תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

לזכרם

15/07/2009
עמודים סיון תשס"ט (733) 7
ל ז כ ר ם
נתן אדלר ז"ל

נולד: כ"ו אדר ת"ש 6/3/1940

נפטר: ו' ניסן תשס"ט 30/3/2009

שלוחות

 

נתן נולד בחיפה, ובגיל 3 עבר עם משפחתו לכפר חסידים. בגיל 14 הגיע לחברת הנוער בשלוחות, ובהמשך הצטרף לגרעין הנח"ל "אמוני גלבוע" בשלוחות.

לאחר מספר שנים מחוץ לקיבוץ, חזרו נתן וחדווה (לבית מיטלמן) לשלוחות עם בנם הבכור ישי, וכאן נולדו להם עוד חמישה בנים.

נתן עבד במטע ובדייג. היה מראשוני העובדים במפעל מיקרו-ויו וגם שם, כמו תמיד, עבד במסירות, בדייקנות ובחריצות רבה.

בשלש השנים האחרונות התייצב מדי יום במרכז-יום ב"גיל עוז".

שם אהב את שיעורי המוסיקה, האמנות והגינון והתמיד בכך על אף מחלתו, עד חודש לפני מותו בגיל 69. זכה ב"ה למשפחה אוהבת, לכלות ולנכדים.

בנו, ישי, ספד לו:

אבא, איש אמת היית, לא איש של מילים וחנופה.

גיבור היית, נלחמת במחלתך בגבורה ובשקט.

תודה לך אבא שהראית לנו את הדרך; בנופש בירושלים, בכותל ובעיר העתיקה. שנה למדת בישיבת מרכז הרב בירושלים, שנה בה קידשת את אמונתך בעם ישראל וגאולתו.

נולדת בחיפה, אבל תמיד אמרת: "אני מרגיש כאילו יצאתי מהשואה". 

בחייך ליווית את תקומת המדינה וגאולת הארץ.

במלחמת ששת הימים לחמת בעזה וחזית בנס הניצחון. אחרי מלחמת יום כיפור צעדנו עם  "גוש אמונים" בחבלי יש"ע. כל דיבור של  ויתור על  ארץ ישראל – שבר אותך; הנסיגה מסיני, הסכם אוסלו והגרוש מגוש קטיף. כבר לא היית נתן של בדיחות שמשכיבות את כולם על הרצפה.

אך כנראה שה' זכר לך את תקופת הבדיחות. לך תדע מה כוחו של חיוך.

כמה אנשים שימחת, כמו אותם בדחנים עליהם מסופר בגמרא שהעיד עליהם אליהו הנביא שהם בני העולם הבא.                     

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.


שרה המל ז"ל

נולדה: ט' בשבט תרצ"ז 2/1/37

נפטרה: כ"ב בניסן תשס"ט  16/4/09

סעד

 

אמא,

את שביעי של פסח תשס"ט לא נשכח כנראה לעולם.

זכינו לחגוג אותו לצידך, אבא; טל, ורד, אני, קמה ותומר, ולכבד אותך כמו שבודאי היית בוחרת אם היית יכולה. את שכבת לך ברוגע על המיטה בביתך ובודאי שבעת נחת מתשומת הלב שקיבלת. בסבלנות חיכית לצאת החג ורק אז, בדיוק אז, נשמת את נשימתך האחרונה והשבת את נשמתך לבורא עולם. שלמה, מסודרת ונקייה.

שנה עברה מאז חלית. עברת, ואנו אתך, מעלות ומורדות בדרך החתחתים. תמיד שלטה בך האופטימיות, האמנת כי תתגברי על המחלה. גם ברגעים קשים של אשפוז, טיפולים וכאבים, היית אופטימית. אבל המחלה הארורה והאלימה הכריעה אותך ב"נוק אאוט" במערכה האחרונה.

קשה לפרט את משלח ידך ופועלך ב-72 שנות חייך, שהיו מלאות עשייה ותוכן, בדרך כלל למען הכלל; מורה ומחנכת בבית הספר בשדה אליהו ולאחר מכן גננת בסעד; התנדבותך הענפה, במשך שנים רבות, למען יהדות ברית המועצות, אהבתך למוסיקה שכללה השתתפות במקהלות למיניהן, היותך קצרנית באסיפות החברים, הדרכתך ב"מעוז מול עזה" ולבסוף הארכיונאית של סעד – בעבודה זו, שכמו נתפרה במיוחד למידותייך, באו לידי ביטוי חריצותך, שקדנותך, הדייקנות וטוב הטעם שכל כך אפיינו אותך. ועוד כהנה וכהנה עיסוקים וכישרונות.

בעיניי היית ותישארי אישה פשוטה, צנועה וטובה, החיה את חייה לפי אמונתה כמו שלמדת בבית אבא ואמא, סבי וסבתי האהובים מטירת צבי ז"ל, מהם ינקת תורה עם דרך ארץ.

הפרידה קשה לנו, אמא, אך לאחר שנפל הפור והבאנו אותך לביתך, יכולנו בצורה הכי מכובדת וראויה לסגור מעגל, בדיוק שנה מאז הכל התחיל, להיות אתך, ללטפך, לדבר אליך ולשחרר אותך ואותנו בכדי שננסה להמשיך מהמקום בו הפסקת.

 

בנך, שי.


