תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

נולד לי סבא חדש

26/01/2011
http://www.kdati.org.il/info/amudim/amudim.jpg
עמודים טבת - שבט תשע'א 746 (3)
מזל טוב! נולד לי סבא חדש!
דליה יוחנן מראיינת את אביה נפתלי ורטהיים על שורשים וחיפושים חיפוש שורשים, האם הוא אופנה חולפת? האם הוא תחביב לשעות הפנאי? מה הוא נותן למחפש את שורשיו ומה הוא מלמד על האדם שמאחורי החיפוש? ילדיו של נפתלי ורטהיים, חבר קיבוץ טירת צבי בן ה-81, מקבלים ממנו מדי פעם עדכונים על הממצאים החדשים שהוא מגלה חדשות לבקרים, על שורשי משפחתו, אי-שם בגרמניה שלפני מאתיים, שלוש מאות ואף ארבע-מאות שנה. לעיתים הוא מתקשר לאחד מארבעת ילדיו ואומר בקול נרגש: "תגידו לי מזל טוב! נולד לי סבא חדש!", ואנו, הילדים, מבינים שאבא שלנו הצליח בסבלנותו הרבה לחשוף עוד שכבה בעץ המשפחתי העתיק ולגלות שם נוסף בשורשי משפחתנו. איך התחלת לחפש את שורשיה של משפחת ורטהיים? "יתכן שיש לי נטייה טבעית לדברים שכאלו, אני חובב היסטוריה ובאופן טבעי אני נמשך לזה, אבל אין ספק שמדובר גם בעניין של גיל. הצעירים, מטבע הדברים, בדרך כלל לא מחפשים את העבר שלהם, פניהם אל העתיד. כשהייתי בחור צעיר יצא לאור ספרון על צאצאיו של הרב מנדל צעל, בני משפחת רוזנבאום. המוציא לאור היה אביו של חבר קיבוץ גברעם והוא שלח לי את הספרון, משום שאנו קשורים אליהם דרך אחד מענפי המשפחה. כתגובה, שלחתי לו בחזרה פרטים שהיו בידי ותיקונים לרשימותיו. אותו אדם שמח וביקש שאמשיך את עבודת החיפוש, אבל הייתי צעיר ועסוק ולא המשכתי לעסוק בעניין". נפתלי (שמו בגרמנית ועד היום בפי בני משפחתו הקרובה: קורט) נולד בעיר פולדה בשנת 1929. ילדותו עברה בצל עלייתם של הנאצים לשלטון וזיכרונות ילדותו ספוגים באנטישמיות שהלכה וגברה עד לליל הבדולח. האירועים הקשים גרמו להוריו לשלוח אותו ברכבת הילדים, "הקינדער-טראנספורט", שהצילה אלפי ילדים יהודים והביאה אותם לאנגליה, שם פתח פרק חדש בחייו. הילד היהודי שגדל בינתיים, נדד בין 11 בתי ספר שונים במהלך מלחמת העולם השנייה וזכה להתאחד עם הוריו שהצליחו להימלט אף הם לאנגליה. אחרי לימודיו התיכוניים, למד ציור בבית ספר גבוה לאמנות בלונדון. לימים, הצטרף להכשרת הבח"ד (ברית חלוצים דתיים) באנגליה, שם פגש את אשתו ריטה. אחרי נישואיהם עלו לישראל, ובניגוד לרוב חבריהם שייסדו את קיבוץ לביא, הגיע הזוג הצעיר לטירת צבי, שם הם חיים בשמחה מזה 58 שנים. כשהתחלת לחפש שורשים, מה ידעת על משפחתך? "ידעתי מעט מאוד על ההיסטוריה של משפחתי, הורי לא סיפרו לי על המשפחה כמעט כלום, ואני כנראה הייתי צעיר ולא שאלתי אותם יותר מדיי. שמעתי רק על סבתא אחת שסבא שלה היה אותו רב מנדל רוזנבאום, שהיה שתדלן אצל מלך בוואריה. החיפוש האינטנסיבי התחיל אצלי בשנת 2000. קיבלתי שיחת טלפון מקרובת משפחה אחת והיא שגרמה לי לצאת לדרך. כנראה שכבר הגעתי לגיל בו הייתי מספיק זקן כדי להתעניין ומספיק פנוי מעבודה וטרדות החיים, וכך זה התחיל. מישהו בלונג-איילנד שבניו יורק שלח לי המון חומר וזה היה בסיס טוב לתחילת החיפוש. התחלתי לחפש בכל הכיוונים, הן מצד אבי והן מצד אמי". אנשים מסודרים