תיעשה עבודת שמאות לבתים, שתיקח בחשבון את גודל המגרש, ותהיה קרן איזון שתיקח בחשבון את מצב הבית וגודלו והמגרש שסביבו, וכמובן, נקודות ותק שייזכו את החבר לפני שנות הוותק שלו בקבוצה. הבתים יירשמו במִנהל (בטאבו) על שמות החברים ויצטרכו ללמוד איך לתקן תקנון לנושא". גרשון מדגיש שהמִנהל לא קבע עדיין כללים ליישום החלטתו, ולהחלטה 979 איך עדיין אישור ממשלתי.
בעין צורים, שעומדת ערב קבלת החלטות שמשמעותן שינוי והעמק הפרטה, מעריך גרשון שיש כעין הסכמה של החברים לנושא שיוך הדירות, אף מאלה שמתנגדים לכלל השינויים.

קשיים בדרך
במידה שתתקבל ותאושר הצעת הצוות לשיכון במימון פרטי, עדיין לא נפתרו כל הבעיות היישומיות: בעיית הבתים הדו-קומתיים שנבנו לוותיקי הקיבוץ לפני 26 שנה, למשל. יש מחשבות – אולי יירדו הוותיקים לדירות קרקע ואלו יהיו מיועדות לקליטת צעירים או להשכרת דירות, ואולי להפכם לקוטג'ים? גם בעיית השיוך לא ממש פתירה במצב של אין-קרקע בשכונה, ועוד.

גם וגם
גם בסעד וגם בעין צורים שמרו החברים על כללי המשחק באורך רוח ובסבלנות. לא עשו דין לעצמם והמתינו עד להצעה ויישום פתרון ממסדי. אבל מה קורה בקיבוץ שגם בו שידרו חברים מצוקת דיור והיה ברור להם שאין לקיבוץ כסף לעניין ואז הקדימו את ה"נעשה" ל"נשמע". החוקים באו אחר כך.

קיבוץ שלוחות, כמשל
קיבוץ שלוחות מצליח ברוחו הטובה לשמור על דבק חזק בין איש לחברו. גם החקלאות שבו רבת היקף ו"ממלכת הגזר" המפורסמת, וגם שימורו את אורח החיים הצנוע והקיבוצי. אלא שבתחום הכלכלי הוא מדשדש כבר שנים. כמובן שקיבוץ במצב כזה יתקשה מאוד להיכנס למהלך גורף של הרחבה ושיפוצים.

צוות לעניין
סנדי גולדמן ואילנה מאירפלד, שתיהן הגיעו עם גרעין "כיסופים–ישורון" של בני-עקיבא מארה"ב. שתיהן עוסקות בתחום הבנייה והתכנון. סנדי למדה אדריכלות פנים, אילנה למדה אדריכלות. השלישי לצוות הוא אברהם שכטר שלא למד אמנם את התחום אבל "נולד עם זה", לדבריהן.
סנדי הייתה רכזת בניין בשלוחות 10 שנים, היום היא עושה את זה בקיבוץ השכן, עין הנצי"ב. אברהם מרכז הבניין בשלוחות אחרי סנדי, כבר 5.5 שנים בתפקיד. אילנה הייתה רכזת ועדת תכנון בשלוחות והיום מנהלת משרד אדריכלות שיושב בקיבוץ ונותן שירות פנים וחוץ. היא המתכננת בשלוחות את רוב עבודות הבנייה, כולל סככת הגזר החדשה והשכונה החדשה של 6 יחידות דיור, שבנייתה הסתיימה זה עתה.

