תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

קיבוצניקית ועירוני

20/05/2010
http://www.kdati.org.il/info/amudim/amudim.jpg
עמודים ניסן - אייר תש"ע (741) 5
הוא והיא - קיבוצניקית ועירוני
מדור חדש- הוא והיא קיבוצניקית ועירוני ? - never say never"" הדר וקרן וייס הוא: עוד הרבה לפני ששברנו כוס היא כבר הטילה וטו, ואני ידעתי שלא תהיה לי ברירה. שבניגוד לוויכוח על הדוגמה של הטפטים, הפעם היא לא תתפשר. לכן, כמו איש עסקים ממולח, החלטתי לוותר מראש על הנושא הזה ובכך להרוויח את זכות האולטימטום על צבעי כל הקרמיקות שנצטרך בשלוש שנות הנישואין הראשונות שלנו. אבל ההפתעה הגיעה כשגם אחרי שהשלמתי בהכנעת מה עם עובדת הפיכתי הבלתי נמנעת לקיבוצניק וביצעתי את כל הפרוצדורות הדרושות, היא עדיין לא הייתה מרוצה. מה היה חסר?! עשיתי הכל: קניתי מכנסיים קצרות בצבע ירוק; סגרתי את תוכנית החיסכון שאבא פתח לי לכבוד החלאקה; הקלטתי את "מבצע סבתא" על החלק של קבלת הפנים בווידאו של החתונה; מסרתי את המפתחות של המיצובישי לגמ"ח מתכות; ובכל זאת כשביקשתי להתפנות לרכישת יחידה בלי כיווני אוויר בדרום פלורנטין, היא עדיין הצטעקה. אז זהו. מסתבר ש"קיבוצניק" זה לא הגדרה עצמית ערטילאית כמו "פרענק" לדוגמה. צריך להוכיח שאתה קיבוצניק, להפוך להיות כזה. כשלב ראשון, לגור במקום שהוא קיבוץ, קרי, שיש בו הרבה דשא ושחדר האוכל שלו, לפי תפיסת הילידים, קדוש מספיק בשביל הקרבה שבועית של כמה זבחים. כאן באמת הפנמתי את עצמת המכה, את גודל הוויתור, אבל כבר היה מאוחר מדיי. אף פעם לא באמת ידעתי מה זה קיבוץ. בגיל עשר ידעתי לעשות הבחנה כזאת: יש מצב רגיל המכונה "עיר", שם כולל לאבא, אמא (מה שלא מובן מאליו. אבל זה לטור אחר), כמה ילדים, סוני-פלייסטיישן, כלב, מכונית, משכנתא להתמרמר עליה וטלוויזיה. לעומת זאת, יש "קיבוץ": המון ילדים שמתקלחים ביחד וגברים עם שפם. מה הקטע? אוצר המילים הדל שצברתי עד אז רק מצפיות בסדרה "קופיקו" לא הספיק כדי להסביר את התמונה החד משמעית שראיתי באנציקלופדיה. הנחתי, כברירת מחדל, שמדובר בתנועה חלוצית כלשהי שהאידיאל שלה משלב חיסכון במים ועמיר פרץ. לאט לאט הסבירה לי הכל ארוסתי שתחיה. באותו קצב גם סמרו שערותיי. מה? תקציב מיוחד לחיזור? לי זה נשמע כמו הבעת אי אמון ביכולת הפלירטוט של בנות הכפר, ולחלופין, זלזול חמור באינטליגנציית הזכרים. קחו עשר שקל, תקנו לו כבר משהו טעים, מפה לשם חתונה, כמה מסובך זה יכול להיות. התקשיתי להבין גם את המילים הגבוהות על אידיאלים. מה אידיאלים? שיתופיות זה אידיאלים? מה הקשר בין שיתופיות ואידיאלים? אידיאלים זה, נניח, אהבת המולדת, רעות בין חברים, יום כיפור, קוקה קולה. שיתופיות זה לא אידיאלים, זו דרך אפשרית לחלוקת אגוזים. אבל הכי מפחידה הייתה ההגדרה שמשכה את אוזניי: דרך הגשמה עברית שמזכירה את הקומוניזם. ישמרני האל! גם עברית וגם קומוניזם?! כאילו, יש לכם שמץ של מושג מה היטלר היה אומר על זה? אז למרות שרעיון קידוש חדר האוכל דווקא כן מצא חן בעיניי, כי לאוכל באמת יש לי מקום חם בלב (וידוי עם יד על