תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

שעה קלה על כלכלה

26/07/2009
עמודים תמוז תשס"ט (734) 8
שעה קלה על כלכלה

על כלכלה קיבוצית ומשבר עולמי
נחמיה רפל

מה הם הגורמים למשבר הכלכלי העולמי?
האם המשבר הגיע אלינו?
לתנועה? לקיבוץ? לתקציב האישי?
נחמיה רפל, סוקר ומבהיר


הנתונים המצטברים על שולחנם של אנשי המשק בקיבוצינו מחזקים את הדעה שאנחנו עדיין בעיצומו של המשבר הכלכלי העולמי. הכלכלה הישראלית פגשה את המשבר כשהיא יציבה וחזקה, ולכן היה ביכולתה לעמוד איתנה בפני הגלים הראשונים שהגיעו מכלכלות אחרות, אבל לא לעולם חוסן. ככל שעובר הזמן מתבררת מהותו של המשבר ועוצמתו, וגם בפני אזרחי מדינת ישראל בכלל ובפני חברי הקיבוצים בפרט עומדות שנים קשות בתחום הכלכלי.

שוטף פלוס
בכנס של איגוד התעשייה הקיבוצית שנערך בפברואר 2009, אמר יו"ר האיגוד, יונתן מלמד:
הסיבה שהשפעת המשבר עדיין אינה מורגשת בעוצמתה האמיתית היא תרבות ה'שוטף פלוס' במגזר העסקי. חברות ועצמאים נהנים כעת מתזרים מזומנים של עסקאות ומוצרים שסיפקו לפני מספר חודשים. הירידה בעלויות האנרגיה וחומרי הגלם מפחיתה את עוצמת המכה. המנהלים מקווים שאיכשהו הביקושים יחזרו וניתן יהיה לגשר על החסר. אך זו תקוות שווא ולא אסטרטגיה עסקית. הגישה של 'עברנו את פרעה נעבור גם את זה' עלולה להיות לרועץ.
בעלון אחד הקיבוצים שכל פרנסתו על החקלאות, נקראו החברים לאספה מיוחדת, לצורך דיון דחוף בנושאי התקציב. לקראת האספה כתב מרכז המשק לחברים:
לאחרונה שומעים הרבה מאוד על המצב הכלכלי ועל אי הוודאות בעולם הפיננסי. שומעים על מפעלים וחקלאים שקורסים, על ירידות חדות בבורסה, על פיטורי עובדים ועל ירידה ברווחיות. אבל נדמה לפעמים שהכל קורה רחוק, אי-שם, ושלא מדובר על משהו השייך לחיי היומיום שלנו. יש שריפה ביער ואנחנו מסתכלים עליה כאילו היא לא אצלנו.
המציאות האמיתית היא אחרת. המצב הכלכלי הגיע לפתחנו, והוא משפיע על כל אחד מאתנו. [...] בשנים עברו היינו רגילים לראות הכנסה מכובדת בענף הפיננסי, כתוצאה מריבית על הכספים המושקעים בקופות גמל שונות, אך בשנת 2008 התמונה התהפכה, ונרשמו שם הפסדים. [...] הצפי לרווחיות בחקלאות ובבעלי חיים קטן מהמקובל בשנים קודמות, ומשבר המים יכה את גידולי השדה, אם בשל קיצוץ כמותי ואם בשל עלויות גבוהות. התוצאה המצטברת היא ירידה משמעותית בהכנסה. חברים, המיתון אינו בפתח - הוא כבר כאן!

על ארבעה משברים
מזווית הראייה של המשק הקיבוצי צריך לכרוך ביחד ארבעה משברים שונים, שהשתלבותם האחד בתוך חברו ושהצטברותם האחד על גבי חברו עלולה לגרום לקריסת מערכות. על ציר הזמן, שני המשברים הראשונים הם משבר האנרגיה ומשבר שערי מט"ח, הדולר והאירו. המשבר השלישי שאנחנו מצויים בתוכו – משבר מקומי וייחודי למדינת ישראל – הוא משבר המים, אף כי הגשמים שירדו בסוף החורף הפחיתו במידה מסויימת את עוצמתו; המשבר הרביעי והגדול מכולם הוא המשבר בכלכלה העולמית שתחילתו בניפוץ הבועה הפיננסית בשוק המשכנתאות בארה"ב. קיבוצים שכלכלתם מבוססת על מפעלי תעשייה וענפי חקלאות סובלים בו-זמנית מארבעת המשברים, ודרושה תבונה מיוחדת וזהירות מופלגת כדי לצאת בשלום מכל המהמורות.
נפתח במילים אחדות על כל אחד מארבעת המשברים, ונסיים בהערות ייחודיות לתנועה הקיבוצית.

