תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

והדת ניתנה

13/04/2010
http://www.kdati.org.il/info/amudim/amudim.jpg
עמודים אדר תש"ע 740 (4)

 

עמוד ראשון - על דת ודתיות
על דת ודתיות וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה... יוסי בן טולילה מן הצד הלשוני המילה "דת" מקורה בשפה הפרסית, ובמגילת אסתר היא מופיעה 20 פעם! פירוש המילה הוא - "דבר נתון". הבלשנים טוענים, שהפרסית והלטינית שייכות שתיהן למשפחת השפות ההודו-אירופאיות, ולכן המילה הפרסית "דת" קרובה למילה הלטינית datum, שפירושה – דבר נתון. מכאן גם המילה האנגלית data, שתרגומה בעברית – נְתונים. לפי זה הם הבינו, שהמשמעות הראשונית של המילה היא "חוק", כמו שכתוב בפסוק הידוע מהמגילה "וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה..." (אסתר ג' 15). מלכתחילה הייתה אפוא "דת", חוק נתון וקבוע. בשפות האירופאיות תורגמה המילה ל-religion, שהשורש הבסיסי שלה הוא בלטינית lex – חוק. לנטייה זו הצטרפה גם המילה הערבית המציינת דת - "דין", שמקורה בארמית ובעברית, במשמעות חוק. הרעיון שמאחורי עד כאן הצד הלשוני של המילה "דת", ומה לגבי ההגותי? הקביעוּת והמסורת הן מאושיות הדת, ולמרבה הפרדוקס, דווקא הן, מאפשרות לחולל חידושים. המונח "להתהלך בד' אמות של הלכה", עשוי להמחיש לנו את זה, יפה. במונח זה, ארבע אמות הנזכרות יוצרות יחד אמה רבועה, כאשר שומר המצוות "מחושק" כביכול, על ידי אמה מכל צד. ארבע אמות אלה, הן גם היוצרות עבורו טריטוריה וירטואלית אישית, המאפשרות לו לחרוג מדי פעם מהמסגרת לטובת רעיונות יצירתיים. חריגה שאין בה סיכון, כי יש לו תמיד, לאן לחזור בבטחה. אמונתו של האדם הדתי המודרני כיום, נשענת בעיקר על הממד ההיסטורי של המסורת, והוא רואה את עצמו מחויב לדת אבותיו, מפני שזו הונחלה לו מדורי דורות. מושג הדת מזוהה, אם כן, עם המושג "מסורת". הקשר אל האלוהות מקוים בעיקר באמצעות האמונה במקורה האלוהי של הדת, אך מקור זה הלך והיטשטש במהלך הדורות, ככל שהתרחקו מהתקופה של ההתגלויות הנבואיות. אמונת האדם הדתי המודרני מתאפיינת גם ברציונאליות מינימליסטית, אותה ירש מן האפולוגטיקה של תנועת ההשכלה, שביקשה לטשטש את היסודות הייחודיים שבמחשבת היהדות. כיום, אפילו עקרונות המוסר האוניברסאליים אינם מספיקים, כי במחשבה הפוסט-מודרנית, הם נחלשו מאוד. במצב דברים זה, יש צורך בחידוש וחיזוק הקשר עם המסורת, ועם הברית עליה היא מבוססת. ברית הדת היא כמו ברית הנישואין, שיש בה מצד אחד קשר קבוע הנקשר ביום החתונה; ומצד שני, מציאה מחדש לאורך כל החיים. כמו שבחיי הנישואין יש מציאה הקשורה כל פעם לגילוי פן חדש באישיות בן הזוג במהלך השנים, ובהתמודדות חינוכית עם כל צאצא שנולד, כך גם בחיי הדת, יש גילויים חדשים המתבססים על מסורת מוצקה. את הרעיונות העיקריים לְמה שכתבתי עד כה, מצאתי במאמר "רוחניות ומיתוס", שפירסם יהודה ליבס, פרופסור בחוג למחשבת ישראל, באוניברסיטה העברית בירושלים. הקיבוץ הדתי או ה'דתי' שבקיבוץ 'הקיבוץ הדתי' החוגג בימים אלה 80 שנה, עבר במהלך השנים תמורות גם בתחום הנידון במאמר זה. מזה שנים שיש לי אי נחת מהמילה השנייה בשם בתנועה. ראשית, מפריע לי שהמילה "דת" הגיעה אלינו ממגילת אסתר, שם היא מופיעה כאמור, כחוק של מלך שיכור. שנית, יש לא מעט מילים חלופיות ביהדות, שעשויות לבטא את עולמנו הרוחני טוב יותר. כמו יראה, אהבה, דבקות, אמונה, תורה, הלכה, רוחניות ועוד. שלישית, שם התנועה נקבע בזמנו של היישוב העברי, בימי המנדט הבריטי. אנשי העליות השונות שעלו אז לארץ בהשפעת התנועה הציונית, שאפו לבנות אדם חדש שאין בו סממנים גלותיים. מסיבה זו גם בחרו בתואר 'עברי' לכל דבר, ולא 'יהודי': 'היישוב העברי', 'האוניברסיטה העברית', 'האנציקלופדיה העברית' ועוד. היה בכך רמז של חזרה לימים של אברהם העברי, שהתחיל בארץ התחלה חדשה, וגם מֶרֶד כלפי המסורת של ההורים בגולה, שהייתה מיוסדת הרבה פעמים על עולם ההלכה. כדי להיבדל מכל המגמה הזאת, בחרו חברי התנועה שלנו להדגיש דווקא את הייחוד הדתי. ומכאן, הדרך הייתה קצרה לשם שמלווה את התנועה מאז ועד היום. אל המסר המסכם לדעתי, אנחנו חיים בעידן שיש בו התפכחות הן מהגישה של החלוצים החילוניים שגרמה לנו להתבדל מבחינה דתית, והן מהעולם החומרי עתיר הפרסומות, המשאיר את האדם עם תחושה של ריקנות וחוסר סיפוק רוחני. כיון שכך, שומה עלינו להגדיר את עצמנו מחדש, כך שנהיה תנועה משפיעה ומובילה בתחום הרוחני. כאחד שמרצה במסגרות חברתיות שונות, ובקהלים שמרביתם לא שומרי מצוות, אני מוכרח לציין, שיש צמא לחזור למקורות. קבוצת יבנה מובאה: מפריע לי שהמילה 'דת' הגיעה אלינו ממגילת אסתר, שם היא מופיעה כאמור, כחוק של מלך שיכור. יש לא מעט מילים חלופיות ביהדות, שעשויות לבטא את עולמנו הרוחני טוב יותר כמו יראה, אהבה, דבקות, אמונה, תורה, הלכה, רוחניות ועוד... כמו שבחיי הנישואין יש מציאה הקשורה כל פעם לגילוי פן חדש באישיות בן הזוג במהלך השנים, ובהתמודדות חינוכית עם כל צאצא שנולד, כך גם בחיי הדת, יש גילויים חדשים המתבססים על מסורת מוצקה

 

חסר רכיב