תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

לזכרם

21/05/2009
עמודים אייר תשס"ט (732 6
לזכרם
חיה גולדברג ז"ל

נולדה: כ"ה חשוון תש"ט  28.11.1948

נפטרה: י"ט שבט תשס"ט  13.2.2009

בני דרום

 

חיה נולדה בהונגריה בשנת 1948 להוריה, אברהם וברכה אגרי, שהיו ניצולי השואה.

חיה נקראה על שם שתי סבותיה חיה ודינה.

בהיותה בת שמונה החליטו הוריה לעלות לארץ, כאן חיכו להם שתי אחיותיה של אמה.

הם התיישבו במושב טירת יהודה, שם קיבלו משק ועבדו קשה מאוד בחקלאות וברפת, כאשר חיה מסייעת להוריה בעבודה במשק, בקליטה בארץ, בשפה ובתרבות החדשה.

חיה למדה בבית הספר היסודי בבארות יצחק ובתיכון - ב"מוסד עליה" בפתח תקווה.

כאשר סיימה חיה את לימודיה הכירה את שמואל, ובקיץ שלאחר מלחמת ששת הימים נישאו ועברו לגור בבני דרום, ומאז היו חברים בה.

צביה, בתם הבכורה, נולדה לאחר כשנה ואחריה נולדו אריאל, אודליה ומתן.

חיה הייתה פעילה בבני דרום בוועדות חינוך, תרבות, ריכוז הכשרה ומועצת ילדים.

 

במשך כל השנים למדה חיה והשתלמה בנושאים שהיו אהובים עליה, כמו חינוך, ספרות ופסיכולוגיה. במשך שנים התנדבה באשדוד בעבודה עם משפחות של אלכוהוליסטים, למדה בסמינר הקיבוצים הנחיית קבוצות הורים ומאז עסקה בכך רבות - בבית הספר להורים באשדוד, ועוד.

בשנים 1998-1999 עבדה בפרויקט של שפילברג. במסגרת הפרויקט ראיינה ותיעדה ניצולי שואה, בעיקר דוברי השפה ההונגרית, ועשתה זאת ברגישות ובמקצועיות רבה.

חיה זכתה להיות סבתא צעירה מאוד (מגיל 42) ופעילה מאוד. נכדיה זכו לבלות שעות איכות רבות, לחוות אותה וללמוד ממנה.

 

בחנוכה האחרון חגגה את יום הולדתה ה-60 , ביחד עם משפחתה, נכדיה וילדיה ולא הייתה מאושרת ממנה, כאשר כולם מקיפים ואוהבים...

בערב שבת קודש תמה מסכת חייה העשירים והמלאים, בתאונת דרכים כהולכת רגל, חיים של עשייה ונתינה אין קץ , של אהבה גדולה ומשפחה... 

 

בדרכה נמשיך.

יהי זכרה ברוך.


מרדכי לוי ז"ל

נולד: ד' באלול תרצ"א  17.10.1931

נפטר: כ"ב בשבט תשס"ט  15.02.2009

קבוצת יבנה

 

 

אתמול בערב התייתמנו כולנו. עובדי הלול התייתמו מחבר מסור ושותף חרוץ; אנשי שמחת תורה, המשלבים בתוך ההקפות דברי תורה, ניגון מסורתי וּלגימה חריפה, התייתמו מאחרון פותחי השולחן; הגבאים התייתמו מהמביא ומוציא; החברא קדישא התייתמה מהראשון שבחבורה; צוות בית סביון התייתם ממי שבכל עת העלה חיוך על פניהם; ומעל כולם – התייתמה המשפחה, התייתמה אסתר והתייתמו הילדים. אחד מן החבורה שמת – תדאג כל החבורה כולה. יש מי שהתייתם היום משכן טוב, יש מי שהתייתם מחבר טוב, יש מי שהתייתם מלב טוב, מעין טובה, ממילה טובה, וכולנו התייתמנו מאיש טוב, "רֵע, אהוּב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות".

