תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

חינוך לעבודה

26/07/2009
עמודים תמוז תשס"ט (734) 8
חינוך לעבודה או עבודה בחינוך?
(פתיח לקו המשווה)

המסורת הקיבוצית מקדישה חלק גדול מן החופשה לעבודה
בקו המשווה ביקשנו לשמוע איך מסתדרים בקיבוצים המשמרים והמתחדשים
ורגע לפני, גילה ו. קפלן , מעלה שאלות וגם זכרונות



בממלכה האינטרנטית, סביב מדורת השבט באתר גוגל – הקלדת המילים "חינוך לעבודה", מניבה עם ההקשה על enter, הצפה של יותר ממיליון הצעות ל...עבודה בחינוך.
ואמנם, בימים אלה של "חופש גדול", הדרישה לעובדי חינוך רבה. האם קיים קשר בין הקושי הגובר במציאת עובדים בחינוך לבין הקושי במציאת דוברים בנושא החינוך לעבודה?

אם נפרק את המושג "חינוך לעבודה" נדרש למושגים: "חינוך", "עבודה" ולצידם ניצב בגאווה המושג "ערכים".
ההכרה הקיבוצית העכשווית מתחילה לעכל את הקשר (ואת ההבדל) בין עבודה לפרנסה.
שינוי המציאות הקיבוצית, יחד עם שינוי המציאות החינוכית והתרבותית מציבים אותנו מול שאלות רבות, בנושא זה:
אלו ערכים אנחנו רוצים להקנות לילדינו באמצעות עבודה?
האם לעבודות שונות ערך חינוכי שונה?
האם עבודה משרדית דומה לעבודה חקלאית? האם עבודה במסחר שווה לעבודת החינוך?

* * *
היינו חוזרים מבית הספר, ותוך כדי ארוחת צהרים המטפלת הייתה מבשרת: "גם היום יוצאים לגיוס". הבוץ בחוץ רב, הקומביין לא יכול להכנס לשטח – והגזר/בצל/תפוח אדמה מקבל בשוק מחיר גבוה – אין ברירה. להגיד ששמחנו ממש אי אפשר, אבל המשמעת, המסגרת והחזון שהיה ברור ובלתי ניתן לערעור – גרם לכך שתוך חצי שעה מצאתי את עצמי יחד עם חבורת ילדים מבוצבצת גוררת ארגזים על אדמה בוצית וממלאת אותם בגזר/תפוח אדמה/בצל. היו עוד, זכור מכל הוא הגיוס בעשרת הימים הראשונים של החופש הגדול (הרי לשם מה מוציאים את ילדי התיכון לחופשה עשרה ימים לפני השאר, אם לא בשביל לקום בארבע בבוקר למסוק זיתים?), היה גם קטיף כותנה ידני בחלקה ניסיונית (לצורך זה, הקדימו את חזרתנו מבית הספר), היו עישובים בשורות שלא נגמרות – וכל זה על תקן "גיוס". עבודה רגילה היא עבודה בחדר האוכל, במטבח, בבתי הילדים ובבתי התינוקות, ברפת, בלול ובכל מה שהקיבוץ יכול להציע לסיירת המובחרת שנקראה "בני משק".
האם מותר לעורכת 'עמודים', חברת המזכירות הפעילה של התנועה, לספר שהיה לה קשה לגרור ארגזים בבוץ? שהזיתים גרמו לה להתעטש ללא הרף? שבנוסף הייתה תחושה שלא מקשיבים? שלא מעריכים?
אז גם אם טראומה לא נשארה (עובדה, אחרי הצבא חזרתי לעשב את השדות – מבחירה), במבט לאחור נראה לי שמה שהיה שם והרבה זה – עבודה. החינוך – היה חסר, ובמסורת הקיבוץ בוודאי חסרה הערכה ומילה טובה.
* * *
החופשה הגדולה כבר בעיצומה, והמסורת הקיבוצית ממשיכה להקדיש חלק גדול מן החופשה לעבודה. בקו המשווה ביקשנו לשמוע איך מסתדרים בקיבוצים המשמרים והמתחדשים עם העבודה. פנינו אל רכזי החינוך וכך שאלנו: האם ומאיזה גיל חלה על הילדים חובת עבודה? האם עובדים רק בחופשות או גם במשך השנה? האם הילדים עובדים בענפים כבודדים או בקבוצות עבודה? האם נערכות פעולות של 'חינוך לעבודה' (משק ילדים)? האם יש 'סדרן עבודה' מבין הילדים? האם, בקיבוצים המופרטים, שכר העבודה הולך לכיס הפרטי? האם, בקיבוצים הלא מופרטים, ילדים יכולים לעבוד גם תמורת שכר?
ואולי החשוב מכל – האם הילדים אוהבים לעבוד? האם העבודה מחזקת את הקשר עם החברים ועם הקיבוץ? – ונראה לי שבשאלה אחרונה זו מתמקד העניין... (וכפי שתראו בעמודים הבאים, התשובה משמחת).
בארות יצחק

חוויה לראות ילד מבוגר עובד יחד עם ילד צעיר וחונך אותו כמו אח גדול

 

אסתר פורשר רכזת החינוך מדווחת:

חלה חובת עבודה מכיתה ז', העבודה היא בחופשות.

הילדים עובדים כבודדים, בזוגות או בקבוצות קטנות.

זו ממש חוויה לראות ילד מבוגר עובד יחד עם ילד צעיר וחונך אותו כמו אח גדול - תמונה שאפשר לראות בהצלחה רבה בגן הנוי שלנו.

אין אצלנו משק ילדים וגם אין סדרן עבודה מבין הילדים (רעיון מעולה, אולי נעשה משהו בנדון). עבודה בשכר יש רק בכיתות י"א-י"ב לטובת 'קופת פולין'.

