תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

נגעת חרש

26/08/2009
עמודים מנחם אב תשס"ט 735 (9)
נגעת חרש

על ספר חדש לזכרו של נדב מלוא, תשל"ג-תשנ"ז (1972-1997)
חנה עמית

בר"ח תמוז ביום הזיכרון ה-12 לנפילתו של נדב מלוא ז"ל
יצא לאור הספר "נגעת חרש"
חנה עמית, עורכת הספר, על נדב וזכרו - אחריו

הספר שבידיכם, הנושא עדיין את ריח הדפוס, אינו הזמנה לבכי או קריאה לקינה. הוא מנסה לתאר את הנגיעה שנדב נגע במאות אנשים ועדיין נוגע.
בקיץ 2006 קיבלו אברהם ובריג'יט את המכתב הבא ממיכאל אבן אש ממושב נוב:
רציתי לכתוב לכם קצת בעקבות המלחמה [מלחמת לבנון השנייה].
...דקות ספורות לפני שעלינו על האוטובוסים ביום שבת כדי לנסוע לגבול ולהיכנס ללבנון, הייתי באוהל ושמעתי קצין צעיר אחד אומר: "חבר'ה, לא לוקחים צ'אנסים הפעם. לא מסתכנים בכלל. אני לא מוכן לאבד אף אחד מכם. רואים משהו, יורים בו. אפילו זקנות. לא מעניין אותי. יורים ורק אחר כך שואלים שאלות".
וזה צרם לי, וזה כאב לי. זקנות? לא מבחינים בין רוצח לחף מפשע? ומה עם המסורת שלנו? של טוהר הנשק? ומה עם הבן אדם שלפני החייל?
רציתי להגיד משהו, אבל החלטתי שזה לא הזמן ולא המקום. עדיף לצאת לקרב מאוחדים, ללא ויכוחים, ואני סומך על המוסר הפנימי של החיילים בכל מצב. הכרתי אישית את הקצין הזה, ולא האמנתי (או שלא רציתי להאמין) שהוא בעצמו מאמין בדבריו אלה... וחשבתי ואני עדיין חושב שאילו הוא עצמו היה עומד מול זקנה לא היה יורה בה...
הסתובבתי תוהה ומהורהר בין האוהלים וחשבתי: הייתי צריך להעיר לו ברבים? לבד? והנה אני הולך ליד אוהל אחד ורואה על הרצפה פנקס ירוק. התכופפתי והרמתי והתחלתי לקרוא:
"מבצע 'שינוי כיוון' - למפקד" ומתחת: "סקירת אירועים-לבנון..." התיישבתי על אבן (עדיין חיכינו לאוטובוסים שיגיעו) והתחלתי לקרוא בעיון. ניתוחי אירועים ערכיים; חילוץ פצועים בבינת ג'בל; עליית טנק על מטען בבינת ג'בל; היתקלות גדוד 51 בבינת ג'בל; סקירה היסטורית על לבנון משנת 1923 ועד היום; יחסי ישראל-לבנון; שאלות לשיחה (שאלה מס' 7: מדוע לדעתכם חשוב לדייק בבחירת המטרות?). מתי הוקם החזבאללה, מהי מטרת החזבאללה? תובנות ערכיות: דבקות במשימה וחתירה לניצחון, יזמה ומנהיגות בקרבות בינת ג'בל.
ואז הפכתי דף... וכאן כתוב: "על מצוינות – רב סרן נדב מלוא ז"ל", והמילים המוכרות לי כל כך: "הבסיס לכל חייל הוא הבן אדם שבו. בצבא מיטשטשת לעתים נקודה זו ואנו נוטים לעשות הכל כדי להפוך לחיילים טובים יותר ושוכחים מהו העיקר. לפני שמתחילים לחנך למקצועיות מחנכים לערכיות, עדיף חייל גרוע על פני בן אדם גרוע".
התרגשתי מאוד, בכיתי קצת. הרגשתי שנדב הציל את המצב, עודד את רוחי, השלים את המוסריות שהייתה כל כך חסרה בעיניי באותו הרגע, והייתה לי נחמה גדולה. ואז האוטובוסים הגיעו ונסענו לגבול. השארתי את הפנקס הזה בכיס החולצה שלי במשך כל עשרת הימים שהיינו בפנים (לא הוצאתי אותו גם כי לא החלפתי חולצה כל הזמן הזה...).
חזרתי הביתה והוצאתי את הפנקס מהכיס. ידעתי כי עלי לכתוב לכם את כל הסיפור.
אני תמיד אוהב לקרוא בגמרא: "רבי שמעון אומר" ו"רבי יהודה אומר". זה חזק יותר מ"אמר". כך גם בפרקי אבות - "הוא היה אומר". פשוט "אומר". כי פעם הוא אמר, אבל האמירה ממשיכה להדהד ולהישמע שוב, להיקלט ולהשפיע.
אשריכם שגידלתם ילד שמעגלי השפעתו ממשיכים לנוע, להתרחב, להישמע, להדהד ולהשפיע. נדב לא אמר. נדב אומר.
(מיכאל אבן אש, עמ' 156)
לפני כמעט אחת עשרה שנים, בחתונה של אלישע ואסנת שמיר, פנו אליי אברהם ובריג'יט. הכאב היה אז חריף מדיי, לא חלפו עדיין שנים-עשר חודש, וקשה היה לחשוב על ספר זיכרון. אחרי כשנה הוצאנו יחדיו את "אחריו, על מנהיגות ומנהיגים", כמתנה לנדב. בשנים שחלפו מאז שב ועלה הרצון לאסוף את נדב לספר זיכרון אולם החשש מקנוניזציה, מסוף פסוק, מהעמידה מול ההיעדר ומ"המיתוס", כמו שבריג'יט אומרת, דחה את המעשה עוד ועוד. גם הקושי "לשחרר" את נדב מהמגע האינטימי אל רשות הרבים היה שם. עד שדן, מיכל ובעז החלו לחשוב על הדור החדש שלא ידע את נדב וללחוץ, והתוצאה בידכם. קשה להתנבא אבל התחושה הפנימית אומרת שזו אינה סתימת גולל אלא פתיחה של פרק חדש. "מבחינתי האיש חי, רק לא יוצא לנו להיפגש" (פינקי, עמ' 84).
ביום הזיכרון התשיעי לנפילת נדב קרא אל"מ פינקי זוארץ את השיר: "על דבר פניך המאירים לי דרך". משיר זה נטל דרור צונץ, שהחל במלאכת הספר, את השם הנפלא "נגעת חרש". "נגעת חרש" דומה בפורמט ל"אחריו" והוא מהווה מעין "בטנה" שלו. הקווים המרומזים לנדב שהופיעו ב"אחריו" הופכים כאן לקווי מתאר ברורים. אין כאן סופרלטיבים אלא דברים כהווייתם. "אתה רואה בן אדם מעמיס את המשאית, אתה רואה בן אדם עושה, לא תעשה? לא נעים!" (יניב, עמ' 57); "סגור את הפינה, אל תהיה חובבן, היה אומר לי. מחוץ לצבא אתה רואה עד כמה האנשים סביבך היו טובים וזה הרפרנץ שלי לחיים" (יניב, עמ' 118).
כרבי נחוניה בן הקנה התפללתי בכניסתי שלא תארע תקלה על ידי, וביציאתי אני נותנת הודיה על חלקי ומתפללת שכיוונתי. משפחת מלוא! תודה על האמון, על החופש שנתתם לי ועל האצילות, ויותר מכול על הזכות החד פעמית שגלגלתם לידיי.
אני מבקשת מכם רשות לחרוג מהלשון המדויקת ו"הרזה" של הספר ולסיים בקטעי פיוט מסדר העבודה של יום הכיפורים.

