תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

ביסי מנפאל

28/12/2009
עמודים כסלו תש'ע (738) 2
לראות עם הלב

ביסי מנפאל וסבתא הלנה
בפגישה הראשונה, היא נראית כתלמידת תיכון שהתבלבלה בכתובת...
בסוף הייתה ליד סבתא. מכירה כל תנועה, ניע ראש, צורך שנאמר או מרומז
יהודית אמיר



את השנה האחרונה לחייו, הקדיש סבא לסבתא.
הוא טייל אתה, ישב לידה, ליטף את ידה והאזין לה. אולי פיצה אותה קצת על כל אותן שנים שסבתא דאגה לשלומו ולנוחיותו ולא היה לו זמן...
כל אותה שנה הייתה מן "ירח דבש" מתמשך. סבא לקח על עצמו את כל אחריות ניהול הבית, אירוח המשפחה, כביסה, קניות בכל-בו וכל המטלות שסבתא שחררה אותו מהן בעת היותה בריאה ומסוגלת. והנה, נקטף סבא בחטף!
סבתא נאלצה לעבור לבית הקשתות, הבית הסיעודי, ולא היה לה טוב. אשה שאינה מתלוננת, כאשר היא משמיעה בכל זאת תלונות, מקשיבים לה היטב.
ובכן, הייתה הצעה להביא מטפלת אישית הביתה, היו חששות רבים ולבסוף הגיעה אלינו ביסי מנפאל. שמה המקורי כמובן שונה, אך אסתר בן יצחק, בחכמתה, הצמידה לה שם קל להגיה המזכיר את שמה המקורי.
בפגישה הראשונה, נראתה לי כתלמידת תיכון שהתבלבלה בכתובת...
לא כך סבתא הלנה. היא מיד עברה לפסים מעשיים; התעשתה, שבה לנהל את הבית - בעזרת ביסי כמובן, לארח, לקנות צרכי הבית בכל-בו ולהשתתף בפעילויות שונות.
מן הרגע הראשון נוצרו ביניהן קשרים טובים ובעיקר – אמון הדדי!
סבתא דאגה לביסי, משל הייתה בתה! וביסי פשוט אהבה את סבתא. אנחנו הכרנו אותה כאשה מעשית שאינה מסגירה רגשות, לכן ריגש אותי לראות את ביסי יושבת לידה ומלטפת את ידה...
לכל אירוע, כמו חג או חופשה משמעותית, נתנה סבתא מתנה לביסי, כמובן, לפנים משורת הדין, מחווה אנושית המעיד על עומק הקשר ביניהן.
לסבתא היה אמון מלא בביסי. צחוק הגורל... כאשר ביסי נסעה לחופשת שבת נדירה, אחת מבנותיה באו לסעוד אותה. סבתא חששה - "מה יהיה? ביסי לא נמצאת...".
לא ניתן לתאר את ביסי ללא חיוכה החם. כאשר פונים אליה והיא נענית כל-כולה, מתפשט על פניה חיוך רחב החושף שני טורי שיניים תואמות, אך החיוך הטוב מאיר גם מעיניה ופניה, אני חושבת שהוא למעשה נובע מהלב...
סבתא שמעה מביסי אודות משפחתה ושאלה על המניעים שלה לעבוד בארץ.
ביסי, בת למשפחה ענפה הגרה בכפר. אביה מורה ולאמה חלקת שדה וגן ירק. האב מלמד בבית ספר בו מדברים ולומדים אנגלית. ביסי לא הסתדרה כל כך טוב עם לימודיה בבית ספר רגיל; היא שואפת להיות עצמאית, רוצה לנהל את חייה כראות עינה ולא לקבל תכתיבים מסורתיים או אחרים מאיש. היא רוצה, בבוא הזמן, להקים בית. כבר חסכה וקנתה חלקת אדמה לא רחוק מהוריה.
סבתא הלנה ישבה אתה שעות ולימדה אותה עברית. זה עזר לה מאוד להיקלט בסביבה ולהבין את המשפחה. מהר מאוד קלטה דקויות וידעה להתייחס היטב וכראוי לכל בן משפחה. אל הילדים התקשרה במיוחד. ביסי מדברת על המזל הטוב שנפל בחלקה שהגיעה לשדה אליהו ולסבתא הלנה.
באותה שבת עצובה בה נקפד פתיל חייה של סבתא, ביסי הייתה לידה. מכירה כל תנועה, ניע ראש, צורך שנאמר או מרומז. היא הייתה שם, סעדה את סבתא וביקשה למלא היטב כל בקשה שלה, להקל עליה עד כמה שניתן...
בשבת לפני הצהריים, יצאה בחפזה לדלפק האחיות וביקשה שיביאו לסבתא 'למות'. "אינני יודעת מה זה", התחננה ביסי, "אך סבתא מבקשת...", והיא רצתה לתת לה...
ביסי מטפלת כיום בשדה אליהו באשה אחרת. היא שמחה בכל מה שיש לה. קשרה קשרים טובים עם המשפחה והיא שבעת רצון. היא לא יצרה קשרים כה עמוקים עם האשה הסיעודית, אולי בשל קשיי שפה. כפי שהיא מעידה על עצמה, יש לה סבלנות לזקנים. בכפר שלה חיות אלו לצד אלו משפחות ענפות וטבעי הדבר שצעירים חיים לצד זקניהם, שם למדה לכבד, להתייחס ואף לאהוב את אלו הנמצאים בשלהי חייהם.
עם פרסום הדברים יוצאת ביסי לחופשת מולדת ונקווה שתשוב בכוחות מחודשים למשימתה החשובה.

שדה אליהו
חסר רכיב