העבודה בקיבוץ תומכת בקשר בין הילדים לענפים ולקיבוץ בכלל.

 

נורית סוקו, מטפלת ורכזת הנוי בעבר מספרת על מה שהיה פעם:

אני שייכת לעידן של קיבוץ בו ראו בעבודת הילדים קודש!

החל מכיתה ד' הילדים היו משובצים לעבודה בחופשות ובמשך כל ימות השנה.

לכל ילד היה ענף אליו היה שייך. עבדנו 3 פעמים בשבוע במשך שעתיים – טעימה של עבודה מהי!

היה לנו משק ילדים (בעלי חי) וגן ירק ילדים. הילדים השתלבו בגיוסים לעישוב כותנה, אריזת תירס ומבצעים נוספים. ה"מלחמה" התחילה לפני העבודה – לעבודה מחליפים בגדים לבגדי עבודה ונועלים נעליים. מלחמה בהחלט לא קלה.

לצערי העידן חלף. קשה לקיים מסגרת לחינוך לעבודה בהרכב החינוכי של היום.

סיפור קטן: כשגויסו הילדים לעבודת ניכוש עשבים בגן הנוי, התנגד אחד הבנים בתוקף. ניסיתי להבין מה ההבדל בין גיוס לעישוב כותנה לגיוס לעישוב בגן נוי? הוא ענה לי: בכותנה מרוויחים כסף וגן הנוי מוציא אותו. את זה את לא מבינה?

ובכל זאת מישהו צריך לעשות את העבודה !!

 

טירת צבי

טירת צבי

הקטנת שטחי הפלחה ואימוץ ראיה כלכלית מקשים על מציאת מקומות עבודה

 

למרות השינויים העוברים על הקיבוץ בימים אלו, נחשב נושא עבודת הילדים מבחינת מערכת החינוך לערך משמעותי וחשוב. אנו משתדלים, בעזרת מדריכי השכבות הבוגרות - קרי חטיבה ותיכון, למצוא מקום עבודה משמעותי לכל ילד, מקום שבו ימצא דמויות משמעותיות ויוכל להתמיד בעבודה, לקבל אחריות ולצמוח.

הנושא מאוד לא פשוט בשנים האחרונות בגלל הקטנת שטחי הפלחה ואימוץ ראיה כלכלית יותר, הכוללת את העסקת הנוער. חיבורים משמעותיים הנוצרים בין ענף לבין הנער והנערה מוכיחים עצמם לאורך שנים ולכן יש לדעתי להתעקש על הנושא למרות הקושי.

פתחנו בשנים האחרונות גם מסלול של עבודה לפולין ולטובת פרויקטים של מערכת החינוך. ילד יכול לעבוד בחתונה ולהכניס את הכסף לקופה של התיכון לטובת נופש או כל מטרה חינוכית שסוכם עליה מראש. עם התקדמות תהליך ההפרטה צפויים קשיים הולכים וגדלים במערך עבודת הנוער אך אל לקשיים אלו להרתיע אותנו .יש להמשיך ולהשקיע במערך העבודה המהווה חלק משמעותי מחינוך הנוער ליוזמה, אחריות, השקעה והתמדה.

בדף המידע של טירת צבי דווח: 

בנושא עבודת הנוער, הושם דגש על מציאת מקום עבודה לכל נער ונערה, תוך ליווי ובקרה של הרכזים. מענה סבלני ופנוי מצד הענפים משמש אותנו להעצמת הנוער ומהווה נִדבך ערכי חשוב. במהלך שלושת הימים הראשונים של החופשה, התגייסו ילדי החטיבה לחשיפת השלוחיות בשדה העגבניות של טירת צבי בתגבור ילדי תיכון. יישר כוח למשכימים! הוכחתם שלא נס ליחה של עבודה עברית...

 

זיו כרמל, רכז חינוך.

 

 

קבוצת יבנה

יערך יום עיון לדיון בסוגיות העולות סביב נושא עבודת הילדים

דיון ברמת הקשר והמחויבות בין הילד וקיבוצו - מה הוא מקבל ומה הוא תורם

 

עבודת הילדים ביבנה עדיין "עובדת" כמו פעם.

במהלך שנת הלימודים ילדי כיתות ה'-ז' עובדים בשעות הצהריים במשק ילדים מספר ימים בשבוע, וילדי ח'-ט' עובדים בענפי המשק השונים. ילדי התיכון לומדים ששה ימים בשבוע ולא עובדים במהלך שנת הלימודים.

בחופשות עובדים הילדים חלק ניכר מהזמן, כשהמסר הוא שאתה עובד כפי יכולתך ומקבל לפי צרכייך. ועם כל זה, גם ביבנה קורים תהליכים המחייבים התייחסות לסוגיית עבודת הילדים. אפרט קצת: עם הזמן יותר ויותר ענפי מלאכה מתקשים לקלוט ילדים. הדבר גורר עומס של ילדים במספר ענפים מצומצם (חינוך, רפת, גידולי שדה, נוי).

בדיון שערכנו בתחילת השנה עם צוותי החינוך, ועדת חינוך ומרכזי הענפים הגדרנו את המצב וחשבנו מה עושים בנידון. האמירה של מרכזי הענפים הייתה שהם לא מוותרים על הילדים ולכן הם מוכנים להתגייס ולעשות מאמץ על מנת שהילדים ירגישו חשובים ורצויים בענף.

מאידך, על צוותי החינוך לנסות ולווסת את כמות הילדים ולנסות למצוא אלטרנטיבות במצבים של עומס בענף מסוים.

