תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מדרש ראשי האמהות

21/03/2004
עמודים (681) 6 אדר תשס"ד
מדרש ראשי האמהות - יעל לוין
ר' ברכיה פתח "מי פעל ועשה קורא הדורות מראש" וגו' (ישעיה מא, 4). מתחלת ברייתו של עולם התקין הקדוש-ברוך-הוא לכל אחד ואחד מה שראוי לו. אדם ראש ליצורים. קין ראש להורגים. הבל ראש לנהרגים. נח ראש לנמלטים. אברהם ראש למולים. יצחק ראש לנעקדים. יעקב ראש לתמימים. יהודה ראש לשבטים. יוסף ראש לחסידים. אהרן ראש לכהנים. משה ראש לנביאים. יהושע ראש לכובשים. עתניאל ראש למחלקים. שמואל למושחים. שאול לנמשחים. דוד ראש למנגנים. שלמה ראש לבונים. נבוכדנצר ראש למחריבים. אחשורוש ראש למוכרים. המן ראש לקונים. וכיון שראו הכל כן התחילו צווחין ווי "ויהי בימי אחשורוש" (אסתר א, 1).
(מדרש אסתר רבה, מדרש רבה, חלק שלישי, ווילנא תרל"ח, פתיחתא, י, ב ע"ב).1

ר' יוסי פתח "מי פעל ועשה קורא הדורות מראש" וגו' (ישעיה מא, 4). מתחילת ברייתו של עולם התקין הקדוש-ברוך-הוא לכל אחת ואחת מה שראוי לה. חוה ראש ליולדות. נעמה ראש לנמלטות. שרה ראש לאימהות ולנביאות. רבקה ראש לדורשות את ה'. רחל ראש לרחמניות ולמבכות על הבנים. לאה ראש למודות את ה'. דבורה ראש למניקות. דינה ראש לבנות יעקב. יוכבד ראש למיילדות. מרים ראש למשוררות ולמלמדות התורה. בתיה ראש לגיורות. צפורה ראש למוהלות. אלישבע ראש לנשות הכהנים. שארה ראש לבונות. בנות צלפחד ראש למחבבות הארץ. דבורה ראש לשופטות וללוחמות. מיכל ראש למניחות תפילין. חנה ראש למתפללות. רות ראש לאימהות המלכים. אסתר ראש למלכוֹת, דכתיב "וישם כתר מלכות בראשה" (אסתר ב, 17), ואומר "ותלבש אסתר מלכות" (שם ה, 1).

בשולי "מדרש ראשי האימהות"
המדרש על ראשי האימהות, שעוצב בידי כותבת שורות אלו בתבנית מקבילה לפתיחתא באסתר רבה, המונה עשרים דמויות גברים מקראיות שנודעת להן ייחודיות, לטוב ולמוטב, כולל באורח דומה עשרים נשים, מראשית הדורות ועד סמוך לסוף דברי ימי ישראל המקראיים.
מדרש אסתר רבה הוא בעל שני חלקים: חלקו הראשון, הכולל שש-עשרה פתיחתאות ואת שש הפרשות הראשונות, נערך, לפי המשוער, בארץ ישראל לא יאוחר מראשית המאה ה-6, וחלקו השני, הכולל פתיחתאות אחדות ואת פרשות ז-י, נערך במאה ה-11 לערך.2 המדרש על אודות הגברים מופיע בחלק הראשון של אסתר רבה.
כשם שמדרש זה מתקשר לקראת סיום לדמויות ממגילת אסתר, אף המדרש המקביל על הנשים חותם באסתר. על אסתר נזכר באורח מיוחד כי הייתה "סוף כל הנסים".3 אסתר אף מופיעה כאישה האחרונה במקצת המדרשים הקטנים הנודעים כ"מדרשי אשת חיל" וכן היא מוזכרת בסיום שתיים מבין שלוש "רשימות הנשים הכשרות" המצויות בספרות המדרשית.4
ואולם, הנימה העולה מחתימת המדרש על הנשים חיובית ואופטימית יותר, והמדרש מעוצב פחות בקונטקסט המצמצם שנודע לסוף המקור על הגברים. בפתיחתא לאסתר רבה נקשרת המילה "ראש" עם סופו של השם אחשוורוש "רוש", וב"מדרש ראשי האימהות" מצוי לקראת סיום קישור בין התיבה "ראש" לנזכר על אודות אסתר "וישם כתר מלכות בראשה" (אסתר ב, 17). התפיסה העולה מן המקור על הגברים היא שאף האירועים השליליים נגזרו מתחילה, כגון העובדה שקין היה רוצח. בשונה מכך, במדרש על האימהות לא נזכרו עניינים כגון אלו, אף שניתן היה לכאורה לכלול, בין היתר, את דינה כ"ראש לנאנסות" ואת בת יפתח כ"ראש לנעקדות", וזאת מתוך הראייה כי בנסיבות אחרות אונס דינה ועקדת בת יפתח היו נמנעים, והתרחשויות אלו באו עליהן בעל כורחן ושלא בטובתן.
