תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

הדור הבא?

21/03/2004
עמודים (681) 6 אדר תשס"ד
הדור הבא? סימן שאלה - יונה ברמן

מה עושה קיבוץ ששוכן בקצהו הדרומי של עמק בית שאן
שמצבו הכלכלי סביר עד זהיר
שאוכלוסייתו הכוללת עד 700 נפש
ובתוכה: כמעט 200 צעירים מסוף י"ב עד סוף מסלול (30 +)
בהם גם משפחות צעירות עם ילדים
והקיבוץ יודע שזו "ההזדמנות" שלו ב"הא הידיעה"
אבל הצעירים… בשלב של "אי החלטה"
לחברות?
לתושבות?
או בכלל לא?

זהו אכן מספר מרשים. קיבוצים רבים היו מייחלים לזה. אתה פוגש אותם בשבילים, חלקם מאחרי עגלות ילדים. אתה פוגש אותם במקומות העבודה, בחדר האוכל, בבית הכנסת ובבתי הגיל הרך. אתה פוגש אותם בשער היציאה מהקיבוץ, בדרך לאוניברסיטה או לעבודתם שמחוץ לקיבוץ.
אלה צעירי קיבוץ טירת צבי, שאכן מעניקים לקיבוץ הרגשה של "בתינו הומים", של "קהילה צעירה דינמית שמושכת עוד חבר'ה להגיע הנה", אך אי אפשר להתעלם מכך שרוב הצעירים נמצאים עדיין בשלב של "לפני החלטה" – אם יקימו את ביתם פה בטירת צבי.
חברי טירת צבי המסורים והחמים משקיעים גם מחשבה וגם עשייה רבה, ובלבד שצעיריהם יחליטו לחיות כאן בעמק, ויהיו דור ההמשך. אומר אחד החברים משכבת גיל הביניים: "אני לא חרד ליישוב טירת צבי. לאופיו אני חרד, לדגשים שלו, לכיוונים. כי יש פה אוכלוסייה של כמעט 200 צעירים, שכבת צעירים מדהימה שכמעט לא מדברת. הם לא באסיפות אבל השפעתם תהיה בעוד כמה שנים והיא תכריע. נושא של עבודה ופרנסה, למשל, במקום שיהיה נידון בקרב הצעירים, הוא נדון בקרב בני גילינו"!
ואומרת "צעירה-מתבגרת": "זה גוף מאוד מדבר, מאוד תוסס, גם בנושא טירת צבי. נכון, הם לא מגיעים לאסיפות חברים".

נשאל את פי ה"נערים"
לפני שניפגש אתם, אציג בפניכם אוסף נתונים שקיבל את צבעיו המאוד חד-משמעיים לאחר כ-6-5 מפגשי קפה בבתי המשפחות הצעירות:
בנושא "היחס לקליטת בנים" – מקבלת טירת צבי בקרב צעיריה ציון מקסימלי.
"מידת ההערכה" שיש בלבם של הצעירים כלפי חברי קהילת טירת צבי זוכה גם הוא לציון מקסימלי.
"מידת ההערכה" שיש בקרב הצעירים לעבודת ועדת צעירים וועדת קליטה שמטפלות בהם, הוא מצוין.
"מה יכול הקיבוץ לעשות עוד בנושא קליטת הצעירים"? הם עונים: "הקיבוץ עושה כל מה שניתן".
הנושאים שמטרידים אותם:
"שיכון" – פצצת זמן. אין מספיק דיור ואין דיור למשפחות צעירות מרובות ילדים.
"תעסוקה" – יש לא מעט סימני שאלה באזור פריפריאלי כמו בית שאן.
"מצב דתי" – דאגה ל-2 הכיוונים, חלק מפני התחרד"לות וחלק מפני "פרווה".
"כיוון משימתי" – תחושה של ניתוק מסדר היום הלאומי ועד לאי הפנמה מה באמת נעשה, אם בקיבוץ היחיד ואם ברמה התנועתית.
בסך-הכול צריכה טירת צבי להיות מודאגת, כי כל כך טוב בקיבוץ, מצד אחד, אבל כל כך לא בטוח "הטוב הזה", מצד שני.