סוגיה שמתעוררת במלא עוצמתה ומחייבת אותנו להרבה דיונים וניסיונות גישור בין כל המערכות (ענפים, הורים, צוותים, ילדים) היא ההשוואה שה"יבנאים" עושים עם חבריהם לספסל הלימודים מהקיבוצים האחרים, שם ההגדרות והמחויבות של הילדים מוגדרות באופן שונה. כמענה לשאלות העולות ערכו ויערכו צוותי המדריכים בגילאים השונים עם הילדים דיונים במסגרת של יום עיון בו דנים בסוגיות העולות סביב נושא עבודת הילדים שכמובן מתקשרות לדיון על רמת הקשר והמחויבות בין הילד וקיבוצו, על מה שהוא מקבל ומה הוא תורם וכולי וכולי. סך הכל, המערכות השונות של הקיבוץ נהנות ויוצאות נשכרות מהשתלבותם של הילדים והבוגרים וכמובן שבהתאמה הילדים והבוגרים יוצאים נתרמים. זו הזדמנות לומר תודה לכל הילדים שכבר השתלבו בצורה יפה במקומות העבודה השונים, ולאחל להם חופשה מוצלחת ומשמעותית.

 

גדי סימון, רכז חינוך.

 

 

משק ילדים בקבוצת יבנה

משק ילדים – עולם בזעיר אנפין

התמודדויות עסקיות וחברתיות במשק ילדים המהווה דגם למשק הקיבוצי

 

משק הילדים בקבוצת יבנה פעיל במתכונת פחות או יותר דומה מזה שנים רבות. המשק שייך למערכת החינוך ומתופעל על ידי חבר אחד, בת שירות לאומי, ילדי כיתות ה'-ז' ולעיתים גם תלמיד מהאולפן ומס' נערי/ות תיכון. למשק ילדים יש מס' מטרות מרכזיות:

  1. אמצעי חינוכי להקניית ערכים חינוכיים מרכזיים בחיי הקיבוץ לילדים ונוער
  2. מתן מענה חינוכי מגוון לילדים בעלי אינטליגנציות מגוונות - מרחביות, גופניות ועוד
  3. מתן מענה לטיפול בילדים הזקוקים למיומנויות רגשיות ובין אישית
  4. נתינת קרקע למפגש ויצירת קשר משמעותי בין הצוות  לילדים ונערים שאינם משתלבים במערכות השונות בחיי הקיבוץ
  5. פיתוח מיומנויות חברתיות בתוך שכבת הגיל ומחוצה לה לכל ילד העובד במשק ילדים
  6. ביסוס וחיזוק הקשר לקיבוץ ולענפי המשק השונים
  7. חינוך סביבתי – אקולוגי

 

אז איך העסק מתבצע?

ילדי היסודי מחולקים לענפי עבודה שונים, המדמים את הרעיון של חלוקה לענפים. יש לנו ארבע ענפים – סוסים, עיזים לחליבה (ה"זאנן"), כבשים ועיזים לגידול (ה"גדיים") וענף המועדון (הכולל את כל המכרסמים, ספארי של יעלים, חמוסים ועוד). הייתרון הגדול הוא שכל ענף מזמן לילדים התמודדויות 'עסקיות' וחברתיות שונות. הילדים בוחרים את מקום עבודתם בהכוונה שלי, ולעיתים יש מעברים בין הענפים. קיימת גאוות יחידה מרשימה בכל ענף, עד כדי כך, שבפורים האחרון במסגרת "ונהפוך הוא" היו ילדים שאמרו – "אני מוכן לעשות כל דבר בגדיים, אבל לא מוכן לדרוך בתוך הזאנן...".

אחת התובנות עליהן אנחנו עובדים, היא הצורך לתת מעצמך לכלל. לטובת העניין ילדי כיתה ז' בנוסף לעזרה בענפים השונים, אחראים על פרויקטים כלליים במשק – אחזקה של הכלובים, גינון, בנייה ועוד. גם אצל ילדי ה'-ו', חלק מיום העבודה מוקדש לפרויקטים כלליים, מאותו הטעם. ילדים שבסוף כיתה ז' בוחרים במשק הילדים כענף שלהם, בעצם הופכים לחלק מ"הצוות" ויחד עם הבוגרים יותר עובדים ומפעילים את הצעירים. אין צורך לומר שכאן גאוותנו הגדולה.

מעבר לעבודה השוטפת, במשק פועל בית ספר לרכיבה מערבית ולרכיבה טיפולית. לאחרונה רכבו אצלנו שתי קבוצות ילדים מבית הילדים "נווה חנה" אשר בקריית גת. ילדינו אירחו את הרוכבים, צירפו אותם לעבודתם ונוצרו מפגשים מאוד מעניינים. כמו כן, לפעמים אנו מעמידים את המשק לטובת קבוצות מאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, וילדינו מתפקדים כמארחים לכל דבר – מפגינים בקיאות בענפים השונים, מתפעלים טאבון לאפיית פיתות ועוד.

בימים אלו, נכנסנו, במשק ילדים, לפרויקט אקולוגי חדש. בתוך חוות צלחות חדשה להפקת אנרגיה סולארית שקמה בקיבוץ, אנו מקימים כרם ליין שאמור לספק את התצרוכת השנתית של קבוצת יבנה. את הכרם נדשן בקומפוסט אותו אנו מייצרים בעצמנו, תוך הפרדה ואיסוף של פסולת אורגנית באשר היא – מה שנשאר מהירקות שאספנו מפסולת המטבח לאחר האכלת החיות השונות, גללים מסוגים שונים, קש ועוד.

