תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

קרע הציונות הדתית

25/08/2009
עמודים מנחם אב תשס"ט 735 (9)
הציונות הדתית – לאן?
נחמיה רפל

בשבועות האחרונים, אנו עדים להסלמת המאבק בתוך הציונות הדתית
ולהעמקת הקרע בין פלגיו השונים
יוזמת "כולנו", שבה נטלנו חלק לפני הבחירות האחרונות, נראית רחוקה מאי-פעם

"למיטב שיפוטי, הולכת וצומחת בקרבנו תנועה רפורמית חדשה, ויש לה הרבה מהמאפיינים של הרפורמה הראשונה ... על זה צריך לקרוע - גם את הבגד וגם את הציבור. אנחנו לא יכולים להשלים עם רפורמה!" דברים אלו, שנאמרו על ידי לא אחר מאשר הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת ההסדר ברמת גן, בהרצאה שנשא בפני מדריכי תנועת הנוער "עזרא", ממחישים לנו את עוצמת המשבר במגזר אליו אנו שייכים. מן הצד השני, ובהקשר שונה לחלוטין, כתב פרופ' שמואל גליק, שמינויו לנשיאות מכללת "ליפשיץ" בוטל לאחר כחודש בלחץ רבנים: "המכללה שהייתה פעם ספינת דגל ממלכתית-דתית אימצה את הסגירות וההתנתקות". שני ציטוטים אלו, מדברי אישים בולטים בציונות הדתית בכוחם להבהיר לחברינו בקיבוצים על הנעשה מחוץ לחצר הקיבוץ. חובה עלינו לבוא ולהטיל אלומת אור על עוצמת המשבר המסעיר את ציבורנו.

בין המצרים
בשבועות האחרונים – ימי בין המצרים – אנו עדים להסלמת המאבק בתוך הציונות הדתית, ולהעמקת הקרע בין פלגיו השונים. יוזמת "כולנו", שבה נטלנו חלק לפני הבחירות האחרונות, ושנועדה ליצור גוש פוליטי המכיל בתוכו את כל גוני הציונות הדתית, נראית רחוקה מאי-פעם, ומתברר שהפילוג בקלפי לשתי מפלגות הוא עמוק הרבה יותר מאשר נדמה. "מה שקרה לציונות הדתית – אמר הרב שפירא – בין 'האיחוד הלאומי' ל'בית היהודי' זה בעיני בקושי דוּגְמִית לקרע שהיא הולכת לעבור, וזה הקרע - הוא קרע מוצדק".
הרב שפירא לא התייחס בדבריו לתנועת הקיבוץ הדתי – וניתן להשתמש בדברי רש"י: "יש הדורשו לשבח ויש הדורשו לגנאי" – אך הוא הזכיר וגינה במפורש את הרבנים המאפשרים את קיומה של בני-עקיבא כתנועת נוער מעורבת, את הנשים הדתיות הפעילות בהתארגנויות פמיניסטיות כדוגמת "קולך", את בית הכנסת השוויוני 'שירה חדשה' בירושלים, ואת פסקי ההלכה המתירים שימוש באמצעי מניעה או כניסה להריון שלא במסגרת נישואים – ובלשונו: את "כל ההיתרים להתחתן ולא להוליד, לא להתחתן ולהוליד ... וכל החד מיניות שמדוברת כל כך הרבה – שכל דיבור בה, לפי דעתי, הוא בעצמו החטאת הרבים". לשיטתו של הרב שפירא – כל האנשים האלו הם פסולים, וצריך להתרחק מהם כמו שנוהגים יהודים אורתודוכסים להתרחק מהרפורמים.


בוקר טוב פילוג
רבים הגיבו לקריאתו של הרב יהושע שפירא. הרב יואל בן-נון אמר: "בוקר טוב – פילוג. ראשית שתו את דמי, אחר כך עברו לטפל ברב אבינר וברב שרלו ועמדו מהצד כשעשו שפטים ברב דרוקמן; הטענות שלהם משתנות בכל פעם, אבל העיקר מבחינתם - זה הפילוג". במאמר נוקב וכואב, תחת השם, "הפילוג כאן מזמן", שהתפרסם ב-ynet יהדות, מאמר היוצא מעומק הלב הסוחף להזדהות רגשית ומהותית, משרטט הרב בן-נון את תולדות הפילוג בציונות הדתית. הוא פותח ואומר: "הפילוג בציונות הדתית התחיל עם חשיפת ארגון הטרור שכונה אז 'המחתרת היהודית'. הייתי שם, בעפרה, ביישוב שהרב יהושע שפירא גדל בו, והפילוג האלים קרע את בשרי עד נשמתי: גם העמידו אותנו בפני עובדות אלימות, וגם דרשו שנשתוק וניתן גיבוי ל'טובי הבחורים'. הרגשתי כאילו ידיים אכזריות מושכות שתי אצבעות ביד ימיני וקורעות את הזרוע לשניים. עד היום עיניי דומעות בזוכרי את כאבי התופת בגוף הנקרע, ויותר מזה בנשמה. משפחת שפירא ומשפחתנו היו כגוף אחד בעפרה – עד אז. אחר כך כבר ניצבנו משני עברי תהום. כל מה שבא אחר כך, העצים את הפילוג".
את מאמרו מסיים הרב יואל בן-נון בתחזית קודרת וקשה: "הציבור הציוני-הדתי נחלש והולך. הנהגתו מפוצלת ומפולגת. זה מחליש את מדינת ישראל כולה, ומקטין את הסיכוי של כולנו לשמור על המפעל הציוני במלוא כוחו. ...עכשיו קמים ארגונים וקבוצות למאבק נגדי, ונופלים בפח טמון – כל מאבק פומבי בין שני הקצוות בציבור הציוני-דתי יחזק את הקנאים, יאפשר להם להגדיר היטב את קווי המלחמה, לסמן עוד ועוד דמויות שצריך "להעלות על המוקד", ויעזור להם להלהיב עוד ועוד צעירים באש הפילוג. חבל".