משבר האנרגיה
עלות ריאלית של ייצור חבית נפט נעה בין 10 ל-15 דולר. לפני כשלש שנים מחיר חבית הנפט היה כ-30 דולר ורווחי היצרנים היו עצומים. הכלכלה העולמית פעלה במלוא עוצמתה בתחומים רבים המבוססים על שימוש באנרגיה כמו תעופה, תחבורה, פלסטיק, תעשיית הרכב ועוד. במהלך 2007 הגיעו הרווחים לשיאים חדשים. הביקושים הלכו וגדלו, וכך גם הרווחים, שהולידו עוד ביקושים ועוד עליית מחירים ועוד רווחים. הבועה התנפצה במהלך 2008 אז טיפס מחיר הנפט למחיר של 147 דולר לחבית, הצרכנים לא עמדו בעלות הגבוהה, נוצר עודף היצע, ומשק האנרגיה העולמי קרס. ברבעון האחרון של 2008 התרסקו מחירי הנפט, ובדצמבר האחרון נע המחיר לחבית בין 35 ל-40 דולר.
המשבר בתעשיית הרכב בארצות הברית הביא לסגירת מפעלים המייצרים חומרי גלם לתעשיות הפלסטיק והמתכת. כתוצאה מכך מפעלים בקיבוצינו מתקשים בהשגת הזמנות מחד וחומרי גלם מאידך, וכאשר מתלווה לכך צמצום משמעותי באשראי הבנקאי, נאלצים מפעלים בקיבוצינו לעבור לעבודה חלקית. כעת אנו בעיצומו של תהליך כואב בו מתאמים עצמם ההיצע והביקוש האחד אל השני, אין שום תחזית למועד בו יתאזנו כוחות השוק ואיננו יודעים לנבא מי ייפול בדרך.

ירידת ערך מטבע חוץ
בחודשים האחרונים ישנה התאוששות בשוק המט"ח, ולאור הביקוש הגבוה יחסית לתוצרת חקלאית נפנה את תשומת הלב לתעשייה בלבד.
דינם של מפעלי התעשייה הקיבוצית אינו שונה מזה של האחרים: גם אנחנו קנינו בשנתיים האחרונות את התשומות ביוקר, וייצאנו את התפוקות במחיר שקלי נמוך. ההבדל בינינו לבין האחרים הוא במרכזיותו של המפעל בכלכלת הקיבוץ. בקיבוצים רבים מהוות הכנסות המפעל למעלה מ-50% מהכנסות הקיבוץ, וכאשר הכנסות המפעל יורדות והרווחים שהוא מעביר לקיבוץ הם מינימאליים, נפגעת כל כלכלת הקיבוץ, מצטמקת רווחת חבריו, ומתערער ביטחונם האישי. מכאן ועד הגברת הלחץ על עריכת שינויים מבניים באורח החיים בקיבוץ ומעבר להפרטה – המרחק קטן מאוד.

משבר המים
בשל המשבר במשק המים קוצצה מכסת המים לחקלאות בשנים 2000-2007 ב-35% עד 50%, והחקלאים עמדו בכך! חקלאות ישראל התייעלה מאוד בשימוש במים, עד כדי חיסכון של 50% מכמות המים הנדרשת לצורך הפקת כמות מוגדרת של יבולים מסוימים, ועמדה כל השנים בהקצאות המים המקוצצות שנקבעו לה. בשנים קודמות החקלאים פוצו כספית על הקיצוץ במכסת המים שעמדה לרשותם, וזאת לצורך השגת פרנסה חלופית.
בשנת 2007 עמדה צריכת המים השפירים לחקלאות על כ-495 מלמ"ק. כחצי ממכסת 1989! בשנת 2008, בשל החמרת המשבר, הוריד מנהל רשות המים את הקצאות המים לחקלאות, וקבע אותן על 454 מלמ"ק בלבד. חקלאות ישראל עמדה בקיצוץ ב-2008 ללא חריגה, והשתמשה בפחות מ-50% ממכסתה הבסיסית, אך היו לכך משמעויות כבדות: בוטלו תוספות המים ליצוא ביישובי הנגב ועוטף עזה; נפגעו באופן חמור מטעים בגליל ובגולן וגידולי יצוא בשטחים פתוחים; בוטלו מִזְרָעִים לגידול ירקות לתעשייה. התוצאה המצטברת: פגיעה קשה בהכנסה של יישובי הפריפריה בנגב, בגליל ובגולן, שעיקר פרנסתם מחקלאות.
לפני הגשמים שירדו בסוף החורף דובר על קיצוץ נוסף של 100,000 מ"ק במכסת 2009! המשמעות הצפויה: עקירה מיידית של 30-50 אלף דונם מטעים, בעיקר בגליל ובגולן; השקיית חלק מהמטעים בהשקיית קיום בלבד; הקטנה נוספת בשטחי הירקות המושקים במים שפירים בהיקף של 30-40 אלף דונם לפחות. ירידת הגשמים האחרונה, המוגדרת כנס, הצילה חקלאים רבים, פשוטו כמשמעו.
שונה המצב בדרום הארץ מאשר בצפונה - חקלאי דרום הארץ זכו ויכולים להשקות את שדותיהם במי השפד"ן – מי הקולחין של גוש דן, לאחר שעברו טיהור. חקלאים במרכז הארץ ובצפונה, ששדותיהם קרובים לים התיכון, יכולים היום או בעתיד הקרוב לקבל מי ים מותפלים. אך חקלאי רמת הגולן ניזונים רק ממי גשמים! כאשר מאגרי רמת הגולן ריקים אין ברירה אלא לייבש שדות ואף לעקור מטעים. גם הגליל העליון תלוי בכמות הגשם השנתית, וחקלאיו נפגעים מאוד בשנת בצורת.
ירידת גשמים הינה מתנת אל, אך כיוון שאיננו מתיימרים לעשות את חשבונו של ריבונו של עולם, עלינו לפעול בנתונים הידועים לנו. אנחנו יכולים תוך שנתיים-שלוש להגיע להתפלת מים בהיקף של 300-400 ממ"ק, שיתנו יציבות לצריכת המים במדינה; אנחנו יכולים להגביר את השבת מי הקולחין לשימוש משני, אנחנו יכולים להגיע לרמת תחזוקה גבוהה יותר של צינורות המים, ולהימנע מאיבוד כמויות עצומות של מים שפירים; וכל אחד מאתנו יכול לחסוך בצריכה הפרטית.
ועוד הערה: מחקר שנעשה לאחרונה בטכניון מגלה ש-164 מיליון מ"ק מים הולכים לאיבוד מדי שנה בשל דליפות בצנרת ובשל חוסר ניצול להשקיה של מי ביוב מטוהרים. יש רשויות מקומיות שאצלן שיעור המים ה"אובד" בדרך לברזים מגיע ל-25% מהצריכה. שיפור מאזן המים, ישפר גם את איכות הסביבה ואיכות החיים של האזרחים.

המשבר העולמי
ניתוח גורמיו של המשבר העולמי חורגים מגבולות מאמר זה. העיתונות הכללית והמקצועית מלאה בפרשנויות על הסיבות למשבר המשכנתאות בארה"ב, ועל ההתפתחויות שבאו בעקבותיו, כולל הונאת הענק של מאיידוף, שבא לאחרונה על עונשו.
נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, הציג תוכנית פיננסית שלמה, שעיקרה השקעה גדולה וזריזה בתשתיות, תמרוץ אזרחי ישראל לצאת לעבוד ולהחליף עובדים זרים, הגדלת תקציבים שנועדו לסייע למחקר ולפיתוח, מתן ערבויות מדינה לאשראי, הקפאת שכר במגזר הציבורי, ועוד. אך במציאות, משרדי הממשלה גוררים רגליים, הבנקים אינם מאשרים אשראי, כספים לא מגיעים למפעלי הייצור, המכונות מושבתות והעובדים מובטלים.

