תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

כל כבודה

28/12/2009
עמודים כסלו תש'ע (738) 2
כל כבודה - פתיחה
פתיח
יש המחברים בין ראש חודש לנשים, בגלל ההקבלה בין מחזור הגוף הנשי למחזוריות הירח. לירח יש תקופה שבה הוא מכוסה באפלה, תקופה שבה שהוא גדל בהדרגה ותקופה שבה הוא נראה במלואו, וכמוהו גם אנו, הנשים. ואני רוצה להוציא את הרעיון מהמימד הפיזי למימד הרוחני-רעיוני וליצור קשר עם נושא הכנס שלנו: תקופות ותפקידים בחיי נשים. כולנו מכירות את זה – יש תקופות שבהן אנחנו מצטמצמות ומתכסות-מתכנסות, יש תקופות שבהן אנחנו צומחות וגדלות ומתמלאות ויש תקופות שבהן אנחנו פועלות במלוא יכולתנו. ובכל אופן - תמיד אנחנו מאירות. במינונים משתנים, לכיוונים שונים, אך תמיד מאירות...
ואני רוצה להציע את חגיגת ראש החודש כחגיגה נשית של קבלה והשלמה עם תקופות ותפקידים, המשלימים ומעשירים זה את זה, כחגיגה של מחזוריות ושל הִשתנות, שהם פתח להזדמנות ולהתחדשות, כחגיגה של המהות הפנימית שלנו – להרחיב מעגלים, לצמוח, להתמלא ולמלא, לגדול, להשפיע ולהאיר עוד ועוד.
זו בעיניי המטרה של היום הזה, שמתקיים דווקא בראש חודש כסלו:
מתוך אחווה נשית, מתוך דיאלוג ודיון ולימוד ובירור, לחזק את היכולת שלנו להתחדש, להתחזק, להוסיף ולהרבות אור, גם בתוכנו, גם בביתנו, גם בסביבתנו, גם באזורים חשוכים, גם בתחומים מכוסים ונסתרים, גם במקומות שהיו עד עתה מרוחקים מאיתנו...
(מתוך דברי הפתיחה)
במסגרת
אין לך גיל
שאין לו גיל
משלו.
ואשרי המשכיל
המבחין חין כל גיל
בגילו...
כי חן כל גיל על גילו הוא...
(שז"ר)

"כל כבודה בת מלך פנימה" או "מלוא כל הארץ כבודה"?
הילה אונא

בראש חודש כסלו (18.11) התקיים בבארות יצחק כנס "כל כבודה" לנשות הקיבוץ הדתי, שכותרתו השנה היתה: "חן כל גיל על גילו".
הרבה ח"ן היה בכנס – חגיגה נשית, חברה נשית, חוכמה נשית, חוזקה נשית, חדווה נשית.

הכנס נפתח בפאנל אשר העלה את השאלות העיקריות שבהן עסקנו במשך כל היום: "כל כבודה בת מלך פנימה" או "מלוא כל הארץ כבודה"?. שלוש נשים, המייצגות גישות שונות על הסקאלה הרחבה של תפקיד האשה בבית ובחֶברה, סיפרו על סדרי העדיפויות שלהן, על המחירים והרווחים ועל ציפיות החברה. המסרים העיקריים היו בסופו של דבר משותפים: מכיוון האשה – מה שחשוב הוא שכל אחת תוכל לברר ולבחור מה מתאים לה באופן אישי ואיך היא מוסיפה משמעות לחייה, ותהיה שלמה עם עצמה ועם דרכה. מכיוון החברה – כאשר האשה לא מצטמצמת רק בביתה פנימה, החברה כולה מרוויחה יכולות ועושר של 50% אחוז ממנה. לכן, צריך להמשיך למצוא וליצור פתרונות, גם בין בני הזוג וגם בחברה כולה, שיאפשרו לנשים לממש עצמן, לתרום ולהשפיע.
נכון, הנושאים והמסרים האלו לא חדשים לאף אחת, ויש לא מעט נשים שהתקדמו הרבה יותר בשלבי הסולם הפמיניסטי. אבל העניין שהפאנל עורר הראה כי למרות ההתקדמות הרבה והטובה עדיין יש התמודדות ייחודית ולא פשוטה לנשים בעולם המודרני, למרות ואולי דווקא בגלל אפשרויות הבחירה שנפתחו בפניהן. מסיבה זו, כנראה, אנו שבות וחוזרות ודנות בכך, במטרה להעלות את המודעות, ללמוד זו מזו ולמצוא פתרונות.