ממכלול האפיונים ב"מדרש ראשי האימהות" עולה תמונה של נשים שהניחו את היסודות לחייהן הדתיים של נשי בית ישראל, הן מן הבחינה הגשמית והן מן ההיבט הרוחני, ובעניינים מסוימים נודעה להן השפעה על העם כולו.
הבחירה לקבוע את ר' יוסי כשם אומר המדרש נעשתה על דרך ההקבלה למקור מדרשי אחר. באבות דרבי נתן5 מצוי קטע אנונימי המונה ארבע תכונות שליליות המצויות בנשים: "ד' מדות בנשים אבל לא באנשים. הנשים גרגרניות [קנאתניות] ועצלתיות צוותניות", מידות המשויכות לחוה, לשרה ולרחל. ואולם, ר' יוסי בא וחולק על עמדה זו בסברו כי תכונות אלו שרויות לא בקרב הנשים בלבד, אלא הן נודעות אף בקרב הגברים, כשהוא מדגים זאת ביוסף ובאחיו: "ר' יוסי אומר, כשם שנתנו ד' מדות בנשים כך נתנו באנשים. האנשים גרגרניים קונאניים צוותנים ועצלנים". למדרש זה הקבלות בבראשית רבה ובדברים רבה.6 בבראשית רבה המאמר בדבר הנשים מופיע משמם של "רבנין". לאחר מכן מובאות משמו של ר' יהושע בר נחמיה שתי תכונות נוספות שבהן ניכרות הנשים: "איסטטניות" ו"דברניות", ובהמשך מוזכרות משמו של ר' לוי שתי מידות אחרות: "גנבות" ו"פרסניות". בדברים רבה וכן בדברים רבה מהדורת ליברמן המאמר הראשי מופיע משמו של ר' לוי, כאשר מובאות משמם של "רבנן" (במהדורת ליברמן "רבנין") התכונות של "איסטסוניות" ו"פטטות" ("איסטסניות" ו"פוטטות"). דברי ר' יוסי אינם מופיעים אם כן במקבילות הללו.7
כן יש לציין כי בויקרא רבה ובפסיקתא דרב כהנא מצויות דרשות אנונימיות אחדות המהוות פירושים סמליים לארבעת המינים, דרשות הנפתרות במספר אופנים: בקדוש-ברוך-הוא, באבות, באימהות, בסנהדרין גדולה ובארבעה סוגי בני אדם בעם ישראל, כאשר נערכת הקבלה פרטנית בין כל אחד מהמינים ובין העניינים השונים.8 במקורות אלו, אפוא, נפתרים המינים באורח שווה, תחילה באבות ולאחר מכן באימהות.9
המונח "ראש", במדרש על הגברים, מתייחס במרבית הפעמים למושג הראשוניות, כגון אדם שהוא ראשון לנבראים ושמואל ראשון למושחי המלכים. ואולם, במקרים אחדים משמשת תיבה זו בהוראת עליונות. משה הוא "ראש לנביאים", אף שגם אברהם מתכנה "נביא" במקרא עצמו (בראשית כ, 7) וכן האבות כולם נחשבים במקורות הספרות המדרשית כנביאים.10 באורח דומה ב"מדרש ראשי האימהות" העדפנו במידת האפשר לנקוט בתיבת "ראש" כמבטאת את המשמעות של ראשוניות, ואולם, במקומות אחדים נעשה שימוש במילה זו בהוראת עליונות, כגון באשר ליוכבד שנזכר כי הייתה "ראש למיילדות", אף שבלא ספק היו מיילדות לפניה ומיילדת סתמית נזכרת בהקשר להולדת רחל את בנימין (שם לה, 17). וכן הוא, לדוגמה, באשר לבתיה המכוּנה "ראש לגיורות". על פי מקורות הספרות המדרשית גיירו אברהם ושרה גרים רבים,11 ואולם, לפי הנזכר בזוהר, בתיה ניצבת בראש היכל נשים צדקניות בגן עדן, ככל הנראה היכל הגיורות.12
יש מהנשים המצטיינות ביותר מסגולה אחת. מבין אלו, לדמויותיהן של שרה, רחל, מרים ודבורה, המקפלות בתוכן תכונות והיבטים כה רבים, מוענקים שני אפיונים לכל אחת, וזאת בשונה מהמדרש על הגברים. נעמה, אשת נח, זוכה בכינוי המקביל לנח, ושארה, בתו של אפרים, שבנתה שלוש ערים: בית חורון התחתון, בית חורון העליון ואזן שארה (דה"א ז, 22-24),13 מכונה "ראש הבונות", על יסוד הנאמר במדרש על אודות ראשי הגברים כי "שלמה ראש לבונים". צפורה מאוזכרת כ"ראש למוהלות" וביחס לאברהם נאמר שהוא "ראש למולים".