אלי ושמרית (למשפחת גרוס) רודניק:

"טוב לנו בטירת צבי
אכפת לנו מטירת צבי"
אלי (25) הגיע מטבריה, שם גדל והתחנך עד שמשפחתו העתיקה את מגוריה למושב הזורעים.
שמרית (24), בת משק, הוריה ומשפחתה בקיבוץ. היא בוגרת תיכון שדה אליהו. שניהם סטודנטים שמחזיקים רכב וחוזרים יום יום לביתם בעמק. שמרית לומדת חינוך מיוחד וחינוך בלתי פורמלי שנה ראשונה במדרשת אורנים ואלי לומד הנדסאות בניין במדרשת רופין. הם נישאו לפני שנתיים וחצי ובנוסף ללימודיהם הם מדריכי כיתה ט' ומרכזים את צוות החטיבה כולו.

מעורבות בקיבוץ?
"דרך עבודתנו בחטיבה אנחנו מעורבים חזק בחינוך בטירת צבי. החינוך הבלתי פורמלי בטירת צבי מעולה. התכנים, התוצר, ממש מעולה.
אנחנו מאוד קשורים לקיבוץ, מאוד משתפים אותנו, מעודדים אותנו למעורבות. דור הביניים שנמצא בצומת ההחלטות היום, אכפת להם מאוד מה הצעירים חושבים".
מעורבות בעם ישראל?
אלי: "אני לא ממש מעורב. אני לא מאלה שמחפשים את הפוליטיקה".
מעורבות בעבודה שאתם עושים?
הם: "זו עבודה מאתגרת שמעסיקה אותנו גם ביום וגם בלילה, לאו דווקא מעשית, אבל בראש. יש לנו 36 ילדי חטיבה. לכל כיתה זוג מדריכים שהם משפחה צעירה מהמקום. אנחנו מדריכי כיתה ט', שהפכנו עם הזמן גם למרכזי החטיבה. הכיתות מאוד נהנות מזה וגם אותנו זה מאוד קושר".

איפיונים לחברה בטירת צבי
אלי: "פעילה. מאורגנת. אווירה מאוד חברית. עזרה הדדית".
שמרית: "חברה מאוד מקבלת. גם בקרב הצעירים, מאוד קל להיקלט בתוכה".
אלי: "אנחנו חלק מהקיבוץ. הקשר בין החברה הצעירה לבוגרת הוא קשר טוב".

איך צריכה טירת צבי להיראות, ומה יגרום לכם להחליט שזה ביתכם הקבוע?
אלי: "אין איזושהי החלטה מה יגרום. טוב לנו פה. אני אישית מעדיף קיבוץ כמו של פעם. קיבוץ שהוא קיבוץ, זה מושך אותי כמי שלא גדל בקיבוץ".
שמרית: "אני לא בדיוק יודעת עדיין מה אני רוצה".

על מה גאוותכם בטירת צבי?
שמרית: "הכיתה שלי! היא מאוד משמעותית בשבילי. הרבה מהם סטודנטים וחיים פה. היינו 16 חבר'ה בכיתה".
אלי: "גאה ב'טיב'. זה המקום שקלט אותי כשהגעתי לקיבוץ. טיב זה הדגל של טירת צבי. ובכלל, מה ששמרית אמרה על הכיתה שלה, זה נכון כאן על האנשים בכלל".

------------------------------------------------------------------------------------------------------
חנני ושושנה (למשפחת פוקס) פייגין וילדתם הַלל בת 11 חודשים

