תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

חובת שירות לכול

21/03/2004
עמודים (681) 6 אדר תשס"ד
חובת שירות לכול - צבי צמרת
חובת שירות לכול
צבי צמרת

ד"ר צבי צמרת: "לצערי הרב, רק כ-60% של הצעירים היהודים משרתים היום את המדינה ב'שירות לאומי' או בצה"ל. השאר – שניים מכל חמישה צעירים – אינם משרתים. הם פטורים על פי חוק או שפטרו את עצמם בדרכים שונות ומשונות"

המדרש בסדר אליהו רבא אומר מפורשות: "קדושת הקדוש-ברוך-הוא, קדושת השבת וקדושתן של ישראל – שלושתן שוות כאחת" (סדר אליהו רבא, מהדורת פרידמן, וינה 1902, עמ' קל"ג).
עד כה פעלנו במועצת יח"ד בעניין קדושת השבת, אחרי שהיא נרמסת בראש חוצות – ובדקנו את האפשרויות של יום ראשון כיום מנוחה לעומת יום שישי כיום מנוחה. היום אני מבקש לדבר על "חובת שירות לכול" כדרך הכרחית לשמר את קיומו של "כלל ישראל".
למושג "ישראל", וממילא למושג "כלל ישראל", יש היום שתי משמעויות: ראשית, המושג ההיסטורי, כלל עם ישראל (כלל היהודים בארץ ובתפוצות), ושנית, מושג שהתחדש עם הקמת המדינה, כלל אזרחי מדינת ישראל (שיש בה, כמובן, גם ערבים ישראלים, דרוזים ישראלים, ארמנים ישראלים, וכו'). לפני 57 שנים לא היה מעלה איש על דעתו את הצירוף ישראלי-ערבי; ישראלי-מוסלמי. הצירוף, עדיין מבלבל רבים. הן יהודים והן ערבים.

תנאי ראשוני ל"יחד"
אתייחס תחילה אל "כלל ישראל" במובן הראשון. אתייחס אל עם ישראל, ובעיקר אל החלק היהודי של מדינת ישראל:
לעניות דעתי, שירות של "כל" היהודים, הוא תנאי הכרחי לכך שתהיה כוליות אחת. הוא תנאי ראשוני ליחד. אומר זאת בנוסח של הפילוסוף הצרפתי דקארט: "כשנשרת – נתקיים". אם כולנו נשרת – יתקיים ה"כולנו". רק אם נשרת יחד – נתקיים כגוף אחד.
לצערי הרב, רק כ-60% של הצעירים היהודיים משרתים היום את המדינה ב"שירות לאומי" או בצה"ל. השאר – שניים מכל חמישה צעירים – אינם משרתים. הם פטורים על פי חוק או שפטרו את עצמם בדרכים שונות ומשונות. חלקן - בנות דתיות, חלקם - סרבני מצפון (לי יש הגדרה אחרת למושג "מצפון": בעיניי לסרב ליטול חלק במלחמה על קיומנו, לסרב להגן על זקנים וילדים מפני מתאבדים, פירושו להיות "חסר מצפון"), חלקם נכים (לדעתי, גם הם רובם יכולים לשרת), ואחרונים – "תורתם אומנותם".
אגב, כדאי לדעת, ובעיניי זה נתון קשה, הנוגע לענייננו: כמעט שליש מן החיילים הקרביים בצה"ל – אחד מכל שלושה השומרים העיקריים עלינו - הם עולים מברית המועצות לשעבר.

כולם יהיו חייבים לשרת תקופה שתוגדר בחוק
משך השירות – זהה, השירות עצמו יכול להיות שונה
מה הצעתי - וזו הצעה שאינני מחדש בה הרבה, ומובילה אותה היום, בין היתר, תנועה של אישים אכפתיים מכל הקשת הפוליטית ומכל הקשת החברתית הקרויה "תקווה לישראל", ואני יודע כי אחדים מן היושבים כאן נפגשו עם ראשיה:
- חובת שירות של כולם - של כל אזרחיה היהודים הצעירים של המדינה, של נשים וגברים, של חילונים וחרדיים, של בעלי קשיים ושל אלו המגדירים עצמם "פציפיסטים".
- השירות עצמו יהיה שונה - חלקו צבאי, חלקו האחר ביטחוני (למשל, במשטרה), חלקו אזרחי, חלקו קהילתי.
- השירות, לטעמי, לא צריך להיות אחיד – רק משך השירות צריך להיות זהה.
- הוא לא צריך להיות נוקשה. כל יחיד וכל קהילה יוכלו לבנות להם את המודל שלהם. אבל, כולם יהיו חייבים לשרת תקופה שתוגדר בחוק.
כך, צעירים חילונים, הטוענים כי אינם מוכנים לשרת את "צבא הכיבוש" ומסרבים לעבור את "הקו הירוק", יוכלו להתגייס למלחמה בפשע או למלחמה על ניקיון הנחלים והחופים. עלינו לדעת: סרבני השירות החילונים מתרבים מיום ליום. בבתי ספר מסוימים במרכז הארץ קוראים "פראייר" למי שמשרת ובוודאי למי שמתנדב לשירות קרבי.
כך, אפילו צעירים נכים, יוכלו לשרת בהתאם ליכולתם. וכמעט לכל אחד מהם – להוציא יוצאי דופן בודדים - יש יכולת!
כך, יחול השירות גם על החוגים החרדים, אבל הוא יותאם לצרכיהם ולהשקפת עולמם. בנות חרדיות, למשל, תשרתנה מתוך בית הוריהן. בנות ובנים חרדים יוכלו לשרת במקומות שיוכרו על ידי הרבנים כמקומות שאין בהם סכנה ל"התדרדרות רוחנית" (בתי חולים, מושבי זקנים, טיפול בנכים, שירותי הצלה, איכות הסביבה וכו').

