תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

שיקום אתר בארות יצחק

07/10/2010
http://www.kdati.org.il/info/amudim/amudim.jpg
עמודים אב אלול תש'ע (7) 743
שיקום אתר בארות יצחק בנגב
סוף סוף, באיחור של שישים ושתיים שנה נחום ברוכי על התחלת העבודה בשיקום אתר בארות יצחק בנגב ב-ח' תמוז התקיים לרגלי מגדל המים המחורר של בארות יצחק בנגב טקס צנוע לציון תחילת העבודות לשיקום המגדל והפיכתו לאתר תיירות ומורשת. היה זה ציון דרך סמלי בתהליך הארוך שעברה תנועת הקיבוץ הדתי כולה ובארות יצחק בפרט במשך 63 שנים. הגם שאיש לא שם לב לכך, עליית בארות יצחק להתיישבות בנגב, כחמש שנים לפני קום המדינה, פתחה את תנופת ההתיישבות הגדולה ביותר של התנועה, שנמשכה שבע שנים ובה עלו לקרקע עשרים (!) נקודות - טירת צבי, שדה אליהו, יבנה, בארות יצחק (פעמיים), כפר עציון (פעמיים), משואות יצחק (פעמיים), עין הנצי"ב, כפר דרום (פעמיים), עין צורים (פעמיים), ביריה, סעד, שלוחות, מכורה, תחיה, שחר, אחדות, מכורה ולביא. התנופה הסתיימה בשנת 1950 במשבר, ממנו התאוששה רק אחרי מלחמת ששת הימים. במלחמת העצמאות חרבו חמש מתוך עשר הנקודות, אולם כולן קמו מחדש ועוד נוספו עליהן שש נקודות חדשות. רק שתיים מתוך השש שרדו (שלוחות ולביא). התנועה הזעירה והמרוסקת הייתה טרודה במאמצי התיישבות אדירים ולא יכלה להתפנות להנצחת מפעלה, בשעה שאחרים שעשו פחות דיברו יותר וקיבעו את מקומם בהיסטוריה של המדינה. בארות יצחק, יותר מקבוצות אחרות, ממחישה את התהליך שעבר על כל התנועה: שלב ראשון – הכשרה והמתנה, שלב שני – הקמת יישוב משגשג, שלב שלישי – עמידת גבורה במלחמה וחורבן, שלב רביעי – שיקום והתבססות. השלב האחרון נמשך כחמישים שנה ובו מתרחש תהליך איטי של הפנמה ומעבר לראיה היסטורית המחייבת הנצחה, 'למען ידעו דורותיכם'. המעבר הקשה ביותר היה מהחורבן לשיקום. בשלהי קיץ תש"ח הייתה הקבוצה (והתנועה) שכולה, מטופלת באלמנות, יתומים ונכים וביתה חרב ללא תקנה. במצב זה התלבטה האם תוכל להתחיל הכל מחדש כאשר עומס כה גדול מוטל עליה, החליטה להעדיף את קיום הקבוצה על קיום היישוב ופתחה דף חדש במקום אחר. הקבוץ הדתי לא ויתר על הנקודה בנגב ושלח את קבוצת העולים הצעירה 'אחדות' לתפוס את המקום, ואכן היישוב המשיך להתקיים, אלא שאז עמדה לפני התנועה המדולדלת דילמה אחרת: שיקום קבוצת כפר עציון או בנייה מחדש של היישוב בארות יצחק. גם התנועה העדיפה שיקום קבוצה על יישוב והורתה לקבוצת אחדות לנטוש את הנגב כדי לבנות את ניר עציון. חברי בארות יצחק המתוסכלים והממורמרים החלו לציין את ח' תמוז, יום הקרב והזיכרון לחבריהם שנפלו, באזכרה ולא בתרועות ניצחון. גם התנועה לא יכלה לנהוג אחרת. וכך חלפו שני דורות, רוב הלוחמים ירדו מעל הבמה, הקיבוצים נוהלו כבר בידי דור הנכדים וביום מלאת חמישים שנה לקרב על בארות יצחק, היא ציינה אותו בפעם הראשונה בתופים וחצוצרות (תזמורת המשטרה) כחג ניצחון ולא רק כיום זיכרון. עשר שנים לאחר מכן ציינה בארות יצחק את שנת השישים לקרב בכנסים המוניים ובהוצאת סיפורה לאור כספר (בארות יצחק בהתיישבות ובמלחמה). בד בבד עם התרחשות התהליך נוסדה עלומים על אדמות בארות יצחק וגוש הנגב שב להיות עובדה. חברי עלומים ונחל עוז מעבדים את השדות בעוד חברי בארות יצחק מנסים להחזיק פינת נוי צנועה במקום. בשנים האחרונות חזר גבול רצועת עזה לכותרות ושוב בונים בו מקלטים. כעת הבינה התנועה את משמעות המחזוריות הזאת והחלה לחזור אל מורשתה ולספר לדורות הבאים את סיפורה הגדול. פעולה חיונית זאת צוברת תנופה בקרב נוער הקיבוץ הדתי. באותו הקשר החליטה התנועה גם למנף את סיפור בארות יצחק ולעשותו כלי חינוכי להנחלת מורשת ההתיישבות בנגב ומסירות הנפש למענה. ביזמת מזכירות הקיבוץ הדתי וחברי עלומים, תוך שיתוף פעולה עם גורמים לאומיים וממשלתיים, הוכנה תכנית להקמת מוקד הנצחה באתר בארות יצחק הישנה. למוקד ההנצחה יינתן גיבוי על ידי הקמת 'מרכז להנחלת מורשת ההתיישבות'. המרכז יוקם בעלומים והוא ישולב בענף התיירות הכפרית. הוקם צוות היגוי, בו שותפים הגופים הנוגעים בנושא (הקיבוץ הדתי, הקיבוצים השכנים, קרן קיימת לישראל, המועצה לשימור אתרי מורשת, המועצות האזוריות, משרד החקלאות, מקורות, היחידה להנצחת החייל, עמותת דור פלמ"ח ובארות יצחק) והוכנה תכנית רעיונית לאתר המורשת על כל מרכיביו. ב-ח' תמוז, יום הקרב, התכנסו השותפים לטקס הצנוע והכריזו על התחלת הביצוע, בתקווה שב-ח' תמוז תשע"א יחנך האתר. מובאות: בשלהי קיץ תש"ח הייתה הקבוצה (והתנועה) שכולה, מטופלת באלמנות, יתומים ונכים וביתה חרב ללא תקנה בשנים האחרונות חזר גבול רצועת עזה לכותרות ושוב בונים בו מקלטים. כעת הבינה התנועה את משמעות המחזוריות הזאת והחלה לחזור אל מורשתה ולספר לדורות הבאים את סיפורה הגדול
חסר רכיב