הוא : "אני הייתי שמח הרבה יותר לתרום ביהודה ושומרון".
היא: "זה קודם כול בית".
נשואים שנתיים, בני 25,26. היא בת משק טירת צבי, הם בן לעוזבי קיבוץ עין הנצי"ב, עד סוף כתה י', אחר כך עברה משפחתו לאפרת שבגוש עציון.
שושנה היא בוגרת תיכון שדה אליהו, שירתה בצבא, נסעה לש"ש לבני-עקיבא בשיקאגו, תואר ראשון בסוציולוגיה באונ' העברית, היום עובדת במחלקת הייצוא במפעל "טיב".
חנני סיים את לימודיו התיכוניים בתיכון הדתי הימלפרב בירושלים. למד שנתיים במכינה בעלי, 4 שנים בצבא, חתונה. כשעדיין גרו כזוג נשוי בירושלים ושושנה למדה, חזר חנני ללמוד חודשים אחדים בעלי. חזרו לטירת צבי, כאן עבד חנני עד ליציאתו ללימודי הנדסת מכונות בטכניון, שנה א'. היא מועמדת. הוא יוגש למועמדות, וזה לא אומר דבר לגבי החלטותיהם, הם מקפידים לומר.
חנני: "הכיוון שלנו כרגע פה. יותר מזה אנחנו לא יודעים. יש דברים שאנחנו עוד לא מספיק יודעים, מרגישים או סגורים עליהם. אבל יש דברים שכן חשובים לנו. אני למשל מרגיש שהציפיות שלי מבחינה דתית יותר גבוהות, וזה ממשיך גם לחיי הקהילה ולחינוך. לכן אנחנו עדיין מחפשים את עצמנו, לפחות אני".

האם לחיות בעמק בית שאן זו שליחות לאומית?
חנני: "מבחינתי האישית אני מרגיש שהייתי יכול לתרום יותר במקומות אחרים. לא יושב לי בראש שאני תורם פה מבחינה לאומית. הייתי שמח לתרום ביהודה ושומרון אבל שושנה בדעות קצת שונות ממני… אם יש משהו שאני מרגיש בטירת צבי זה שאני יכול לתרום מבחינה דתית".
שושנה: "בשבילי זה קודם כול בית. זה מקום שגדלתי בו. מקום יפה. כל אחד חושב כך על הבית שלו. גם המשפחה שלי כאן".

האם אתם מרגישים שאתם חיים בחברה משימתית (נוער נעל"ה, נתיב, חברת נוער)?
שושנה: "אני יודעת שקיימת השתתפות כספית. כשהייתה חברת נוער זה היה דבר נפלא, אבל הצוות הוא זה שעבד קשה, שאר החברים לא ממש הרגישו את זה. גם אנחנו לא לקחנו חלק בעשייה הזו".
חנני: "אני לא מרגיש את המעורבות של טירת צבי בעשייה הלאומית. נכון, יש אוכל שמביאים לבית שאן בימי שישי, או ערב שהצגנו לפני החבר'ה מ'נתיב' את ארון הספרים היהודי".
שושנה: "ווללה, אנחנו כן מעורבים! עד לפני שבועיים היינו גם מדריכים של אחת מכיתות החטיבה, רק שהחלטנו להפסיק כי חנני לא בבית".

מתי זוג כמוכם מחליט שהגיע הזמן להחליט?
חנני: "מבחינתי זה ברגע שאסיים ללמוד ואסגר על עצמי. כרגע החיים שלנו מכוונים ככה. כשנסיים את התקופה הזו יהיה לנו יותר קל להחליט, ואולי זה יקרה לפני כן. אני חושב שזה נכון גם לגבי שאר הזוגות כאן".

על מה אתם גאים בטירת צבי?
חנני: "העשייה החברתית. האווירה החברתית שיש פה. המעורבות. חצי מצוות תרבות זה צעירים. זה אחד המאפיינים. מרגישים חלק מהקיבוץ, חלק מהעשייה".
שושנה: "אולי אני אופטימית. יש כאן אווירה טובה. תרבות טובה. יצירה פנימית, הצגות".
חנני: "האנשים בטירת צבי משקיעים מרץ וזמן באיך הם רואים את עצמם ואת הקהילה שלהם, בנושא תקציב, ביטחון כלכלי, חיי קהילה. אני מאוד מעריך את זה".

