תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

שדה אליהו שלי

25/08/2009
עמודים מנחם אב תשס"ט 735 (9)
שדה אליהו שלי
חוה כהן

שדה אליהו שלי

חוה כהן (46)

מנהלת קהילה

קיבוץ איתן עם הרבה אתגרים לפניו

הגעתי לשדה אליהו לפני 23 שנים.

נולדתי בקופנהגן, דנמרק, לאב יהודי ואם ישראלית, ובגיל 10 עלינו כל המשפחה ארצה להתגורר בירושלים. בצבא פגשתי את יואב כהן (נכדו של משה אונא ז"ל) שהפך להיות בעלי, ולאחר טיול ועבודה בחו"ל, הגענו לשדה אליהו. בהתחלה כניסיון, ובסופו של דבר נשארנו.

אני פיזיותרפיסטית במקצועי, אך עבדתי גם שנים בביו-בי כאחראית לוגיסטיקה, והיום, מזה כ-5 חודשים, אני בתפקיד מנהלת הקהילה בשדה אליהו. במשך השנים כיהנתי בוועדות קשר, צעירים, תרבות, מינויים והנהלת אספה.

בנושא הקיבוץ: אני מאוד שמרנית באופיי, על אף שברור לי שצריך להכניס שינויים בהתאם לרוח התקופה וצורך השעה.

מאוד טוב לי בשדה אליהו מהמון בחינות: חינוך, חברה, אנשים, שאיפה לשוויון בנושא רכוש, שוויון הזדמנויות להשכלה ועבודה, פתיחות יחסית בנושא דת, יופי המקום והעמק.

יש כמובן דברים שזקוקים לשיפור, ויש דברים שהם תולדה של צורת החיים המיוחדת של הקיבוץ השיתופי שקשה לי אתם, כגון לקבוע מהו "הצורך" של האחר. האם נכון שאני אחליט בשביל האחר מתי וכמה הוא ילמד? לאיזה מוסד חינוכי ישלח את ילדיו? האם לאפשר לו לבנות מקלחת שנייה  בביתו?

כמו כן גם מפריע לי חוסר בשוויון בנושא השקעה בעבודה/פרנסה ותרומה לקהילה.

אלו דברים שצריך להמשיך ולדון בהם ולראות איך ניתן לשפר.

גאוותי היא כמובן בחמשת ילדיי, שגדלים נפלא בקיבוץ. יש כאן מערכת חינוך טובה, בית ספר טוב,  והילדים גדלים בתוך מסגרת מסודרת עם ערכים, אך גם עם פתיחות וחופש.

אחת הבעיות שאנו מתמודדים אתן היום הוא עניין האחריות לפרנסה, וכן הרצון ליעילות וחיסכון (גם בכח אדם), מול הרצון לדאוג לכל חבר וצעיר למקום עבודה בו הוא ירגיש טוב ורצוי.

ומילה טובה לדור המייסדים של שדה אליהו: לדעתי, בזכות ה"יקיות" של ותיקי ומייסדי שדה אליהו, נקבעו כללים ונהלים מאוד ברורים של תחילת הדרך, ויחד עם זאת גם אפשרויות לשינוי. נעשו שינויים לאורך השנים (לינה משפחתית, הפרטת הבגדים ועוד) אך הכול מתוך הסכמה ובצורה מסודרת. תמיד הלכו על הצד החסכני והשמרני (שהיה למקור צחוק בין ילדי העמק) אך בסופו של דבר זה הוכיח את עצמו, והיום שדה אליהו הוא קיבוץ איתן, עם הרבה אתגרים לפניו.

נאחל לכולנו שנמשיך להיות חברה פורחת, משגשגת ותורמת לכלל.

שמעון שורק

שדה אליהו שלי

שמעון שורק (40)

שנפסיק לדאוג כל הזמן שסוף הקיבוץ קרב

 

מצב משפחתי: נשוי לתמר, בת משק, אב גאה ל-4 בנות.

