תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

היבדלות

01/11/2009
עמודים תשרי-חשוון תש'ע (737) 1
הִּבַּדְלוּת
בנימין סלנט

"הייתה תקופה שהמונח אורתודוכס, היווה מכנה משותף לשומרי מסורת נאמנים - ולא עוד
פיצול והפילוג בתוך המחנה האורתודוקסי, הוא לעין ערוך גדול מאשר בכל מחנה או מסגרת אחרת
כיום ישנם קווים ברורים שמפרידים ויוצרים הִּבִַּדְלוּת איש מרעהו"
בנימין סלנט, מצאצאי הגרש"ס, קורא לנו להתוות ולהוביל דרך חדשה ואמיצה

לקראת שנת השמיטה בתרנ"ו התירו גאוני ירושלים, מוהר"יל דיסקין והגרש"ס (הרב שמואל סלנט), לסמוך על היתר המכירה. הסיבה העיקרית הייתה ראייתם את המציאות, שבה החקלאים לא היו מסוגלים לקיים את השמיטה בלא להסתמך על ההיתר.
בספר "השמיטה" של י"מ טוקצינסקי, מתאר הרב את הרקע להיתר:
"הנה, אחרי שהמציאות הוכיחה שרק מעטים עמדו בנסיון, ורובם לא נענו לקיים את השמיטה, וסמכו על ההיתר, שבאופן כזה חששו גם מהגאונים האוסרים מצד אחד להריסת היישוב (אחרי שלא עמדו בנסיון, ולא תתקיים הברכה) ומצד השני, חשו שבאם לא יפקיעו השמיטה, ייכשלו ויכשילו באיסור עבודה ואיסור אכילת פירות שביעית" (ספר השמיטה הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי עמ' ס – סב, הוצ' "מוסד הרב קוק").

בהמשך, לקראת שמיטת תרס"ג, המשיכו רבני ירושלים לסמוך ידם על ההיתר. הפעם נרתם האדר"ת (הרב אליהו דוד רבינוביץ תאומים) לצידו של הגרש"ס. לקראת שנת השמיטה תר"ע:
"היה זה מוהרא"י קוק, רב דיפו והמושבות, שהמשיך בתקופה ההיא באופן סידורי, ונכנס (היתר המכירה) במסלול עד היום" (שם עמ' ס"ב).
הקדמתי בסיפורי שנות השמיטה הללו כדי לומר שאותם רבנים ברבנות הראשית, שמצאו לנכון בשנת השמיטה האחרונה לפסול חנויות בהן נמכרה תוצרת חקלאית עם היתר המכירה, לא רק שלא התחשבו בחקלאים שהסתמכו על היתר המכירה, אלא בכך הם בעצם פסלו את פסיקת קודמיהם: מוהרי"ל דיסקין, הגרש"ס, האדר"ת ובהמשך הראי"ה קוק.
אפשר לומר, שבדרך זו הלכו אותם דיינים שפסלו את גיורי בתי הדין לגיורים במערך הגיור של הרב דרוקמן. וכבר הגדירו מעשה נלוז זה רבנים חשובים כהרב יואל בן-נון, הרב יובל שרלו, הרב שלמה ריסקין, הרב בני לאו ועוד (ר' ערכים באינטרנט).
חלקם אף הציעו להקים מערך גיור חלופי. הגדיל לעשות הרב בני לאו, שמכתב שלו בנושא התפרסם באינטרנט ואני מצטט:
"המדינה ראויה להעמיד שופטים המחוייבים לעתידה ולגורלה ולהשתחרר מאותם דיינים שמנוכרים לקהלם. עד היום הייתה הציונות הדתית מרוסנת בביקורתה כלפי הרחוב החרדי מתוך תחושת כבוד לגדולי התורה ומתוך רצון לשמור על מחנה דתי מאוחד, לא עוד! לכבוד יום הולדתה השישים של המדינה צריך לקרוא דרור לארץ, לחזק את המחנה הציוני גם את האגף הדתי ולהקים מערכות שירותי דת ובתי דין שבבסיסם מזוהים עם ערכי המדינה שבה הם פועלים".

הייתה תקופה שהמונח אורתודוכס היווה מכנה משותף לשומרי מסורת נאמנים. נראה לומר, אולי בצער, שלא עוד. הפיצול והפילוג בתוך המחנה האורתודוקסי, הוא לעין ערוך גדול מאשר בכל מחנה או מסגרת אחרת. כיום ישנם קווים ברורים שמפרידים ויוצרים הִּבִַּדְלוּת איש מרעהו.
אחת הדוגמאות, היא המספר הרב של גופי הכשרות למיניהם (הבדצי"ם). מעניין לציין שהכשרות הקיצונית היא הפופולרית ביותר דווקא אצל גופים מסחריים, שבהרבה מן המקרים אין להם דבר ועניין בתחום הדתי. בעיני אדם מן היישוב, זו נראית תופעה מגוחכת, ויש מי שרואה בכך, די בצדק, חילול השם.
דוגמה נוספת היא הנטייה החרד"לית להקצנה. גם כאן הסיבות התיאולוגיות אינן בהכרח הגורם הראשון במעלה. החרדים לדבר ה' הרי היו אמורים לדאוג גם לכלל ישראל.
אפשר היה להרחיב בתחומים נוספים כגון היחס למעמד האשה ועוד... אבל נראה לי שהעיקר נאמר.
חובה עלינו לפעול בהקדם כדי ליצור מסגרת חדשה, מערך יעיל, שיאחד בתוכו את כל הכוחות:
רבני צֹהר, מעגלי צדק, רבני ואנשי הקיבוץ הדתי, נאמני תורה ועבודה, וציבור אוהדים רחב ברחבי הארץ שיתמוך, יתרום ויירתם למשימת הקמת המוסדות הרלוונטיים.
לצורך כך יידרש תהליך ארגוני שיתמודד עם בעיות ופתרונות. יש להקים ועד פעולה מנציגי הזרועות שהוזכרו לעיל כדי לקדם את הנושא, להתוות ולהוביל דרך חדשה ואמיצה.

סעד
חסר רכיב