-------------------------------------------------------------------------------------------------------
אוריה ואלירז (הומינר) מורן

הוא: "טירת צבי היא מהקיבוצים הראשונים שהבינו שהעתיד של הקיבוץ זה הצעירים".
היא: "טירת צבי צריכה לקחת על עצמה משימה שהצעירים לא יעזבו אותה".
נשואים שנתיים וחצי, בני 25, 26. היא בת אלון שבות, הוא בן טירת צבי.
אלירז: גדלתי באלון שבות כל חיי. סיימתי תיכון, צבא, למדתי עבודה סוציאלית. התחתנו כשסיימתי שנת לימודים ראשונה. גרנו שנה וחצי בירושלים ועוד חצי שנה בגוש עציון. היום אני עובדת במקצועי ב'בית הילד' בעפולה".
אוריה: "גדלתי בטירת צבי עד גיל 18. הוריי חיכו שאסיים תיכון ואז עזבו לצור יגאל. אמי היא בת המקום. עשיתי שנת י"ג ב'שילוב' בישיבת הקיבוץ הדתי במעלה גלבוע, התגייסתי, קצונה, 3 שנות קבע ואחרי שנה של בגרויות ופסיכומטרי התחלתי ללמוד פיזיוטרפיה בחיפה. ברגע שהתקבלתי לאוניברסיטת חיפה היינו צריכים להתקרב, והכי טבעי היה לנו להגיע למקום שבו גדלתי. לכאן. אצל שנינו קיננה המחשבה שאנחנו רוצים לראות את החיים פה. בשבילי זה היה מין זיכרון נעים ורצינו לנסות ולראות איך זה. עד עכשיו בחרנו את מקום המגורים שלנו לפי אבני הדרך העיקריים בחיים שלנו – לפי מסלולי הלימודים".
אלירז: "שנינו רוצים במקום כפרי, וברור שבשלב זה אנחנו מנווטים את חיינו לפי הגורמים החיצוניים".
אוריה: "זו אפשרות לבחינת מקומנו לעתיד. אנחנו רואים ערך במגורים ליד המשפחה. ההורים שלי עזבו אבל אחי גיורא ואשתו רמה גרים פה וגם סבי וסבתי, אמנון והדסה שפירא. הם מאושרים שאנחנו פה".
אלירז: "חשוב לי לומר שעשויות להיות בעיות טכניות שייאלצו אותנו לעשות בחירה אחרת. אנחנו מחזיקים רכב וחוזרים יום יום לכאן. זה יקר מאוד".

סנטימנטים למקום?
אלירז: "הגענו לכאן לפני חצי שנה. איך שהגענו נשאבנו להצגה של הצעירים שהופקה לטובת הקיבוץ. בשבילי זה היה להכיר בבת אחת המון צעירים. עכשיו עובדים על הצגה נוספת שהמבוגרים מכינים עבור הילדים, הכול בכוחות מקומיים, כולל בימוי. אנחנו משתתפים בה, ואני מקווה שנעלה אותה גם ב'בית הילד' בעפולה.
אני בוועדת תרבות, אוריה בוועדת קשר. אני גם מעבירה הדרכה לנוער. אנחנו מאוד משתדלים להיות מעורבים. אני באה מיישוב קהילתי שהמעורבות הקהילתית בו גבוהה מאוד".
אוריה: "אני חושב שטירת צבי היא קודם כול מהקיבוצים הראשונים שהבינו שהעתיד של הקיבוץ זה הצעירים. הרעיון הקיבוצי, השיתופיות בחברה של היום הופך להיות יותר ויותר שונה ומוזר, יחסית לעולם המערבי. בקיבוצים רבים יש הפרטה, שכר דיפרנציאלי, וברגע שמאפשרים לצעירים לשלב אורח חיים פחות שיתופי ומקובע כמו בקיבוץ הישן, זה מושך צעירים. יכול להיות שעושים קצת פשרות באיך שהקיבוץ היה נראה פעם, אבל בסופו של דבר אני מאמין שהשינויים יהיו לטובת המקום. הקיבוץ תמיד היה בתהליך שינוי וגם אני באופן אישי הבנתי שהיום מתאים יותר קיבוץ אחר ולא קיבוץ של פעם. כל הכבוד לטירת צבי על הפתיחות והאומץ, ועובדה שבאים לפה הרבה חבר'ה צעירים, וזו סיבה נוספת שהביאה אותנו לכאן".

