תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

נוף רחב

01/11/2009
עמודים תשרי-חשוון תש'ע (737) 1
נוף רחב

סיפור על עץ משפחה עם שורשים עמוקים
אריה זריבי

"כל ישראל אחים" – זה לא רק פתגם
אריה זריבי על שורשי המשפחה העמוקים, הענפים והמסתעפים
ומה גילה האורח האקראי בערב שבת?

סיפורנו הפעם מתחיל לפני יותר מעשרים שנה - ובעצם לפני יותר מכך - והוא שזור בחוט מקשר עד ימינו אלה. כאשר שהינו בשליחות באיטליה התחיל אצלי החיפוש האובססיבי אחר יהודים ברחבי העולם. אין כמו איטליה כדי לעשות זאת. התוודעתי שם לשמות משפחה אופייניים ליהודי איטליה ואף למדתי לזהות למי יש עבר יהודי.

משפחת ישראל
בבית ילדותי שמעתי סיפורים מסביי, סבתותיי והוריי על טוניס, ארץ מוצאה של משפחתי. בטוניס היו שתי קהילות עיקריות; האחת – הקהילה המקומית הטוניסאית – קהילה ספרדית אורתודוקסית, קהילה בעלת אפיונים שונים בכל עיר ועיר במדינה. הקהילה השנייה הייתה קהילת הליוורנזים (ה"גראנה", כפי שקראו להם בטוניס) – קהילה ממוצא אירופאי, קהילה משכילה יותר. שתי הקהילות שמרו על מרחק האחת מהשנייה. הטוניסאים הוותיקים פחדו להתחבר לקהילה הליוורנזית שמקורה היה באיטליה, אליה נדדו מפורטוגל, עקב החשש שהם צאצאי אנוסים (מראנוס) מתקופת האינקוויזיציה. שתי הקהילות לא התחתנו אלה עם אלה ואף לא קברו את מתיהם יחד. בעיר טוניס שוכנים אחר כבוד עד היום שני בתי חיים, אחד לכל קהילה. זכורים לי היטב הסיפורים כי סבי, דוד זריבי, הבחור השחום שלמד בחדר והיה בן הקהילה הטוניסאית התחתן עם סבתי, שמחה ישראל הבלונדית בעלת העיניים הכחולות שלמדה בתיכון והייתה בת הקהילה הליוורנזית. נישואין אלה התאפשרו רק אחרי שמונה לעיר רב ראשי, הרב בוקרה, שהיה בן ליוצאי הגראנה.
כשליחי בני-עקיבא באיטליה, גרנו בעיר מילאנו. אחת המשימות הייתה להרחיב את פעילות התנועה גם לערים הקטנות באיטליה מעבר לפעילות הסניפים ברומא ובמילאנו. מאוד רציתי להגיע לליוורנו ולהתחקות אחרי שורשי משפחת סבתי - משפחת ישראל. בביקורי הראשון בעיר נעזרתי ברב המקומי שהפנה אותי לארכיון הקהילה. היו שם אלפי מסמכים, ספרי יוחסין של משפחות, תמונות, כתובות ועוד, והכל בסדר מופתי. אגב, התיעוד המדוקדק של ארכיוני הקהילות היהודיות באיטליה דווקא עמד בעוכריהן. היהודים של ערב מלחמת העולם השנייה לא נראו כיהודים בהיותם ברחובה של עיר, ושכנים או חברים לעבודה לא ידעו שחבר או שכן זה הם יהודים. הנאצים השתלטו על משרדי הקהילות היהודיות ומשם דלו את המידע שעזר להם במשימתם.
בארכיון בליוורנו למדתי שבסוף המאה ה-16 הגיעו הרבה אנוסים מפורטוגל לעיר. שליטי העיר שכבר קלטו את מגורשי ספרד קודם לכן, קלטו את המגורשים החדשים והעניקו להם את חסותם בהבינם שכעיר נמל, יוכלו התושבים החדשים להגביר את קשרי המסחר עם ערים נוספות באירופה אליהן הגיעו אנוסים אחרים או יהודים שגורשו קודם לכן מספרד. נוכחתי לדעת ששם המשפחה ישראל היה די נפוץ עקב העובדה שהוא ניתן לכל גולה אנוס שהגיע מפורטוגל. אלו, עברו תהליך של השבה ליהדות וקיבלו את שם המשפחה הזה. התברר לי שמאתיים שנה אחר כך, כאשר סר חינם של היהודים בעיניי השליטים, החליט הגביר רפאל ישראל, יחד עם בנו גבריאל, לקחת את משפחתו ולהפליג לעיר טוניס במטרה למצוא חיים בטוחים יותר. אותם שמות – רפאל ישראל וגבריאל ישראל, שזורים במשפחת סבתי מאז ועד היום כל דור לסירוגין, שהרי ידוע שאצלנו האב קורא לבנו על שם אביו בהיותו בחיים. כך, ישנם גבריאל בן רפאל ישראל ורפאל בן גבריאל ישראל, וכמובן עם שמות משפחה אחרים בהתאם לקשרי הנישואין עם משפחות נוספות.

