תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

דבר העורכת

15/07/2009
עמודים סיון תשס"ט (733) 7

 

דבר העורכת

שלום לכם,
"איך אספר את מה שקרה אחר כך? אני הייתי מסוחררת, וכך קיבלתי את הספר לידי, אני חושבת שלא אמרתי כלום. תפסתי את הספר. לא, לא הסתלקתי משם בניתורים כמו תמיד. הסתלקתי משם בהליכה אטית. אני יודעת שאחזתי בספר העבה בשתי הידיים ואימצתי אותו אל לוח לבי. כמה זמן נדרש לי להגיע הביתה, גם זה לא כל כך חשוב. לוח לבי היה חם, לבי היה מהורהר.
כשהגעתי הביתה, לא התחלתי לקרוא. העמדתי פנים שהוא לא אצלי, רק כדי לחוש בצמרמורת שהוא אצלי. שעות עברו עד שפתחתי אותו, קראתי כמה שורות נפלאות, סגרתי אותו שוב, הלכתי להסתובב בבית, התעכבתי עוד כשהלכתי לאכול לחם עם חמאה, העמדתי פנים שאני לא יודעת היכן שמתי את הספר, מצאתי אותו, פתחתי אותו לכמה רגעים. הקמתי את המכשולים הכי מלאכותיים לאותו דבר סמוי שהיה האושר. האושר יהיה תמיד סמוי בשבילי, לבי כבר ניבא לי, כנראה. כמה התמהמהתי! ריחפתי בעננים... הייתה בי תערובת של גאווה וביישנות. הייתי מלכה עדינה.
מדי פעם התיישבתי בערסל, התערסלתי עם הספר הפתוח בחיקי, בלי לגעת בו, באקסטזה צרופה.
לא הייתי עוד ילדה עם ספר: הייתי אשה עם אהובהּ" (אושר סמוי, קלריס ליספקטור).
נדמה, כי הדרך הפיוטית בה מתארת קלריס ליספקטור קשר עם ספר, כבר אינה חזון נפרץ בעולמנו האלקטרוני.
ובכל זאת מדי שנה, בחודש סיוון, מוצבים הדוכנים, מוכרזים המבצעים, ו"שבוע הספר" פורץ אל חיינו.

* * *
בקיץ 1926, ביוזמתה של המו"לית ברכה פלאי, הוצבו לראשונה דוכנים למכירת ספרים מוזלים בשדרות רוטשילד בתל אביב. מאז ועד לשנת 1958 התקיימו מפעם לפעם אירועים כדוגמת "יום הספר העברי". את "שבוע הספר העברי" במתכונתו הנוכחית יזם וערך לראשונה המשורר והסופר שלמה טנאי במאי 1959, במסגרת ועדת העשור להקמת המדינה. החל משנת 1961 מתקיים "שבוע הספר העברי" ברחבי הארץ באופן סדיר מדי שנה.
דומה הדבר במקצת לחג האהבה האמריקני "וולנטיינס דיי" (Valentine's Day), שקיבל קידום מרשים מיצרניות השוקולד, ו"כריסמס" שקיבל קידום דומה (ואפילו משודרג) מיצרניות כרטיסי הברכה.
ובכל זאת, עם הספר מקדם בחגיגיות מכירת ספרים ונדמה כי דומה אך שונה.
ובכלל, אין המו"ל העברי דומה לרעו הלועזי 'המפרסם' (Publisher), שהרי המוציא לאור העברי חושף את הכתוב אל האור ותוך כדי כך מביא את האור אל הקורא, ואילו רעו הלועזי מפרסם, ומוציא אל הציבור את הכתוב – ואין זה כְּזה.

* * *
כמעט ארבע שנים אני עורכת את עמודים. הכשרתי לתפקיד היא בעיקרה אהבת המילה הכתובה והניסיון שקניתי (על גב הקוראים והכותבים). לעצמי ולאחרים (מתעניינים ופחות) אני חוזרת ומנסה להגדיר מה תפקיד העורכת, מה מקומו בטקסט הפרטי ובקונטקסט הכללי.
גיליון סיוון, המגיע אליכם בשלהי החודש – חושף בפניכם את "תומכי הקריאה", כך אני קוראת להם. אלו הם "פועלי הבמה" של הספרים - הם העורכים, המתרגמים, הכורכים – "עם אנונימי" קראה להם מרים שליסלברג, "מלטשי יהלומים" קרא להם יואל רפל.

* * *
ובחודש הזה, נשוב ונזכיר ונתפלל שיצאו לאור במהרה גלעד שליט וגם יהונתן פולארד.


קריאה נעימה

גילה ו. קפלן
חסר רכיב