תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

ארבעה בנים

20/05/2010
http://www.kdati.org.il/info/amudim/amudim.jpg
עמודים ניסן - אייר תש"ע (741) 5
עמוד ראשון - ארבעה בנים
ארבעה בנים שאלה של זהות בברלי אהרון ארבע פעמים מוזכרת בתורה חובת ההורים לספר לילדם את סיפור יציאת מצרים: שמות י"ב, כ"ו-כ"ז: "והיה כי יאמרו אליכם בניכם: מה העבודה הזאת לכם? ואמרתם: זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל "(רשע). שמות י"ג, ח': "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" (שאינו יודע לשאול). שמות י"ג, י"ד: "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר: מה זאת? ואמרת אליו: בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים" (תם). דברים ו', כ'-כ"א: "כי ישאלך בנך מחר לאמור: מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוהינו אתכם? ואמרת לבנך: עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה" (חכם). כמה שאלות עולות בעקבות האזכור החוזר וההקבלה לארבעת הבנים בהגדה של פסח: מדוע מוזכר העניין ארבע פעמים? למה בהגדה מוזכרים הבנים בסדר שונה מאזכורם בתורה? מי הם אותם ארבעת הבנים והאם הכינוי שקיבלו בהגדה הולם אותם? והשאלה הגדולה - האם באמת ישנם ארבעה בנים? שאינו מעוניין לשאול בשלושה מהמקרים המתוארים בחומש "הילד" הוא זה ששואל ויוזם. ברביעי (שמות י"ג, ח') הילד לא שואל ולכן נקרא - 'שאינו יודע לשאול'. מדוע הבן אינו יודע לשאול? אולי הכוונה היא לילד צעיר מכדי לשאול; וייתכן שלא מדובר פה כלל בילד אלא באדם שאדיש ליהדות ולזהות היהודית שלו. אם זה כך יתכן שמצבו גרוע ממצבו של הרשע; לרשע יש קשר עם היהדות, אמנם הקשר הוא שלילי אבל הוא קיים. הבן שאינו יודע לשאול מגלה אדישות כלפי היהדות ולכן עלינו ליזום את השיחה אתו ולעורר בו עניין. רשע או מאתגר? השאלה העולה מהפסוק בשמות י"ב כ"ו-כ"ז היא שאלה של אתגר ולכן הילד נקרא כאן רשע. האם הוא באמת רשע? האם זו לא מילה חריפה מדיי לילד שמורד ובודק? עד כמה ילד כזה הוא באמת שלילי? האם לא ניתן בדרך כשלהיא לקרב אותו חזרה ליהדותו? חכם ותם - הסיכוי לעתיד מעניין שבשאלת החכם וגם בזו של התם מופיעה המילה מחר. יתכן שמילה זו מבשרת לנו שלילדים אלו יהיה המשך כיהודים לדורי דורות מכיוון שהם, בניגוד לאחרים, דואגים לעתיד. התשובות לרשע ולשאינו יודע לשאול ניתן אותו הסבר. עלינו לדאוג שזה שאינו יודע לשאול לא יהפוך בסופו של דבר לרשע. תשובתו של החכם, בניגוד לשלושת הבנים האחרים, לקוחה מספר דברים. אולי המסר הוא שלפעמים אנו צריכים זמן לחשוב ולהבין במה מדובר לפני שנותנים תשובה... הבנים וסדר הופעתם על סדר הופעתם של הבנים בהגדה ניתנו כמה הסברים: הבנים כסדר חכמתם - החכם כמובן ראשון ומיד אחריו הרשע, שגם הוא חכם ומתוך זדון לבו מרשיע, ואחריו התם שגם בו יש קצת חכמה לשאול. הקיצוניים ראשונים - בתחילה מציינת ההגדה את החכם, הנמצא בקצה העליון, לאחריו את הרשע מן הקצה התחתון, ולבסוף את השניים שנמצאים ביניהם. החכם סמוך לרשע כדי לתקנו - לתיקונו של הרשע דרושים כוחות גדולים. מבין כולם, רק החכם הוא זה שיצליח לגלות את נקודת היהדות – את ה"אחד" הנעלם בנפש הרשע. הרשע נעלה מעם הארץ - את המקום האחרון מבין ארבעת הבנים, תופס מי שאינו יודע לשאול ולא הרשע. ללמדך כי ה"בורות" ו"עם-ארצות" גרועים מן הכל! הרשע אודותיו אנו מדברים יודע הכל, ב"ידע" לא חסר לו דבר. הוא קיים מצוות וגם למד תורה. בן רגע הוא יכול לעשות תשובה. זו מעלתו. מה שאין כן, מי שאינו יודע לשאול, גם לאחר שיעשה תשובה, יצטרך עוד ללמוד הרבה. לסיכום הקב"ה נתן את התורה לעמו ישראל – לכולם; לחזקים וגם לחלשים, לאלה שקולטים מהר וגם לקולטים לאט, לצדיקים, לבינוניים ולרשעים. התורה שייכת לכולם וכולם ראויים ללמוד בה ולהכירה, איש איש על פי יכולתו - "חנוך לנער על פי דרכו". יש כאן ארבעה טיפוסים וכולם יושבים סביב שולחן ליל הסדר וכולם שואלים. ולכל אחד תשובה המתאימה לאופי שלו. כנגד ארבעה בנים דברה התורה. אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. מדוע ישנה חזרה על המילה אחד? לדעתי, המילה 'אחד' חוזרת מפני שבכל אחד מאתנו יש את ארבעת הבנים. יתכן שכל בן מייצג אחד משלבי התפתחות המתחילים במצב של 'אינו יודע לשאול' ומסתיימים ב'חכם' או שכל תואר הוא אחד מהצדדים השונים הקיימים בכל אדם - לעיתים אנו מראים את הצד החכם שבנו ולעיתים, לא עלינו, אנו מראים את הצד הרע שבנו. לעיתים אנו משתאים מדבר יפה ומתפעלים - וזהו הצד התם שבנו, ולעיתים אנו לא מבינים דבר ואפילו לא יודעים מה צריך לשאול. עלינו ללמוד לחיות בשלום עם כל הצדדים באישיותינו ולנסות להבליט, לתקן ולחזק את הצדדים החיוביים שבנו. בית רימון
חסר רכיב