תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

דבר העורכת

29/03/2004
דבר העורכת - אדר תשס"ד (681) 6
דבר העורכת

תגובות חמות הגיעו אליי על גיליון עמודים האחרון.
אמרו: "יופי של עיתון"; "סוף סוף בגובה העיניים";
"קראתי את הגיליון מתחילתו ועד סופו";
"הכתבה על 'בנינו' שמעבר לקו הירוק הייתה מאלפת" וכו'.

מה עושה את הגיליון קריא ומושך יותר מקודמו?
זו שאלה שכל עורך מתחבט בה כשהוא מנסה להיות נאמן
ל"אני מאמין" שבנה לעצמו לגבי מטרות העיתון מול קהל קוראיו.
ומעבר לזה –
אני רוצה להעלות הנחה, שהכתבה על בנינו-"שם"
תפסה אותנו ב"בטן הרכה": רובנו חולמים על "שם"
בְמובן של חיים שאתה מרגיש את משמעותם היומיומית,
חיים אידאליסטיים, בעלי עשייה יותר רומנטית
חיים שיש בהם קו יותר ברור – בחינוך, ביחס לארץ ישראל, בתפיסת עולם.
כך הם שידרו בנינו-"שם", גם אם רבים מאתנו חלוקים על דרכם.
בגיליון זה מופיעה כתבה דומה/שונה. זו הכתבה על צעירי טירת צבי.
הם טובים ויקרים כאחיהם-"שם", אבל הם מלאים בסימני שאלה (?)
בעוד שלאחיהם-"שם" יש סימני קריאה(!)
הספק, חוסר הביטחון ואי הוודאות בדרך שלנו היום,
"האם אנחנו משמעותיים במדינה במובן הלאומי-חברתי-דתי"?
זה מכרסם בנו ובחבר'ה הצעירים שמתקשים להחליט על "מחויבות", על לו"ז קבלת החלטות
ועם זה – אוהבים מאוד מאוד את "ביתם".

זכו אנשי טירת צבי, זכה הקיבוץ הדתי.
ממש מרשים לפגוש כל כך הרבה צעירים בשבילי הקיבוץ
אבל המשימה שמוטלת "עלינו" היא להתייצב במקום בו נשאלות השאלות
ולעשות "שיעורי בית"
קריאה מהנה!
יונה ברמן
חסר רכיב