תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

עולם חסד ייבנה

29/12/2009
עמודים כסלו תש'ע (738) 2
עולם חסד יבנה - הזמנה לדיון

ריבה פריד, עדי שגיא והרב דוד בן זזון
מחלקת בטחון ויג"ל

במסגרת
בכל שנה, מסיימים י"ב 7,000 נערים במוסדות הממלכתיים דתיים
41% מהם הולכים לכיוון לימוד תורני:
1,350 לישיבות הסדר
600 לישיבות גבוהות
800 למכינות
200 לישיבות חרדיות
200 יוצאים לעתודה
200 בנים נושרים בכל שנה ממסלולים אלו!!!
3,650 צעירים מתגייסים בתום השמינית

במסגרת נוספת
בקיבוץ הדתי שוקדים על מסלול יג"ל (י"ג לקהילה) שמשלב חסד ולימודי קודש תוך ליווי מקצועי לכל גרעין. לפני מספר שבועות נכנס הרב דוד בן זזון לתפקיד רב יג"ל והוא מסייע לעדי, רכז מחלקת בטחון ויג"ל בגיוס מתנדבים ובהעשרה וליווי תורני של גרעיני יג"ל הפועלים היום ברחבי הארץ

פתיח
עדי שגיא והרב דוד בן זזון, פעילי מחלקת ביטחון ויג"ל בקיבוץ הדתי
מדברים גלויות על התסכול מול רבים מראשי הישיבות התיכוניות
בגיוס מתנדבים לפעילות יג"ל

תמונת מצב - 'חנות ממתקים'
בתחילת עונת החורף של הלימודים מתחילה עונת הצייד. סחור סחור הולכים ובאים לכיתות י"ב השונות הפזורות בכל הארץ ראשי ישיבות, ראשי מכינות, רמי"ם בישיבות הסדר, רמי"ם במכינות, ועוד. כולם מנסים לשבות את לבם של השמיניסטים. לא לחינם אמר אחד מראשי הישיבות התיכוניות כי אצל רבים מהשמיניסטים קיימת הרגשה של חנות ממתקים: היום הם שמעו דבר תורה מראש ישיבה אחד, שבוע מאוחר יותר הם שומעים מראש ישיבה אחר, ובאותו שבוע הם מספיקים לשמוע עוד ראש מכינה המספר על מכינתו.

למעשה, כשבוחנים את המאמץ המרובה שהמחנכים הדגולים הללו משקיעים, הפירות אינם משביעי רצון. הנתונים מראים שבכל שנה מסיימים כשבעת אלפים בנים דתיים את כיתה י"ב, ולמרות זאת, פחות מחצי מהם ילכו בשנה שאחריה לישיבות הסדר או למכינות. רובם בוחרים ללכת ישירות לצבא ולא להמשיך במסגרת לימודית או להתחזק מבחינה דתית. כמובן שיש מגוון סיבות לכך, החל מסיבות כלכליות, בשל עלותה של שנה כזאת, המשך בסיבות של מנטאליות ואופי דתי, וכלה בגישה תכליתית של חלקם - לסיים את הצבא כמה שיותר מהר כדי להתקדם הלאה. ברור לכל הוא שלא כולם רואים עצמם כאנשי ספר אלא כאנשי עשייה, ולמען האמת אף לא כולם רואים עצמם כדתיים בשמינית.

אל תתגייסו מיד אחרי בית הספר!
עדי גורס, מניסיונו, שלטובת כולם - הנוער, ההורים, המחנכים ובעיקר הצבא - המסר לנוער צריך להיות ברור - אל תתגייסו מיד אחרי בית הספר! שנה של התבגרות, התחזקות חברתית וערכית מוכיחה את עצמה בהמשך. גם הצבא מכיר בכך ומעודד זאת בעיקר משום שהנתונים מראים בבירור שהישגיהם של החיילים לאחר שנה כזו גבוהים יותר.

תסכול מול 'תיק הדמעות'
"אנחנו עומדים מול עשרות פניות בשנה ממוסדות של לקויי שמיעה, עיוורים, ילדי תסמונת דאון, פנימיות של ילדי אומנה שלא שפר עליהם גורלם, מוסדות של רשת אמונה, הוסטלים שיקומיים של אוטיסטים, ועוד ועוד. כולם מעוניינים בחבר'ה הרציניים ביותר להובלת תהליכים חינוכיים ולעזרה בתחומי החינוך. למרביתם אנו נאלצים לסרב. זה 'תיק הדמעות' שלנו. של כל עם ישראל", אומר עדי בכאב.