נושא חשוב, אשר לצערי לא הספקנו לדון בו בהרחבה במסגרת הפאנל, הוא מקומה של האשה בקהילות הקבה"ד עצמן: האם מבנה הקיבוץ מאפשר לאשה להתפתח ולממש את עצמה בכל כיוון שתרצה ותבחר? ואם כך – מדוע חלק מאיתנו בוחרות ל"הקטין ראש"? מדוע איננו רואים נשים רבות בכל תפקידי ההנהגה בקיבוץ ובתנועה? האם הפתרון נמצא דווקא ב"קיבוץ המתחדש", כאשר נשים יצטרכו לקחת אחריות על עצמן ועל פרנסתן? האם המשולש אשה-קיבוץ-דת מקבע גישות מסורתיות ומגבילות או דווקא יוצר פתח להעצמה נשית ומהפכה רעיונית, כפי שקיוו מייסדי הקבה"ד ומייסדותיו?
שאלות אלו הן שעומדות לנגד עיניי בכל פעילות "אשה בתנועה", כאשר התשובה אשר אני רוצה ומנסה לחזק היא התשובה המאפשרת, המשלבת, המעודדת נשים לעשות, להשפיע ולתרום גם בבית המשפחתי, גם בבית הקיבוצי, גם בבית הכנסת ובבית המדרש גם בעם ובמדינה שלנו – "מלוא כל הארץ"...
כאמור וכידוע הדרך הזו אינה פשוטה כלל, אך לדעתי, כנסים מעין אלו מחזקים את מי שרוצה ללכת בדרך זו, בכך שהם מעלים אתגרים, פתרונות ותובנות, מפגישים בין נשים, אשר מתמודדות עם מציאות דומה, ומראים שהדרך אפשרית ומובילה לטוב.

כדוגמה, אני רוצה לספר על שני מפגשים שהתקיימו בכנס ועל מאפיין אחד שלו.
אחד המפגשים נקרא "לתת את הנשמה ואת הלב" והשתתפו בו ארבע נשים אשר מנהלות פרויקטים למען נשים נזקקות. היה מרגש ומעניין לשמוע על הפעילויות, החוויות והתובנות האישיות שלהן ועל כך שהקהילות שלנו בקיבוץ הדתי יכולות, פתוחות ומוכנות לתרום לכלל ישראל, למרות המחירים והאתגרים שיש בעשייה מסוג זה.
מפגש אחר הוקדש לנושא מנהיגוּת נשית בקיבוץ הדתי ויועד לנשים שממלאות תפקידים ציבוריים. מטבע הדברים עלו בשיחה הרבה עניינים ייחודיים ומשותפים דווקא לנשים אלו, אשר תורמות הרבה לחברה שלנו ומתמודדות יותר מכולנו עם המתח בין בית/משפחה-עבודה/תפקיד. אני מקווה שהשיחה הקצרה בכנס תהיה התחלה לפעילות משמעותית יותר, אשר מטרתה תהיה לחזק את הנשים שכבר ממלאות תפקידים ולהרחיב את השורות.
בתהליך הכנת הכנס ובניית התכנית עלו (וירדו) הרבה רעיונות, שמות והצעות. בסופו של דבר אני גאה ושמחה בכך שכל המנחות, המלמדות והמשתתפות בדיונים היו נשים משלנו, מהקיבוץ הדתי.
בעיניי כל הנשים אלו מוכיחות את העושר והיכולת שיש בנו. כל אחת מהן - במקומה, בגילה, בתפקידה - מרבה ח"ן ודעת וטוב לא רק במעגל האישי אלא במעגל חברתי רחב יותר. מטבע הדברים, לנשים אלו לא היה קל להתפנות, לבוא, להשתתף ולתרום בכנס ואני מודה להן, בשם כולנו, על הנכונות וההשקעה ועל כך שהן מהוות עבורנו דוגמה ומופת.
יחד עם זאת, חשוב לי לציין כי למרות שהשתתפו בכנס כ-250 נשים, מבחינתי היו חסרות בו דווקא הצעירות, דווקא אלו אשר נמצאות בשלב שבו קשה יותר להרים את המבט מענייני הבית והמשפחה ולהסתכל החוצה לכיוונים נוספים. אני מקווה שהצלחתו של הכנס תביא נשים נוספות לראות בו הזדמנות טובה ללימוד, לחיזוק, להתמלאות ולהתחדשות.

תודה לקיבוץ בארות יצחק על הכנסת האורחים, הראויה לכל שבח. הכל היה מסודר, מאורגן ומעוצב למשעי. התקבלנו במאור פנים וכל צורך נענה מיידית. כל (ה)כבוד(ה)!

בין כל הדיונים, שיעורי התורה והסדנאות התאספנו במליאה. בפעם הראשונה התרגשנו עד דמעות מסיפורי "הגיבורות שלנו". בפעם השנייה, לסיום היום, צחקנו עד דמעות במופע של נויה, "יוצאת מהכלים".
השילוב הזה - לימוד, מפגש, שיחה, התרגשות ושמחה - הוא שמאפיין את הח"ן הנשי, הוא שיצר את האווירה המיוחדת בכנס "כל כבודה" והוא שהשאיר לנו טעם טוב, טעם של עוד.
אני מקווה שנמשיך להיפגש בפעילויות השונות ושנמשיך להיות "אשה בתנועה", על כל המשמעויות הטמונות בכך.

חסר רכיב