אסתר פרידברג ז"ל

נולדה: כ"א כסלו תרפ"א 2/12/1920

נפטרה: כ"ח אייר תשס"ט 22/5/2009

קבוצת יבנה

 

אמא שלנו! אמא קטנה-גדולה!

כשמסתכלים על מסכת חייך המגוונת, מגלים פסיפס אירועים מרתק ובו בריחתך מציפורני הנאצים, לאחר שחלק ממשפחתך, כולל הורייך, נשארו שם.

בהיותך בת 18 גורשת מביתך בגרמניה והתחלת את מסעך לארץ ישראל דרך פולין ואנגליה.

לאחר שנפגשת עם אבא ז"ל והקמת את משפחתנו כאן, ביבנה, השקעת כחלוצה צעירה את ראשך ורובך בחיי הקיבוץ.

לא היית דברנית גדולה,  אבל כן, היית אשה חכמה, אשת מעשה הרואה את הנולד ומשקיעה את כולך בו. למעלה משני עשורים היית סייעת לרופאי השיניים – ללא לאות, בחריצות אין סופית ובדאגה רבה לפרט.

היית ונשארת אמא – גם בגילנו המתבגר, כשלנו יש כבר ילדים ולחלקנו נכדים... אכלתָ? שתיתָ? כמו גם הדאגה המיוחדת לנכדים ולנינים שכה אהבת ונתת להם את כל הפינוקים האפשריים – איידשע מאמא אמיתית...

האופטימיות אפיינה אותך והאירה את הדרך גם לסובבים אותך.

כשהיה צריך – את תמיד היית שם; בעצה, במילה טובה, בשקט וביסודיות.

אמא שלנו!

היום את מובאת למנוחת עולמים, בכ"ח באייר, יום ירושלים. כמה סמלי התאריך הזה! השילוב של כח וירושלים, האהבה שלך לירושלים על תכונותיה המופלאות וההשלכה מאיחוד ירושלים לאיחוד וייחוד שחיפשת ומצאת אצל הרבים שדאגת להם, בסתר ובצנעה.

נזכור אותך חזקה ושמחה, דואגת למשפחה ולחברה.

נזכור אותך בדוגמה האישית וההסתפקות במועט שלך,

נזכור אותך כאמא, כסבתא, כאישה – קטנה אך גדולה!

בתקופה האחרונה, לאחר שנים של עצמאות ודאגה לאחר, נזקקת לסיוע.

אנחנו מודים למשפחה הקרובה ולצוות הרפואי המורחב כאן, ביבנה, שדאגו לך באופן כל כך רגיש ומקצועי.

היי שלום, נוחי בשלום על משכבך, והיי לנו מליצת יושר שם למעלה!

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.

 

יהודה.



נעמי אילן ז"ל

נולדה: כ"ב אייר תרצ"ב 28/5/1932

נפטרה: כ"ט אייר תשס"ט 23/5/2009

סעד

 

אמרו חז"ל: "ולמה נקרא שמה נעמי, שהיו מעשיה נאים ונעימים".

ובהמשך, על המילים "הזאת נעמי" דרשו: "ראו את הסבל והמצוקה אשר עוברים עליה". כך גם מסכת חייה של נעמי שלנו שנעה בין מעשים נאים ונעימים למצוקות וקשיים אשר רבצו עליה.

נעמי נולדה בארצות הברית, שם ספגה חינוך דתי-ציוני בבית הספר ובבית הוריה.

בשנת 1952 באה לישראל במסגרת הזמרייה, עם מקהלת הנוער הציוני.

בשהותה בארץ הגיעה לביקור בקיבוץ הצעיר סעד. נעמי התרשמה מאוד מהרוח החלוצית ומנחישות חברי הקיבוץ להפריח את אדמות הנגב. כאן גם הכירה את בצלאל יבל"א, לו נישאה מאוחר יותר. נעמי ביטלה את חזרתה לארה"ב ובאה להקים את משפחתה פה בקיבוץ.

בחייה כאן ראתה את הגשמת החלום הציוני עליו התחנכה. מכאן ואילך, כל הווייתה וחייה היו קיבוץ סעד, תחושה אותה הרבתה להביע במכתבים ששלחה למשפחתה בחוץ לארץ.

נעמי הייתה גאה בנכדיה ובנכדותיה ברוכי הכישרון, אשר מלאו תפקידים מגוונים בביטחון המדינה. 

נעמי, אשר ניחנה בקול יפה ונעים, השתתפה בכל המקהלות ובכל חבורות הזמר אשר היו בקיבוץ והורישה תכונה זו לכל ילדיה.

נעמי, שחלק גדול משנות חייה גרה לצידנו, הייתה לא רק שכנה טובה אלא שותפה מלאה במשפחתנו. את השבתות והחגים עשינו יחד, את השמחות המשפחתיות ולהבדיל את ימי הצער והאבל חווינו במשותף, משפחה אחת לכל דבר.

לעיתים רחוקות, כאשר מקומה נפקד היו שואלים חברים ובני משפחה - היכן נעמי?

אבנר, לאה וסמדר. התייתמתם מאמא אשר חיה בסעד.

ביתנו ימשיך להיות מעונכם לכם ולבני משפחותיכם.

לכל משפחת אילן המסועפת, בבנין ציון וירושלים, שרק שלשום חגגנו שחרורה,

תמצאו ניחומים.

יהי זכרך ברוך.  

חסר רכיב