עיסוקים: כרגע גזבר, בעבר תמחירן, מנהל אולפן הגיור, דקלאי וכורם.

בנוסף מלמד כמה פעמים בשבוע שיעור דף יומי.

 

מסלול

לקיבוץ הגעתי במסלול ישיר מבני-עקיבא באנגליה: הייתי חניך ומדריך. בערך בגיל 15, לאחר פעילויות רבות על ציונות, יהדות וסוציאליזם החלטתי שאעלה לארץ, אלמד בישיבת הסדר ואגור בקיבוץ. לאחר התיכון הגעתי לשנת הכשרה בשדה אליהו, התאהבתי במקום והחלטתי. נשארתי במעמד של חייל בודד ותלמיד בישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים במסלול השילוב.

לעתיד...

מה אני מאחל לקיבוץ שלי לרגל שבעים שנה? חוץ מלגדול, להתפתח ולהשאר כמו שאנחנו אנסה להיות קצת יותר מקורי, לא אבקש הקלה במזג האויר בקיץ – שינוי סדרי בראשית הוא קצת מעבר ליכולות אפילו של מערכת 'עמודים', אז לפחות שיהיו קצת פחות יתושים (חיסול זבוב החול גם מאוד ישמח אותי), שהחברים יהיו קצת יותר סובלניים כלפי אוכל חריף (אם יש לנו מבשלת מרוקאית אז למה לא לחגוג?), שנוציא מהרפרטואר כמה מהמנגינות היקיות של א-ל אדון ולכה דודי, והכי חשוב – שנפסיק לדאוג כל הזמן שסוף הקיבוץ קרב, אנחנו שיתופיים למהדרין, וככל הנראה כך נשאר גם אם החל מהחודש אין קמח חינם בכל-בו! 

 

מזל הס

שדה אליהו שלי

מזל הס (83)

שהערכים הבסיסיים יישארו

אז....

אני ילידת העיר העתיקה בירושלים. למדתי ב"בית צעירות מזרחי". באותה תקופה פעלו בעיר סטודנטים שנקראו "קבוצת יבנה". הם פעלו להוציא צעירים מחוץ לירושלים, עקב המצב הביטחוני הקשה. הקבוצה כיוונה אותנו להתיישבות העובדת. כך הגעתי לשדה אליהו בקיץ שנת 1943. כאן פגשתי במנחם הס מ"הגרעין האוסטרלי", שהפך לימים לבעלי וביחד בנינו את משפחתנו. שמחנו ואהבנו את חיינו בשדה אליהו ופה גם נולדו ארבעת ילדינו, ששלשה מהם הקימו את משפחותיהם בקיבוץ והם חיים בו עד היום. על אף הקשיים שליוו את השנים הראשונות של הקמת הקיבוץ וביסוסו, הרגשנו מאד מעורבים ושמחים בהתפתחות ובהישגים שהושגו במהלך השנים. בעלי מנחם מילא תפקידים ציבוריים רבים והטביע את חותמו על שדה אליהו כפי שהיא היום.

בשנותי הראשונות בשדה אליהו עבדתי במחסן ילדים בתפירה, היות והוכשרתי למקצוע זה ב"בית צעירות מזרחי". מאוחר יותר עבדתי באקונומיה ולפני כ-30 שנה נכנסתי ל"כל-בו" להחלפה לזמן קצר ונשארתי בו עד היום. שנים ארוכות ניהלתי את ה"כל-בו" ובשנים אלו הוא נקרא "כל-בו מזל" כהוקרה מצד הציבור על פעילותי רבת השנים בתפעולו. בשנים האחרונות אני עובדת בכל-בו במשרה חלקית ואת יומי אני פותחת בפעילות "טאי צ'י" שאותה אני עושה כבר שנים רבות. בנוסף, אני משתתפת בלימוד ביום הפתוח במדרשת עין הנציב ובחוגים ב"גיל עוז" ובשדה אליהו. בנוסף, מילאתי תפקידים שונים בוועדות חברים, עבודה, שירותים, דירות ועוד לקחתי חלק באירועים תרבותיים כמו הצגות, מקהלה ושאר פעילויות שהיו חלק מהעשייה התרבותית בשדה אליהו.                                        

 

והיום...