כלכלה קיבוצית
על רקע זה נתמקד בשתי נקודות המאפיינות את הכלכלה הקיבוצית:
אבטלה – פצצה חברתית
בתקופה האחרונה אנו נחשפים לבעיה האמיתית שיוצרים ארבעת המשברים - גידול עצום במספר המובטלים. ירידת ערך תיק נכסיו של איל הון – מיליארדר מארה"ב או מיליונר ממדינת ישראל – היא בעיה פיננסית המשקפת מציאות כלכלית משברית, אך היא אינה שווה בעוצמתה לבעיית האבטלה. נשיא ארה"ב מודאג מאוד מהתמוטטות תעשיית הרכב בארה"ב, לא בגלל צבעם האדום של המסכים בבורסה הניו יורקית, אלא מכיוון שהיא עלולה להביא לקריסתן של ערים שלמות בצפון ארה"ב. אותה דאגה קיננה בצמרת השלטון בישראל כאשר נחשפה לתמונות שהגיעו ממפעל "ויטה - פרי גליל", שמשמעותן היא קריסתה של העיירה חצור הגלילית. אבטלה היא "פצצה חברתית".
אבטלה בקיבוץ נגרמת משני כיוונים: האחד, כאשר חברי קיבוץ העובדים מחוץ לקיבוץ במקצוע אותו רכשו בידיעה מראש שלא יוכלו לעסוק בו בקיבוץ, כמו מהנדסי היי-טק או עורכי דין, מוצאים את עצמם מפוטרים במסגרת צמצומים והתייעלות במקום עבודתם שמחוץ לקיבוץ. בתחום זה מדובר על חברים בודדים בכל קיבוץ, שאבטלתם הינה בעיה קשה אך היא כאין וכאפס לעומת האבטלה הנגרמת מהכיוון השני, כאשר מפעל בקיבוץ נאלץ לסגור את שעריו. אנו עדים, למשל, למפעל קיבוצי שסיפק את רוב תוצרתו לתעשיית הרכב בארה"ב, ונשאר ללא ביקוש נוכח השיתוק בתעשייה זו. כאן מדובר על מספר גדול של חברי קיבוץ, לעיתים עשרות ואף מאות מחברי הקיבוץ, המוצאים את עצמם לפתע ללא עבודה. מצב זה משפיע עמוקות לא רק על הצד הכלכלי של הקיבוץ אלא גם, ובעיקר, על הצד החברתי שלו. אנו יודעים שיש כיום קיבוץ בתק"צ העומד בפני סגירת דלתות שלשת מפעליו, ולמעשה רוב החברים והחברות עלולים להיות מחוסרי עבודה.
בעלון הפנימי של אחד הקיבוצים מדווחת מרכזת משאבי אנוש:
בקבוצת עמיתים של מנהלי משאבי אנוש, הכוללת נציגי 25 קיבוצים והנפגשת אחת לחודש, עלה השבוע נושא המשבר הכלכלי ונשמעו "סיפורים מהשטח". המשבר, מסתבר, נותן אותותיו בכל מקום. בלא מעט קיבוצים עברו חלק מהמפעלים לשבוע עבודה של 4 ימים בלבד, כאשר לקיבוץ יש קושי לספק מקומות עבודה להשלמת 2 ימי עבודה בשבוע לחברים העובדים במפעל. חלק מחברי הקיבוץ העובדים בחוץ מפוטרים ממקומות עבודתם; חלקם בגילאים שמקשים על מציאת מקום עבודה, בעיקר בתקופה זו בה יש יותר ביקוש לעבודה מאשר היצע. נוסף על כך אנו ממוקמים בפריפריה, שבה יש פחות מקומות תעסוקה, וזה מגביר את הקושי. אני מניחה שכל אחד מכם שומע סיפורים מקרוביו ומחבריו שמחוץ לקיבוץ המבטאים את האווירה הזו.
בתקופה שכזו יש להפנים שמקום עבודה אינו שווה 'בטחון תעסוקתי'. כל אחד צריך לשמור על מקום עבודתו גם אם אינו מרוצה בו, ולעשות הכול על מנת להיות עובד ש"לא ניתן לוותר עליו" כדי להקטין את האפשרות לפיטורין. בקיבוץ שלנו עובדים כ–100 שכירים, מרביתם בעבודות שחברי קיבוץ יכולים לעשות. אמירות כגון "לא נעים לי שבגללי יפוטר עובד שכיר" נאמרות על ידי חלק מהחברים הצעירים עמם אני מדברת כדי לשבצם בעבודה בתוך חצר הקיבוץ. למרות הקושי, כאשר המציאות היא כפי שהיא, לדעתי המחויבות של כל אחד מאתנו היא קודם כל להתפרנסות חברי הקיבוץ ולהגדלת הכנסות הקיבוץ מעבודה, ורק אחרי כן לעובד שכיר שקלטנו בתנאים כלכליים אחרים [...] נדרשת התגייסות שלכם, החברים, בשיתוף פעולה, בנכונות להתגמש ולהתפשר באשר למקום עבודה חדש, ובהבנה שאין לנו הרבה אופציות להציע בקיבוץ (למעט החלפת שכירים). ביחד אני מקווה שנעבור את התקופה הזו בשלום.