למה אתם לא משמיעים את קולכם?
אלירז: "אני מרגישה קצת חדשה פה אבל אני חושבת שאם אנשי טירת צבי ישכילו לשים לב לחבר'ה הצעירים ויבואו אלינו בערב הסברה, לא בפתקאות ודפים. לרובנו זה מה שיקבע את העתיד שלנו. מהפתקאות בדואר אני לא מבינה כלום. אפילו אם צריך להאכיל אותנו בכפית... הם צריכים להיות בטוחים שאנחנו יודעים במה מדובר.
אני בהחלט מסכימה שהעתיד של המקום תלוי בנו. זה טבעם של יישובים מזדקנים. טירת צבי צריכה לקחת על עצמה משימה שהצעירים לא יעזבו אותה".

האם קהילת טירת צבי היא קהילה משימתית-אתגרית?
אלירז: "בעיניי כן. מקדישים הרבה לתחום החינוך. כמי שמתעסקת קצת בחינוך והדרכה פה, אין לי ספק בכך. בפעילות האחרונה ניסיתי לעשות משהו לחיבור עם אנשי עפולה. זה היה מאוד קשה, ובתור מי שבאה מגוש עציון וכל החיים נשמנו את המאבקים של המדינה, אני מרגישה היום רחוקה מסדר היום הלאומי. חצי שעה מפה זו העיר עפולה ושם יש אוכלוסייה אחרת וכאן לא מרגישים אותה ולא יודעים מזה. זה אתגר רציני מאוד ואני לא יודעת אם זה מונח על סדר היום הציבורי. מצד אחד, אחרי 25 שנים בשטחים, אני נחה קצת מהלחץ הנפשי של החיים האלה, ומצד שני, ברור לי שהניתוק שיש כאן, קשה לי. לא ארצה לגדל ילדים שדעתם הפוליטית תגובש רק דרך אמצעי התקשורת. אני רוצה שבחיי היומיום נרגיש את מה שקורה במדינה וכך נהיה חלק ממנה. עם כל הכבוד לחלוציות של 'לגור בעמק בית שאן ולעבד את אדמותיו', זה לא מה שיחזיק את המדינה. אני מרגישה ניתוק, אני לא מרגישה מספיק חיבור של אוכלוסיות".

-------------------------------------------------------------------------------------------------------
אורי (למשפחת אילון) ברקאי

אורי:" על זה שחר כל הזמן אומר, 'לא שווה לנופף בצעירים.
טירת צבי צריכה להיות מאוד מודאגת'".
אורי: "יש לנו אהבה גדולה גדולה למקום ולאנשים".
אורי בת משק (25), גדלה בטירת צבי, סיימה בתיכון שדה אליהו. שירתה כחובשת בחוות השומר שם גם פגשה את שחר. עשתה ש"ש בתיכון שדה אליהו כרכזת חברתית וליווי פרטני של תלמידים. בשנה זו נישאו אורי ושחר. בקיץ האחרון סיימה לימודי תיאטרון בסמינר הקיבוצים בתל אביב.
שחר (26) בן מושב מירון שבגליל, סיים את לימודיו התיכוניים בישיבת בני-עקיבא בחדרה, למד עבודה סוציאלית. בנם שני בן 4 נולד בתקופת לימודיהם כשגרו ברמת גן (לאחר הגהת הכתבה התבשרתי שלאורי ושחר נולד בן שני במזל טוב). הם שבו לטירת צבי בקיץ האחרון, ומאז שובה עובדת אורי כמטפלת לכיתות ג'-ד' בחינוך הבלתי פורמלי ושחר – חשמלאי.

ודאי מייחלים בטירת צבי שתגיעו כבר להחלטה שאתם פה, לא כן?
"מבחינתנו זה לא מספיק ודאִי לְמה אנחנו מתקבלים ולְמה אנחנו משתייכים פה. אני מדברת רק בשם עצמי, לשחר יש את הדיוקים של עצמו (שחר לא הגיע לפגישה, לצערנו). יש לנו אהבה גדולה למקום ולאנשים. זו השנה הראשונה שלי לאחר הלימודים. היינו 4 שנים ברמת גן כסטודנטים. מבחינתי אנחנו בשלב של בדיקה. לוחץ לנו מאוד להגיע להחלטה. אנחנו שואלים את עצמנו אם אנחנו רוצים לראות את עצמנו פה, ואם כן, מה אנחנו רוצים לראות פה ומה הקהילה רוצה לראות פה, וגם הקהילה שואלת את עצמה הרבה שאלות".