כמוך (יליד גרמניה!) לא עובדים בלי שיטה. מהי השיטה שלך? "החלטתי להתמקד רק בסבים וסבתות. לא ניהלתי רשימות של כל הצאצאים (כלומר דודים, אחים וגיסים למיניהם), כי אין לדבר סוף. כמובן שהצטבר אצלי מידע ורשימות שמיות של בני משפחה רבים, אך הם לא היוו את האתגר האמיתי שלי. חיפשתי סבים. התמקדתי רק בסבים ובסבתות הישירים שלי. עד כה הגעתי לעץ שיש בו שמונים ושמונה (88!) סבים וסבתות, כן ירבו. התחלתי להתכתב עם הארכיון בעיר הולדתי פולדה שבגרמניה, ואחר כך עם ארכיונים נוספים של ערים ועיירות באותו אזור. את רוב המידע אספתי בין השנים 2000-2002. בשנת 2001 נסעתי לגרמניה יחד עם אחותי מרגוט, ישבתי בארכיון של העירייה וחיפשתי עוד ועוד מידע". הסבלנות שלך והסדר של הגרמנים בוודאי הולידו ממצאים מעניינים. מה גילית? "שתי עובדות הקלו עליי את החיפוש אחר שורשי משפחתי. ראשית, הגרמנים אכן מסודרים מאוד ומנהלים רישומים מסודרים בני מאות שנים. בספרי הרשימות של האוכלוסייה בכל עיר, מציינים הגרמנים שלושה תאריכים בחייו של כל אדם: לידה, נישואין ותאריך פטירה. שנית, למרבה המזל, משפחתי חיה במשך מאות שנים באותו אזור בגרמניה והנדודים שעברו עליה נשארו באותו אזור, כך שגם עובדה זו סייעה בחיפושים. לפני שנסעתי לארכיון בעיר מולדתי, כבר היה בידי מידע על אביו של הסבא-רבא שלי, היינמן פלאוט (1802-1889) ועל אשתו שרה לבית קניג (1810-1875). בני הזוג נישאו בשנת 1832. נישואיו של אדם נותנים לנו מידע רב אודותיו, כי הגרמנים נהגו לרשום לא רק את תאריך החתונה, אלא גם את שמות הורי החתן והורי הכלה ומקום מגוריהם. כל רישום שכזה מספק מידע יקר על דור נוסף של סבים וסבתות. בדף המצולם שנשלח אלי מהארכיון בדואר, מצאתי את המידע על הורי הכלה, אבל שמותיהם של הורי החתן היו מחוקים במידה שאי אפשר היה לפענח את הכתוב. חשבתי שאם אגיע בעצמי לארכיון ואראה את הדף המקורי, אצליח לפענח את השמות. עובדי הארכיון אכן נתנו לי את הדף המקורי, אבל הכתם השחור הופיע במקור ולא ניתן היה לפענח את השמות. כמעט התייאשתי ואז... הגיע סיוע ממקור בלתי צפוי. המשכתי לנבור ברשימות שבארכיון וגיליתי שאחרי פטירתה של סבתא שרה, הסבא נישא בשנית. לצד תאריך החתונה השנייה רשמו מחדש את שמות הורי החתן. איזה מזל שהסבא התחתן שוב! אינני יודע אם הוא היה מאושר בנישואיו בפעם השנייה, אבל אני הייתי מאוד מאושר מגילוי החתונה הזו, בעיקר משום שכך גיליתי עוד זוג סבים: מינה ויעקב פלאוט. אגב, השם 'פלאוט' חוזר במשפחתי לעיתים קרובות. יש סברה הטוענת שאבות אבותיי ברחו מספרד (כיהודים או כאנוסים) וקראו לעצמם בכינוי "פליט". הם התיישבו בערי הנמל של גרמניה והולנד וכך השתרש השם 'פלאוט'". האם המחשב עוזר לך במציאת שורשים? "אחרי הנסיעה ההיא לגרמניה, הראייה שלי הלכה ונחלשה. במשך מספר שנים התקשיתי לקרוא ולכתוב, ואז, להפתעתי הגמורה וללא שום הסבר רפואי שוב חל שיפור בראייה והחלטתי לקנות לעצמי (לשמחתם הרבה של נכדיי) מחשב נייד. התחלתי ליצור קשרים עם מחפשי-שורשים כמוני ובינתיים גם נערכו מחקרים שונים ברחבי העולם ונאסף מידע רב בתחום ה'משפחולוגיה'. אותו קרוב משפחה (מצד אמי) החי