תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

תמיד מורה

11/10/2009
עמודים אלול תשס"ט (736) 10
תמיד מורה

(פגישה עם רותי פרס - גילה ו. קפלן)

תואר: דוקטור, וגם מורה, אמא וסבתא.
משפחה ובית: רותי פרס, ילידת חדרה, נשואה לאיציק פרס – יליד מקסיקו שעלה לארץ בגיל 14. משפחת פרס הם הורים לארבעה וסבים לחמישה. מזה 21 שנה הם חברי שלוחות.
דרך ארוכה: לשלוחות הגיעו היישר משליחות במקסיקו: "פעמיים היינו בשליחות במקסיקו, ולקראת חזרתנו ארצה עלתה השאלה: 'לאן לחזור?'. עלה הרעיון לנסות קיבוץ, בלי לדעת יותר מדי... חשבנו לשנה – שנתיים, קרץ לנו לבוא למסגרת... מי שכיוון אותנו משם היה שליח בני-עקיבא, שהמליץ על שלוחות הידועה בסובלנות שלה... (אני כמובן לא הבנתי מה ההבדל בין הקיבוצים)".
מקצוע: מורה (מזה 19 שנים בבית ספר שק"ד). "לא חשבתי שאהיה מורה, ולא חשבתי שאיהנה מזה...". בין שלל התפקידים של פרס בהווה ובעבר במסגרת בית הספר, בהם מחנכת, מורה לגיאוגרפיה והיסטוריה של עם ישראל, רכזת טיולים ורכזת היסטוריה בחטיבה ותיכון, היא בוחרת להדגיש את "פרוייקט תשב"י" (תוצר שנתי ביהדות) אותו היא מרכזת מזה חמש שנים. במסגרת הפרויקט, מתעמק כל תלמיד בשכבת ז' בנושא הקשור ליהדות וכותב או מפתח תוצר עיוני או אמנותי. דוגמאות לנושאים שנבחרו: תפילת כל נדרי, קול באשה ערווה, תיבת נח, חשיבות העבודה ביהדות, הפיוט 'אנא בכח', חנוכיה, שבעת המינים ועוד. פרויקט חדש בו עסוקה כרגע פרס הוא "אקדמיה", במסגרתו תלמידי תיכון יכולים ללמוד עד יום בשבוע במכללת כנרת בקורסי מבוא במכללה...
שחיקה: למדתי להכיר את הנכס החשוב בהוראה - התלמיד והקשר אתו. התלמידים והגיוון בדרכי ההוראה – שומרים עלי משחיקה. אני עובדת הרבה עם קבוצות קטנות, חלקן של מתקשים, ויש סיפוק גדול בלהוביל וללוות אותם בתהליך של למידה והפנמה. בהוראה – או שבורחים או שעולים מדרגה ומסתכלים על זה ממקום אחר. אני לא נכנסת לכיתה כדי לצאת,
אני רואה בהוראה אתגר.
רשב"ץ: לתואר שני למדתי יהדות ב'טורו קולג' – שם התעורר בי הרצון לחקור את יהדות ספרד בימי הביניים בתקופות הפריחה והשבר. גם ידיעת השפה הספרדית עזרה לי. את הדוקטורט הגשתי באוניברסיטת בר אילן, בהנחיית פרופסור משה אורפלי.
הרשב"ץ, מעבר לכך שחי בתקופה סוערת פוליטית, חברתית ודתית, היה איש אשכולות. היה פילוסוף, איש הלכה, רופא, משורר ובעיקר פולמוסן בלתי נלאה.
דוקטורט: התמיכה שקיבלתי מכל הסובבים אותי - המשפחה, בית הספר, הקיבוץ והצוות בבר אילן, עזרה לי לממש את הכיוון הרוחני שהיה לי חשוב. אשריי שזכיתי להתפנות ללימודים גבוהים בשלב זה של החיים. הלימודים והתזה דרשו הרבה סבלנות וזמן, וזאת לאור העובדה כי במקביל המשכתי בחיי משפחה ועבודה רגילים. העבודה על הדוקטורט נמשכה חמש שנים, שנתיים מתוכן עבדתי במסגרת של חצי שנת שבתון. את הלימודים מימן משרד החינוך. מלבד המימון, נתן לי המשרד הרבה תמיכה והערכה על המסלול.
בעתיד אשמח מאוד לעסוק במחקר.

חסר רכיב