תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מתכונת שבת

13/04/2010
http://www.kdati.org.il/info/amudim/amudim.jpg
עמודים אדר תש"ע 740 (4)
'מתכונת שבת'
'מתכונת שבת' וידוי אישי של בן ש"סרח" "יאללה אח, הגעתי לקיבוץ. נדבר במוצ"ש", מסיים שיחה עם חבר. רגע לפני שאני מגיע לשער הקיבוץ, מנמיך את הרדיו, מכבה אורות, נוסע לאט וחונה מחוץ לשער. כך מתחילה לה עוד 'מתכונת שבת'; מחליף חולצה באוטו ומביט לראות שאין איש באזור השער. רק זה חסר לי עכשיו. להיתפס על חם. זה לא שאני פוחד שיעשו לי משהו. להיפך, הם לא יעשו כלום, גם לא יגידו. אבל מה, הם יתנו לך את ה'מבט', אותו מבט מאשים ששמור לאלה שסרחו וסטו מדרך הישר, שאומר שחור או לבן. אם בחרתם בדרך הזאת, תישארו בחוץ ואל תהיו טפילים. ממשיך בשקט, צועד בשביל, נזכר פתאום שהכיפה עוד בכיס. מתקן מיד וממשיך לכיוון הבית. מרחוק עוד שומע את שירת 'אדון עולם' ונזכר בגעגוע באווירה הנעימה של ערב שבת בבית הכנסת. איך כל כך נחמד לראות את כולם נינוחים ועייפים, כשהם יודעים שעוד מעט, תיכף אחרי ארוחה טובה, הם זוכים לשינה שהיא הפרס על עוד שבוע שעבר. נזכר במנגינות שאהבתי. מנסה לחשוב כמה זמן כבר לא שמעתי קבלת שבת בקיבוץ. מדי פעם עוד תוקף אותי רצון ללכת; 'אולי בכל זאת', אני אומר לעצמי, אולי בכל זאת אצליח כן להגיש בנוח ולא לחוש בכל אותן זוגות עיניים שנחות עליי, כאומרות - "הוא? מה הוא עושה פה? מה קשור?". לך ותסביר להם עכשיו שבגדול אני לא ממש מתחבר למילים אבל יש כמה מזמורים שעדיין נוגעים במקום הכי עמוק אצלי בנפש ועושים לי ממש טוב, ושבאותם רגעים אני מרגיש יותר "דתי" מכל אדם בבית כנסת. מלא תסכול על הצורך של כולם להגדיר הגדרות כדי שיוכלו להתאים למשבצת הנכונה אני ממשיך ללכת הביתה. נזכר שגם האחים נמצאים היום. אחד ייסע היום בלילה ואחד נשאר לישון ונוסע רק מחר בצהריים. מגיע הביתה ורואה את פניה הקורנות של אמא ויודע שכאן אני הכי צדיק בעולם. חיבוק, נשיקה ושבת שלום. השם שמור במערכת
חסר רכיב