תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

ישיבתו של הקב'ה

07/10/2010
http://www.kdati.org.il/info/amudim/amudim.jpg
עמודים אב אלול תש'ע (7) 743
ישיבתו של הקב"ה / יהודה ג'ייסון
חידוש והתחדשות ישיבתו של הקב"ה הבשורה שהביאה ישיבת השילוב בעין צורים, צורת הלימוד המיוחדת והדמויות שהוליכו אותה בדרכה המורכבת יהודה ג'ייסון בהלוויה של חברנו לשילוב ישי לוי ז"ל, ראה אחד החברים הלא דתיים שלנו מהפלוגה רכב מהישיבה בחניה של הר הרצל. על החלון האחורי הייתה מדבקה עליה כתוב "ישיבת הקבה"ד". הוא התרשם מאוד שאנחנו לומדים במקום המכונה ישיבת הקב"ה! לצד השעשוע, אין אלה דברים של סתם. כשלמדתי בישיבה בעין צורים, פעמים רבות אכן הרגשתי שאני באותה ישיבה, ישיבתו של הקב"ה, המנסה לפלס דרך תורנית ורוחנית מתאימה בתוך עולמו המורכב כאן, במדינת ישראל של המאה ה-21. אפשר לחלק את השפעת הישיבה עליי לשלושה רבדים מרכזיים: הבשורה, הלימוד והפרט. ברובד של הבשורה אפשר להצביע על כמה דברים שהיו חדשניים ושהשפיעו עליי רבות. כשהגעתי לבית המדרש נכחה שם קבוצה משמעותית של חברי הקיבוץ הדתי. בנוסף לפרספקטיבה הבוגרת והרחבה יותר ללימוד, הם הביאו אתם תובנה מהשטח. סיכם זאת חבר השילוב שלי, שמעון שורק: כשהוא למד מצוות התלויות בארץ יחד עם תלמידים מישיבה אחרת, הוא הרגיש ש"הם למדו את המציאות החקלאית מהרמב"ם, ואנחנו הבאנו את הידע מהשדות". בנוסף, הם היוו בשבילי מקור להשראה. ראיתי אנשים שלא רק דיברו תורה ועבודה כמונו, אלא חיו את זה יום-יום, והחליטו למצוא זמן באמצע החיים ללמוד תורה בישיבה. קבוצה משמעותית נוספת בישיבה הייתה תלמידי חו"ל. במהלך השנים למדו פה עשרות תלמידים תחת הנהגתו והנחייתו של הרב מיץ' חפץ ז"ל. בלטה האנרגיה שלהם, והשפעתם על בית המדרש היתה מורגשת. אני זכיתי ללמוד עם חלק מהם וכל שנה אני פוגש עוד ועוד תלמידים לשעבר, שהחליטו ליישם את תורת ארץ ישראל של הישיבה ולעלות לארץ. זכות גדולה הייתה לי לעבוד יחד עם הרב מיץ'. תחושת השליחות שלו, האנרגיה שלו והאמונה הבלתי נלאית במה שהוא עשה ליוו אותי בעבודתי החינוכית בשתים עשרה השנים האחרונות. בשבילי כבחור צעיר המשיכה המרכזית לישיבה היתה תוכנית השילוב. אמירה מוסרית וערכית חזקה, שהשתלבה עם הרצון שלי ללמוד תורה בצורה משמעותית לפני ותוך כדי השירות הצבאי, לצד תחושת אחריות לשותפות מלאה במחויבויות של כלל החברה הישראלית. הייתה פה גם אמירה, שאפשר לעשות דברים אחרת. אפשר למצוא דרכים יצירתיות ומחודשות להתמודד עם המורכבות הרוחנית, הערכית והחברתית המתלווה להיותנו בדור הזוכה לחיות במדינת ישראל בתקופה זאת. השילוב אינו מסלול פשוט ומצריך התמודדות ללא חיפוף או התכחשות עם אותה מורכבות ועם הפשרות הנובעות ממנה. אני חושב שבתהליך הזה הפנמתי דרך המלווה אותי עוד היום. אחת החוויות המכוננות שלי כתלמיד צעיר, מפונק ודי תמים, היו התרסותיו של שמעון הקשר כלפי תלמידים שאיחרו לבוא לבית המדרש. יתכן שאז צעקותיו שאנחנו "אוכלי חינם" העלו חיוך קל על שפתינו, אבל מהר מאוד הבנתי שבאמירה זאת מתמצים ערכי הישיבה והקהילה רוחנית אליה אני גאה להשתייך. מצטרפת לזאת העובדה שתלמידי הכולל לא קיבלו מלגות. לכולנו היתה עבודה בישיבה, בתמורה לתמיכה הכלכלית. גם כאן היה חידוש ואמירה ערכית ברורה. שמעון ייצג בשבילי את הדמות התורנית של חבר הקיבוץ הדתי. תלמיד חכם, שאינו נראה כפי שמדמיינים. תלמיד חכם שמצא את הדרך לשלב את צימאונו לתורה וחתירתו לאמת עם ערכי ההתיישבות הדתית העובדת. אדם בעל חזון שיחד עם ידידיה ז"ל הגה והקים את ישיבת הקיבוץ הדתי. הרבה מהדברים הערכיים והתורניים שלקחנו כברורים מאליהם, מקורם בשמעון ובאישיותו המיוחדת. לא רק שקשה לדמיין את לימודיי בישיבה והתפתחותי הרוחנית והמוסרית ללא שמעון, אלא תחושתי היא שללא שמעון אולי הישיבה לא הייתה קמה. דמותו מהווה בשבילי מקור גדול להשראה, הן לגבי מידותיו והן לגבי הדרך בה הוא הפך חזון למציאות. מזדמן לי לפעמים לשבת בבית המדרש של ישיבה אחרת. לצד הלימוד, זה מאפשר לי להסתכל במבט רחב יותר על המהפכה הלימודית אותה חוללה הישיבה. דברים שהם כמעט ברורים מאליהם כיום בישיבות רבות התחדשו אצלנו. הדבר המשמעותי ביותר אותו טרם פגשתי במקום אחר הוא המגוון הרחב של הרמ"ים. רמי"ם עם רקעים שונים וגישות כה שונות - ולפעמים מתנגשות, דרו בצוותא ולימדו ביחד בבית מדרשנו. הפנייתו של הרב ביגמן (אבל לא רק הוא) אחרי שענה לשאלה שלי - "...אבל לך תשאל את רב פלוני, כי הוא חושב הפוך ממני", מלווה אותי עד היום ומכוונת את גישתי החינוכית והרוחנית. במקרים רבים חוויתי כאן פלורליזם אמיתי הפתוח לכל עבר ולא רק לכיוונים מסוימים, כפי שלפעמים קורה. בשנים האחרונות עבדתי במוסד חינוכי מגוון ופלורליסטי. מוריי ורבותיי מהישיבה היו נר לרגלי, בניווטי בסבך ההתנהלות בתוך מערכת כזאת. אולי אפשר לתמצת את הגישה בלימוד שקיבלתי מרבותי בישיבה כחתירה ביקורתית לאמת, מתוך מחויבות למסורת ויושרה פנימית. להקשיב לקול ה' הנובע מתוך הפשט, להתחבר אליו בצורה ישירה ואחר כך לשלב אותו עם התורה שבעל פה ועולם המחשבה לדורותיו. שילוב מחקר אקדמי עם לימוד מסורתי בצורה טבעית ופנימית. הספרים בבית המדרש, המרצים מבחוץ, החשיפה לרעיונות חדשים לפני שהם הפכו למקובלים יותר, השימוש במחשבים בבית המדרש ונתינת במה ליצירה מגוונת בכתב העת של הישיבה, כל אלו מקובלים היום במקומות רבים אבל בזמננו הם היו חידוש הנובע מתוך הבשורה. בזכות הישיבה והמהלכים שהיא חוללה, יש כיום במות רבות ומגוונות יותר להיבטים אלו של לימוד תורה וביטוי רוחני לצידה. אמנם, לצד זאת התהליכים הסוציולוגיים העוברים על חלק מהציבור הציוני-דתי דוחקים לעיתים חידושים אלו לקרן זווית ומסתפקים בלגיטימציה שלהם. מכאן האחריות שלנו להתמיד באמונה בבשורה וליישום שלה. זכיתי ללמוד בישיבה בתוכנית ההלכה. לעניות דעתי, כאן בלט במיוחד ייחודה של הישיבה, כמחוברת לחיי היום-יום. פעמים רבות הקהילה בה נלמדת ההלכה היא קהילה לא מייצגת, המורכבת מתלמידי הכולל להלכה ומשפחותיהם. בזמן שאני למדתי הלכה, ישבו בית מדרשנו שלושה רבני יישובים שניזונו משאלות אמיתיות מהשטח, והפסיקה אליה כיוונו הייתה רגישה למציאות החברתית והאנושית. הנחייתו הישרה, התקיפה והבלתי מתפשרת של הרב אלישיב קנוהל, ראש תוכנית ההלכה בישיבה, המשולבת עם הבנה עמוקה של המציאות ורגישות אנושית, מלווה אותי כל פעם שאני מתמודד עם שאלה הלכתית. גישה זו מאפיינת את כל רבני הישיבה, אתם אני עדיין מתייעץ בענייני הלכה. לאחר כמה שנים בישיבה הציע לי חבר לעבור ללמוד בישיבה שלו. אודה על האמת. פעמים מספר במהלך שנותיי בישיבה התלבטתי אם לעבור לישיבה אחרת ולאווירה שונה. אבל מול החבר שלי התשובה הייתה ברורה. שאלתי אותו