משקיעים בעשייה
מצב עניינים זה מסביר את הקמתה של מסגרת יג"ל. זוהי מסגרת חדשה יחסית (זו השנה הרביעית) המונה כיום כשבעים בוגרי י"ב. המסגרת הוקמה על ידי תנועת הקיבוץ הדתי, ומטרתה לתת מענה ערכי, דתי וחינוכי לבוגרי שמינית, שבוחרים בעשייה משולבת בלימוד תורני ולא רק בלימוד. משתתפים בה בנים ובנות: בני קיבוצים ובני העיר, מכל הארץ. מדובר במסגרת חינוכית לבוגרי כיתה י"ב שהחליטו להשקיע את זמנם בעשייה. הם בחרו לא ללכת לישיבת הסדר ואף לא ללכת למכינה אלא לפנות לכיוון של תרומה לחברה, הנעשית במסגרת חינוכית מודרכת ומפוקחת.

החבר'ה המגיעים ליג"ל ערכיים, דתיים, ישרים ומוסריים, ורוצים לתרום לחברה הישראלית
הגרעינים מפוזרים בעשרה מקומות ברחבי הארץ, והמתנדבים של יג"ל עוסקים במגוון תחומים. הם פועלים במועדוניות נוער, בליווי נוער בסיכון ובעזרה משמעותית לו, בקליטת עלייה ועבודה עם בני נוער עולים, בנתינת סעד לאנשים בעלי מוגבלויות, ובעוד מבצעים חברתיים בעלי משמעות ערכית וחינוכית. "מניסיוני אני מעיד שהחבר'ה המגיעים ליג"ל הם בנים ובנות ערכיים, דתיים, ישרים ומוסריים, המבקשים להשפיע על פני החברה הישראלית, ולהציב לעצמם אתגרים ראשונים במעלה ובתרומה", מעיד הרב דוד.

דתי של חסד
עדי מחייך בחום ומתאר שיחה שהייתה לו השנה עם אחד החבר'ה, בוגר ישיבה תיכונית נחשבת. הבחור פנה כדי להתקבל לשירות ביג"ל בתחילת השנה: "שאלתי אותו - 'איך אתה מבחינה דתית?' הוא חייך רגע וענה – 'מבחינת הרבנים אני לא מספיק דתי, מבחינתי אני כן. אני דתי של חסד'".

המכינות כחיסון נגד חילון - אשליה
"אני יודע שמבחינה דתית השם של גרעיני היג"ל לא טוב", אומר עדי בכנות ומוסיף: "ולפעמים בהחלט בצדק. כיום אנחנו פועלים לחיזוק הגרעינים הפועלים ברחבי הארץ בשיעורים ושיחות ובמקביל שואפים ליצור מצב שכל גרעין כזה, בכל מקום בו יהיה, יהיה צמוד או ממוקם ליד מוסד דתי המאפשר את כל התנאים לשמירה ולחיזוק הפן הדתי". לאחרונה הצטרף הרב דוד בן זזון לעבודה בתנועת הקיבוץ הדתי בתור רב יג"ל. יג"ל הם ראשי תיבות של: י"ג לקהילה. הם גם רומזים לפסוק: "ואני בחסדך בטחתי – יגל לבי בישועתך", כשיג"ל הוא גם מלשון גילה ושמחה. ועדי מוסיף: "הרב דוד הוא איש נעים הליכות, רב ידע וחכם, והוא, במקביל לסיור בכל התיכונים והישיבות ברחבי הארץ לגיוס מתנדבים חדשים לשנה הבאה, מבקר את הגרעינים ומחזק אותם בשיחות ובשיעורים".

"תפקידי הוא גם לדאוג שמלבד הדגש על העשייה במהלך השבוע תהיה לכל גרעין תוכנית תורנית ולימודית, והן לגייס לשנה הבאה חברים חדשים המתאימים לכך", אומר הרב דוד.
"אני יודע שההורים, גם בקיבוצים שלנו, נרתעים מלשלוח את הבנים ליג"ל", אומר לסיום עדי. "הם פוחדים מחילון", מתלהט קולו. "זו אשליה!" הוא מתריס, "המכינות לא מחסנות נגד חילון. אני מתנגד למי שטוען כי על מנת שיהיה לחבר'ה מה לתרום נדרשת להם שנה של התחזקות במכינה. הנותן מקבל יותר מאשר נותן", קובע עדי בביטחון.

