תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

ביקורת תיאטרון

22/03/2004
עמודים (681) 6 אדר תשס"ד
ישחקו ה...נערות לפנינו - רפי אילן

מגמת תאטרון בבית ספר תיכון-דתי-קיבוצי זה לא דבר שגרתי
בכלל, קיומה של מגמה כזו במגזר הדתי הוא דבר מורכב ולא פשוט
בניית התהליך, גם הוא מעורר עניין רב
והפעם – על קצה המזלג -
"סליחות" ב"שחור על גבי לבן" אפילו ש"גם הוא באצילים"...
במגמת התאטרון של ג'יין, כיתה י"ב, בית הספר התיכון בקבוצת יבנה
מדי שנה בשנה אני מקבל הזמנה מחברתי ג'יין סימון מקיבוץ סעד, ראש מגמת התאטרון בבית הספר בקבוצת יבנה, לבוא ולצפות בהפקות המגמה. במהלך השנה יושבת ג'יין בביתי בעין צורים ובוחנת עשרות מחזות מכל הסוגים והמינים. שואלת, מתייעצת, מחליטה ו...ולוקחת עמה את ספרי המחזות כדי להביאם אל תלמידיה בבית הספר התיכון ביבנה. בבית ספר זה, כמו בעשרות בתי ספר ברחבי המדינה, הוכנסה "מגמת התאטרון", אחד "הפרויקטים" היותר חדשים של משרד החינוך, התרבות והספורט. במשך השנה חוזרים ספרי האמנות אט-אט אל מדפי ספרייתי וממתינים לבואה של ג'יין, בהכנותיה לקראת שנת עבודה נוספת. וכמו בכל שנה, טלפנה אליי ג'יין והזמינה אותי לראות את פרי עבודתם של תלמידיה, תלמידי המגמה לתאטרון כיתה י"ב, ערב הגשתם לבחינות הבגרות בתאטרון.
שלוש ההצגות הוצגו זו אחר זו ... שלוש במות ב...שלושה אולמות שונים. גם השנה הכין נחמיה רפל, מנהל בית הספר, שלושה נאומים נאים ושונים על "מגמת התאטרון בבית הספר", וגם השנה הייתה אווירה טובה של תלמידים, צוות, הורים וחברים מיבנה, הישגים יפים ו... הצגות מעניינות.
"מגמת התאטרון" הפכה ללהיט בבתי הספר התיכוניים. היא מזכה את תלמידיה במספר נקודות נאה במסגרת בחינות הבגרות. לא כאן המקום לספר על הצלחותיה וכישלונותיה של תכנית זו. כמי שעסק שנים בבימוי וכתיבת הצגות בבתי הספר (בייחוד ביבנה) יש לי הערות ותהיות על השיטות והדרכים, כמו, צורת בחירת החומר ומה מידת מעורבותו של המורה בכל העבודה המתבצעת על ידי התלמידים, אבל לא כאן המקום להרחיב על כך.
שלושה מחזות העלו תלמידי המגמה: "סליחות", מאת חנה אזולאי-הספרי; "גם הוא באצילים",מאת מולייר בתרגומו המבריק של נסים אלוני; "שחור על גבי לבן", מאת אפרים קישון - בחירה מגוונת ומוצלחת.
לתלמידי המגמה חלק חשוב ומרכזי בבימוי המחזות, הפקתם, והם הם השחקנים. ואף על פי כן "הבין" הקהל את מקומה ותפקידה של ג'יין, מרכזת המגמה, שישבה בקהל וזכתה בכל הצגה מחדש, ובצדק, לתודה גדולה מהשחקנים, הבמאים והמפיקים...
כל הצגה זכתה לתכנייה בה סופר בקיצור תוכן המחזה, משהו על המחזאי, וכמובן, רשימת השחקנים, הבמאית, המפיקה, האחראי על התאורה, האחראי לתלבושות ולתפאורה ו... תמיד עמוד של תודה ופרגון לכל מי שתרם במשהו, חלקם אנשים טובים מתוך בית הספר ומתוך יבנה עצמה.
מעניין מקומן הבולט של הבנות לעומת מקומם של הבנים. נראה לי שזוהי תופעה מעניינת האומרת דרשני.
ומה שחוזר כל שנה זוהי העובדה העצובה, שאין בבחירת המחזות משהו המייחד את בית הספר של הקיבוצים ביבנה – אין התיישבות, אין ציונות, אין מאבק אידאולוגי בין העולם הדתי לחילוני, אין יהדות. האשמה, אינה אשמת בית הספר כמובן, אלא העובדה שלא נכתבו מחזות על הנושאים הללו וגם התאטרון הישראלי אינו "מצטיין" בתחום זה.
חשוב לציין את הפעילות התאטרלית, שאינה בגדר מגמת לימוד, המתקיימת בבית הספר בשדה אליהו, בהפקותיה של מרים גולדשמידט. בקיבוץ הדתי "השתלטו" הנשים על התאטרון וזוהי שוב תופעה מעניינת, אך זו כבר אופרה אחרת ואני לא עוסק באופרות אלא בתאטרון... (עין צורים)
חסר רכיב