תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

טובה אילן

13/04/2010
http://www.kdati.org.il/info/amudim/amudim.jpg
עמודים אדר תש"ע 740 (4)
אות הוקרה לאשה יקרה
במבוי סתום אות הוקרה לאשה יקרה בערב ההוקרה השנתי שנערך על ידי ארגון 'מבוי סתום' הוענק לטובה אילן, חברת קיבוץ עין צורים, אות הוקרה על היותה פעילה וכותבת למען נשים מסורבות גט את פרסי ההוקרה הגישו שלוש נשים מסורבות גט המקבלות סיוע מהארגון תוך שהן מספרות את סיפורן הכאוב, המרגש והלא יאומן במדינת ישראל של שנת 2010. שרונה חוג'ה, מסורבת גט מזה 3 שנים, אמרה כי קיבלה מן הארגון סיוע חשוב במאבקה מבחינה רגשית ומשפטית. היא הודתה לעו"ד וטוענת רבנית גיתית נחליאל ולעובדת הסוציאלית של הארגון, ג'ואן זק-פייקס. בת שבע גבאי, מסורבת גט אף היא, פרשה מסכת התעללויות מצד הבעל ובית הדין הרבני במשך 8 שנים, בהן אפילו לא קיבלה פסק דין בתיק שלה. רמית אלון, מסורבת גט מזה 4 שנים, הקריאה שיר פרי עטה. מדבריה של טובה אילן בטקס: "ראשית תודה על אות ההוקרה שאתם מעניקים לי היום. למען האמת, איני ראויה; יש רבים וטובים ממני הפועלים ללא לאות להסיר את החרפה שבעניין הנשים המוכות. מוכות - תרתי משמע - מוכות ממש או מעונות, שגיטן לא ניתן להן; מסורבות הגט. הפועלים בנושא, ביניהם טוענות רבניות, רבנים הכותבים ומציעים פתרונות הלכתיים לחלק מן הבעיות, פעילי ציבור הטורחים בקידום חקיקה (למשל בפרשת יחסי ממון ומתן הגט) ובעיקר – תנועות הנשים - 'מבוי סתום', 'קולך', 'עיקר', 'יד לאשה', 'המרכז לקידום האשה ע"ש רקמן', ו'נשות אמונה' - שבאמצעות מאבקן העיקש הבעיה אינה יורדת מסדר היום הציבורי – לכולם מגיעות ההוקרה, התודה והברכות – לולא הם, גם אני לא הייתי עומדת כאן היום. "אם תרצו אין זו עגונה" – כותב ד"ר אביעד הכהן במאמרו לפרשת 'ניצבים' (במסגרת פרשות השבוע של המשפט העברי). בעקבות ניסוח זה, שכידוע שואב מהרצל ("אם תרצו – אין זו אגדה") אני טוענת: אם תרצו – לא יהיה זה מבוי סתום – אלא מבוי פתוח! בעזרתכם ובעזרת רבים וטובים נוספים, שתורת ישראל יקרה להם והם מחויבים ל"ועשית הישר והטוב" כפי שמצווה תורת ישראל, נתגייס לעשות ולתרום כמיטב יכולתנו, כדי לפתוח את המבוי הסתום. אשר לי, אישית, הגעתי מאוחר מאוד להיכרות עם הבעיות הכבדות שמסורתנו – הכל כך יקרה לי – מעמידה בנושא מעמדן של הנשים. משום מה, בצעירותי לא חוויתי קיפוח כלשהו בבית שגדלתי בו. סבי היה אדמו"ר, נצר לשושלת חסידית מפוארת וענפה. בבית סבתי בווילנה התקיים מנין תפילה ובשבת לאחר התפילה ישבו החסידים לשולחן לקידוש. לאחר שסבי האדמו"ר נפטר, ישבה סבתי בראש השולחן והחסידים לא התיישבו עד שסבתי התיישבה ונהגו בה בכבוד רב. אחר כך, כאן, בארץ, כשכיהנתי כחברת ההנהלה הארצית של בני-עקיבא ובהמשך בעבודתי החינוכית עשרות שנים, בחברותי בקיבוץ עין צורים, בתנועת הקיבוץ הדתי וגם במשרד החינוך, ובתפקידים שונים – כולל פעילות פוליטית, כל הדלתות היו פתוחות בפניי ולא נתקלתי בקשיים כלשהם בשל היותי אשה – רק ציפוי שאפעל ואעשה. רק לאחר שנים, בעקבות שיעור שהשתתפתי בו - וממשיכה להשתתף בו מדי שבת, נתקלתי במושג של "אישה קטלנית" ונדהמתי – "הזאת תורת ישראל?". כשהתחלתי להתעניין בבעיות ההלכתיות הקשורות בנשים חשכו עיניי. כתבתי אז מאמר – "האם חפצי חסד אנו?" – ומאז נעשיתי מעורבת בתמיכה בפעולות לתיקון העיוותים, תוך לימוד רציני של הבעיות ההלכתיות והפוליטיות הקשורות בנושאים השונים ובין היתר בבעיית "מסורבות הגט". וכך כותב אביעד הכהן: "סרבנות הגט היא רעה חולה, יש בה כדי להביא לפגיעה אנושה בחירותם ובכבודם של אלפי אנשים, בדרך כלל נשים, הנותרות בעגינותן או נסחטות בידי בעליהן. מסורבת גט אינה בת חורין לנהל חיי משפחה, כבודה מושפל וגם זכותה להורות נפגעת לא אחת. ...