בלונג-איילנד, קישר ביני לבין אשה בקליפורניה (שהיא במקרה קרובה מצד אבי) וראה זה פלא, הם הכירו זה את זו והגברת מקליפורניה העבירה לי שפע של שמות ותאריכים. כך הגעתי עד לאבות-אבותיי שחיו בגרמניה במאה השבע-עשרה! חלק מן המידע הגיע ממצבות שעדיין קיימות ושרדו שתי מלחמות עולם והיום ברוך ה', הכל מתועד במחשב! יש תוכנות במחשב שעוזרות למחפשי השורשים, אבל הן בדרך כלל מתוכננות לחמישה דורות בלבד. מה זה עוזר לי? בעץ-המשפחה שלי, מהסבא הכי עתיק שלי ועד לנין הצעיר שלי, אני סופר חמישה-עשר דורות! כולם, עד לדור שלי שנאלץ לברוח לאנגליה, חיו באזור קטן יחסית, בין קאסל לווירצבורג בגרמניה". כמה רחוק הגעת? "הסבא הכי רחוק שהצלחתי לאתר הוא מנחם פלאוט שנולד בשנת 1640, ואביו יצחק פלאוט שתאריך לידתו ופטירתו עדיין לא נתגלו. אני נפתלי, נכדו של נפתלי, נכדו של נפתלי, נינו של נפתלי הירש ורטהיים, שנולד בערך בשנת 1700. העובדה שהיה יהודי בשם זהה לשם שלי, וגם הוא נולד כמוני בגרמניה, אלא שהוא חי אי-שם במאה השבע-עשרה, גורמת לתחושה חזקה של קשר ביני לבין הדורות שהיו לפני. אולי הידיעה שאני נושא שם זהה לאבות-אבותיי דוחפת אותי להמשיך במסע החיפושים. יש בידי רשימות של בתי אב יהודיים שגורשו מן העיר פולדה בשנת 1671. ביניהן, שלוש משפחות ורטהיים: מאיר, שמואל והירש (נפתלי). יש לי תחושת בטן שאותו הירש ורטהיים, אף הוא מאבות אבותיי. בין שנת 1700 לאותה רשימה חסרים לי שניים-שלושה דורות להשלמת ה"פאזל". אני מקווה שאזכה למצוא אותם בחיי". מה נותן לך העיסוק בחיפוש שורשים? "אני מרגיש שאני חלק משרשרת ארוכה שנמשכת לשני הכיוונים. זכיתי למצוא את הסבים שלי וזכיתי לנינים משלי. יש סיפוק רב בתחושה שהמשפחה גדלה והולכת. לאשתי ולי נולדו שלוש בנות ובן ומהם נולדו ארבעה-עשר נכדים וחמישה נינים. כמובן שזה מתקשר גם לתחושה שהנאצים שניסו להשמיד אותנו לא הצליחו - לא במחיקת העבר ולא במחיקת ההמשך של העם היהודי. לדעתי, כיום יותר ויותר אנשים מחפשים שורשים, אולי מפני שיותר אנשים זוכים להגיע לגיל גבוה ומוצאים פנאי להרהר בשורשיהם, וכמובן גם בזכות הטכנולוגיה, המאפשרת להגיע למידע רב בזמן קצר". האם יש קשר בין שני התחביבים שלך – ציור וחיפוש שורשים? "בהחלט. קודם כל הכנתי לעצמי עץ-שורשים ואחר כך שמחתי לצייר ולאייר למשפחות שפנו אלי את עצי-המשפחה שלהן. כשציירתי, נהגתי לעבוד בשיטות "עתיקות" של כתיבה בדיו ובציפורן וציור בצבעי מים. העץ שבביתי מתרחב מדי פעם, ברוך ה'. כשהנכדים מתחתנים וכשנולדים לנו נינים, אני מפרק שוב ושוב את המסגרת ומוסיף דור חדש לעץ המשפחה. המצב כרגע די צפוף על צמרת העץ שלי, אבל תמיד אני מוצא מקום לרשום חתונה נוספת של נכד ולציין את שמו של נין חדש שמצטרף לחמולה". מי מבין אבות-אבותיך היית רוצה לפגוש? "כמובן שמאחורי הרשימות של השמות והתאריכים, כולם היו בני אדם. סבא-רבה שלי, אברהם ורטהיים, היה תומך נלהב של הרב שמשון רפאל הירש. הם קיימו ביניהם קשרים במכתבים וידוע לנו שהסבא הזה הצטרף פעם אחת לנסיעה לברלין ביחד עם הרב הירש. הם נסעו לבית חרושת לזכוכית, על מנת לפתח את צינורית המציצה בה משתמשים מוהלים בברית המילה. זה היה