 

כפר עציון

מחפשים דרך ליצירת מסגרת חדשה שתחנך לעבודה כערך, לשותפות ולאחריות

 

לשינויים שעברו על הקיבוץ יש השפעה גם על נושא עבודת הילדים; ענפי המשק התמעטו, הענפים שקיימים נדרשים להיות רווחיים, והמשימה "לחנך לעבודה" נדחקת מפני משימות אחרות העומדות היום לפתחי מרכזי הענפים. עבודת הילדים והנוער לא מתומחרת בכפר עציון, ומה שלא מתומחר, בעידננו, שווה פחות.

במקביל, המגמה שהייתה קיימת בכפר עציון לבחור בישיבות תיכוניות ובכך גם בפנימיות משתנה. באפרת קיים בית ספר תיכון לבנים, "נתיב האבות", שהוא אלטרנטיבה מצוינת עבור חלק לא קטן מבנינו. כך שיש לנו יותר ויותר נערים שחוזרים הביתה אחר הצהריים וזקוקים יותר לתעסוקה משמעותית.

אנו עדים לתופעה שבה יוצא חלק לא מבוטל מהילדים לעבודה בחוץ ומרוויח כסף פרטי.

לאור השינויים, בימים אלה ממש עסוקה ועדת חינוך בשינוי מסגרת העבודה של הנוער בכפר עציון.

בשיחה עם ילדי התיכון עלה באופן ברור הצורך שלהם לחוש נצרכים ומשמעותיים. יש ביניהם חלק גדול שהיה שמח מאוד אם היה נמצא לו מקום עבודה משמעותי במשק. יחד עם זה עלתה גם העובדה שאנו חיים בגוש עציון, והחבר'ה נפגשים במוסדות החינוך עם ילדים החיים ברמה סוציו-אקונומית גבוהה. הצרכים הולכים ומשתנים בעקבות מפגשים אלה, וגם ללא קשר – למשל, אחזקת פלאפון שלא הייתה מקובלת בעבר, היא תופעה נפוצה הדורשת סכומים לא מבוטלים.

בשיחת הורים שקיימנו הביעו ההורים געגוע לימים בהם העסקת הילדים הייתה חלק בלתי נפרד מהחינוך בקיבוץ, ועם הגעגוע גם השלמה עם כך שיש להתייחס למציאות המשתנה.

בכפר עציון עובדות כיתות ה'-ח' שעה בשבוע. בשנה האחרונה יזמה כיתה ח' (כיתת "נקר") הקמת פיצרייה. יום בשבוע עבדה כל הכיתה יחד, אפתה פיצות, וערכה משלוחים ברחבי הקיבוץ. בהתחלה ליוותה אותם המדריכה שלהם, ואחרי כמה שבועות הם תפעלו את "פיצה נקר" באופן עצמאי לגמרי. לכסף שנאסף על ידם הייתה חשיבות משנית, לצד שיתוף הפעולה ביניהם שהרשים אותנו מאוד.

יוזמה זו כמו גם הרקע שכתבתי למעלה מדרבנים אותנו ליצירת מסגרת חדשה שתחנך לעבודה כערך, לשותפות ולאחריות.

 

עטר פלג, מרכזת חינוך.

מירב

"בונוסים" בתום יום העבודה

קופצים להשתכשך במעיינות, פעילויות "שוות"

וכמובן – העבודה עצמה – יוצרת כיף וגיבוש קבוצתי

 

 

אין חובת עבודה על ילדי בית הילדים (כתות א'-ו'), אבל כחלק מהפעילות החינוכית, משולבת עבודה מידי פעם.

ילדי כיתות ה'-ו' משולבים בעבודה בתדירות גבוהה יותר הן במהלך השנה והן בחופשות ובחופש הגדול.

בנות ה'-ו' עבדו במשך השנה בימי שלישי בצהרים בענפים שונים (טיפול, רפת ומרכולית) והבנים (ה'-ו') מתוכננים לעבוד בחופשת הקיץ יום בשבוע.

כחלק מהחינוך לעבודה עבדו הילדים בגן ירק משלהם. העבודה בגן הירק הייתה מצויינת אך הפעילות נפסקה בשנת השמיטה.

עם פתיחת חופשת הקיץ, אנו מחדשים את גן הירק לכלל בתי הילדים. 

 

בנוער ישנה חלוקה בין כיתות ז'-ח' לכיתות ט'-י"ב.

בכיתות החטיבה, העבודה היא חלק חשוב ובלתי נפרד מתכנית הקיץ.

בנות ז'-ח' עובדות בחופשות בענפים ובפרויקטים למען הקהילה ומשלבות בפעילותן יום התנדבות בשבוע.

בני ז'-ח' עובדים כקבוצה בענפי החקלאות השונים בחופשות. בחופשת הקיץ העבודה מתפרסת על פני 3-4 ימים בשבוע.

העבודה היא ללא תמורה אישית אך קיימים מספר "בונוסים": בתום יום עבודה "קופצים" להשתכשך באחד ממעיינות העמק, פעילות "שווה" ממומנת מכספי העבודה, וכמובן העבודה עצמה - יוצרת כיף וגיבוש הקבוצתי.

בנוסף, לכולם יש טיול סוף-שבוע באזור פעם בשבועיים, שיוצא ביום חמישי ומסתיים בשישי.

 

נערי ונערות כיתות ט'-י"ב עובדים בענפים כבודדים. חובת עבודה חלה על כולם והם צריכים למלא מכסה מסוימת למימון פעילות הנוער. מי שלא עומד במכסה (כמעט ולא קורה) - מחויב בתשלום.

כל נער ונערה מקבלים שכר עבור עבודתם כחוק בהתאם לגילם. מי שעובר את המכסה לה הוא מחויב - מתחיל להרוויח לעצמו.

