תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

לזכרם

08/05/2011
http://www.kdati.org.il/info/amudim/amudim.jpg
עמודים אי=דר תשע"א (747) 4
לזכרם
דוד הישראלי ז"ל

נולד: י"ז בתשרי תר"פ (11.10.19)

נפטר: כ"א בכסלו תשע"א (4.12.10)  

קבוצת יבנה

 

דוד נולד בסטניסלבוב שבגליציה. בגיל צעיר זכה לחינוך יהודי ורכש את יסודות השפה העברית; הבית היה ציוני, ואבא היה איש 'המזרחי' שחינך את שלושת ילדיו לציונות ולימדם עברית. בן 15 הצטרף לבני-עקיבא ולאחר שעבר בהצלחה את הבחינות והראיון לאוניברסיטה העברית זכה בסרטיפיקט המיוחל שאפשר עלייה לגאלית לארץ ישראל.

 

במקביל ללימודי מקרא והיסטוריה באוניברסיטה העברית עסק דוד בהתנדבות בטיפול בנוער עזוב בשכונות ירושלים, עד שהצטרף בשנת 1941 לקבוצת הסטודנטים 'יבנה' שפעלה בעיר העתיקה בחינוך ובטיפול בנוער מצוקה. קבוצה זו היוותה עבור דוד בית שני והוא מצידו העניק לקבוצה את נאמנותו הרבה ואת יכולתו להעניק לילדים חום ואהבה. בשנת 1941 נבחר לצאת לרודגס עם קבוצת הבוגרים הראשונה ללימוד ולהכשרה בקיבוץ וכך נכרכו חייו של דוד עם תנועת הקיבוץ הדתי וערכיה, ועם קבוצת יבנה.

 

ביבנה המשיך בהדרכת נוער אך לצד החינוך חלם גם על עבודת כפיים, והנאה מיוחדת חווה עת ניתן לו לעבוד כטרקטוריסט ולחרוש תלם ארוך. אך לא לאורך זמן – שליחות חינוכית באנגליה, שתי קדנציות כמרכז חינוך וקדנציה חלקית נוספת כמזכיר פנים הם רק חלק מפעילותו הציבורית. באמצע שנות ה-70 החל דוד את הפעילות החינוכית והחברתית בבן-זכאי, המושב השכן, כשהוא ממשיך בכך את שהחל בצעירותו בשכונות ירושלים ובעיר העתיקה וזוכה על פעולתו זו ב'אות המתנדב' מבית הנשיא.   

 

את האובדן הקשה של אלקנה ז"ל שנספה בתאונת דרכים, נוסף על אובדן המשפחה בשואה, קיבל דוד בגבורה והמשיך בנחישות בדרכו – בשקט, בצניעות ובאיפוק.

דוד, שמחת עם נכדיך והם השיבו לך אהבה וטפלו בך עד יומך האחרון. סעדת את רחל בתקופות הקשות שלה והיא השיבה לך כגמולך כשנחלשת והיא התאוששה. אתם משפחה קטנה ומופלאה שמחזקת ומתחזקת וכל כך אופיינית לדמותך המיוחדת.

השנה האחרונה הייתה קשה יותר ויותר. נחלשת וחשנו שאנו מאבדים אותך, אך מתוך הקושי והסבל תמיד בצבצו העיניים המחייכות והטובות, העיניים החכמות שלך.

 

יהי זכרו ברוך.                                                    (מתוך ההספד)                                   נח חיות                                                                        

עליס (עליזה )איתן ז"ל

נולדה: כ"א תמוז תרע"ה (3.7.1915)

נפטרה: י"ד טבת תשע"א (21.12.2010)

קבוצת יבנה

 

אמא נולדה בפרנקפורט א-מיין במלחמת העולם הראשונה כבת יחידה להוריה, מוריץ ברוך ורוזה בכארך הי"ד שנרצחו באושוויץ. בת עשרים הצטרפה להכשרה חלוצית בגרינגסהוף, משם עברה לשבדיה ובשנת 1937 עלתה ארצה. כאשר באו נציגי רודגס לשכנע אותה להצטרף להקמת קבוצת יבנה נענתה ברצון. כשבאה ומצאה כאן שטח חשוף ללא עץ וללא מים, פנתה למזכיר: "אבל אין כאן כלום". הוא, בדרכו, ענה לה: "בשביל זה הבאנו אותך".