מאיין באת ולאן אתה הולך?
בסוף חודש מאי האחרון נבחר פרופ' שמואל גליק לכהן כנשיא "מכללת ליפשיץ", מוסד ירושלמי וותיק להכשרת מורים דתיים. קדם למינויו מסע שכנוע ארוך, שבו נטלו חלק רבים וטובים, רבנים אנשי אקדמיה וחברי הנהלת מכללת ליפשיץ, מכיוון שלפרופ' גליק, העומד בראש 'מכון שכטר למדעי היהדות', הייתה התלבטות קשה: בנוסף למשרתו המכובדת בארץ הוא קיבל הצעה מכובדת מאוד מאוניברסיטה הרוורד הידועה, ולא קל היה לשכנעו לוותר על ההזדמנות להעמיק את המחקר בתחום התמחותו, ובתנאים אותה יכולה להציע אוניברסיטה אמריקאית, לטובת ניהול מכללה בארץ. סופו של דבר: פרופ' גליק השתכנע, ונבחר לכהן כנשיא "מכללת ליפשיץ".
אקדים גילוי נאות: פרופ' גליק מוכר היטב לכותב שורות אלה. הוא זכה ליצוק מים על ידי אמו"ר ז"ל, ומונה על ידו לרשת את מקומו בראשות "המרכז לחקר הגות החינוך היהודי". לא נאריך בתיאור מעלותיו האישיות והאקדמיות, שהוכרו על ידי הבוחרים בו לעמוד בראש "מכללת ליפשיץ", ורק נציין שהוא שומר תורה ומצוות, מקפיד על קלה כחמורה, ובמילה אחת: אורתודוכס.
בכ"ג בתמוז, לפני כחודש, קיבל פרופ' גליק מכתב מיו"ר עמותת "מכללת ליפשיץ", המודיע לו על פיטוריו (מצורף תצלום מכתב הפיטורין). הסיבה: רבנים גילו שפרופ' גליק למד, לימד ועמד בראש מוסד השייך לתנועה הקונסרבטיבית, ולכן אין חשיבות למעשיו, דעותיו והישגיו התורניים והאקדמיים, והוא פסול מיניה וביה לכהן כראש מוסד להכשרת מורים לחינוך הממלכתי-דתי.
ההלם בציבור הציוני-דתי היה עצום. שוב פעם הצליחו החרד"לים לכפות את דעתם הקנאית והמסתגרת על מוסד מלכתי?! כך מתאר פרופ' שמואל גליק את ביטול מינויו לתפקיד נשיא מכללת ליפשיץ להכשרת מורים: "בתאריך י"ד בתמוז תשס"ט יירשם בדפי ההיסטוריה של מכללת 'ליפשיץ' שהמניפולציות והשקרים של שלוחי הרבנים החרד"לים היושבים בקרבכם ניצחו את רבני הציונות הדתית ... גברו האראלים על המצוקים, והאספה הכללית החליטה להדיח נשיא מכללה שנבחר על ידה - מפחד הרבנים".
במכתבו לחברי המועצה האקדמית של "מכללת ליפשיץ" מתאר גליק את השתלשלות האירועים שהביאו לביטול המינוי. לדבריו, בעלי אינטרסים אישיים הפיצו שמועות לפיהן הוא מזוהה עם הזרם הקונסרבטיבי, ואלו כידוע "דברי הבל ורעות רוח". בנוסף כתב גליק כי מתנגדיו עשו שימוש ברבנים וב"פסיקה מגויסת" כדי להשמיצו באוזני ראשי "ישיבות ההסדר" שתלמידיהם לומדים במכללה. "'רבנים' אלו, מבלי שפגשו בי מעולם, ולהבנתי גם מבלי שחששו מאונאת דברים, ומבלי לחשוב פעמיים, ומבלי לבדוק את המניעים הנכונים להפצת השמועות, כתבו מכתב למשרד החינוך ואיימו בו להוציא את 134 תלמידי הישיבות ממכללת ליפשיץ אם אבחר לשאת בתפקיד נשיא המכללה ... לדברי הבל ושקר אלו גויס רב מפורסם וידוע, שרק לפני שנתיים, כאשר עלה ערעור קל על מועמדותי, נרתם ואישר את 'כשרותי'".