בעבר העבודה הייתה ללא הכנסה "לכיס האישי" אלא רק לטובת הקופה הכללית. עובדה זו יצרה בעיה. היו בני נוער שלא עבדו והיו שהעדיפו לעבוד "בחוץ" בעבודות שונות שהכניסו כסף לכיסם.

כשעשינו את השינוי בתחום עבודת הנוער ראינו שיפור גדול. כמעט ואין "פיתוי" לעבודות אחרות בחוץ, החבר'ה עובדים בשמחה, ממלאים את המכסה ומרוויחים גם לעצמם.

עבודת הנוער אצלנו מתבצעת בעיקר בחופשות, כי רובם המכריע של הבנים והבנות לומדים בימי שישי.

אנו רואים שנוצר קשר טוב ויפה בין הענפים השונים לבני הנוער שעובדים בהם. החבר'ה מתגייסים בשמחה לעזור כשצריך וישנם כאלה שאפילו משכימים לעבודה של שעתיים-שלוש עוד לפני בית הספר במשך השנה.

 

לכיתות התיכון ישנו פרויקט חינוכי-התנדבותי המשלב חינוך לעבודה עברית וחיזוק ההתיישבות. במהלך החופשות יוצאות קבוצות לעבודה ב"חוות עומר" - חווה הדוגלת בחקלאות יהודית ליד היישוב ייט"ב שבבקעה (באזור הכפר עוג'ה שליד יריחו).

החבר'ה מגיעים בדרך כלל ליומיים של עבודה קשה (כולל לינה בחווה) ומסייעים בכל מה שנדרש.

 

בנוסף לכל מה שהזכרנו, קיימת גם פינת חי שמלווה על ידי מבוגר אך מופעלת על ידי ילדים ונוער שבאים יום-יום ומתמידים לאורך זמן.

אנחנו משתדלים לחנך ולהרגיל לעבודה ולאחריות, ולכרוך יחד את הערכים ואת החוויות. 

 

יצחק ליקסנברג, רכז חינוך.

 

 

מעלה גלבוע

הכסף שהנוער מרוויח עובר ישר לקופות השכבה

בכסף שנצבר ממומנות כל הפעילויות שלהם

 

מכיוון שמעלה גלבוע הינו קיבוץ בהפרטה וחיים בו תושבים וחברים כאחד, במודל העבודה שיצרנו השתדלנו לעמוד בשני קריטריונים; פעילות במסגרת החוק ושוויון בין ילדי חברים לילדי תושבים.

ילדי הקיבוץ מכתה ז' ועד כיתה י"ב מחויבים בעבודה. בכיתות ז'-ח' העבודה נעשית במסגרת קבוצתית בלבד, יחד עם מדריך הנוער, בימי שישי אחת לשבועיים ובחופשות. העבודה מתבצעת בענפים השונים כמו נוי, ספריה, ניקיונות ופרויקטים שונים של שיפוצים וכד'. עיקר מטרת העבודה היא חינוכית ובדרך כלל אין תמורה כספית בעדה, יש ומתקבל שכר תמורת העבודה במקרה זה נכנס הסכום לקופה הכללית של השכבה, ומשמש למימון הפעילויות.

מכתה ט' ועד כתה י"ב עובדים בני הנוער בענף בו הם בוחרים להשתלב. במידה ויש מספיק עבודה ניתן לעבוד במספר ענפים. התיכונסיטים מחויבים לעבוד 6 ימים במהלך השנה וכן 21 ימים בחופשת הקיץ (כולל 6 ימים של קייטנת איל"ן). שכר העבודה הינו על פי חוק והענפים מחויבים לעמוד בחוק בתנאי העסקתם (מבחינת שעות, שכר וכד').

הכסף שהנוער מרוויח עובר הישר לקופות השכבה. בכסף שנצבר ממומנות כל פעילויות התיכון. במידה ונער סיים את ימי העבודה להם הוא מחויב ואין בני נוער אחרים שצריכים לסיים את ימי העבודה שלהם, הוא יכול לעבוד ימים נוספים ולהרוויח כסף באופן אישי לקופה הפרטית שלו.

על כל יום עבודה נוסף יורד 10% מס שהולך לקופה הנקראת "מיסי ילדים", המיועדת למטרות צדקה בלבד.

לשמחתנו כי רבה, נוער מעלה גלבוע מגיע לעבודה בשמחה. ישנה גאוות יחידה בענפים השונים ובני הנוער נהנים לתרום את חלקם למען קבוצתם ולמען הקהילה בכלל. תחושת הסיפוק לממן באופן עצמאי את הפעילות על ידי עבודה הינה משמעותית וחשובה וכן ערך העבודה, הקימה המוקדמת בשבילה גם במהלך הקיץ ותחושת השותפות וההתמקצעות בענפים השונים מספקת לנו גאווה גדולה.

 

לימור ספראי, רכזת חינוך.

משואות יצחק

הגברת המוטיבציה בעקבות שינוי מודל העבודה

 

סוגיית "עבודת ילדים" נדונה אצלנו פעמים רבות על ידי ועדות חינוך ומדריכי תיכון, בעקבות ירידה בשותפות הנוער בעבודה בענפים ויציאה של בני נוער לעבודות מחוץ למשק, כמו מלצרות.

לעבודה בענפי המשק יש חשיבות רבה; קשר למשק דרך הענפים השונים, פיתוח מוסר עבודה, שותפות עם המבוגרים בגובה העיניים, וכמובן הרצון לקשור את הנוער למשק.

לפני כשלש שנים, לאחר השוואות עם יישובים אחרים ושיחות עם הנוער כדי להבין מה ימריץ אותם, מה יגרום להם לתת יותר שעות ועוד, הוחלט על שינוי במתכונת העבודה של התיכון בלבד. השינוי הוגש על ידי ועדת חינוך ועבר אישור של המזכירות.

