תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מבט אל שיר

26/07/2009
עמודים תמוז תשס"ט (734) 8
מבט אל שיר
נרקיס

תעתועי נרקיס

על שירה של רות נצר "נרקיס[1]"

רבקה שאול בן צבי

 

על הקשר בין המציאות להשתקפותה

ובין ההשתקפות לתלים הנבנים עליה

רבקה שאול בן צבי על נרקיסוס ועל הקשר לדמות ידועה מעולם התקשורת

 

אגדת נרקיסוס נצרבה ביצירות אמנות בתחומי השירה, הציור והקולנוע, וכן הולידה את המושג הפסיכולוגי "נרקיסיזם". נרקיסוס המתאהב עד מוות בבואתו הנשקפת אליו מהאגם, מגלם תכונה אנושית מצויה שבגילוייה הקיצוניים הופכת לפתולוגית. דוגמה קיצונית והרסנית לתכונה זאת מופיעה בספרה של אירן נמירובסקי "ג'זבל" (רסלינג, 2008), כמו גם במעלליה האחרונים של דמות ידועה מעולם התקשורת...

 

בבואה של מחשבה

רות נצר חותרת תחת המיתוס ומציגה פרשנות אישית לסיפור, המיוסדת על תובנות פסיכואנליטיות. בשיר מופיע נרקיס כדמות אומללה ומאמללת לא בשל התאהבות בעצמו, כי אם בדימוי של עצמו. האוהב את עצמו עדיין מתייחס למציאות ממשית, אך מי שכרוך אחר דימוי אינו מתייחס למציאות, אלא רק לבבואתה של מחשבה על עצמו, לאו דווקא מדויקת.

נרקיס של רות נצר כרוך אחר הדימוי, אך זהו דימוי בלתי יציב, שאפילו כדימוי אין לו ממשות ברורה: נולד במים החמקמקים, ולכן טובע בהם, ואפשר גם לראות בכך אמירה על התעתוע שבכל דימוי המנותק ממציאות. נרקיס אף נמשך אל "יופי אפל", אל הכוח המושך שבמפגש בין ארוס לכיליון; או אל הדימוי של עצמו כנער שובר לבבות, בעל יופי האוצר בחובו סכנה לנתקלים בו.

הכיליון צפוי לנרקיס, כל נרקיס, בפיתוי הנצחי של ההזדהות עם הדימוי. ההזדהות הזאת פוגעת אנושות בחיים, ובמגע עם המים המתעתעים, עם הדימוי, נרקיס מת. כאן נרמזת אחת הגרסאות של המיתוס לפיה נרקיס מת כשניסה לנשק את עצמו במים. בגרסה אחרת הוא פשוט מת מצמא! הרי לא ניתן להרוות את הצמא לדימוי, לייצוג החף ממציאות, שמשתנה ללא הרף במים המתנועעים, המסמלים את השינויים והתמורות.

 

מציאות מדומה            

הבעיה היא שנרקיס מכלה לא רק את עצמו אלא גם את זולתו. בדו-שיח עם ביאליק ("הבריכה") ועם דליה רביקוביץ' ("אתה בודאי זוכר") טוענת רות נצר שנרקיס מחפש במים אישה. הוא קורא אליה, אך הקול חוזר אליו והוא נשאר בתוך כמיהתו לממשות המדומה שבמים, במקום לאישה שלידו, אותה אינו רואה. כאן נרמזת דמות נוספת מהמיתוס והיא הנימפה אקו אשר התאהבה בנרקיסוס והוא השיב את פניה ריקם. האדם הנרקיסי בעל האופי הילדותי אוהב אך ורק את עצמו; ואלה שלרוע מזלם הלכו שבי אחר יופיו המתעתע, לעולם לא יקבלו ממנו יחס אנושי. לא נותר להם אלא לבכות, כמו אקו, האישה המציאותית, אותה חיפש במים, והחמיץ את ממשותה; בדומה לרווקים המושבעים התרים לשווא אחר האישה האידיאלית המשתקפת בדימויי התקשורת, ומחמיצים נשים אמיתיות שאינן מתאימות לדימוי, ולעולם לא יתאימו. נרקיסוס מת אפוא בשל דימוי, ובדרך גם המית את האישה מוות נפשי.  

"נרקיס" הוא שיר הגותי נפלא שכתבה משוררת מחוננת, ובו משתקפות תובנות עמוקות הלקוחות מאוצר הארכיטיפים של המיתולוגיה.

 

 

רות נצר (לבית נויפלד), ילידת קיבוץ טירת צבי, כיום תושבת רעננה. פסיכולוגית קלינית יונגיאנית בכירה, אמנית וחוקרת ספרות. פרסמה שמונה ספרי שירה וקיבלה עליהם ארבעה פרסים ספרותיים.

פרסמה שני ספרי עיון בהוצאת מודן:

מסע אל העצמי – אלכימית הנפש – סמלים ומיתוסים, 2004.

הקוסמת, השוטה והקיסרית – קלפי הטארוט במעגל החיים ובתרפיה, 2008.

בקרוב יראה אור בהוצאת כרמל ספרה: "השלם ושברו, מסות על ספרות".

 



רות נצר, "נרקיס", בתוך: עקבות, הוצאת כרמל 2006, עמ' 62.

חסר רכיב