אני מסתכלת בצורה ריאלית על השינויים המתרחשים בקיבוץ ומקבלת אותם בצורה טבעית. אני מקווה שהשינויים יקרו בהדרגה ולא ירחיקו אותנו במידה גדולה מדי מהרעיון הבסיסי של חיי קיבוץ על הצד היפה שבהם של שיתוף וערבות הדדית.

בנושא החינוך - מניסיוני ומליווי נכדיי בבית הספר המשותף "שקד" בשדה אליהו אני רוצה להאמין שבבית הספר הזה ניתן למצוא מענה לכל השאיפות החינוכיות של ההורים בשדה אליהו. אני גאה בשדה אליהו שמתנהלת כל השנים באחריות כלכלית, במשך כל השנים אנחנו גם מתפתחים וגם שומרים על הביטחון הכלכלי של החברים.

 

 


אם...

אני תמיד אומרת שאם הייתי צריכה לבחור מחדש את המקום שבו אחיה הייתי חוזרת לבחור בשדה אליהו. אני מאד שלמה עם משפחתי ועם החיים שחוויתי בשדה אליהו. במצבי רוח מיוחדים אני הולכת לאסמים להתבונן בתמונת בעלי, אותה צייר בני אבנר, ונרגעת מאוד בפינת הישיבה שבשדרת הבנים המשקיפה על בריכות הדגים שלנו.

 

ובעתיד...

אני רואה בעיני רוחי קיבוץ אחר, אנשים שואפים ליתר פרטיות והמגמה הזאת תלך ותתחזק. אני מאמינה שהיסודות החזקים של החברה יכוונו את השינויים כך שהערכים הבסיסיים יישארו.

יוסי ענברי

שדה אליהו שלי

יוסי ענברי (65)

תומך בשמירה קפדנית על ערכי הקיבוץ ובעד מציאת דרכים חדשות לקיים אותם

 

אני נשוי לשושנה, דור שני בשדה אליהו.

עיסוק: חמש עשרה שנה אני נמצא בביו-בי בגידול דבורי בר להאבקה. בעבר הייתי מנהל האולפן, בוועדת הקליטה של הקיבוץ הדתי, בענף התמרים ומזכיר פנים.

הגעתי לקיבוץ עם גרעין נטעים צפון.

 

איך אני רואה את הקיבוץ?

אני תומך בשמירה קפדנית על ערכי הקיבוץ ואני בעד מציאת דרכים חדשות לקיים את אותם ערכים.

אני בעד דמוקרטיה בבחירת מוסדות חינוכיים כאשר בית הספר שלנו צריך להשתדל ולתת את הפתרונות הטובים ביותר למרב ההורים.

המקום האהוב עלי בקיבוץ שמעורר בי זיכרונות נעימים הוא מטע התמרים.

אני מנופף בגאווה בקיבוץ כחברה תומכת ומחזקת ובכלל החברים - כל אחד באופן אישי על הסיוע והנכונות לעזור בכל עת.

 

ובעתיד...

אני מקווה שגם בעוד עשר שנים נדע להבין שהקיבוץ נוצר בשביל להיות שונה, בשביל להוכיח לעולם שאפשר לחיות גם אחרת ואנחנו צריכים להימנע מלחקות אחרים.

אני רוצה להביע את התפעלותי מדור המייסדים שידעו, תוך עמידה בקשיים עצומים, לשמור על כיוון ודרך וגם ללכת יד ביד עם המציאות.

אריה זמורה

שדה אליהו שלי

אריה זמורה (70)

שותפות אמת בחיי היומיום

 

מצב משפחתי: נשוי לליז, אב לארבע בנות ובן, סבא להרבה נכדים, ב"ה.