חובת עבודה חלה רק על ילדי התיכון (כיתה ט'-י"ב). הגילאים הצעירים עובדים בעיקר בחופש הגדול, בענפים שיכולים לקבל אותם לעבודה בקבוצות ולמספר שעות וימים המתאימים לגילם. בחופשת הפסח כל הילדים עובדים-מתנדבים ב"קמחא דפסחא" .

מודל עבודת הנוער:

כל נער/ה חייב/ת לעבוד 90 שעות שנתיות (חישוב השעות נעשה על פי שעות חובת העבודה שהיו בעבר).

שנת עבודה מחושבת מתחילת החופש הגדול ועד סיום שנת הלימודים.

הזכות לתגמול כספי היא רק לאחר השלמת חובת שעות העבודה השנתיות.

מהשעה ה-91 ואילך הנער/ה מקבל/ת 15 ש"ח לשעה. התשלום הוא אחיד לכל הענפים ולכל הגילאים.

(הנוסעים לפולין יכולים לצבור את השעות עליהם הם זכאים לתשלום, ולאחר הנסיעה לקבל עבור כל שעה 20 ₪) מתוך ראיית חשיבות חיבור הנוער לענפי המשק הוחלט שהתשלום יהיה חצי ע"ח הענפים וחצי מסובסד על ידי המשק.

רוב בני הנוער מסיימים את חובת העבודה בקיץ ולכן הם יכולים גם בזמן שנותר להם בקיץ וגם בזמן שנת הלימודים לעבוד ולהרוויח. המציאות היא שרוב הנוער לומד בישיבות, אולפנות ובתי ספר עם פנימיה והאפשרות לעבודה היא בעיקר בחופשות.

סדרן העבודה הוא אחד מהנוער. הוא בקשר עם רכזי ענפים ועם הנוער ומנסה לענות על הצרכים של כל הצדדים. יש חשיבות לרצף והמשכיות של עבודה של נער/ה בענף קבוע.

 

במשואות יצחק רואים חשיבות רבה לעבודת הילדים בכלל ולעבודת הנוער בפרט, ולכן אנו משתדלים לעשות פעילויות שונות ולמצוא את הדרך לשילוב הילדים בענפים, אם כי זו[מל1]  אינה דרך קלה כלל וכלל.

 

אנו רואים שהשינויים שנעשו על ידי מודל העבודה לתיכון גורמים למוטיבציה גבוהה יותר בקרב בני הנוער, לקשר אישי שנוצר עם השנים עם חברים בענפים השונים, להכרה של רכזי הענפים בחשיבות של העבודה, וברצון שלהם לשלב את הנוער. אך כמובן תמיד יש עוד מקום לשינויים ושיפורים שיתאימו לזמנים המשתנים, לנוער למשק ולערכים עליהם אנו רוצים לגדל את ילדינו.

 

תמר אמיר, רכזת חינוך.

 


 [מל1]לא תקין לומר  למרות ש.... נאלצתי לשנות

עין הנצי"ב

יוזמות משותפות לחברת הילדים ולמשק החי – יום ניקיון כללי של המעיין

 

חובת העבודה חלה על החבר'ה מגיל חטיבה - אורך יום עבודה עולה עם הגיל, ובכיתה י"ב עובדים יום של שמונה שעות עבודה.

פעמיים בחודש עובדים הילדים בימי שישי - שבוע כן, שבוע לא, כאשר ברמת העיקרון יום שישי פנוי מוקדש לפעילות חברתית בקיבוץ. במהלך החופשות הם מחויבים במספר מסוים של ימים, ובמספר שעות לפי הגיל.

הילדים עובדים כבודדים, אך בכל ענף יש מספר ילדים, לפי הצורך של מרכז הענף. הם משתלבים כחלק אינטגראלי מהצוות הבוגר של הענף.

משק הילדים משוקם לאחרונה ויש יוזמות משותפות לחברת הילדים ולמשק החי, כמו יום ניקיון כללי של המעיין בקיבוץ בחסות חברת הילדים של הקיבוץ.

תיאום העבודה הוא עצמאי בשיתוף וגיבוי של רכזי התיכון והחטיבה, שדואגים לוודא שהכל בסדר, שהילדים אכן מתמידים ועוד. בענפים מסוימים יש ילד שאחראי על תיאום העבודה של הצעירים.

נושא השכר הוא נושא רגיש - הילדים הם כמו המבוגרים, קרי - לא עובדים תמורת כסף, למעט פרויקטים מוכרים של חברת התיכון. אך המציאות בקיבוצים סביבנו השתנתה  והיא דורשת מאתנו התמודדות שונה... 

רוב הילדים נהנים מאוד ומוצאים סיפוק בעבודה, מגיעים בקביעות ונשארים גם מעבר לזמן שנדרש מהם. יש חבר'ה שפחות מוצאים את עצמם שם. במהלך העבודה מתחזקים הקשרים עם חברי הקיבוץ, ועם החבר'ה הצעירים (למשל סטודנטים) שעובדים איתם.

 

יעדו שלו, רכז חינוך.

עין צורים

עין צורים

כימיה טובה בין הענפים לילדים

 

חובת עבודה חלה על ילדים מכיתה ז', העובדים רק בחופשות.

הילדים הפסיקו לעבוד במשך השבוע כאשר בתי הספר עברו ליום לימודים ארוך.

עד השנה עבדו ילדי החטיבה והתיכון פעמיים בחודש בימי שישי. זה הופסק, לאחר שהתיכון חזר ללמוד בימי שישי ולענפים לא הייתה עבודה לילדים רק לימי שישי.