אלמנטים רבים המופיעים ב"מדרש ראשי האימהות" נשענים על מוטיבים מקראיים, אך קיימת הסתמכות לא מועטה אף על מוטיבים מדרשיים. כך שרה נזכרת כראש האימהות במדרש בראשית רבתי: "ד"א, למה ייחסה לפי שהיתה ראש לכל האמהות".14 בבמדבר רבה נתכנתה "עיקר האמהות".15 אברהם עצמו נתכנה בבראשית רבה "ראש לאבות".16 אשר להיותה של שרה נביאה, האבות והאימהות כולם נזכרים בסדר עולם רבה כנביאים17 וכן שרה נמנית ראשונה בין שבע הנביאות שבבבלי מגילה.18
נעמה, המוזכרת בספר בראשית כאחות תובל קין (בראשית ד, 22), נחשבת כאשת נח, על בסיס הזיהוי בין הדמויות הללו בבראשית רבה.19 אשר לכינויה של רחל כרחמנית, מוטיב זה מתקשר לגישה שהיא הייתה שותפה למעשה החלפת לאה כדי שלא תצא לחרפה, כפי שנזכר בפתיחתא כד של איכה רבה: "ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי, ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי, ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי, כדי שיהא סבור שהיא רחל".20 בבואה לטעון בעד השבת הגלויות נסמכת רחל על זכותה זו. במקורות מדרשיים מקבילים מוזכר כי נקברה על אם הדרך כדי שתהא מבקשת רחמים על הגלויות.21 אפיונה כראש המבכות על הבנים שעון על הנאמר במקרא עצמו: "רחל מבכה על בניה" (ירמיה לא, 14). כינויה של לאה "ראש למודות את ה'" מיוסד על הנזכר כי "מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאתה לאה והודתו שנאמר 'הפעם אודה את ה''" (בראשית כט, 35).22
מרים מתכנה "ראש למשוררות ולמלמדות התורה". האפיון הראשון יסודו במקרא והכינוי השני נשען על שורת מקורות לפיהם נודעה כאחד ממנחילי התורה הישירים וכמי שהורתה אותה. בעוד ממקצת מקורות אלו עולה כי לימודה היה מופנה כלפי הנשים, הרי שמאחרים משתמע כי הוראתה הייתה לעם ישראל כולו, בין במישרין בין בעקיפין.23
בתיה בת פרעה המאוזכרת בדברי הימים (א ד, 18) מזוהה במקורות הספרות המדרשית עם בת פרעה שמשתה את משה מן היאור (שמות ב, 5-10) ונתפסת כמי שהתגיירה.24 היא נזכרת כאמור בזוהר כמי שניצבת בראש היכל נשים צדקניות בגן עדן, כפי הנראה היכל הגיורות. האפיון של בנות צלפחד כ"ראש למחבבות הארץ" מתקבל מהנזכר בספרי במדבר: "'למשפחות מנשה בן יוסף' (במדבר כז, 1), כשם שחיבב יוסף את ארץ ישראל כך יוצאי חלציו חיבבו את ארץ ישראל".25 קיימים אף מקורות נוספים בעלי כיוון רעיוני דומה. וכך נזכר בספרי במדבר אף הוא: "'תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו' (שם שם, 4), ר' נתן אומר יפה כח נשים מכח אנשים אנשים אומרים 'נתנה ראש ונשובה מצרימה' (שם יד, 4) ונשים אומרות 'תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו'".26 תפיסה דומה באה לידי ביטוי גם במקור הבא: "'ותקרבנה בנות צלפחד' (שם כז, 1). אותו הדור היו הנשים גודרות מה שהאנשים פורצין [...] וכן במרגלים שהוציאו דיבה [...] הנשים לא היו עמהם בעצה [...] אבל הנשים קרבו לבקש נחלה בארץ, לכך נכתבה פרשת מדין לפרשה זו, שמה שפרצו האנשים גדרו הנשים".27