עיסוק: כיום תמחירן, בעבר בענפי מלאכה, בקיבוץ הדתי ובבני-עקיבא, מזכיר פנים ועוד.

אז...

הגעתי לשדה אליהו לפני 53 שנים, עם גרעין "הטירה" של בני-עקיבא. הקיבוץ הדתי שלח את הגרעין שלנו לשדה אליהו שסבלה באותה תקופה ממחסור חמור בצעירים.
כחניך בני-עקיבא וכתלמיד בישיבת בני-עקיבא בכפר הרא"ה, קיבלתי חינוך מאוד אינטנסיבי להתיישבות ובמיוחד לקיבוץ. אפשר לומר שיצאתי מבני-עקיבא "שרוף" באידיאולוגיה הקיבוצית דתית על כל משמעויותיה. יש לי מכתב שכתבתי להורי מהישיבה כשהייתי בסוף כתה י' (כבן 16) ובו כתבתי להם: "החלטתי ללכת לקיבוץ ולכן חשוב שאלמד תורה ולא מקצוע כי מקצוע אינני יודע מה הקיבוץ יצטרך וממילא אלמד אותו בקיבוץ". כשהגענו לקיבוץ מצאתי חברה אידיאולוגית פתוחה שטוב לחיות בה ועד היום אני מלא הערכה לחברים הוותיקים שבנו כאן חברה כזו, אידיאולוגית אבל פלורליסטית, חיה חיים דתיים קפדניים אבל פתוחים, שמרנית ורואה בקליטה וגידול ערך חיוני.

והיום...

שדה אליהו בשבילי היא קודם כל בית. לא היו ואין לי בעיות עם האידיאה הקיבוצית המסורתית. טוב לי איתה. אני מרגיש שותפות של אמת לא רק בייצור, לא רק בפרנסה, אלא גם בצריכה ובחיי היום-יום.

קיבוץ הוא בשבילי צורת חיים מיוחדת שנותנת הרבה ודורשת הרבה, היא לא מתאימה לכל אחד. יותר מזה. היא לא מתאימה לרוב האנשים. אני מסתדר עם זה טוב מאוד. לא שאין לי אכזבות והרגשות מרירות מידי פעם אבל זה שייך לחיים. אני לא בין אלו שחושבים ששינויים הם התקדמות. חיים שונים היו לי לפני שהצטרפתי למשק ולא בשבילם חייתי כאן מעל 50 שנה. קליטת חברים חדשים היא בנפשנו. בעיקר קליטת הדור הצעיר שלנו אבל לא על חשבון העקרונות. אני מאמין שאפשר לעשות את זה.

אני הכי אוהב בשדה אליהו את היחד ואת העשייה שבאים לידי ביטוי לדוגמה בתכנית המאה (מ"ר) למשפחה לכו—לם, בטיולים רב שכבתיים, בקרן עזרה לבנים או אפילו בכך שאצלנו עדיין אוהבים להפגש ולאכול בחדר האוכל.

אני מתפעם מהמוטיבציה של רבים מחברינו בתחומי העשייה - אנרגיה, חקלאות אורגנית, פעילות ציבורית וגם בעבודה בענפים השונים. אנשים עובדים במלוא המרץ, מחפשים חידושים ופיתוחים, לא סופרים שעות ומלאי מוטיבציה. אני עצמי אלרגי לבטלנות.

 

ובעתיד...
בראייה לעתיד אני חושב שעלינו לצעוד עם הזמן בתחומי החיים הדתיים והמוסריים.

לבדוק מה עלינו לקבל וממה עלינו להימנע, ולהשגיח שההתקדמות לא תפריע ליחד שלנו.
אני מאחל לעצמנו, שהדורות הבאים ישכילו לשלב נכון את העבר עם תמורות הזמן, ושהיחד הנפלא, הקיבוצי, הדתי והחברתי ימשך לתמיד. שנוכל גם בעתיד להרים פרויקטים, שלימוד התורה ימשיך ויגבר. שתשתפר הקליטה בכלל וקליטת הבנים בפרט.

חסר רכיב