הילדים הצעירים בכיתות ד-ו' עובדים בקבוצות.

הייתה התלבטות לגבי מספר ימי העבודה. לאחר דיון של הוועדה עם ההורים, שהתקיים לפני כשנתיים, סוכמו ה"מכסות" (בחופש הגדול: חט"ב - 28 ימים, תיכון - 20 ימים, בחופשות חגים: 50% מימי החופשה) ילדים העובדים מעבר למכסה יכולים לקבל תמורה לכיסם הפרטי.

יש כימיה טובה בין הענפים לילדים והם מאוד אוהבים לצאת לעבודה.

פולין - הילדים עובדים מכתה ט-י"א בתורנויות שבת ובכל עבודה מזדמנת למימון חלק מכרטיס נסיעה לפולין. ילד שעובד  ל"פולין" מקבל סכום גבוה יותר.

 

ריקי אליאב, רכזת חינוך.

 

שלוחות

   עבודה בפינת החי מכיתה ה' ועד סוף ז'

 

ילדי שלוחות מתחילים לעבוד בפינת החי החל מכיתה ה' ועד סוף כיתה ז'.  בפינת החי עובדים הילדים יחד עם בת שירות לאומי שמפעילה אותם במהלך השנה, הן בעבודה במקום והן בפעילויות מטרימות לעידוד החינוך לעבודה וטיפוח גאוות היחידה.

     מסוף כיתה ז' הילדים משובצים בענפי המשק השונים: רפת, מדגה, גזר, גיל הרך, מטבח/חדר

     האוכל, נוי וב"חופש הגדול" בקייטנה - "קיץ בקיבוץ" המתקיימת אצלנו במשך מספר שבועות.

     ענפי השדה מתגמלים את הילדים העובדים אצלם במימון רישיון לטרקטור (החל מכיתה י').

ילדי ה'- ו' עובדים במשך השנה בימי שישי, בסבב לפי קבוצות, במשך כשעה. בחופשות מספר ימי העבודה עולה.

ילדי החטיבה והתיכון עובדים במהלך השנה לסירוגין בימי שישי, כך שכל ילד עובד יומיים בחודש.

בחופשות השונות ועדת החינוך קובעת את מספר ימי העבודה לכל ילד. ב"חופש הגדול" על הילדים לעבוד כ-20 יום.

מדריכי החטיבה והתיכון הם סדרני העבודה של הילדים. הם אחראיים על התזכורות. במידה ויש קשיים במקום העבודה/שיבוץ בענף, המדריכים מטפלים בעניין בסיועו של חבר ועדת החינוך הממונה על עבודת הילדים. 

הילדים בקיבוץ שלוחות אינם עובדים תמורת שכר למעט מימון המסע לפולין (החלטה שאושרה באספה) או כדי להגדיל את תקציב הקייטנה בחופש הגדול (ולכך דרוש אישור של ועדת החינוך - כל בקשה נבחנת לגופה).

ילדים המשובצים בענפים בהם קיים קשר טוב ותומך ומנהל ענף וצוות עובדים מפרגן, מרגישים אחריות גדולה ושייכות למקום העבודה ובהתאם לכך הם משקיעים מזמנם גם מעבר לנדרש.

בסך הכל קיימת מוטיבציה גבוהה בקרב ילדי שלוחות לעבודה בענפי המשק השונים.

 

רותם שכטר, רכזת חינוך.

 

 

                                                                             

עלומים

החינוך לערכי עבודה הוא בבת עיננו ונשמת אפנו

 ענפים המשקיעים בילדים, בבחינת "שלח לחמך" – מרוויחים את הילד כשהוא מתבגר

ועבודתו משמעותית יותר מכל הבחינות

 

ילדי עלומים מתחילים לעבוד בענפים השונים החל מכיתה ז'. בכיתה ז' הם עובדים בכל יום 3 שעות, ועם העלייה בסולם הכיתות, הם עובדים בכל שנה שעה נוספת. הילדים עובדים רק בחופשות, בכל חופשה כמחצית מימי העבודה.

אמנם הילדים לא עובדים בקבוצות, אלא כל אחד בענף שלו, אך בכל ענף עובד יותר מילד אחד, וזאת מתוך חשיבה על טובת הילד, הנאתו בעבודה ועצם העשייה.

אין ספק שהנאת הילדים מהעבודה בענף היא תוצר נלווה של יחס אישי של מרכז הענף ושל העובדים בו, התחושה של הילד שעבודתו נצרכת, ושהוא תורם לענף בו הוא עובד. כשהמצב הוא אידיאלי, אז הילד יעבוד יותר מהשעות שהוא נדרש לעבוד ואף ימים נוספים, וזאת מבלי שמישהו דחק בו.

השינויים שחלו עם הזמן הביאו לשינוי גם במישור זה: בעוד שבעבר השתלבות הנערים בענפים הייתה דבר מובן מאליו, עד כדי שהענפים נאבקו על קליטת הנערים לעבודה אצלם מתוך הבנה כי כך הם בונים את עתידם, הרי שכיום השתנה המצב. הענפים התמקצעו והפכו למערכות גדולות ומסודרות, המעניקות שירותים ללקוחות מבית ומחוץ, ונמדדות בכלי מבחן מקצועיים של תפוקה, הכנסות ורווחים.

בנסיבות אלה, קשה למרכזי הענפים לפנות את תשומת הלב לכוח האדם הלא מקצועי של הנערים, אשר נוכחותם בעבודה מועטה, כך שערכם המוסף בשנים הראשונות לעבודתם נמוך, ואף למטה מכך. אין ספק שהכשרה טובה ויחס אישי דורשים הקדשתו של זמן רב, וזמן הינו מוצר שאינו מצוי בשפע ועלותו רבה.