סוגיה זו", הוא קובע, "היא אחד האתגרים הגדולים והקשים הניצבים לפתח עולמה של תורת ישראל בימינו. לא אחת השוו חכמי ישראל את פדיון מסורבות הגט מזיקתן הכפויה לבעל ל'פדיון שבויים' והשוו את העיסוק בהלכות אלה ל'דיני נפשות'". ואני מוסיפה - חכמי ההלכה במשך הדורות ובדורנו אנו, יצרו מגוון מנגנונים כדי לשחרר את האשה מן הנישואין, כגון קידושין על תנאי, שימוש בכלל של "מקח טעות", קידושין והסכמי קדם נישואין וכפיית גט לסוגיה על ידי בית דין, אלא שלהוותנו, בתי הדין הרבניים שלנו, המתנהלים בנוסח החרדי, מגזימים לדעתי בפחד מפני "גט מעושה" ואינם משתמשים בקנה המושט להם. הם נוקטים לרוב בקו מחמיר וקיצוני המקנה לגבר, בדרך כלל, שליטה מלאה בהליך הגירושין. במסגרת העיסוק בנושא טורחת כיום עו"ד בתיה כהנא-דרור, בנוסף לפעולות הכלליות של 'מבוי סתום', על הקמת פורום לענייני משפחה, שיקדם גם פעולת גישור, כדי למנוע סכסוכים אלימים וסחיטה של נשים בידי בעליהן ואנו מאחלים לה מכאן הצלחה. אני אישית מייחסת חשיבות רבה להפרדת נושא יחסי הממון מנושא הגט. חוק בעניין זה כבר יצא לדרך, אך פרופ' מנחם בן-ששון הנמצא אתנו כאן (ומקבל אף הוא את הפרס) היה מעורב בעניין החקיקה ויוכל טוב ממני להסביר היכן עומד העניין היום. אסיים ואומר - חז"ל סברו, כידוע, שכל העמלים עם הציבור ולשם שמים, הקב"ה מסייע בידם, אי לכך יהי רצון שפעילותה של עמותת 'מבוי סתום' אכן תזכה לברכת ה' ויפתחו במהרה כל המבואות הסתומים. תודה !". מובאות: בתנועת הקיבוץ הדתי, במשרד החינוך ובתפקידים שונים – כולל פעילות פוליטית, כל הדלתות היו פתוחות בפני ולא נתקלתי בקשיים כלשהם בשל היותי אישה – רק ציפוי שאפעל ואעשה בתי הדין הרבניים שלנו, המתנהלים בנוסח החרדי, מגזימים לדעתי בפחד מפני "גט מעושה" ואינם משתמשים בקנה המושט להם. הם נוקטים לרוב בקו מחמיר וקיצוני המקנה לגבר, בדרך כלל, שליטה מלאה בהליך הגירושין במסגרת: טובה אילן, מייסדת ונשיאת 'מרכז יעקב הרצוג ללימודי יהדות' בקיבוץ עין צורים, חברת כנסת לשעבר מטעם 'העבודה-מימד', ולוחמת ותיקה למען זכויות נשים ולמען קידום האשה ביהדות, מן המנהיגות הבולטות של הציונות הדתית ובין מייסדות ארגון 'קולך', עוסקת במשך שנים רבות בנושאים הקשורים לנשים ובעיקר בבעיות הנובעות מן המפגש שבין ההלכה למציאות המודרנית: הפליית נשים ומסורבות גט. היא גם פועלת רבות מאחורי הקלעים בנושא יחסי ממון בין בני זוג ופעילה ציבורית בנושאים שונים ובכלל זה שותפה בוועדות חינוכיות שונות בתנועת הקיבוץ הדתי ובמשרד החינוך. טובה היא מיוזמות התוכניות 'אשה אל אחותה' - סדנאות לתרבות ישראל המשותפות לארגוני הנשים 'אמונה', 'ויצ"ו' ו'נעמ"ת', הייתה חברה בצוות ההיגוי של המרכז לסובלנות במכון 'ון-ליר' ושל 'הפורום למחשבת ישראל בת זמננו', וחברה כיום בהנהלת 'מועצת יחד שליד בית הנשיא'. בעבר זכתה טובה בפרסים שונים, כגון 'פרס לחינוך יהודי ע"ש ש. ליברמן', פרס קרן 'אבי-חי' בישראל ועוד. כמו כן הדליקה משואה לתפארת מדינת ישראל ביום העצמאות בגין פעילותה לקידום ההבנה והסובלנות בין חלקי העם. טובה אילן נשואה לרפי אילן, אם לשתיים וסבתא לשבע.
חסר רכיב