מיכל בת שאול מוזכרת בירושלמי עירובין ובמסכת תפילין,28 בהקשר לפטורן של נשים ממצוות תפילין, כמי שהייתה מנחת תפילין. מקבילה למקור זה מצויה כבר בספרות התנאית, במכילתא דרבי ישמעאל,29 אולם, שם דמות זו מתקראת "מיכל בת כושי", וכן הוא במקבילות שבירושלמי ברכות, בבבלי עירובין ובפסיקתא רבתי.30 שאול מזוהה במקורות שונים בספרות המדרשית עם "כוש בן ימיני" (תהִלים ז, 1),31 ובעקבות זאת ברש"י לבבלי עירובין (ד"ה בת כושי) נערך זיהוי בין "כושי" לשאול. עם זאת, אפשר כי "מיכל בת כושי" היא דמות בתר-מקראית.32 בירושלמי ברכות, בירושלמי עירובין ובפסיקתא רבתי מסופחת לברייתא התנאית דעתו של האמורא ר' חזקיה בשם ר' אבהו כי חכמים מיחו במיכל על שלבשה תפילין.
רות נמנית כראש אימהות המלכים, אף שבת שבע אם שלמה נקראת "אם המלך" (מל"א ב, 19), שכן אופן ההתבטאות בו נכלל כינוי זה, "וישם כסא לאם המלך", נדרש על רות, והביטוי "אמה של מלכות" מוסב על אודותיה.33
דינה מוזכרת ב"מדרש ראשי האימהות" כראש בנות יעקב. היא הבת היחידה של יעקב שמופיע דבר הולדתה (בראשית ל, 21), אף כי במקומות אחדים בספר בראשית נזכרות בכלליות בנותיו. בתיאור האבל על היעלמות יוסף אנו שומעים בראשונה כי היו לו בנות נוספות: "ויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו" (שם לז, 35). כמו כן, נאמר כי נלוו אל יעקב בהשתקעותו במצרים "בניו ובני בניו אתו בנתיו ובנות בניו וכל זרעו" (שם מו, 7). בנותיו של יעקב מוזכרות אף בהקשר למניין בני יעקב מלאה, במסגרתו נזכרת דינה: "אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם ואת דינה בתו כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש" (שם שם, 15), וכן שרח בת אשר (שם שם, 17) מופיעה בשם. ברשימות היוחסין של בני יעקב בספר במדבר מוזכרות שרח (במדבר כו, 46) ויוכבד בת לוי (שם שם, 59), אך לא דינה, ובדברי הימים – שרח (דה"א ז, 30) ושארה, בתו של אפרים (שם שם, 22-24), הנכללת אף היא ב"מדרש ראשי האימהות". על פי הנאמר בבראשית רבה, עם כל אחד מהשבטים נולדה תאומה,34 ועם בנימין נולדה תאומה יתרה.35 לפי הנזכר בפרקי דרבי אליעזר, כל השבטים נולדו זיווגם עמם, לבד מיוסף ומדינה.36 בבבא בתרא הועלו הסברות, שנידחו בסופו של דבר, שתאומה נולדה עם דינה ועם בנימין.37
שורשי המילים של אפיוני הנשים שנעשה בהם שימוש ב"מדרש ראשי האימהות" הם כולם מלשון המקרא או מלשון חז"ל.
"מדרש ראשי האימהות" מקבץ אל מקום אחד דמויות נשים שהטביעו את רישומן וחותמן, באורח מיוחד על נשות ישראל, דמויות שזכרן נפקד מהמדרש על אודות הגברים, ומעלה אישה אישה את תרומתה הייחודית. המדרש על האימהות מציב אם כן לפנינו שרשרת של נשות הוד ומופת, אשר מן הראוי שפועלן יעמוד לנגד עינינו בכל עת.