אנחנו עושים מאמצים כל העת לאתר פתרונות לסוגיה הזו, שכן החינוך לערכי עבודה הוא בבת עיננו ונשמת אפנו. הדבר אינו פשוט, וזה אחד האתגרים המרכזיים המונחים דרך קבע על שולחננו, אבל ענפים המשקיעים בילדים, בבחינת "שלח לחמך" וכו' – מרוויחים את הילד בו השקיעו גם כשהוא מתבגר, ועבודתו משמעותית יותר מכל הבחינות.

בתקווה למציאת הנוסחה הגואלת, שתצליח לשלב בין כל המגבלות, האילוצים והשאיפות, ולהעמיד הֶסדר אופטימאלי שיהיה טוב לכל.

 

רונית וינשטיין, רכזת חינוך.

 

ראש צורים

אין קשר בין העבודה לבין הזיקה לקיבוץ

בראש צורים הילדים עובדים כמו בכל מקום אחר בארץ, אין חובת עבודה ומי שעובד מקבל  שכר מינימום. העבודה היא בעיקר בחופש הגדול אך יש מעט בני נוער שעובדים ברפת במשך השנה.

אצלנו לא נערכים לפעילות של חינוך לעבודה ואין סדרני עבודה. הילדים עובדים למען הכסף ולא מאהבת העבודה... (יכול להיות שהם גם נהנים...). מכיוון שגם רוב המבוגרים עובדים בחוץ, אין קשר ממשי בין העבודה לבין הזיקה לקיבוץ.

השנה נעשה ניסיון בשיתוף עם החברה לפיתוח גוש עציון – סוכם שתמורת העבודה בפסטיבל הדובדבנים נקבל "שעות אוטובוס" לטיול בחופשה. אך גם כאן, אמנם הכסף לא מגיע ישירות לכיס אך הוא מוזיל עליות להורים שהילדים שלהם עבדו.

בדף המידע של ראש צורים נמסר:

עבודת נוער בקטיף דובדבנים

 מי שעובד בקטיף יקבל זיכוי וישלם פחות על טיולי החופשה. העבודה הזו לא נועדה לתשלום במזומן אלא כדי להוזיל את תשלומי ההורים עבור הסעות בטיולי החופשה - זו התמורה שהמועצה נותנת לנו עבור העבודה. מי שלא יעבוד בפסטיבל ישלם יותר עבור הסעות.

 

פזית ורדי

 

שדה אליהו

הרבה תלוי במרכז הענף – אם הוא רותם את הילדים ויש לו כריזמה

זה עושה את זה לילדים

 

לכל ילד בחטיבה ובתיכון יש ענף, בו הוא עובד אחת לשבועיים בימי שישי. הילדים עובדים בגד"ש, במדגה, ברפת, בגיל הרך, במטבח, בחינוך, במשק הילדים, בנוי, בלול, במסגריה, בזיתים. בכדי שנוכל לקיים גם פעילות חינוכית בימי שישי וכן בכדי שמקומות העבודה יספיקו – העבודה היא לסירוגין, שבוע תיכון ושבוע חטיבה. ענף שצריך הרבה ילדים יקבל הרבה ילדים, ענף שצריך מעט יקבל מעט. לדוגמה, בחשמליה עובד ילד אחד, במסגריה שלשה ילדים, ברפת ששה-שבעה, ובמדגה – 12 ילדים. מקומות העבודה  נבחרים לפי רצון הילד והצורך של הענף – לא מכריחים. ילדי ג'-ו' עובדים לעיתים – על פי סידור שהמדריכים מסדרים להם, בקבוצה אורגנית, ביחד עם המדריכים.

 

בקיץ עובדים בשדה אליהו 30 ימים, עד 7 שעות ביום (מספר השעות משתנה לפי הגיל). כמובן שיש מי שמחובר מאוד לענף ועובד יותר. גיוסים: בזמן החופש הגדול רוב העבודה היא בגיוסים בבציר, בכרם וברימונים, אך גם בזמן הגיוס יש ילדים שעובדים בענף שלהם כאשר הענף צריך.

אין עבודה תמורת שכר מלבד לפולין – לחשבון כלל הקבוצה – י"אלפים עובדים במהלך השנה בכל מיני עבודות: עישוב, קרטונים, חיסול אירועים ועוד. אנחנו מתנגדים מאוד לעבודה בשכר, גם אם היא מחוץ לקיבוץ, כיוון שמבחינה חינוכית זה בעייתי מאוד.

הקשר בין הילד לענף תלוי בילד ובענף. יש ילדים שמחוברים לענף בצורה מדהימה, מוכנים לבוא לעבוד גם מעבר ויש ילדים העושים את המוטל עליהם ולא יותר. יש גם מעט בעיות מוטיבציה.

עבודת ילדים היא אחד הדברים הכי משמעותיים לענף. יש לנו דוגמאות נהדרות בחינוך, בגיל הרך, במסגריה, ובמדגה. הרבה תלוי במרכז הענף – אם הוא רותם אותם ויש לו כריזמה זה עושה את זה לילדים. חשוב להעביר למרכזי הענפים את המסר שגם אם אין שכר ישיר לעבודת הילדים, השכר הוא בחינוך לעבודה, בקשר לקיבוץ ובקשר עם החבר. לפעמים השכר יראה רק בעוד כמה שנים. רק כשהנערים יחזרו כבוגרים לפני או אחרי שנת הי"ג או בחופשת הרגילה מן הצבא, אז אפשר לראות שיש כאן פרטנר רציני לעבודה.

 

משה רותם, רכז חינוך.

 

חסר רכיב