טוניסאים נפגשים
במילאנו יש קהילה יהודית מגוונת וכך גם בתי הכנסת: נוסח איטלקי, נוסח אשכנזי, נוסח פרסי, נוסח לובי, נוסח לבנוני ועוד. סניף בני-עקיבא בעיר שכן בבית הספר היהודי הישן באזור בו חיו פעם היהודים ובצמוד לו היה בית כנסת בנוסח איטלקי. מאחר והאוכלוסייה היהודית הצעירה עברה להתגורר באזור בית הספר היהודי החדש, היה קשה לבצע את הפעילות של בני-עקיבא בשבת עקב המרחק הרב בין שני האזורים והחשש שהחניכים יבחרו לנסוע לסניף במקום ללכת הרבה ברגל. לכן, הועתק יום הפעילות של הסניף ליום שישי אחר הצהרים. התלמידים הגיעו לסניף ביום שישי אחרי הלימודים באוטובוס. מי שהסכים ללכת אתי ברגל אחרי תפילת ערבית נשאר בסניף, ומי שלא גר לידנו או שלא הסכים ללכת ברגל, ממש גורש על ידנו לפני שבת .
מרכז התערוכות של העיר שכן ליד הסניף והרבה ישראלים ויהודים שהגיעו למקום, נהגו להגיע לתפילת ערבית בבית הכנסת של הסניף. כך התוודעתי לסיפורים על הכנסת האורחים בקהילות ישראל בחו"ל ומצאתי את עצמי מביא לסעודה אורח או יותר, כמעט בכל שבת. בסירים של שבת תמיד היה עודף מנות שהוכנו לצורך כך. אחרי שזיהיתי את האורח, הייתי מציע לו להתלוות אליי לסעודת שבת ולרוב התשובה הייתה – תודה, אין צורך, יש לי אוכל במלון (והוא התכוון בדרך כלל לסנדוויצ'ים או לקופסאות שימורים...)
וכך, ביום שישי אחד, בעיצומו של החורף, התלווה אליי אדם שהציג את עצמו בשם יגאל וסיפר שהוא מירושלים. הדרך מבית הכנסת הביתה ארכה כשלשת רבעי השעה בקור עז והעברנו אותה בשיחות על הא ועל דא. בהגיענו הביתה, השולחן היה כבר ערוך והבנות (הדס ואורטל) כבר היו במקומותיהן. התחלנו לשיר שלום עליכם במנגינה האשכנזית. כמובן שיגאל הצטרף אלינו בשירה. הקטע הבא היה אשת חיל ושרנו אותו לפי המנגינה של בית אבא מטוניס. אנחנו רגילים שלאורחים לוקח, בדרך כלל, מעט זמן ללמוד את המנגינה ואז אחרי כמה שורות הם מתחילים לפזם אתנו. יגאל שר אתנו כאילו מקדמת דנא הוא אוכל אצלנו בערבי שבת. התפלאנו על כל כך וגם הוא. אחרי שלש ארבע שורות עצר לרגע ותהה - הכיצד? מה, אתם טוניסאים? השבנו שכן. הוא אמר - גם אני. עכשיו שתבינו, זה לא קורה כל יום שטוניסאים נפגשים, הרי אין הרבה כאלה... ואז, הוא ממש התלהב ואמר – אם כך יש היום קוסקוס? ואנחנו ענינו – ודאי!. תארו לעצמכם את הרגשתו, אחרי שבוע של סנדביצ'ים הוא "נפל" לבית שבו אוכלים אוכל ביתי כמו אצל אמא. את השאלות המתבקשות השארנו לאחרי ברכת המוציא.

