תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

דרך המילים

15/07/2009
עמודים סיון תשס"ט (733) 7
דרך המילים
חנה בן צבי גורן

כילדה שאבתי הנאה רבה מן הקריאה בספר "נשים קטנות" של לואיזה מיי אלקוט
אני מניחה שהבנתי שהסיפור במקורו בא מאמריקה וכנראה נכתב באנגלית
אבל לא נתתי דעתי על כך, שזה תרגום
חנה בן צבי-גורן, על תרגום ועדכון



פתיחה
מה תפקיד המתרגם ומה - אם בכלל - מידת החופש שהוא רשאי לנקוט?
האם הוא משרתם של כמה אדונים, או שמא הוא אדונם של כמה משרתים?
ואולי הוא סתם צינור?
תִּרגום הוא פעולה ותַּרגום הוא מוצר של החלפת מילים וטקסטים בין שפות, אך החלפה זו היא בעצם מערכת של בחירות המתקיימת לאורך כל התהליך וכוללת התייחסויות לכל אבני הבניין של הטקסט במקורו וביעדו.

זה מול זה מול זה
כילדה שאבתי הנאה רבה מן הקריאה בספר "נשים קטנות" של לואיזה מיי אלקוט; היה זה הספר בתרגומו של שלמה ערב. אני מניחה שהבנתי שהסיפור במקורו בא מאמריקה וכנראה נכתב באנגלית, אבל לא נתתי דעתי על כך, ובוודאי שלא חשבתי על כך שזה תרגום.
אותו תרגום - ספר עב כרס בכריכה אדומה, מודפס באותיות קטנות, שאחת לכמה דפים מופיעים בו איורים בשחור לבן – היה מבחינתי המקור. תוכנו ודמיוני הפורה הצליחו להעביר אותי בלי כל קושי לקונקורד מסצ'וסטס ולתקופת מלחמת האזרחים. העקרונות הנאצלים עליהם גדלו הבנות דמו מאוד לפרינציפים הסוציאליסטיים והיהודיים שנשבו מקירות ביתי המשפחתי והקיבוצי, ובכל פעם שנמאס לי "להסתפק במועט", "לעשות למען האחר", "להצניע לכת" או "להאמין שהאל תמיד דואג לכל מחסורנו" (הציטוטים אינם מהספר...), קראתי את נשים קטנות, מה שאומר שקראתי אותו המון פעמים, ובעזרתו אף הצלחתי לפעמים לחזור במשנה להט למסגרת ההתנהגות הנאותה.
אין פלא, אפוא, שכאשר הייתי צריכה להגיש עבודת סמסטר במסגרת לימודי התרגום בבית ברל, בחרתי להשוות בין שלשה תרגומים מאנגלית לעברית של 'נשים קטנות': של שלמה ערב משנות החמישים של המאה העשרים, של טלי נתיב-עירוני משנת 1993, ושל בינה אופק משנת 2002.
בתרגומו של שלמה ערב מופיעים ניסוחים ספרותיים ('כלום יש לך "תכניות"'), מקראיים ('קול השופר'), חז"ליים ('זיווגן יעלה יפה'), לצד בחירות שנעשו מתוך הכרח ('ארמון היפעה') או מתוך אי ידיעת המונח ('טבעת התורקיצה'), ועוד.

בתרגומה של טלי נתיב-עירוני נמצאים עדיין הרבה אלמנטים המייפים ומהדרים את הטקסט ('עמק הבכא של איימי'), כדי לשוות לו גוון ומנגינה "של פעם", יש בו צירופים במשלב גבוה ('שנישואיהן יעלו יפה') ואלוזיות ('יריד ההבלים'), אבל המודרניות מרימה ראשה ('בשעת מצוקה') ואנו מוצאים הרבה בחירות פשוטות וחלקות יותר ('מיישבת את הבעיה') מאלה של שלמה ערב.

תרגומה של בינה אופק הוא, אולי במתכוון, "נשים קטנות לייט". הרבה פרקים הם אך תקציר של המקור. רואים שבתרגום זה עמדו קלות הקריאה וההבנה במקום גבוה ברשימת השיקולים.

כלום יש לך תוכניות?
לא זה המקום להביא את כל ההשוואות, השאלות, המסקנות וההעדפות, אך אשתף אתכם בכמה דוגמאות המאפיינות לדעתי כל תרגום בפני עצמו ומדגישות את ההבדלים המהותיים שביניהם:

בתחילת הספר שואלת מאג את אמה:
Mother, do you have `plans', as Mrs. Moffat said?" asked Meg bashfully."
ומתרגם שלמה ערב:
"אמא, כלום יש לך 'תכניות', כשם שאמרה מרת מופאט?" שאלה מאֵג והסמיקה.
ארבעים שנה מאוחר יותר, מצליחה טלי נתיב-עירוני לשמור על "אווירה של פעם" אף שהשפה מודרנית קצת יותר:
"אמא, באמת יש לך 'תכניות', כמו שגברת מופאט אומרת?" שאלה מג בביישנות.
פחות מעשור עובר וכבר הופך הטקסט לשיחה בת ימינו:
"הגידי את האמת, אמא, יש לך תכניות לגבינו, כמו שהנשים אמרו?"