 

אמא הייתה אשה אצילית, בעלת הדרת פנים, חכמה ובעלת ניסיון חיים עשיר. מיעטה לדבר ועסקה בעשייה ובמיוחד בנתינה לזולת. היא החלה לעבוד בגן הירק ולאחר לידת הילד השני עברה לטיפול בילדים. לאחר התנסות קצרה בטיפול קבלה על עצמה את האחריות למחזור ילדים גדול במיוחד, וחינכה אותם בבית הילדים מכתה א' ועד לצבא. בעבודתה החינוכית זכתה אמא לחנך דורות של בנים ובנות למידות טובות, ונטעה בהם את הרצון ללמוד, לעבוד ולתת לזולת. כשבגרה עברה לטיפול בפעוטות, אחר כך בחולים ואחריהם בתינוקות. כשפרשה עברה למכבסה וגם התנדבה לסעוד חולים בבית החולים 'קפלן'. בשמונה השנים האחרונות חייתה בבית הסיעודי – וגם שם זכתה לתת לאחרים בחיוך של בוקר, בהומור עדין, בהסתפקות במועט ומתבונת חיים שצברה ואלו חיבבו אותה על כל מי שזכה לטפל בה.

אמא התחתנה בשנת 1941 וזכתה לראות בהרחבת המשפחה שבנתה עם אבא משה יהודה ז"ל, ממנו נפרדה לפני כמעט שלושים שנה. המלחמות הרבות שעברה בחייה והדאגות לילדיה ולחניכיה הרבים שלחמו במלחמות ישראל, הביאו אותה לסכם: "כל חיי עברו במלחמות".

לאמא הייתה דרך משלה בעולם האמונה, דרך שורשית ופשוטה. הקפידה להשתתף בשיעורי תורה ונ"ך, וחוויית התפילה בימים הנוראים האירה את פניה גם בשנותיה האחרונות.

 

אנחנו נפרדים ממך אמא. תודה לך על כל הטוב שהענקת לנו.

תהי נפשך צרורה בצרור החיים.

 

יואב איתן

 

יצחק קורן ז"ל

נולד: כ"ג אדר תרפ"ה (19.3.1925)

נפטר: ז' שבט תשע"א (12.1.2011)

עין הנצי"ב

 

יצחק אבי עלה כנער מגרמניה עם אחיו יהודה בערב פסח 1939. הוא הותיר אחריו הורים, אח קטן ומשפחה מורחבת ששוב לא זכה לראותם. את לימודיו השלים במקווה ישראל ב-1942, ולאחר שנה בטירת צבי והמתנה עם קבוצת 'אמונים' בנחלת יהודה, עלה לעין הנצי"ב עם היווסדה ועבד בענף המטעים, נושא בו התמחה בלימודיו. ב 1950 נישא לחווה ויחד הקימו משפחה של חמישה בנים, נכדים ונינים. אבא היה איש משפחה, עמל ועבודה, חיוני, אופטימי, נח לבריות ואוהב שלום. נוף העמק, המשפחה והעשייה היו לו לבית חדש.

"ניחוח פרדסים, לבלוב של אביב

 שנת 64, עין הנצי"ב

 פריחת השיטה ושדות וכרמים

 ארבעה בנים רועשים, צוחקים

 ואבא מביט ועיניו בוהקות

 לו רק אמא יכלה זאת לראות..." (כותב יגאל בכורו).

ילדי בית-הילדים בקיבוץ נהגו להמתין בציפייה לסיפוריו לעת שנתם, סיפורים המעלים בהם עד היום את זכר ילדותם. שנים רבות עבד בעצי הדקל הגבוהים, במפעל "תמר שאן" ובייעוץ למגדלי התמרים הצעירים בבקעת הירדן. במקביל לעבודתו, לסידור האורחים עליו היה מופקד שנים ארוכות ולהתמסרותו לביתו, ידענו שיש לאבא זיכרונות רחוקים אותם הוא נושא עמו.

"האילן והאדמה לו אחים והורים

 ביזע עורקיו ניגוניהם נעורים

 ועמוק בתיבת לבו אצורים

 הזיכרונות רחוקים, חרבים" (כותבת עדי נכדתו).

בלכתו מעמנו, הותיר אבא בלבנו תמונות ילדות מאושרת, זיכרונות וגעגועים.

"באה ליגע מנוחת עולמים

 בעמק מתחת שמי לילה חיוורים

 ומלקט שרידי הפירות והשברים

 קיבלנו חלקנו בחיוכים מאירים"

 

יהי זכרו ברוך.

 גרשון

בצלאל קדמון ז"ל

נולד: כ"ו חשון תר"צ (29.11.1929)

נפטר: כ"ג שבט תשע"א (28.1.2011)

עין הנצי"ב

 

אבא, נגזר עלינו להיפרד ממך בהדרגה כשפיסה אחר פיסה מאישיותך הרבגונית הולכת ונפרמת.

