תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

חברות בעולם האמיתי

05/12/2010
http://www.kdati.org.il/info/amudim/amudim.jpg
עמודים חשוון - כסלו תשע'א 745 (2)
חברות בעולם האמיתי
מלאכי חסדאי בוגר מערכות החינוך הדתי המאה ה-21, תחילתו של עידן המחשבים, הפכה את סדרי הדורות. לא פעם אנו נתקלים במבוגרים המתקשים להסתדר עם כל פלאי הטכנולוגיה ושפת המחשב, לעומת הצעירים הנטועים חזק, יש הטוענים חזק מדיי, בעולם זה. וכך אני, עוד לא בן עשרים, כותב טור דעה בנושא. ד"ר מיכה גודמן, אשר בשיעור נפלא שלו הייתי לאחרונה, דיבר על המהפכה שעבר העולם: אם לפני אלף שנה היינו שואלים אדם איך יראה העולם שלו כעבור יובל, הוא היה מתאר אותו דומה מאוד לימיו הוא. אנו, לעומת זאת, לא יכולים לדמיין את המחר. אותו אדם לא יכול היה לתקשר עם החיים בצידו השני של כדור הארץ. אצלנו, זו שאלה של "קליק" בעכבר. אנו עדים למהפכה שצמצמה את המרחב הגיאוגרפי (אנשים מקצווי עולם מתקשרים בקלות) מחד, ומאידך הגדילה את מרחב הזמן עשרות מונים (כל דקה בימינו מקדמת את העולם כפי שמאות שנים בעבר לא קידמו אותו). אז אם בפערי דורות עסקינן, ברצוני לציין אחד כזה, שהתפתח לפני מספר שנים: פער הדורות הענק בין בני גילי לבין המחזורים הצעירים ממני בשנתיים-שלוש בלבד. שכבת הגיל שלי, ואולי גם הגדולים שבשכבה שמתחתיי, גדלה ללא פלאפונים וללא אינטרנט ויודעת איך נראה העולם לפניהם. אנו יודעים מה זה לפתוח ספר בשביל מטלה לימודית, משחקי הילדות שלנו לא כללו שהייה ממושכת במקום אחד (הטלוויזיה לא נחשבה מעולם "משחק" - ואתה דווקא כן גדלנו, אך לא כפעילות חברתית), את החברים פגשנו אחרי הלימודים בבתיהם או במגרש המשחקים וכדי להתקשר לחבר היינו צריכים לחייג לביתו, פעולה כמעט דמיונית בימינו, ולהכיר את משפחתו על הדרך. עולם הרשתות החברתיות ובראשן הפייסבוק, פותח אפשרויות נפלאות ומקדם את העולם במגוון גדול של תחומים. אך לעניות דעתי, הוא מסוכן לא פחות, ולא בהקשר של שיתוף מידע אישי ברשת. המפגש החברתי החל מגילאי הגן הוא בעיניי מפגש בונה וחשוב להתפתחות: המשחקים המשותפים, הריבים, המכות, הצעות החברות (במובן הרומנטי-ילדותי של המילה) ובעיקר ההסתכלות בעיניים והמפגש נטול המחסומים, זורעים בנו את היכולת לתקשר עם הזולת, לזהות תכונות אופי ותחומי עניין ולראות את השוני והדמיון בין אנשים. הילדים של היום, הגדלים בכונן הקשיח, רואים את חבריהם הרבה פחות. במפגש שברשתות החברתיות אין מריבות או בושות, אין קריצות וצחקוקים. כולם חברים של כולם ואף אחד לא חבר של אף אחד. זוהי התפתחות מסוכנת הפוגעת ביכולות הרגשיות, המנטאליות והחברתיות של ילדינו. אז נכון שהקצנתי מעט, אך המצב בעיניי באמת לא טוב. למרות זאת, אני חושב שעוד לא אבדה תקוותנו. אמנם ניתן לומר שבתי הספר עודם שומרים על המפגש החברתי, אך מפגש זה מתקיים במסגרת לימודית ולא חברתית בהגדרתה. כאן, נכנסות תנועות הנוער. אמנם בשנים האחרונות נדמה כי תנועות הנוער הפכו פחות רלוונטיות. מהתנועות שהרימו את נס המרד בוורשה ושהקימו יישובים, נשאר הרבה פחות, אך כל זאת למראית עין בלבד. ישנה התעוררות גדולה בתנועות לחזור ו'להרים' פרויקטים גדולים והסניפים מעולם לא חדלו להיות רלוונטיים לבני הנוער, הם ממלאים את תפקיד "המפגש החברתי", ואת המפגש בין המינים בצורה בריאה ביותר. אני קורא להורים ולמורים לעודד ללא הרף את הילדים לצאת החוצה, לעודד את החברות בתנועות הנוער (גם אם תהליכים מסוימים בתנועה לא מתאימים להשקפתם, יש מספיק סיבות אחרות לסמפט אותה), ולפגוש את חבריהם בכל הזדמנות. הדור הבא של ילדי ישראל הוא נפלא וחדור אידיאלים. חשוב לחנך אותו לראות את העולם בעיניו שלו ולשנות אותו בידיו הוא, ולא דרך צג המחשב והמקלדת. מובאות הילדים של היום, הגדלים בכונן הקשיח, רואים את חבריהם הרבה פחות. במפגש שברשתות החברתיות אין מריבות או בושות, אין קריצות וצחקוקים. כולם חברים של כולם ואף אחד לא חבר של אף אחד
חסר רכיב