הערות
1. מקבילה: מדרש אבא גוריון, ספרי דאגדתא על מגלת אסתר, מהדורת ש' באבער, ווילנא תרמ"ו, א, א, עמ' 2. למקורות בעלי הקבלה רעיונית המציינים כי בני אדם שונים היו מתוקנים לעניינים שונים, כגון אדם שהיה מתוקן למיתה וקין שהיה מתוקן לגלות, ראו מדרש בראשית רבא2, מהדורת י' תיאודור וח' אלבק, ירושלים תשכ"ה, (להלן: בראשית רבה), ל, ח, עמ' 273-274, ומקבילות.
2. M. D. Herr, "Esther Rabbah," Encyclopedia Judaica, Jerusalem 1972, Volume 6, pp-915-916.
3. יומא כט ע"א; מדרש תהלים, מהדורת ש' באבער, ווילנא תרנ"א, (להלן: מדרש תהלים), כב, י, עמ' 185.
4. ראו י' לוין כ"ץ, מדרשי אשת חיל, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה של אוניברסיטת בר-אילן ברמת גן, תשנ"ג. (להלן: מדרשי אשת חיל).
5. אבות דרבי נתן2, מהדורת ש"ז שעכטער בתוספת "אקדמות מילין" מאת מ' קיסטר, ניו יורק וירושלים תשנ"ז, (להלן: אבות דרבי נתן), נוסחא ב, פרק מה, עמ' 126.
6. בראשית רבה, מה, ה, עמ' 452-453; דברים רבה, מדרש רבה, חלק שלישי, ווילנא תרל"ח, ו, יא, קיג ע"א; מדרש דברים רבה2, מהדורת ש' ליברמן, ירושלים תשל"ד, כי תצא, יא, עמ' 106. והשוו בראשית רבה, יח, ב, עמ' 162-163, ומקבילות.
7. יש להזכיר עוד כי משמו של ר' יוסי מובא המאמר בדבר ההרשאה שניתנה לנשים לסמוך כדי להסב להן נחת רוח. ראו ספרא דבי רב, מהדורת א"ה ווייס, ווין 1862, ויקרא, פרשתא ב, הלכה ב, ד ע"א-ע"ב; חגיגה טז ע"ב.
8. מדרש ויקרא רבה, מהדורת מ' מרגליות, ניו יורק וירושלים תשנ"ג, ל, ט-יב, עמ' תשז-תשי; פסיקתא דרב כהנא2, מהדורת ד' מנדלבוים, נויארק תשמ"ז, ולקחתם, ט, עמ' 414-416.
9. ניתוח מפורט של המדרש על אודות האימהות מאת כותבת שורות אלו עומד לראות אור.
10. ראו, לדוגמה, סדר עולם רבה:Seder Olam: A Rabbinic Chronography, ed. C. J. Milikowsky, Vol. II, Text and Translation, Dissertation, Yale University 1981, Chapter 21, pp. 354-357 (להלן: סדר עולם רבה).
11. ראו, לדוגמה, בראשית רבה, לט, יד, עמ' 378-379. מקבילות ראו בציונים ובמנחת יהודה שם.
12. זוהר על חמשה חומשי תורה4, מהדורת ר' מרגליות, ירושלים תשכ"ד, ויקרא-דברים, שלח לך, קסז ע"א-ע"ב. על היכלה של בתיחה כהיכל הגיורות ראו אריה סטריקובסקי, "ושננתם .... לבנותיך", הפנינה, בעריכת ד' רפל, ירושלים תשמ"ט, עמ' 239, והמקורות הרשומים שם. להרחבה בעניין היכלות הנשים בגן עדן ראו C. Weissler, "Women in Paradise," Voices of the Matriarchs, Boston: Beacon Press, 1998, pp. 76-85; סטריקובסקי, שם, עמ' 236-243; מדרשי אשת חיל, עמ' 361.
13. על דמות זו ראו מ' סמואל, "'שארה'", סיני קכה (תש"ס), עמ' צ-צה.
14. מדרש בראשית רבתי, מהדורת ח' אלבעק, ירושלים ת"ש, כג, א, עמ' 100-101.
15. מדרש במדבר רבה, מדרש רבה, חלק שני, ווילנא תרל"ח, (להלן: במדבר רבה), יד, יא, סב ע"א.
16. בראשית רבה, נט, ו, עמ' 635, בחילופי הנוסחאות.
17. ראו סדר עולם רבה, פרק כא, עמ' 354-357.
18. מגילה יד ע"א-ע"ב. ראו י' לוין כ"ץ, "שבע נביאות ושבע ספירות – עיונים בפרשנות קבלית", דעת 44 (תש"ס), עמ' 123-130.