תחילה נפרדנו מחריפות שכלך ומשנינותך. אחר כך מהאכפתיות שלך כלפי המתרחש בקיבוץ ובמדינה. לבסוף אתה, שדאגת תמיד לכולם - לא יכולת לדאוג לעצמך. נוכל רק לדמיין מה הרגשת כשאחיזתך בעולם הלכה והתרופפה עד שלפעמים לא ידעת מי אנחנו ומי אתה.

 

מי אתה אבא, ומי היית?

 

משפחתך היגרה מגרמניה מאימת הנאצים, אבל אלה פלשו להולנד כשהיית בן עשר. למרות מאבק עיקש ומלא תושייה, נשלחת לברגן-בלזן. רק אתה ואחִיך שרדתם, ופילסתם לעצמכם דרך חדשה בישראל. בעין הנצי"ב פגשת את אמא. יחד בניתם בית וביקשתם עבורנו ילדות שקטה.

 

היית איש רעיון ומעשה. קיבוצניק בעל עקרונות - אך אינדבדואליסט. אדם מאמין - אך מקשה קושיות כלפי הקב"ה. במהלך השנים הפלאת לעשות - בביטחון, כמא"ז וקצין הגמ"ר, בפיתוח, כמנהל מפעל 'הזית' ומלווה תעשייתי בקיבוץ הדתי. ביצירה - כצלם וצורף יודאיקה.

 

גם אם אלו אבדו, נזכור אותך כאבא שהיית.

 

נזכור את הסקרנות ואת הדחף ללמוד; את חוש הצדק הביקורתי, והנכונות לסייע לכל אדם; את הנחישות לפתור כל בעיה והעקשנות לעשות הכל הכי טוב; את ההומור המיוחד והחשיבה המקורית, ונזכור את המסירות העמוקה לאמא בשנים בהן בגד בה גופה.

 

בתעצומות הנפש שלך - אתה דוגמא לכולנו.

 

סלח לנו כי קצרה ידינו להושיע ולהקל על מכאוביך.

נוח בשלום, אבא. אינך צריך יותר לדאוג, לכאוב, ללחום.

 

(מן ההספד)

אהרן בן זאב (פלוטק)

אהרון בן זאב (פלוטק)

נולד: כ' אב תרפ"ה (10.08.1925)

נפטר: כ"ט שבט תשע"א (03.02.2011)

עין הנצי"ב

 

אבא ברח מגרמניה ברכבת של ריחה פראייר. הוא עבר במקומות שונים בארץ, עד שהגיע לנחלת יהודה ומשם לעין הנצי"ב, התגייס לפלמ"ח, נשבה בידי הבריטים וישב בכלא עכו ובירושלים. לאחר שחרורו התגייס לצה"ל, עבר קורס קצינים וחזר לקיבוץ.

 

כאן בנה את ביתו עם אמא והקים משפחה לתפארת. מעולם לא יצא את גבולות הארץ; "את ארץ ישראל לא עוזבים, אפילו לא לזמן קצר", כך אמר.

אבא היה איש של עקרונות ואהב לעמוד על דעתו, אפילו באורח קיצוני מדי פעם. הוא בלט בסגנונו התמציתי והסגפני. את רעיונותיו המקוריים כתב בקצרה ואמר בקיצור נמרץ. כך היו גם אורחות חייו – ללא עודפים וללא קישוטים.

 

בהתחלה היה מעורב בחיי הקיבוץ ונאבק ממש בחירוף נפש על דעותיו. בשלב מסוים החליט שדי לו בכך, והעביר את כל מרצו ורעיונותיו ללימוד התורה וליצירתו האמנותית. הוא נסע לירושלים ללמוד בישיבה ובאוניברסיטה תורה וקבלה. בשלב זה החל גם בכתיבה של סיפורי ילדים מאוירים בצבעי מים ובגירי שמן למען נכדיו, ומכאן המשיך בעשייה האמנותית לכל גווניה.

 

שחזור רצפת הפסיפס של בית הכנסת ברחוב, שנמצא ברחבת בית הכנסת של עין הנצי"ב, היווה עבורו את תמצית ההוויה שלו: חיים של עבודת כפיים בקיבוץ, כשבית הכנסת מהווה את מרכז החיים הכללי והאישי. "דע לפני מי אתה עומד" – כך אמר לנו, ואנו, יחד עם כל באי בית הכנסת הבטנו בהשתאות על עמידתו הרצופה והמתבודדת משהו בבית הכנסת.