חידוש טכנולוגי (אפשר לומר "המילה האחרונה")בתחום! את היהודי הזה הייתי שמח לפגוש ולשוחח אתו... ענף אחד במשפחתי היה ענף של אופים, במשך כמה דורות. בענף אחר היו בעלי חנות בגדים במשך ארבעה דורות (החנות בפולדה הייתה בבעלות המשפחה החל מ-1830). אמי רצתה שאמשיך את מסורת האופים במשפחתנו, אבל כשהיא ראתה שהלב שלי הולך לכיוון של ציור ואמנות, היא רצתה שאהיה קונדיטור. אולי כך היא חשבה שאוכל לשלב את אמנות האפייה עם אמנות הציור... אבל החלום שלה לא התממש. הפכתי לקיבוצניק וחקלאי ועבדתי בענף התמרים עשרות שנים בטירת צבי. חוץ מזה, כמובן שהייתי שמח לפגוש את הסבים המוקדמים ביותר שיש ברשימה שלי, כדי לשאול אותם על ההורים והסבים שלהם. אני מניח שהייתי משוחח אתם בשפה שהם דיברו - יידיש-מערבית, המיוחדת ליהודי גרמניה. אני בטוח שהייתי מבין אותם. כמובן שיש קשר בין התחביבים שלי. אני מתעניין בכל מה שקשור בהיסטוריה, שפות, היסטוריה חזותית (מה לבשו? איך נראו הבית והכלים?) ובגיאוגרפיה. אני מתעניין במפות ואוהב להבין איך היו הדברים נראים". חשוב לדעתך לשמר את שם המשפחה? "בעיניי חשוב לשמור על השם המקורי ולא לעברת אותו. במשך כל כך הרבה דורות היינו באירופה, אין ספק שעובדה זו השפיעה עלינו במובנים רבים ועמוקים. אנחנו תוצר של תרבות אירופה, אי אפשר ואין צורך להתעלם מזה. זה יוצר זהות, שפה והשקפת עולם. מעולם לא הסכמתי עם הגישה שצריך להתנתק מהעבר. אני ישראלי וציוני, אך נשארתי במובן מסוים קשור לגולה, אני חלק ממנה. שם המשפחה שלי, 'ורטהיים', הוא שם של עיר קטנה שקיימת עד היום בגרמניה. ידוע שהייתה שם קהילה יהודית בעבר. אין ספק שמשפחתי נדדה מאותה עיר ולכן נשאה את שם העיר הלאה, אבל בחיפוש השורשים עדיין לא הגענו עד לשלב בו חיו אבותינו בעיר שאנו קרויים על שמה". ולסיום... ישבתי ושמעתי על שורשים ואנשים... מי לא אוהב לשמוע סיפורים כמו שרק אבא יודע לספר? שמעתי על ההזמנה לחתונתם של אידה מילר והירש ורטהיים. עותק מקורי של ההזמנה משנת 1893 נמצא עדיין בירושלים, בידי דודתי מרגוט וולמן. שמעתי גם את הסיפור על פסק דין שפרסמה הרבנות בווסטפאליה, הכתוב גרמנית באותיות עבריות. בפסק זה ניתן היתר לחיילים יהודים ששרתו בצבאו של נפוליאון לאכול קטניות בפסח. גם את פסק הדין הזה ניתן עדיין לקרוא (אם תצליחו לקרוא עברית-גרמנית) אצל דודתי. שמעתי איך פעם ביקר אבי בעיר וינה, ישב על ספסל בפארק הקרוי 'פארק ורטהיים', צייר להנאתו את הנוף ותיירים שעברו שם היו בטוחים שהוא מקומי. גם אזכור האירוע הזה, גורר סיפור נחמד על אותו פארק שנקרא על שם היהודי ורטהיים, שהלווה כספים לשליט וינה בזמן המצור שערכו העות'מאנים על העיר. כספו של היהודי סייע לשליט לרכוש נשק ותחמושת ולנצח את הצבא התורכי. לאות הוקרה, הוא זכה בתואר אצולה והפך לפון-ורטהיים. "לסיום", אומר נפתלי, "אני חושב הרבה על הסבים שלי ומכיוון שאני יודע קצת היסטוריה כללית, אני תמיד מנסה לחשוב - מה היו האירועים שהשפיעו עליהם? כיצד הם חיו וממה הושפעו? בגילי המופלג, העיסוק בשורשי המשפחה נותן הרבה סיפוק. יש לנו ברוך ה' משפחה נהדרת והשורשים עוזרים להבין מאיפה באנו".
חסר רכיב