תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

משפחה ומשפחתיות

01/11/2009
עמודים תשרי-חשוון תש'ע (737) 1
משפחה ומשפחתיות
זאביק קיציס

את המשפחה מציב הרב ברויאר כגורם מאזן של הקיום האנושי
זה העומד בין האינדיבידואליות הקיצונית לבין הקיבוציות הדורסנית
כך מהווה התא המשפחתי המתגבש של אברהם אבינו
תיקון ותגובה לדור המבול מחד ולדור הפלגה מאידך
זאביק קיציס, פותח את השנה עם משפחתיות בספר בראשית ובימינו

לפני כמה שנים נחשפתי לספרון קטן שכתב הרב ד"ר יצחק ברויאר בגרמניה בתחילת המאה העשרים. בספרון זה שהוציא בגרמנית הרב ברויאר, מי שהיה ממנהיגי "אגודת ישראל" בגרמניה ונכדו של הרש"ר הירש, דן בנושא האבהות. הוא טוען כי קלקול העולם נובע מקלקול המשפחה, התא המשפחתי הגרעיני. קלקול העולם בא לידי ביטוי, לדעתו, בעיקר בשינוי תפקידו של הגבר במשפחה, והוצאתו לתפקידי חוץ במקום להשאירו כאַב, כנושא תפקיד משפחתי מרכזי. אברהם אבינו, על פי ברויאר, הוא המודל הראשוני, הארכיטיפ, של דמות האדם בעל המשפחה, זה הכּמֵהַ למשפחה, להתפתחותה ולשגשוגה ואף כּמֵהַ לשמש בה כאב וכהורה:
"אברהם אינו לא אינדיבידואליסט ולא פוליטיקאי, לא גיבור במובן שהעמים נתנו לו ולא מייסד מדינה. אברהם מההתחלה הוא, כפי שמורה שמו: אבא, מייסד משפחה" .
עיסוקו של הרב ברויאר בדמותו של אבינו הקדמון אברהם מביא אותו אל ההבנה שהמשפחה היא היסוד המרכזי של ההוויה הפסיכולוגית והדתית של האדם:
"פעמיים כרת הא-ל את בריתו עם האנושות. אולם האינדיבידואליות חסרת המעצורים של בני האדם התגלגלה לאלימות וחוסר שליטה, ולבסוף - לקטסטרופה של המבול. הפוליטיזציה חסרת המעצורים של בני נוח הפכה לעבדות של האידיבידיאום (הפרט) תחת המדינה ושליטיה צמאי הכבוד, ולבסוף – לקטסטרופה של מגדל בבל, פירודה של האנושות למדינות לאום. או אז כרת הא-ל את בריתו בשלישית – והפעם עם המשפחה...".
את המשפחה מציב אפוא הרב ברויאר כגורם מאזן של הקיום האנושי, זה העומד בין האינדיבידואליות הקיצונית לבין הקיבוציות הדורסנית. כך מהווה התא המשפחתי המתגבש של אברהם תיקון ותגובה לדור המבול מחד ולדור הפלגה מאידך.
לאור זאת, בחירתה של מערכת "עמודים" לעסוק בנושא המשפחה דווקא בתקופה זו בה אנו נכנסים לפרשיות ספר בראשית, נראית הולמת במיוחד; בשבועות בהם אנו קוראים על משפחותיהם המורכבות של אבותינו, והכתוב, כדרכו, לא חוסך בפרטים ואיננו מייפה את המורכבות של הקיום המשפחתי, על אהבותיו ושנאותיו, על קנאות ותחרותיות, על העדפות, קללות וברכות ועל כל המתחים האופייניים לקיום המשפחתי של כל אחד מאתנו. אכן, בחירתו של המקרא לפתוח בסיפור הגרעיני של המשפחה, ולא בכרוניקה הלאומית מעידה, כפי שטענו גם פסיכולוגים רבים ובראשם פרויד ואדלר, כי המשפחה והסיפור המשפחתי הפרטי, הם המהווים את הפריזמה, את נקודת המבט האישית שלנו על כל עולמנו החברתי והדתי. יחסינו עם בני משפחתנו הם הם גם יחסינו עם הקהילה, העם, התרבות והאלוקים שבשמיים.
לפני תשע שנים, ואנו משפחה צעירה מאוד, יצאנו במכונית קטנה מירושלים לבנות את ביתנו בקיבוץ מעלה גלבוע. יציאה זו, שנעשתה בכאב בשל המרחק הנמתח מבית ההורים ומנופי הילדות, נעשתה בין השאר בכדי לקיים בעצמנו מן 'לך לך' פרטי, איזו הפרדה מכוונת, 'ספרציה', שקיווינו שתאפשר לנו את תהליכי העיצוב האישיים שלנו ובנייה בריאה של הקן המשפחתי. אני זוכר שהגענו לקיבוץ שהיה נתון אז בתהליכים עמוקים של שינוי חברתי והפרטה. תהליכי השינוי הציבו את החברה בקיבוץ בפני שאלות עמוקות של זהות – מי אנחנו? האם המשותף לנו הוא מערכת ערכים משותפת, אידיאולוגיה? או שמא אנו אוסף של פרטים המתארגנים לקיום 'אינסטרומנטלי' בכדי לאפשר לכל אחד לקיים את חייו במינימום הפרעה? דווקא בשל השאלות הכבדות הללו עלתה וצצה זהות נוספת שלוותה את הדילמות והוסיפה להם תקווה; תחושת השייכות הבסיסית, הפשוטה וה'משפחתית' של הקהילה הקטנה על ההר הייתה ועודנה קרן אור של יציבות בתהליכי השינוי.
אולם חשוב לדייק, המשפחה וה'משפחתיות' אינם מציאות טבעית וספונטאנית. יש לעבוד קשה בכדי לייצר משפחתיות תומכת ובריאה, וכולנו מכירים זאת היטב ממשפחותינו שלנו. משפחתיות בריאה ונכונה היא זו שלדעתי צריכה לכוון היום את הלכי הרוח ברחוב ובשביל הקיבוצי – הבנה שיש לנו שותפות של עבר והווה משותפים, יכולת להכיל את השונה והאחר, מיקוד ביחסים הבין אישיים והבין תרבותיים, ותחושת שייכות בסיסית גבוהה.
יהי רצון שנזכה לברכה שזכה לה יעקב בסוף ספר בראשית – שלא נמצא בזרעו פסול והייתה מיטתו (= משפחתו וילדיו) שלמה (ויק"ר פרשה ל"ו).

מעלה גלבוע.
חסר רכיב