 

בתהילים קל"ג כתוב: "כשמן הטוב על הראש יֹרד על הזקן, זקן אהרון שיֹרד על פי מידותיו". זקנו של אבא היה סמלו, והוא ביטא את מידותיו הרבות: צניעות, למדנות, חריצות, פתיחות ומחשבה מקורית. אלה המידות שבאמצעותן נזכור אותך אבא, המידות שבהן ציידת גם אותנו ושבהן נשתבח תמיד.

 

יהי זכרך ברוך.

רפאל בן זאב (מתוך ההספד)

דבורה נוימרק (דורלה)

דבורה נוימרק (דורלה) ז"ל

נולדה: ה' חשון תרפ"א (17.10.1920)

נפטרה: ד' אדר א' תשס"א (8.2.2011)

 

 

דבורה נוימרק לבית שיינר, ובפי כולנו דורלה. נולדת ב-1920 בגרמניה, בעיר מנהיים. גדלת במשפחה יהודית ציונית להורים אוהבים. טובים היו ימי ילדותך. במחצית שנות השלושים של המאה הקודמת, עת קדרו השמים בגרמניה, הגעת להחלטה שזה הזמן לשוב למולדת. אחיך אבד במלחמה הארורה ולא זכית לראותו עוד. עלית ארצה במסגרת עליית הנוער ואת נערה צעירה, בת ט"ו שנים בלבד. הגעת להכשרה ברודגס ושם נרקם חלומך להקים קיבוץ חדש בארץ ישראל המשלב באורח חייו תורה ועבודה. בשנת 1938 הצטרפתם לקבוצה שהקימה את קבוצת 'אמונים' בחולות 'נחלת' ליד ראשון לציון. קשים היו החיים בקבוצת 'אמונים' - חיי מחסור וצנעה רבה. מצאת את עצמך עוסקת בעבודת חקלאות מזדמנת ובריכוז קניות. כן הכשרת את עצמך להיות מורה ב'בית צעירות מזרחי', דבר שלא מימשת מעולם. אנו, הילדים הראשונים של הקיבוץ, זוכרים אותך כתורנית של שבת בגן הילדים. אהבנו לשמוע את סיפורייך ועוד יותר אהבנו את הטיול בין חולות 'נחלת'.

ב-1940 נשאת לבחיר לבך צבי, שכבר אז היה מבכירי הקיבוץ וממוביליו. ואת, תמיד אתו.

היו אלו שנים ארוכות של ציפייה והנה, בט"ו בשבט תש"ו התגשם החלום ויחד עם חברייך הקמתם את קיבוץ עין הנצי"ב. שוב התחלה חדשה וקשה עם הרבה תקוות, הרבה עבודה ומעש. עבדת במתפרה והיטבת ליצור ולרקום ביד אומן. גם בשליחות תנועתית הייתם באמריקה, להביא את בשורת ישראל המתחדשת בארצה לאחים בגלות.

והייתה גם ציפייה אחרת. אמרה המשוררת: "בן לו היה לי, ילד קטן" - שנים חסרת את שביקשה נפשך. אך את וצבי ראיתם בנו - ילדי הקיבוץ הראשונים, גם את ילדיכם שלכם. זכורני ערב אחד בו הזמנתם אותנו אליכם הביתה, וכהורים הממתיקים סוד עם ילדיהם הבוגרים גיליתם את אוזננו שבקרוב תהיה לכם בת, ושאתם מצפים שאנחנו, כאחים הגדולים, נשים עליה עין. לא עברו ימים רבים ושוב הוזמנו לבית נוימרק, והפעם כדי לראות בעינינו את האחות הקטנה.

שנים רבות חשבתי שאני מכיר אותך היטב, דורלה, ולא היא. לאחרונה הביאה חוי לארכיון כמות גדולה של מכתבים, מסמכים, תעודות ותמונות מבית נוימרק. מרתקים בעיקר המכתבים, שכן היו תקופות שונות בהן בגין עבודתו ופעולותיו של צבי הייתם מרוחקים איש מאשתו, והחוט המקשר היה המכתב. מהמכתבים ניבטים הגעגועים שהיו ביניכם אך מהם גם נראות האהבה, החיבה וההערכה שלך אל צבי ושל צבי אליך. מן המכתבים ניתן ללמוד על דרכך, דרך המשפחה והקבוצה כולה.

דורלה, לכי לשלום וימתקו לך רגבי אדמת עין הנצי"ב שכה אהבת.

                                                                                                עשהאל (עשי) פשחור

                       (מתוך ההספד)

חסר רכיב