מה אתם בוחנים?
"אני לא אדם שמתגעגע דווקא לדגם המסורתי של הקיבוץ. אני מתגעגעת לקהילה של אנשים טובים ולא אכפת לי שלא יהיו מכוניות משותפות, ולא אכפת לי להישאר גם במתכונת של היום, רק שהיא לא נכונה. היא פרווה.
ושאלות ערכיות עולות, כמובן. שאלת בית הספר. האם בית הספר בשדה אליהו עונה על הציפיות שלנו? בגיל הרך אנחנו מכוסים. לא נחפש מערכת אחרת. מערכת החינוך הבלתי פורמלי פה בקיבוץ ממש מופלאה. אבל הציבור חושב שהיא יקרה מדיי ודורש לצמצם אותה. זה עושה לי עצוב וכואב. יש מישהו שלא מבין את המהות של מה שהצוות בכלל עושה במערכת.
שאלת הדת – הקהילה שואלת האם להיות יותר פתוחים, האם להיות קהילה מעורבת. יש לי חברים שאומרים שלא יישארו פה אם תהיה שחייה מעורבת... ואם... ואם... וזה מכניס אותי למקום שאני שואלת את עצמי מה אני מחפשת בחיים הפרטיים שלי עוד לפני הקהילה, ואחרי זה – איך אני משתייכת לקהילה הזו. ואני ממש לא יודעת. ההתחרדלות מפחידה אותי מאוד מאוד והיא נמצאת, נוכחת. זה שייך גם לשאלות סביב בית הספר. ההתלבטות איפה בית הספר ממקם את עצמו על הרצף שבין ישיבה לבית ספר, לבית ספר שיתפתח על פי רצון ההורים".

מהי הקהילה האוטופית בעינייך?
"טירת צבי! מבחינת האנשים – טירת צבי. מבחינת המצב – ממש לא. אבל זה לא שאני רוצה עכשיו לקום וללכת כי יש משהו יותר טוב במקום אחר.
יש פה אנשים! אנשים שהם אנשים. אנשים שהם בשביל אנשים אחרים".

השכבה הצעירה?
"ענקית! אני זוקפת את זה לזכות כמה אנשים שזה פשוט בער בהם, כנראה. טירת צבי מנסה לעשות הרבה מאוד למען הצעירים שלה. מכל כיוון אתה רואה בטירת צבי את טובת הצעירים – מחשבות על בנייה, על הסדרי סטודנטים".

מעורבות לאומית – מונח על סדר היום שלכם?
"מאוד מונח. אבל, לא מתפזר החוצה. אנחנו לא פעילים באיזשהו תחום, אבל בשיחות בבית שלנו, בשיחות עם החברים שלנו. היינו יכולים לסייע יותר ממה שאנחנו עושים. אי אפשר להגיד שטירת צבי לא עושה. יש פה כמה פרויקטים יפים מאוד. קבוצות נתיב היו פה אחת אחרי השנייה. יש עכשיו הפסקה בחברת הנוער ואולי זה טוב כי צריך לעשות חשיבה חדשה, זה היה פרויקט ערכי-חברתי חשוב".

איך תוכלו להשפיע, והרי אין לכם זכות הצבעה?
"לי זה יותר נכון, כרגע. אני עוד לא מספיק הבנתי איפה אני נמצאת. כשחזרנו לפני חצי שנה מצאנו פה בן אחד מהכיתה שלי, אני והוא. השאר עזבו. המסה הקריטית צעירה מאתנו. אני יכולה לומר שבשבילנו עשו כאן כל מה שאפשר כדי שנישאר פה".