אמת מה נהדר היה.
כְּוֶרֶד הַנָּתוּן בְּתוֹךְ גִּנַּת חֶמֶד מַרְאֵה כֹהֵן
כְּטֹהַר הַנָּתוּן בְּצָנִיף טָהוֹר מַרְאֵה כֹהֵן
כְּמַלְאָךְ הַנִּצָּב עַל רֹאשׁ דֶּרֶךְ מַרְאֵה כֹהֵן
כְּנֵר הַמֵּצִיץ מִבֵּין הַחַלּוֹנוֹת מַרְאֵה כֹהֵן
כְּשָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ עַם קֹדֶשׁ מַרְאֵה כֹהֵן
כְּצוּרַת הַבַּיִת וּפָרֹכֶת הָעֵדוּת מַרְאֵה כֹהֵן
כְּשׁוֹשַׁנַּת גַּן בֵּין הַחוֹחִים מַרְאֵה כֹהֵן
כָּל אֵלֶּה בִּהְיוֹת הַהֵיכָל עַל יְסוֹדוֹתָיו
וּמִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ עַל מְכוֹנוֹתָיו
וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְשָׁרֵת
דּוֹרוֹ רָאוּ וְשָׂמָחוּ


את הספר ניתן לרכוש בספרית שדה אליהו (6096528 - 04)
במחיר 40 ש"ח + דמי משלוח


חסר רכיב