הלב: קיבוצניקים יודעים להכין מרק), לא יכולתי להשלים עם כל המכלול הזה. רגע לפני ששברתי את הכלים, באה אשתי הטרייה עם פשרה שסידרה הכל. מה הפשרה? זהו, שאני לא מבין את מהותה עד עצם רגע זה. היא אמרה "אתה יודע מה? יש לי רעיון, תסמוך עליי", והנה אנחנו גרים באיזשהו מקום אחר שמספק הן אותה והן אותי, יום אחד אבין מה בדיוק הרעיון פה. יש דשא, יש גם חדר אוכל, אבל מורגש שזה לא בדיוק מה שחששתי ממנו, אין כרזות גיוס לצבא האדום בכל מקום. יפה. אשת חיל מי ימצא. איכשהו אני מרגיש שיצאתי מנצח ומורווח במשבר הנישואין הראשון הזה שעברנו. נכון שהיא קבעה בסוף איפה נגור, אבל שלום הבית הוא הנכס הכי חשוב. חוץ מזה, נכון לעשור הקרוב כל הקרמיקות יהיו בצבע כחול. היא: תמיד אמרתי שאני בחיים, אבל בחיים, לא אתחתן עם עירוני. היו לי הרבה סיבות. אבל אפשר היה לתמצת את כולן לסיבה אחת טובה במיוחד - הם פשוט לא מבינים כלום. אמא אמרה לי: never say never"". ואכן – ה-never הפך ל-forever והנה אני, חודשיים אחרי השמלה הלבנה והכוס השבורה, מבשלת מרקים ומנסה שוב ושוב להסביר לבעל היקר שהוצאות כלכלה זה לא מקדחה ושעל נסיעה ללונה-פארק, מה לעשות, לא נקבל החזר נסיעה. קיבוצניקית ועירוני - אם היינו חיים לפני 500 שנה כבר היו מפרידים בינינו בכוח והיינו נאלצים ליפול על חרבנו או לשתות רעל או אקט סופני-מחאתי-מזוויע אחר כלשהו. למזלי, אני חיה היום ולכן החברה אפשרה למחדל הזה להתרחש, ולי להתחתן עם הבחור שאני אוהבת. למרות שהוא לא מבין כלום. הוא מנסה, באמת! אבל מה לעשות שיש דברים נרכשים ויש דברים גנטיים? אז הוא סגר תוכנית חיסכון - יפה מצידו, בהתחשב בעובדה שהיו בה בערך ח"י שקלים (אפילו בתקציב חיזור קיבלתי יותר) מכנסיים ירוקים? כל כך פאסה. אולי לחמאס היו מקבלים אותו, ובמבצע סבתא הוא העדיף להריץ את החלק של הגיוס לאבוקדו - סוג של הדחקה, אני מניחה. אז כמחוות הערכה למאמץ נתתי לו להחליט על צבע הפאנלים, אבל יש דברים שלא מתפשרים עליהם! עוד לפני החתונה ידעתי שאם אני אתן לו יד חופשית אנחנו נגמור בדירת חצי חדר בבת-ים. עוד לפני החתונה לימדו אותי שפשרות בחיי הנישואין זה חשוב. עוד לפני החתונה ידעתי שהוא לומד מרבנים שפשרות בחיי הנישואין זה להקשיב לאשתך. עוד לפני החתונה אמרתי לו - אם אתה מתכנן לגור בעיר, תעשה את זה עם אשתך השנייה. עוד לפני החתונה הוא הסכים לגור בקיבוץ. הוא ניסה קצת להתעקש, לא היה מוכן לוותר על עלות המחייה המופרזת מחוץ לקיבוץ, הוא לא ייתן שיפסיקו לעשוק אותו בצורה נבזית ויתחילו לתת לו דברים בחינם. מה, הוא פראייר?!? אז כדי להרגיע את חושיו המחודדים הצעתי פשרה (ולמי שעדיין לא הפנים מהי 'פשרה' - עיינו למעלה), קיבוץ מופרט. הבעת התימהון שהתפשטה אז על פניו עדיין לא התפוגגה לחלוטין - אבל לפחות עושקים אותו בכל-בו, אז הוא מרגיש בבית. היום, אם תשאלו לשלומנו, נוכל באמת להגיד שהזיווג עולה יפה. הקיבוץ מקבל עוד כוח אדם, ובעלי ראה את הנאום של קרמבו על הגיוס לאבוקדו במבצע סבתא, אז הוא חושב שהוא יודע הכל. למרות שהוא לא יודע כלום. עין צורים
חסר רכיב