המדינה חייבת להיערך לשירות האזרחי לכול
זו אינה משימה קלה. על המדינה לממן את תקני ההתנדבות. עליה ליצור מסגרות ולהטיל על הקהילות השונות לבנות מסגרות עבודה לוקאליות משמעותיות.
משך השירות חייב להיות שווה לכולם. אני מתקומם, למשל, נגד בנות השירות הלאומי המשרתות רק שנה אחת, וכמה מהן, באותה שנה, עוברות בקלות יתירה ממסגרת למסגרת.
התנאים המיוחדים שיינתנו לבוגרי כל סוגי השירות האזרחי – ההטבות המיוחדות שהמדינה תעניק תמורת השירות - יושוו בין כולם.
כאן אדגיש: ההטבות חייבות לפתות. הטבות במשכנתאות, בהלוואות ובכספים של ממש. מניעת ההטבות – צריכה לבטא סנקציות.
צריך לשקול גם סנקציות נוספות. אולי, מניעת זכות הצבעה בבחירות.

"שירות חובה" גם לאזרחים הלא-יהודים במדינה
הגעתי לכלל אזרחי מדינת ישראל – גם לאזרחים הלא-יהודים - וכאן הבעיה חריפה הרבה יותר.
חשוב לזכור: בכיתות א' דהיום אחד מכל שלושה תלמידים הוא ערבי. בקרוב מאוד – בתוך גבולות "הקו הירוק" – זו תהיה שליש המדינה שלנו. אי אפשר להמשיך ולטפח חלק כל כך גדול של אזרחי המדינה המסרב להיקרא "ישראלים" ומסרב להיות ישראלים. אי אפשר לטפח פה קבוצה גדולה שרק טוענת שמקפחים אותה. אי אפשר לטפח כאן ציבור שלא תובעים ממנו דבר. אי אפשר אוכלוסייה גדולה שלא דורשים ממנה גם חובות.
ומה תשובתם הראשונה של הערבים לנושא החובות והתרומה למדינה: "גם חלק ניכר מן החברה היהודית איננו תורם למדינה, מדוע אתם פונים דווקא אלינו, קודם תפתרו את בעיותיכם מבית". אכן, תשובה עם היגיון.
כדאי לדעת: בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע – רוב הלידות הן של ערביות. רובן בדואיות. בכל שבוע נולד ברהט גן ילדים חדש. מדוע שלא יהיה שם שירות לאומי של צעירות בדואיות? שהן יסייעו ליולדות ולחולות אחרות, שהן ינקו את בית החולים, שהן יטפחו את הדשאים בסביבתו, ועוד ועוד.
מדוע צעירים ערביים אינם יכולים לפעול בשירותי כיבוי אש, בסיוע לקשישים, בשירותי הצלה, בטיפול בנכי נפש, בחינוך מיוחד, ועוד?
הציבור הערבי בארץ הפך בשנים האחרונות יותר ויותר תובעני. חברי כנסת אחדים מתוכו הצהירו בגלוי כי הם מצדדים ב"חיזבאללה" ובחמאס. מדוע שלא נתבע מהם לחקות את החלקים הקונסטרוקטיביים שבאותן שתי תנועות טרור: את דאגתן לבריאות ולרווחה בסביבה הקרובה שלהם?

לשבת ולבנות את המודלים השונים ב"עדינות"
לדעתי, עלינו לשבת ולדון עם חוגים שונים, עם חילונים וחרדים, עם מוסלמים ונוצרים. עלינו לשבת ולבנות בעדינות מודלים שונים של שירות אזרחי שיהיו מקובלים על רבים ככל האפשר. דעתי ידועה, נצליח, לכל היותר עם רוב האוכלוסייה. לעולם לא נצליח עם כולם.
בניית המודלים חייבת לצאת מנקודת הנחה ברורה של "שוט וגזר". של הטבות רבות לאלו שישרתו – ופגיעה, כן פגיעה, באלו שיסרבו לשרת שירות כלשהו.
רק כך נבנה חברה ישראלית צודקת יותר. רק כך נבנה שותפות. קל וחומר בימי המלחמה הקשה הרוחשת סביבנו – המלחמה מצד אויבינו מחוץ והמלחמה הכלכלית-חברתית מבית.

אחזור למדרש בו פתחתי. "קדושת הקב"ה, קדושת השבת, קדושתן של ישראל – שוות כאחת".
אני פונה במיוחד לחברי החרדים היושבים כאן: כל מי ששואף לקדושתו של ישראל – חייב לדעת: התנאי לאותה קדושה הוא "היחד".

ד"ר צבי צמרת, מנהל מרכז יצחק בן צבי בירושלים.
חסר רכיב