נושאים "חמים"
כותבת אילנה מאירפלד בסיום תפקידה כמרכזת ועדת תכנון, באביב לפני שנה: "כמעט בכל ישיבה של הוועדה עלו בקשות לשיפוץ פרטי. יותר ויותר משפחות חשות מצוקת דיור בבית ומבינות שרק באופן פרטי ניתן יהיה לפתור את הבעיה... יש לציין שהבקשות הולכות ונהיות יותר מורחבות... עולה עכשיו מימד נוסף והוא הצורך בהיתר בנייה של המועצה האזורית שדורשת תכנית הגשה וליווי של מתכנן..."
ועוד: "יש מספר שכונות שעדיין מחכות לשיפוץ והרחבה... בשל המצוקה הכספית בה אנו נמצאים, נדחה התכנון והביצוע, וכאן עולה שאלה – האם יש צורך להכין תכנון אחיד לשיפוץ פרטי בכדי לשמור על אחידות צורנית/אסתטית בשכונה? האם יש לשנות את התקנון לשיפוץ פרטי בכדי לאפשר לכולם להוסיף חדר? איפה האחריות של הקיבוץ בשיפוץ"?

מעטפת הבית נשמרת, הפנים – שונה
סנדי, אברהם ואילנה כבר שיפצו את בתיהם, כל אחד בשכונה נפרדת ומבנה שונה של הדירה. סנדי פתחה קיר עם יציאה לנוף הגלבוע שנשקף ממול, ובנתה מרפסת עץ נמוכה ורחבה ליציאה, וחדר הורים למעלה. אברהם ניצל את מרחב הדירה למטה ולמעלה ויצר דירה חיננית ונוחה, והוא נכון להושיט יד ולעזור לכל אחד. אילנה בנתה למעלה 2 חדרי ילדים משופעים ופינת טלוויזיה. כל אחד לפי טעמו ויכולתו הכספית, מימש עוד 40-30 מ"ר בחלקה העליון של הדירה.
צעד ראשון בחריגה היה לפני כ-10 שנים, לאחר שנבנו 8 יחידות דיור חדשות ב-4 בתים דו-משפחתיים. חלקה התחתון של הדירה נבנה וגודלו 67 מ"ר, וחלקה העליון של הדירה היה חלל משופע וריק. ראשון החברים עלה ושיפץ את החלק העליון והפכו לחלק מהדירה, ובמילים אחרות, הוסיף שטח מחיה של כ-35 מ"ר לדירתו.
הקיבוץ החליט לא להתייחס. "מה שלא רואים מבחוץ – לא יודעים". ועדת תכנון התעלמה. כשמשפחה נוספת פתחה יציאה אחורית לבית והוסיפה מרפסת עץ, התחממו העניינים. "מזכירת הפנים הייתה בהיסטריה", מחייכת אילנה, "היא דרשה מוועדת תכנון לקבוע גבולות. ועדת תכנון אמרה 'no way', זה עניין חברתי לוועדת חברים".
בסופו של דבר התכנסו ועדות חברים ותכנון ולאחר ישיבות רבות ודיונים באסיפות הגדירו "קווים אדומים". "אתה יכול לפתוח פתח, לבנות מרפסות ולשפץ בתוך הבית, אבל במסגרת שמירה על גבולות מעטפת הבית", אומרת סנדי. "הגדרנו שכל תכנית בנייה פרטית תוגש לוועדת תכנון, לבחינה מקצועית, כשהיום אנחנו נזקקים גם להיתרי בנייה של מהנדס המועצה".

החבר לא נשאר לבד
"נותנים לחבר 'גב' לאורך כל הדרך", אומרים השלושה, "כל סיוע נדרש, מעזרה בתכנון השיפוץ, עבור להליכי אישור השיפוץ, בחירת הקבלן ובדיקת בעלי המקצוע שיהיו אמינים ומקצועיים, פיקוח, בדיקת מחירים, תיאום חפירות, חשמל ומים".
סנדי: "אנשים מרגישים שזה הבית שלהם והם מוכנים להשקיע. בעיניי זה מאוד חיובי. ובכלל, נושא הבית הוא כל כך מרכזי וחשוב, שיש לך אפשרות בעולם הקטן שלנו לייצר את הפינה שמתאימה לצרכים 'שלך'. הרצון לתת לאנשים לממש את הצורך שלהם, לתת להם 'להיות'. זה מביא לרמה של שביעות רצון למרות הקשיים שיש לנו בקיבוץ ולא קל לנו.
אני רואה את השמחה של האנשים. אני מרגישה גם איך אני קמה בבוקר. אני לא שומעת הרבה על תחושה של פערים".
חסר רכיב