------------------------------------------------------------------------------------------------------
יריב ומיכל דן ו-2 ילדיהם: חמוטל בת השנתיים ואבינעם בן 3 חודשים
יריב (33) בן סעד, סיים תיכון בבית הספר הקיבוצי בקבוצת יבנה, הגיע לטירת צבי ישר מסעד לפני שנים אחדות במסגרת עבודה שאינה קשורה ישירות לענפי הקיבוץ. הם נישאו לפני כ-4 שנים ומאז הם פה.
מיכל (30), ירושלמית, למדה לימודי ארץ ישראל וגרפיקה. היום עומדת לסיים חופשת לידה ולחזור לעבודתה כרכזת הדרכה במדרשת בית שאן.
כשיריב קיבל הצעת עבודה שמשמעותה הייתה לעבור לעמק בית שאן, זה לא ענה לאף אחד מהמטרות ששמו להם השניים לחייהם המשותפים. הם חשבו על עיירת פיתוח או קיבוץ עירוני. היום הם "משפחה תושבת" בטירת צבי ורבים בקהילה מקווים שהם יקבעו כאן את ביתם.

שני בני זוג שלא מפה- מה עושה לכם את הקשר לקהילה?
יריב: "יש פה אווירה מאוד טובה. לאו דווקא הקטע של הצעירים. הקשר הראשון שלנו היה דווקא עם הרבה אנשים מבוגרים, גיל הביניים. הרבה מחברינו הטובים כאן מבוגרים מאתנו בהרבה".
מיכל: "מושך אותי פה הדור המבוגר שחי אתך, פשוט נותן פרספקטיבה ומלאות לחיים שלך. אני לא רואה את עצמי חיה ביישוב צעיר חד-גילי. אני מתמלאת מהאנשים שחיים פה כבר 60 שנה".

מה עושה לכם את זה?
יריב: "יפה פה. משהו. אווירה חופשית לטוב ולרע. אף אחד לא מדקדק אתך. Easy goingמשהו בבסיס מאוד סובלני".
מיכל: "קהילה נפלאה. קיבלו אותנו נהדר".

מה ישפיע עליכם להישאר פה?
ליריב ומיכל קשה בקטע הזה. הם מרגישים שהקהילה מחבקת אותם מיום בואם לכאן, ואיך יגידו את אשר על לבם?
יריב: "אומר בזהירות, שאם יהיה ברור לנו שהקיבוץ רואה עצמו שליח למשהו, שהקיבוץ לוקח על עצמו תפקיד, כמו שדה אליהו, למשל, שמוביל היום מהפכה אקולוגית. אנחנו כמשפחה צעירה צריכים שלחיים פה בטירת צבי יהיה איזשהו ערך מוסף. לא רק קהילה שחיה לנוחות של עצמה".
מיכל: "כן, אנחנו רוצים במקום שיש לו ערך מוסף. תפקיד שיוצא מגבולות הקיבוץ. חברתי. אני אוהבת את ההתגייסות שיש פה לגמ"ח, אולפן, חברת נוער, שגם זכיתי ללמד בה, הלוואי שהייתה ממשיכה".
-------------------------------------------------------------------------------------------------
צופית (לבית שטרנרייך) וערי שריג ובנם איתי בן השנתיים

משפחה צעירה שהחליטה – תושבות!
צופית (27) בת טירת צבי, סיימה תיכון בשדה אליהו.
עשתה שנת י"ג במדרשת "אורות עציון", בצבא – מש"קית הוראה במחווה אלון, לימודים – חינוך מיוחד בסמינר דוד ילין בירושלים. עבדה בחינוך הבלתי פורמלי בקיבוץ. היום מלמדת בבית ספר שק"ד בשדה אליהו.
ערי, בן קיבוץ עין הנצי"ב, גם הוא בוגר תיכון שדה אליהו, למד בישיבה של הקיבוץ הדתי במעלה גלבוע במסגרת "שילוב". צבא. פעילות ציבורית בבני-עקיבא העולמית כרכז ההכשרות האנגליות. כיום עובד במדגה של טירת צבי.
צופית וערי זהו אולי הניצן הראשון ל"מיני-מהפכה" במעמד בני הקיבוץ.
צופית שנולדה וגדלה בטירת צבי, ומשפחתה נטועה היטב במקום, בחרה יחד עם ערי להיקלט בטירת צבי כמשפחת תושבת.