האֵם, "מארמי" כפי שנקראה על ידי הבנות, מנצלת את השאלה כדי לפרוש משנה סדורה של ערכים ושל סדרי עדיפות. כמו בכל הטקסט, נשמרות בתרגומיהם של שלמה ערב ושל טלי נתיב-עירוני האיכויות המיוחדות של הזמן, המקום ותרבות התקופה, ונשמרים צלילים וניואנסים תואמים, ואילו תרגומה של בינה אופק נאמן רק "לחבר'ה". באחד המשפטים יש אפילו שינוי מהותי של תוכן דברי האם בתרגומה של בינה אופק.
כשהאם אומרת לבנותיה:
I'd rather see you poor men's wives, if you were happy, beloved, contented, than queens on thrones, without self-respect and peace.
היא נשמעת כך על פי שלמה ערב:
הנני מעדיפה לראותכן נשות גברים עניים, מאושרות, אהובות ומרוצות, מאשר לראותכן מלָכות על כסא מלכות, ללא כבוד עצמי וללא מנוחה נפשית.
כך על פי טלי נתיב-עירוני:
אני מעדיפה לראותכן רעיות לאנשים עניים, אם אך תהיינה מאושרות, אהובות ושמחות בחלקכן, מאשר לראותכן מלכות על כס מלכות, בלא כבוד עצמי ושלווה בלב.
ואילו אצל בינה אופק עולה אפשרות שאינה קיימת במקור:
ואני אומרת מוטב להישאר בלתי נשואה, מאשר להינשא מתוך שיקולים אחרים, לבד מאהבה.

התמצות האכזרי בתרגום של בינה אופק, גורם להשמטת חלקים ניכרים מן הספר.
כך לדוגמה קטע בחרוזים העוסק בקבלת לורי למועדון הפיקוויקים:
במקור נכתב:
Although he suffers from a cold/ We joy to hear him speak/ For words of wisdom from him fall/ in spite of croak or squeak.
שלמה ערב תרגם:
נשמח להקשיב לכל דבריו / גם אם לקה בנזלת / שכן חכמה תאיר פניו / מבעד לשעלת
(אותו מבנה חריזה – שורות 1 ו-3, שורות 2 ו-4)
טלי נתיב-עירוני:
אף כי לקה בנזלת / דבריו יפים הם, לא איוולת / פה מפיק לו מרגליות / בין עיטוש להתעטשויות (חריזת כל צמד שורות).
בינה אופק, כאמור, בחרה להשמיט את הקטע.
הנה דוגמה נוספת:
במכתב שהועבר דרך תיבת הדואר, שעל הקמתה הוחלט במועדון הפיקוויקים, מופיעה בסוגריים הערה קצת עוקצת, קצת אוהבת ומקסימה:
[The above is a manly and handsome acknowledgment of past misdemeanors. If our young friend studied punctuation, it would be well].
העוקץ, האהבה והקסם נשמרים היטב בתרגומו של שלמה ערב:
(הכתוב לעיל הוא הודאה אמיצה וברורה בהתנהגות רעה בעבר. אם ישקוד ידידינו הצעיר להבא על לימוד סימני הפיסוק ייטיב לעשות).
יוצאים כמעט ללא פגע בתרגומה של טלי נתיב-עירוני:
(הנאמר לעיל הוא הודאה גברית וברורה בהתנהגות רעה בעבר. אם ידידינו הצעיר ישקוד על לימודי הפיסוק שלו, ייטיב לעשות).
ונעלמים כליל מתרגומה של בינה אופק.

הגורע - גורע
קראתי ספרים מרשימים יותר בימי חלדי, ראיתי סרטים דרמטיים יותר, והיו אפילו יצירות שאהבתי יותר (כן, כן...) אבל "נשים קטנות" לא יושב אצלי במצב סטטי. אני תמיד חוזרת אליו (ל"מקור" שלי) והוא תמיד מתאים לתקופה ו/או לעניין.
כשהייתי ילדה, התחברתי אל הילדות הקטנות, או שחלמתי - כמה רומנטי - להיות כמו הבנות הבוגרות. כשגדלתי וסיפרתי את הסיפור לאחותי הקטנה, הרגשתי כבר קצת "מארמי" בעצמי. במהלך השנים והפרינציפים, מצאתי בו הד להורי ולסביבתי על אף ההבדלים האובייקטיביים. הקריאה בעת השוואת התרגומים לא הייתה רק "מחקרית" עבורי, ולכן אני מרגישה כעס של ממש כלפי המעיכה, הסחיטה והייבוש שעבר הסיפור בתרגומו האחרון.
יצירות ספרות רבות עוברות כל כמה שנים או עשורים תרגום מחדש או שכתוב התרגום, כדי להתאימן לעברית שלא מפסיקה להתחדש.
זה טוב ואולי אף הכרחי, אבל יש ספרים שהם בדרגה של "נכסי צאן ברזל" אן לכל הפחות של זיכרונות ילדות אהובים, מוחזקים בעיני האוהבים כקלאסיקה ואפילו כמקור, ואין ספק שלמשימה כזאת יש לגשת לפחות בכבוד ובנימוס, אם לא בחרדת קודש.

מעלה גלבוע


חסר רכיב