תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

קבעוני לדורות

13/04/2010
http://www.kdati.org.il/info/amudim/amudim.jpg
עמודים אדר תש"ע 740 (4)
קבעוני לדורות
>על דת ודתיות "קבעוני לדורות" אוֹ "ונהפוך-הוא"? נשים קוראות מגילת אסתר שלומית רביצקי – טור-פז בימים אלה שוקדות מאות נשים אורתודוכסיות על ה"מֵרכא טיפחא אתנחתא", בעודן משננות את הפרקים שיועדו להן במגילת אסתר, לקראת קריאת הנשים המתנהלת בקהילתן. הראשונה מתעקשת לקרוא דווקא את פרק ב', שכבר טרחה ולמדה בעל פה בשנה שעברה. השנייה מרגישה בנוח בסביבתו של הקלף המקופל, ומוכנה לקבל כל משימה. השלישית תעז אולי, בפעם הראשונה, אבל רק את פרק י' בן שלושת הפסוקים. תופעת קריאת המגילה לנשים על ידי נשים הולכת ותופסת תאוצה בשנים האחרונות, בעשרות מקומות – בערים, ביישובים, בקיבוצים – בערב ובבוקר – מפי אלפי נשים מגוונות בגילאיהן ובשיוכן החברתי והאידיאולוגי. אין ספק כי מדובר במהפכה. נשים דתיות רבות מרימות את ראשן לרגע מעשרות תבניות האלומיניום המהבילות בדרכן למשלוחי המנות ומעיצוב תחפושות הילדים ומתכוננות לחג באופנים חדשים. יָתֵר על כן, הן מותירות את בני זוגן ואת ילדיהן בבית הכנסת הקהילתי ופורשות למעגל נשים מַעֲצִים, שבמסגרתו הן מקיימות את מצוות מקרא מגילה, ולעתים אף לומדות, רוקדות ומשתפות במחשבות על גיבורות המגילה ועל עצמן. מדוע דווקא חג הפורים נמצא במרכזה של המהפכה? מה מייחד את מגילת אסתר, אשר מצליחה לגול כל כך הרבה אבנים מפי כל כך הרבה בארות ולבבות? תשובה אחת לשאלה זו נמצאת במישור התוכני של סיפור המגילה – מרכזיותן של נשים בנס הפורים. אמנם, ויכוח רב שנים ניטש בשאלה, למי מגיבורות המגילה יש לייחס עשייה פמיניסטית הראויה לחיקוי; האם זו ושתי, אשר העזה להמרות את פי בן זוגה, התנגדה ל'החפצה' ולצמצום שלה ל'גוף יפה', ועמדה על זכותה למשתה נשים שווה ערך? האם זו זרש, המהווה פרטנרית להתייעצות ולנחמה לבן זוגה, או שמא אסתר, אשר ברגישות ובנחישות הצליחה לנוע מתלות מוחלטת להובלה, להפעיל את בן זוגה ולסובב את מהלך ההיסטוריה היהודית כולה מכוח חכמתה, עורמתה, צניעותה והבנתה בנבכי חצַר המלוכה ובנבכי הפסיכולוגיה האנושית? כך או כך, מדובר בדמות נשית אשר הקוראת יכולה להתחבר אליה ולמצוא את עצמה בתוכה. ולא זו אף זו: גם במישור ההלכתי מחויבות נשים בקריאת מגילה משום מרכזיות הנשים במגילה: "ואף הן היו באותו הנס". לכן הנשים, אשר ממילא אינן יכולות 'לדלג' על הקריאה ולנצל את הזמן לעריכת השולחן ולחיתוך הסלט משום החיוב ההלכתי, קמות ומתייצבות להן מאחורי אסתר, זרש וושתי. אולם, אם ההסבר למוטיבציית הקריאה הנשית קשור בלעדית לדמויות שבסיפור, מדוע נפקד חלקן של נעמי ורות? ומה לגבי דמותה הנשית של ציון האבלה על בניה? מגילות רות ואיכה הרי אינן זוכות לעדנה האקטיביסטית שזוכה לה מגילת אסתר. ובוודאי שלא כך