מדוע מנהלים ומחנכים בבתי הספר התיכוניים הדתיים נרתעים מהצגת תוכנית יג"ל בפני התלמידים?
אולי מחוסר מודעות על האפשרות שמציעה תכנית יג"ל ועל תרומתה הרבה?
"אם במכינה מסוימת מכל ארבעה או חמישה פונים יתקבל אחד - לאן הולכים השאר? מה מציעים להם?
ל-50% מבוגרי הישיבות אין מסלול חלופי!", אומר עדי, ומצטט מדבריו של נחמיה רפל, מזכ"ל תנועת הקיבוץ הדתי:
"מה שהיה צריך להיות הוא שעל כל מדף של בוגר י"ב בכל אחד ממוסדות הציונות הדתית היו צריכות לשבת זו לצד זו שלוש מגירות לשליפה - ושכל בוגר יבחר לעצמו את מה שהכי מתאים לו:
שנת ישיבה, שנת מכינה או מדרשה, או שנת התנדבות לקהילה".

העולם עומד על התורה אך גם על גמילות חסדים ועבודה! אני חושש שמקומן מועט.
"אני מבקש להעלות כאן שאלה חינוכית עקרונית, בעקבות התופעה המעניינת שאני מוצא במוסדות רבים אליהם אני פונה כדי לגייס חברים", מוסיף הרב דוד, "למרות שבחלק ממוסדות אלו יש אחוז לא קטן של בנים שמחליטים לא ללכת לישיבת הסדר וגם לא למכינה, בכל זאת בשעה שאנו מבקשים לבוא ולספר על יג"ל, מתברר שהמחנכים והמורים בתיכון אינם מעוניינים לחשוף את תלמידיהם למסגרת זאת. חלקם אומרים בנימוס שזה לא מתאים לקו של הישיבה שלהם, וחלקם מסבירים שבשלב זה של השנה הם מעדיפים 'לדחוף את החברה' (ציטוט של אחד המחנכים) רק לישיבות הסדר או למכינות. רק את אלו שהמחנכים ייכשלו מלשכנע ומלהשפיע עליהם, אולי אפשר יהיה לפגוש לקראת סוף השנה.
כמובן, שזו החלטה חינוכית עקרונית שיש לכבד. ברם, השאלה אותה אני שואל היא עד כמה החלטה זו נכונה מבחינה חינוכית. אין ספק שלמוסד חינוכי צריכה להיות אמירה בנוגע לדרך בה הוא רואה את בוגרי השמינית שלו, ברם מדוע האמירה של העשייה הערכית מקופחת? מדוע רק קרנו של לימוד התורה מורם כאילו היה הוא העיקר היחיד ביהדות? כלום הכל מתאימים ללמוד תורה לאורך כל היום? למה נגרע חלקה של גמילות החסדים בעולמנו החינוכי?". לבסוף, מבהיר הרב דוד: "איני בעד שהרוצה ללמוד תורה יוותר על רצון זה,. העולם עומד על התורה, וריבוי לומדי תורה הוא ברכה לעולם. אך העולם עומד גם על גמילות חסדים ועבודה, שאני חושש שמקומן נגרע.
מטרת פרויקט יג"ל היא להוסיף אור וחסד תוך לימוד תורני בצורה מותאמת לבשלות של הצעירים ולא מתוך לחץ. אנו מכוונים את בוגרי היג"ל בסיום שנת השירות להמשיך למסלול של חצי שנה ישיבה או מכינה, מתוך תקווה שבשלב זה הם יותר פנויים ללמידה וכך גם יגיעו מוכנים יותר לגיוס. למסלול זה אנחנו קוראים יג"ל וחצי".

עדי מסיים בקריאה לרבנים: "הגיע הזמן להחזיר את המושג תורה ועבודה לחיי הנוער.
לא עוד לימוד בבית מדרש במנותק מהשטח! אנו מקווים ומאמינים שהרבנים ואנשי החינוך יענו לקריאתנו ויפנו אלינו תלמידים שרוצים לתרום למען עם ישראל!"
ויחד הם מכריזים: "אין לנו ספק שזה עניין של זמן ובע"ה נצליח לגייס עוד עשרות חבר'ה איכותיים למסלול מיוחד זה, שבו החבר'ה פועלים למען עם ישראל מתוך תחושת שליחות גדולה".



חסר רכיב