משק מעורב
כאשר בוחנים את יכולתה של כלכלת התנועה הקיבוצית להתגבר על משברים, יש חשיבות מיוחדת למונח "משק מעורב". למען הדיוק ההיסטורי, ראשיתו של "המשק המעורב" – במושב, והוא קיבל תפנית והרחבה כאשר עבר לקיבוץ, אך בשניהם מגמתו זהה: להעניק ביטחון כלכלי למתיישב על ידי פיזור הסיכונים.

מושב העובדים הראשון, נהלל, הוקם בעמק יזרעאל ב-1921, לאחר שכבר היו קיימות בארץ ישראל "מושבות" מימי העלייה הראשונה ו"קבוצות" מימי העלייה השנייה. אליעזר יפה, ממייסדי נהלל, חיבר והעלה על הכתב תכנית "על ייסוד מושבי עובדים", ובה הגדיר את התנאים והכללים החיוניים לביסוסו של מושב עובדים ולקיומו לאורך ימים, וביניהם: "משק חקלאי מעורב – בו קיימים כל ענפי החקלאות, וזאת כדי למנוע עונתיות בעבודה, למנוע תלות בענף אחד, ולאפשר קיום המשק בעבודה עצמית".
קיבוץ עין חרוד, שנוסד אף הוא ב-1921, היה הראשון ליישובי "הקיבוץ הגדול". מייסדי עין חרוד דגלו בקיבוץ בן 100 משפחות ויותר, פתוח וקולט, השונה באופן מהותי מ"הקבוצה", שדגניה הייתה הראשונה שביניהן. הקבוצה הייתה מסגרת חברתית-כלכלית קטנה, אינטימית, שבה 25-30 משפחות לכל היותר. את רעיון "הקיבוץ הגדול" הגו נחמן סירקין ויצחק טבנקין, מתוך הבנה שהתמודדות מוצלחת עם התביעות והאתגרים של בניין הארץ מחייבת ריכוז מספר גדול של חלוצים למסגרת אחת, שתיתן להם עוצמה ותאפשר להם ניידות. על פי אותו רעיון, המבנה הכלכלי של "הקיבוץ הגדול" נועד לספק את כל צרכי הקיבוץ באמצעות עבודה עצמית של חבריו, בעלי מלאכות שונות וכשרונות מגוונים, ובנוסף להעניק להם ביטחון כלכלי על ידי מניפה רחבה של עיסוקים. מבחינתם "משק מעורב" כולל לא רק חקלאות על כל ענפיה כמו במושב, אלא גם בתי מלאכה, מפעלי תעשייה וענפי שירותים, וכל זאת בכדי לשמור על רווחיות כלכלית ועל עצמאות חברתית. "הקיבוץ הגדול" נבנה כמסגרת רחבה שבה יכולים להיקלט אנשים רבים להגשמת הרעיונות הסוציאליסטיים והציוניים בחיי עבודה ושיתוף, ולפרנסתם הם עובדים בכל התחומים, כולל תעשייה, ואפילו בית חולים "העמק" הוקם על ידי חברי קיבוץ עין חרוד.
הכלכלה הקיבוצית של היום מבוססת על "משק מעורב", דהיינו משק שבו ההכנסות מגיעות מהחקלאות, מהתעשייה, מהתיירות ומעבודה בשירותים ובמקצועות חופשיים. לאורך כל השנים נשען חוזקו של המשק הקיבוצי על היותו "מעורב", ועל "ביטוח פנימי": אם יש משבר בענף הלול נשארת ההכנסה גבוהה מענף הרפת; אם יש משבר בגידולי-שדה, נשארת ההכנסה גבוהה מהמטעים; אם כל החקלאות נפגעת נשארת ההכנסה הגבוהה מהתעשייה, אך מהיכן תימצא פרנסה כאשר כל הענפים נפגעים בו זמנית?!



חסר רכיב