כמה שיחות אישיות היו לו עם ראש הישיבה שלו. הוא הפתיע אותי ואמר - שתיים. כאן התמקד הייחוד של הישיבה בשבילי. אני זכיתי לשבת בשיחה אישית עם ראשי הישיבה שלי לפחות פעם בשבוע. ההתייחסות האישית הזאת הממוקדת במסעו הרוחני הייחודי של כל תלמיד הוא אולי המאפיין הבולט, לטעמי, של הישיבה. היכולת לשבת מול ראש הישיבה ולהרגיש שאין לו סדר יום, ושהוא מכוון רק אותך באשר אתה שם, היוותה בשבילי בסיס להתפתחות הרוחנית שלי. פעמים רבות בשנים האחרונות, בשבתי מול תלמידים המתלבטים גם הם, אני מוצא את עצמי מעלה מול עיניי את הרב ביגמן או את הרב עמית קולא ומנסה בכל כוחי לזכות לחקות אותם בנקודה זו. יש לי עוד הרבה דרך, וצר לי שהתלמידים שלי לא זוכים להדרכה רוחנית כפי שאני זכיתי. ההתייחסות הפרטנית של הישיבה התבטאה גם בגיוון הרב של תלמידים בבית המדרש. היכולת להיות בית לאנשים רבים שאולי לא מצאו בית רוחני אחר, למרות הקשיים שזה לפעמים יצר לישיבה ולאווירתה, היא מסר חינוכי ורוחני משמעותי שגם אותו השתדלתי להפנים כשמצאתי את עצמי בצד השני של השולחן. בדבריו של הרב עמית בשיחתו המסכמת בישיבה מתמצית גישה זו. הוא דיבר, בפרפראזה ובפרשנות שלי, על הניסיון המורכב למתוח את השמיכה כמה שאפשר, ועוד קצת, כדי שכמה שיותר תלמידים יוכלו למצוא מתחתיה בית, בו הם יוכלו להיות ולהתהוות. אין בכתוב כאן מילות הספד או פרידה לישיבה בעין צורים, אלא קריאת כיוון ואתגר. השילוב של כל ההיבטים האלו אינו פשוט. אם ברצוננו להגשים את הבשורה של הישיבה, שומה עלינו להיות מוכנים ומסוגלים לצאת לדרך מורכבת ומפרכת. לעניות דעתי, אי אפשר לצאת למסע חלקי או להביט על רבדים מסוימים מבחוץ. אם הביקורת, הגיוון והפתיחות אינם משולבים במחויבות להלכה, אם יושרת הפתיחות שלנו נפגמת כי איננו באמת פתוחים לכל הכיוונים והגישות, אם העיסוקים הכלליים והאקדמיים שלנו דוחקים את התורה לקרן זווית, אזי אנחנו מאבדים, לדעתי, את יושרת הבשורה ואת היכולת שלנו להביא אותה לכלל החברה. התהליכים הרוחניים והחברתיים בהם אנחנו נמצאים כיום אינם פשוטים. היופי שבישיבה הוא, שכל אחד מתלמידיה נמצא במקום אחר במישור האישי, החברתי והציבורי. זכינו לינוק מבית מדרש מיוחד במינו וחלק גדול מאתנו ממשיך לינוק בצורה זו או אחרת ממנו גם מרחוק. זכינו לשהות בתוך אווירה ייחודית של תורה וחברה, של פתיחות ומחויבות ולהידבק בתלמידי חכמים שיכולים להצמיח את הבשורה הייחודית הנצרכת לדורנו. יהי רצון, שנזכה ונמשיך להיות ראויים לשאת בגאווה את הדגל של תלמידי ישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים, עם כל המשתמע מכך, הן ברוח והן במעש. מובאות: תלמידי הכולל לא קיבלו מלגות. לכולנו היתה עבודה בישיבה, בתמורה לתמיכה הכלכלית. גם כאן היה חידוש ואמירה ערכית ברורה הפנייתו של הרב ביגמן אחרי שענה לשאלה שלי - "... לך תשאל את רב פלוני, כי הוא חושב הפוך ממני", מלווה אותי עד היום ומכוונת את גישתי החינוכית והרוחנית שאלתי חבר מישיבה אחרת כמה שיחות אישיות היו לו עם ראש הישיבה שלו. הוא הפתיע ואמר - "שתים". כאן התמקד הייחוד של הישיבה בשבילי. אני זכיתי לשבת בשיחה אישית עם ראשי הישיבה שלי לפחות פעם בשבוע אם העיסוקים הכלליים והאקדמיים שלנו דוחקים את התורה לקרן זווית, אזי אנחנו מאבדים, לדעתי, את יושרת הבשורה ואת היכולת שלנו להביא אותה לכלל החברה.
חסר רכיב