על טעם וריח
גליק מציין כי אינו זקוק לתעודת יושר מרבנים כלשהם, כשם שאינו זקוק לסידור עבודה במכללה. הוא גם יצא נגד הטענה שכביכול הצטרף לזרם הקונסרבטיבי: "זכיתי להיות מראשוני תושבי אפרת שבגוש עציון, גדלתי וחונכתי על ברכי הציונות הדתית, ובמשך למעלה מארבעים שנה זכיתי ללמד ולחנך מאות רבות של תלמידים ברוח מסורת ישראל-סבא, במוסדות החינוך הממלכתי-דתי וגם במכון שכטר ובמוסדות אקדמיים בחו"ל… תלמידי הרבים, ברוך השם, משמשים היום בתפקידים חינוכיים ומנהליים במוסדות חינוך ממלכתיים-דתיים ובמוסדות החינוך הממלכתי, ובתפקידים אקדמיים וציבוריים ... לבי לבי על מכללת 'ליפשיץ', שהייתה פעם ספינת הדגל של החינוך הממלכתי-דתי, והפכה לספינה חרד"לית המאמצת את דגל הסגירוּת במקום הפתיחות, את ההתנתקות במקום ההתחברות, וממנה עתידים לצאת מחנכי הדור הבא ... נראה שמעתה ואילך יבוא השלום למכללת 'ליפשיץ'. הרבנים החרד"לים ושלוחיהם, אנשי המוסר והחינוך, יראי השמים ויראי החטא, ש'רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם' - הם שיקבעו את האתיקה האקדמית - כמובן בשם 'מוסר התורה', והם יקבעו מי יהיו נשיאים באקדמיה ומה יילמד בה ואיך ייראה המרחב האקדמי".
מבין כל המגיבים על הודעת הפיטורין, בלטה בשנינותה הודעתו של ח"כ אורי אורבך: "לו רק הייתי טורח ומוצא את תעודת הבוגר, הייתי ממהר לשלוח אותה אליכם בחזרה. עד כה לא היה לי בה צורך, עתה אין בה גם טעם". ההסבר שנתן ח"כ אורבך למעשהו היה רחב יותר: "כבוגר מכללת 'ליפשיץ' וכשליח ציבור של הציונות הדתית, אני חש כאב ובושה על שמוסד אקדמי תורני להכשרת מורים מתקפל בפני רוח מצויה, ולא עומד מול סגנון כוחני שפשה במקומותינו ומכלה כל חלקה טובה. הרי ידעתם תמיד לשלב בין תורה ואקדמיה, ברוח של תורה עם דרך ארץ המתאימה לכלל הציבור הציוני-דתי. האם לא עוד? ... נכנעתם למסע של הלבנת פנים והוצאת שם רע לאדם יקר, שומר תורה ומצוות, ממייסדי קהילת אפרת, איש חינוך ואב שכול לחייל צה"ל. עשיתם זאת בצורה מכוערת לאחר שאתם עצמכם בחרתם בו למשרה הרמה".

שילוב
שתי ההתרחשויות שתוארו לעיל אינן קשורות האחת אל השנייה. הן אירעו במוסדות שונים, ומעורבים בהן אישים שונים. אבל המשותף רב על המבדיל: שתיהן מתעלמות מהלכות מפורשות בתחום שבין אדם לחברו; שתיהן לא רק שמצביעות על הקרע בציונות הדתית אלא שאף מצדיקות אותו, מחזקות אותו אידיאולוגית ומעמיקות אותו; שתיהן מייצגות את ההסתגרות וההקצנה בשם ההלכה האבסולוטית ובכפיפות לרבנים הנמצאים מעל הכל; כל אחת מהן מתרחשת בבית קטן, לנוכח עיניהם של מורים אחדים וקומץ תלמידים, והציבור הרחב אינו מודע להן. יתירה מזו: הציבור העצום של הציונות הדתית מתרחק מהפלגנות והתככנות. כשהוא יכול – כמו למשל בבחירות – הוא הולך לבית אחר, וכשאיננו יכול – הוא סותם את אוזניו ואפו. הציבור העצום של הציונות הדתית רוצה להתחזק מבחינה דתית, אך הוא איננו יכול לסבול את הכפייה הדתית שבתוך המשפחה, את הקנאות המלחמתית ואת רמיסת כבודו של החושב אחרת.

הקיבוץ הדתי היווה מאז ומתמיד דוגמה נפלאה לשילוב אמיתי של שאיפה מתמדת להגשמת חיי תורה ועבודה בארץ ישראל, חיים שיש בהם אלו ליד אלו בשוויון מוחלט מצוות שבין אדם למקום ומצוות שבין אדם לחברו, קיום בו זמנית של "ראשינו בעמקי תורתה, כפינו ברגבי אדמתה". נמשיך בדרכנו לקבל את האחר, ללמוד מספרי הקודש כולם, וללכת בפועל ממש – ולא להסתפק בדיבור על "אהבת חינם" – על פי מאמרו של הלל הזקן בפרקי אבות: "הווי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות – ורק מתוך כך תצליח להיות – מקרבן לתורה".

חסר רכיב