מדוע?
הם נשואים כבר 6 שנים, ועל אפשרות של קליטה במעמד של תושבות חשבו ודנו ביניהם במשך תקופה ארוכה. בהגיע "רגע האמת", לאחר שסיימו תקופת לימודים, החליטו להחליט! והחלטתם – תושבות.
צופית: "רצינו להיות עצמאים בפרנסת המשפחה ויחד עם זה להיות חלק מחיי החברה והקהילה במקום, מתוך אהבתנו את האווירה ואת האנשים בטירת צבי".
ערי: "תהליכי השינוי בקיבוץ לא התקדמו בקצב שנראה לנו, גם זה היה תמריץ לבחירה בתושבות".
צופית: "אנחנו נהנים מהקלות והטבות מסוימות מצד הקיבוץ ורואים את זה מאוד בחיוב. אנחנו חלק אינטגרלי מהקהילה ואין לנו הרגשה שאנחנו שונים בכך שאנחנו תושבים".

איך תשאיר טירת צבי את צעיריה אתה?
צופית: "טירת צבי היא קהילה פתוחה ומקבלת, וטוב שתמשיך להיות כזאת. היה ראוי לשמור על צביון דתי יותר ובכך לעודד צעירים מתאימים להצטרף למקום".
ערי: "קהילה פתוחה ומסבירת פנים כפי שהייתה עד היום. מסרים בעידוד מסלולי קליטה שונים ואטרקטיביים".
שניהם מרוצים, מרגישים שיש להם לאן ולמה להתפתח ומקווים שיוכלו לבנות את ביתם בשכונה קהילתית שתצמח במקום בעז"ה.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------
משפחה צעירה שהחליטה – חברות!
נועם וצורית פוה + 2 בנות, מתת (5 וחצי) ואשחר (שנה וחצי)
שניהם בני הקיבוץ הדתי.
צורית (31) נולדה וגדלה בעין צורים וגם כשהוריה, משפחת יעקובי, עזבו למושב נוב ברמת הגולן, היא נשארה בקיבוץ, סיימה תיכון בקב' יבנה, בצבא – הוראה במחווה אלון, ש"ש בנצרים ובקיבוץ, משלחת לארה"ב, ו-4 שנות לימוד בסמינר הקיבוצים – חינוך יצירתי לגילאי גן, כיתות א'-ב'. היום מטפלת במערכת הגיל הרך של הקיבוץ.
נעם (31) נולד וגדל בטירת צבי, סיים תיכון בשדה אליהו, צבא, לימודי הנדסאי חשמל בירושלים, היום מנהל החשמלייה בטירת צבי.
צורית הייתה בוועדת צרבות, היום חברה בוועדת הגיל הרך ובמועצה. נעם היה חבר בוועדת צעירים, וכבר 4 שנים חבר בצוות עבודה ופרנסה. הזוג נישא לפני למעלה מ-4 שנים ולפני כשנתיים התקבלו לחברות בקיבוץ.
נועם: "אני אוהב את המקום. מרגיש שזה ביתי. אנשים טובים, משפחה וחברים רבים. שנינו מוצאים סיפוק ועניין במקום עבודתנו".
הם: "כשפנו אלינו בעניין החברות, זה היה נראה לנו אך טבעי וברור שאנחנו רואים את עצמנו חלק בלתי נפרד מהקהילה"
נעם: "לכל דרך יתרונות וחסרונות. לנו חשוב שהקהילה תהיה תומכת ושוויונית ברוב התחומים, עם השארת מקום ומרחב לפרט. חברה עם מוסריות וערכים זו חברה שמדברת אלינו".

מה סודה של טירת צבי?
צורית: "טירת צבי משדרת פתיחות ואפשרויות קליטה מגוונות, ואולי זה 'סודה'. דבר נוסף זו שיטת 'חבר מביא חבר', שומעים אחד מהשני ובאים. כמי שבאה מבחוץ, אני מרגישה שהתקבלתי בחום רב. הפתיחות בקהילה שלנו הוסיפה לרצוננו לתרום לחיי הקהילה".

מה עוד יכולה לעשות טירת צבי כדי להבטיח שצעיריה יישארו?
הם: "בנייה קהילתית. כלומר, הרחבת הבנייה ביישוב תועיל בראייה קדימה. ודבר נוסף, להכניס יותר צעירים לפעילות ציבורית ולעמדות מפתח".
חסר רכיב