19. בראשית רבה, כג, ג, עמ' 224.
20. מדרש איכה רבה, מהדורת ש' באבער, ווילנא תרנ"ט, פתיחתא, כד, עמ' 28.
21. ראו, בין היתר, בראשית רבה, פב, י, עמ' 988; פסיקתא רבתי, מהדורת מ' איש שלום, ווינא תר"מ, (להלן: פסיקתא רבתי), ביום השמיני, יא ע"ב.
22. ברכות ז ע"ב.
23. ראו בהרחבה י' לוין כ"ץ, "הוראת התורה על ידי מרים", הצופה, המוסף, סופרים וספרים, יום שישי, ט"ז במרחשוון תשס"ב, 2 בנובמבר 2001, עמ' 11-12.
24. ראו מדרשי אשת חיל, עמ' 111-114, 347-364.
25.ספרי על ספר במדבר, ספרי על ספר במדבר וספרי זוטא, מהדורת ח"ש האראוויטץ, לייפציג תרע"ז, (להלן: ספרי על ספר במדבר; ספרי זוטא), פנחס, קלג, עמ' 176.
26. ספרי על ספר במדבר, שם, עמ' 177.
27. מדרש תנחומא הקדום והישן, מהדורת ש' באבער, ווילנא תרמ"ה, ויקרא במדבר דברים, פנחס, ז, עמ' 153. מקבילה: במדבר רבה, כא, י, צ ע"א.
28. ירושלמי עירובין י, א, כו ע"א; מסכת תפילין, שבע מסכתות קטנות, מהדורת מ' היגער, נויארק תר"ץ, ג, עמ' מב-מג.
29. מכילתא דרבי ישמעאל2, מהדורת ח"ש האראוויטץ וי"ש רבין, ירושלים תש"ל, מסכתא דפסחא, פרשה יז, עמ' 68.
30. ירושלמי ברכות ב, ב, ד ע"ג; בבלי עירובין צו ע"א; פסיקתא רבתי, י' הדברות פ' תנינותא, קיב ע"ב.
31. ספרי על ספר במדבר, בהעלתך, צט, עמ' 98-99; ספרי זוטא, יב, א, עמ' 274; מועד קטן טז ע"ב; אבות דרבי נתן, נוסחא ב, פרק מג, עמ' 122; מדרש תהלים, ז, ג, עמ' 64; פסיקתא רבתי, ויהי בעת שסרחה, קל ע"ב.
32. ראו ל' גינצבורג, פירושים וחידושים בירושלמי, חלק ראשון, נויארק תש"א, עמ' 286-289; T. Ilan, Mine and Yours are Hers, Leiden: Brill 1997, pp. 186-189; idem, Lexicon of Jewish Names in Late Antiquity, Part I, Tbingen: Mohr Sieback, 2002, p. 242.
33. בבא בתרא צא ע"ב. והשוו רות רבה (מ"ב לרנר, מדרש רות רבה, אגדת רות ומדרש רות רבה, חלק ב, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה של האוניברסיטה העברית בירושלים, תשל"א, ב, ב, עמ' 52): "'עם המלך במלאכתו ישבו שם' (דה"א ד, כג) – מנין אתה אומר שלא מתה רות המואביה עד שראתה שלמה בן בנה יושב ודן דינן של זונות? שנא' 'עם המלך במלאכתו ישבו שם', ואומר 'וישם כסא לאם המלך' – זו בת שבע. 'ותשב לימינו' – זו רות המואביה".
34. בראשית רבה, פב, ח, עמ' 986-987, והמקבילות המוזכרות בציונים ובמנחת יהודה שם; הרב מ"מ כשר, תורה שלמה, חלק חמישי, ירושלם תרצ"ו, עמ' 1356-1357, מאמר עו בביאור; בראשית רבה, פד, כא, עמ' 1026-1027, ומנחת יהודה שם; הרב מ"מ כשר, תורה שלמה, חלק ששי, כרך ז, ירושלם תרח"ץ, עמ' 1437, מאמר ר בביאור.
35. בראשית רבה, פב, ח, שם.
36. "פרקי ר' אלעזר", מהדורת מ' היגער, חורב י (תש"ח), פרק חמשה ושלשים, עמ' 206.
37. בבא בתרא קכג ע"א-ע"ב. ראו עוד הרב מ"מ כשר, תורה שלמה, חלק שביעי, כרך ח, ירושלם תרח"ץ, עמ' 1682, מאמר פד בביאור.
חסר רכיב