עץ משפחה
האורח סיפר ששמו יגאל חלמית ואני ישר אמרתי שזה נשמע מעוברת. הוא אישר וסיפר ששם משפחתו היה בוקובזה (בערבית חובזה – לחם ומכאן חלמית). דיברנו על משקה הבוכה (עראק תאנים) המפורסם בבקבוק המרובע המיוצר על ידי משפחת בוקובזה מימים ימימה ואז נזכרתי שיש לאבי קרובת משפחה עם אותו שם משפחה הגרה בירושלים וקוראים לה במשפחה דודה לור לומברוזו - בוקובזה. יגאל קפץ - זאת אמא שלי!. עכשיו הגיע תורו לשאול מה שם משפחתנו (במבט לאחור אני מתפלא על כך, שהרי היום כאשר אני פוגש אדם חדש, השאלה הראשונה שלי היא לשם משפחתו!). כשאמרתי לו את שמי הוא ממש התלהב וסיפר לי שיש לו בבית עץ משפחה שמתחיל בסבו, הרב יעקב אלחאיק (זכרו את השם להמשך) ונמשך עד היום, ולטענתו אני האחרון הרשום בעץ הזה עם השם זריבי, ומכאן והלאה חסרים לו הנתונים. יגאל מנה בפניי את שמם של סבי וסבתי, שמות אבי ואמי ועוד. אמא שלו הייתה דודה של סבתי שמחה ישראל הליוורנזית, כלומר שאנחנו "ממש" משפחה, וכל זה בעקבות פגישה מקרית בבית כנסת במילאנו מתוך רצון לארח ישראלי לשבת!
מאז ומתמיד היה לאבי חלום לשרטט את עץ משפחתו והוא חיכה עד יציאתו לגמלאות כדי לעסוק בכך. אבי החליט שאת עץ המשפחה כדאי להתחיל באותו סבא רבא – הרב יעקב אלחאיק שהיה תלמיד חכם גדול שנולד בטוניס (1846-1914) והשתייך לקהילה הליוורנזית. לצורך איסוף הנתונים, נסע, בין השאר, לצרפת ולטוניס כדי להשלים את הפאזל (וכמובן הסתייע בעץ של יגאל). קרוב משפחה מפריז נתן לו כמה כתבי יד של הסבא רבא, הרב אלחאיק, ובהם גילה אבי עץ משפחה שצייר הרב אלחאיק ובו ששה דורות לפניו (כך שהוא אוחז כעת ב-12 דורות אחורנית). בכתב יד אחר של הרב מזמורי תהילים ופסוקים שונים בכתב זעיר מקיפים את תמונתו ותמונת אשתו. כל אחד מאחיי ואחיותיי קיבל עותק (אתם מוזמנים לראות את ההגדלה הממוסגרת בביתנו).

ענפים מסתעפים
אחרית הסיפור בימינו אלה. לפני כמה שבועות התקבל במייל אצל אבי מכתב באנגלית מ... אוסטרליה, מנערה בשם תמוז אלזם. הוא כמעט השמיד אותו מחשש שזה עוד וירוס, אבל בכל זאת התאפק וביקש שאתרגם לו. מה רבה הייתה הפתעתי לגלות שאותה תמוז היא נינה של אחת בשם שמחה אלזם שהיא בעצם בת דודה נוספת של סבתא שמחה ודודה לור (אמא של יגאל – זוכרים?), כלומר תמוז היא דור שביעי לרב אלחאיק והיא באוסטרליה. מה היא בעצם רצתה מאבי? במסגרת עבודת השורשים בבית הספר באוסטרליה, הכינה תמוז עץ משפחה וממנו ידעה שלסבתא רבא שלה הייתה בת דודה בשם זריבי. היא מצאה תמונות של הסבתא שלי עם כמה ילדים סביבה וביקשה לדעת את שמותיהם. לא היה קשה לי לזהות שם את עצמי... בדפדוף בעץ מצאתי הרבה מאוד אנשים שאני מכיר שלא היה לי מושג שאנחנו משפחה אחת – על אותו העץ! כך, לאחר כבוד העברנו את כל 12 הדורות שיש לנו לעץ משפחה וירטואלי באינטרנט הכולל שמות, תמונות, תאריכי לידה וכו' – מומלץ לכל מי שרוצה לשמר עבור ילדיו והדורות הבאים את השושלת המשפחתית שלו, לנסות וליצור עץ שכזה. התוכנה ידידותית למשתמש ומאוד קלה ליישום. הכתובת היא www.myheritage.co.il. בהצלחה!!!

ניר עציון

חסר רכיב