תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

100 חדרים

24/05/2004
עמודים - ניסן-אייר תשס"ד (682) 7
100 חדרים

איש אחד רצה שיהיה לו בית,
הוא קרא לבנאים ואמר להם:
"תבנו לי בית"
והבנאים בנו לו בית קטן.
"יותר גדול", הוא אמר להם, "תוסיפו חדר"
והבנאים הוסיפו עוד חדר.
"יותר גדול", הוא אמר להם, "תוסיפו עוד חדר".
והבנאים הוסיפו עוד חדר.
"ועוד אחד", הוא אמר להם...
והבנאים הוסיפו עוד חדר, ועוד אחד, ועוד ועוד..
והבית שהיה בית קטן, הפך לבית גדול, לבית ענק
לבית ענק שבענקים.
כאילו שהבית ארמון. כאילו שהאיש הוא מלך.
אבל האיש לא היה מלך, הוא היה סתם איש...

כשגמרו הבנאים לבנות את הבית, ספר האיש את החדרים:
אחד, שנים, שלשה, ארבעה, חמשה...עשרה...עשרים...
שלושים...ארבעים... חמישים... ששים... שבעים...
שמונים... תשעים... מאה!
מאה חדרים!
"יפי, יפי!" חשב האיש, "בית כזה בדיוק אני צריך!"
והוא התחיל לסדר את הבית:
בחדר אחד הוא שם כסאות ובחדר אחר הוא שם שולחנות.
בחדר אחד הוא שם ספרים ובחדר אחר הוא שם תמונות.
וכך הוא סידר את כל הבית, חדר אחרי חדר, ובכל חדר שם משהו אחר...
עד שהגיע לחדר האחרון, לחדר המאה – וכבר לא נשאר לו מה לשים שם.
"זה יהיה חדר ריק", חשב האיש וסגר את הדלת.

הוא היה עיף ורעב.
"יפי יפי!" הוא חשב "טוב שיש לי בית. עכשיו אלך לאכול משהו, ואחר כך אשכב לישון".
נכנס האיש לחדר עם הצלחות ולקח צלחת.
אחר כך נכנס לחדר עם המזלגות ולקח מזלג.
אחר כך הוא נכנס לחדר עם הלחם ולקח לעצמו פרוסת לחם.
ואז הוא נכנס לחדר עם האוכל ולקח לעצמו מנה גדולה של אוכל.
הוא רצה לשים הכל על השולחן – אבל השולחן היה בחדר אחר.
הוא הלך לחדר עם השולחנות ושם את האוכל על השולחן.
הוא רצה לשבת לאכול – אבל הכסא היה בחדר אחר.
הוא ישב בכעס על הרצפה ואכל.
אחר כך הלך לישון.
הוא נכנס לחדר עם המטות ושכב.
אבל האור בחלון הפריע לו.
הוא רצה לסגור את הוילון – אבל הוילונות היו בחדר אחר.
הוא הלך לחדר עם הוילונות וסגר את כל הוילונות
ואז חזר לחדר עם המיטות ושכב.
אבל כמובן שהאור בחלון עוד הפריע לו.
הוא הכניס בכעס את הראש מתחת לשמיכה ונרדם.
למחרת בבוקר קם האיש ורצה ללבוש בגדים נקיים.
אבל שכח באיזה חדר שם את הבגדים.
"אולי בחדר עשר?" הוא חשב.
הוא הלך לחדר עשר ומצא שם מטאטאים.
"הוא הלך לחדר עשרים ומצא שם סלים.
"אולי בחדר חמישים?" הוא חשב.
הוא הלך לחדר חמישים ומצא שם עציצים עם פרחים.
הביט האיש במראה וראה שהוא עיף, מלוכלך וכועס.
"מה לעשות?" חשב, "אני מוכרח לעשות משהו,
אני לא יכול למצוא את הבגדים שלי, אני לא יכול למצוא שום דבר, הבית הזה גדול מדי בשבילי".
ואז הוא הביט החוצה דרך החלון וראה שם חורשה עם הרבה פרחים וצפרים.
ופתאום ידע מה הוא צריך לעשות.
הוא עבר בין החדרים ואסף את הדברים שהוא צריך: כסא ושולחן, מטה וארון, כמה צלחות, כמה סירים
קצת אוכל, ספרים, ועוד כמה דברים – והכניס הכל לחדר האחרון, לחדר המאה, לחדר הריק.
הוא נכנס לחדר הזה ושם הוא גר והיה מאושר.
למחרת פרסם האיש מודעה בעיתון:
תשעים ותשעה חדרים למכירה.
החדרים גדולים והמחירים זולים.
אנשים קראו את המודעה, באו וקנו את החדרים.
לאחר שהאיש מכר את החדרים הוא קנה לעצמו כובע.
כל בוקר הוא חובש את הכובע שלו ויוצא לטייל בחורשה.
בדרך הוא פוגש את השכנים ואומר להם:
"בוקר טוב".
והשכנים עונים לו בשמחה:
"בוקר טוב לך, בוקר טוב לך".
חסר רכיב