דמויותיהן של נשות המקרא – האמהות, מרים, דבורה, יעל ואחרות – המופיעות בפרשות השבוע ובהפטרות. תשובה אחרת נמצאת במישור המעשי ובקומפוזיציה של החג וקריאת המגילה. ראשית, מדובר בחג המותר בעשיית מלאכה, ולפיכך ניתן לנסוע למרחקים גדולים יותר וליצור התכנסויות שאינן רק על בסיס גיאוגרפי. שנית, קריאת המגילה המתבצעת פעמיים, בערב ובבוקר, מאפשרת יצירתה של חוויה נשית-עצמאית (בבוקר) מבלי לשלם את מחיר הוויתור על החוויה המשפחתית (בערב). שלישית, ייתכן שדווקא הרעש וההמולה המלווים את הקריאה בערב בבתי הכנסת מבריחים נשים רבות לחיפוש אחר פתרונות יצירתיים אחרים, אשר יאפשרו קריאת מגילה רגועה ומעודנת יותר. הן 'בורחות' מן הילדים, ולאו דווקא מן הגברים... רביעית, כיון שמדובר בחוויה חד פעמית, מרשות לעצמן נשים לחוות אותה מבלי לקחת על עצמן את המחויבות (המעשית והאידיאולוגית-הצהרתית) שבתפילת נשים קבועה ומחייבת כמו זו הנערכת בשבתות או בראשי חודשים. תשובה נוספת לייחודו של הפורים כמצמיח מסורת קריאה נשית קשורה דווקא לממסד הדתי, אשר יצר את הכינוס הנשי במו ידיו, מתוך תפיסות מסורתיות של תפקיד האשה. כך, השילוב בין החיוב ההלכתי על נשים לשמוע מגילה לבין עיסוקיהן כאמהות וכמארחות יצר כבר מזמן קריאה נוספת וייעודית לנשים שלא הספיקו לשמוע מגילה, בשעה שבה כבר חזרו הגברים מן החוויה הקהילתית בבית הכנסת והתפנו להשגיח על הילדים הקטנים. המהפכה הפמיניסטית לא יצרה את כינוס הנשים עצמו, אלא החליפה את זהות הקורא במעגל נשים זה מגבר לאשה. בדומה, העידוד לפעילות נשים עצמאית בפורים על ידי הממסד הדתי מקורו לא בחשיבה פמיניסטית אלא בשיקולי צניעות, המעודדים הפרדה בין גברים לנשים, בעיקר ביום שהיין נשפך כמים – "עדלידע". תשובה אחרונה קשורה דווקא בגבולות המוגדרים של החוויה הפמיניסטית הנבחרת על ידי האישה ועל ידי הקהילה האורתודוכסית כמקום של ביטוי אישי-דתי. פורים הוא חג 'ונהפוך-הוא', אשר ממילא נפרצים בו גבולות ומיטשטשים איסורים. בחג זה מתבקשות הנשים להתנסות בחוויה של יציאה מעצמן, התחפשות ושחרור. גם הגברים מוזמנים לוותר על שליטה, על היררכיה ועל גדרות ולבדוק את עצמם ואת סביבתם מזוויות חדשות. מצב הכרתי ורגשי מיוחד זה מרחיב את גבולות בית הכנסת, ומאפשר יצירתם של מעגלי תפילה חדשים. בתוכם, לעתים, מעגלי נשים. מהפכה גדולה? לא בטוח! שהרי בד בבד עם 'פתיחת' השערים למהפכה הפמיניסטית מצויה גם תחימת הגבול. הכנסת קריאת הנשים לתוככי חג הפורים והגבלתה אליו, יותר משהיא מציינת את הפתיחות, הרי היא מציינת את ההיפוך, ומסייעת בשימור ההיררכיה הקיימת. קריאת נשים היא מקבילתם של הַשִּׁכְרוּת, התחפושת ואובדן השליטה הרגעי. יש בה סערת נפש ואף קרבת אלוהים, אולם היא לא מתאימה לעבודת השם היומיומית והיא נותרת בגדר חריגה מן הטבע. [* פורסם לקראת פורים תשס"ח באתר 'קולך' ולאחר מכן בעלון טירת צבי]
חסר רכיב