 

מרדכי עלה לארץ ממרוקו, אמו נפטרה בילדותו ואביו בבחרותו, אבל בתוכו בערה מנעוריו מורשת יהדות המזרח. כבן 19 נקלט ביבנה. כמקובל באותם ימים עבר מענף לענף בהתאם לצורך, וכך שימש כטרקטוריסט, פלח, כובס, אופה, נהג, ומעל לכל - לולן. לאחר שעשה בנהיגה כמיליון ק"מ, בתפקידו כמדריך מקצועי ראשון של המדגרה, וכשהתברר לו שרק 20% מהוצאותיו הן על אוכל ו-80% הן על סיגריות, פרש מהנהיגה ושב לעבוד בבית, למורת רוחם של הלקוחות שמאוד אהבו לארח אותו בביתם וללמוד ממנו בלוליהם.

יחד עם רינה האהובה הקים בית ונולדו מרים, יעקב ואלי. נפלא היה בעינינו הבית המחודש שהקים מרדכי עם אסתר תבדל"א, לאחר פטירתה של רינה. וכשנולדו רחל וחגית, וגם נוספו חתנים וכלה, ונולדו נכדים, לא היה מאושר ממנו.

 

מרדכי, לך בשלום. תחסר לנו רוחך הטובה, ויחסר לנו מבטך הצמא לדבר תורה.

יהי זכרך ברוך.

(נחמיה רפל, דברים מתוך ההספד)


גדעון ברטוב ז"ל

נולד: ה' בחשון תש"ד  3.11.43

נפטר: ט' באדר תשס"ט  5.3.09

קבוצת יבנה

 

גדעון בשבילי הוא גדעון מהמקהלה. נוכחותו בחבורה הייתה ציר של יציבות ובטחון, מוביל בשירתו הצלולה, השקטה והמדויקת, מדויקת כמוהו. שנים היה גדעון אחראי על המקהלה עם חנה אפרתי. ארבעה חדשים נעדר גדעון מהחבורה, והשאיר אחריו חלל, האוזן מחפשת את צליל קולו, הנפש מחפשת את נוכחותו.

התהליך הנורא היה ידוע מראש. בפעם היחידה שהעזתי לבקרו שמעתי מבחוץ צלילי שירה, רוחי וחגית התפללו אתו תפילת קבלת שבת. כך באהבה, בשירה, בצחוק, במסירות ובגבורה התגייסה המשפחה ללוות את האב האהוב אל סופו.

גדעון נולד לפני שישים וחמש שנים לווילי וגלה, זיכרם לברכה, שמונה שנים היה בן יחיד עד שהילל נולד. מאביו למד את רזי מקצוע המסגרות וכשבגר ניהל את המסגרייה. כשההורים הזקינו ונחלשו היה להם משענת ומקור תמיכה עם רוחי והילל, שייבדלו לחיים ארוכים ועם לאה זכרה לברכה.

גדעון פעל בשקט, בדייקנות ובמקצועיות. כך בתפקיד מרכז שירותים וסידור עבודה, כאחראי הגברה ותאורה, במכון התערובת ובמפעל השעונים. בשקט ליווה את הזקוקים למכשירי שמיעה, הסיע אותם וסייע להם. וכך היה גם בבית, מארגן, מייעל, משכלל, מבטא את אהבתו בעשייה.

גדעון השקט והמסודר אהב את רוחי הסוערת, התגאה במעשי ידיה, ליווה אותה ועמד מאחוריה. ורוחי, בגבורה עמדת לצדו באהבה במערכה האחרונה בחייו. גדעון הלך והתרחק, והמשפחה הלכה והתהדקה סביבו, בנים בנות, בני זוג, נכדים ונכדות מחזירים לו אהבה על אהבתו.  כשמלותיו של גדעון התמעטו רשמה רוחי את דבריו: יש לנו משפחה נהדרת.

רוחי, זוהר ונורית, חגית, שי ואורלי, רון ויונת, שירי וקובי, אורן, הלל ושרה, נכדים ונכדות, משפחה יקרה ונהדרת, לב כולנו אתכם.

יהי זכרו ברוך.

 

(ציפי חיות – מתוך ההספד)


רפאל דוד שלום גאון ז"ל

נולד: י"ב אייר תשס"ב 24.4.2002

נפטר:  כ"ה אדר תשס"ט 21.3.2009

עלומים

 

'למנצח על מות לבן מזמור לדוד'  -

שואל התלמוד: מזמור לדוד? קינה לדוד צריך להיות!

על ילד שנתקף במחלה אכזרית... שלוש שנים בין תקווה לייאוש -  ובסוף נגמר כך בשבת קדש.

ה' נתן – וה' לקח – הנוכל לומר יהי שם ה' מבורך?

...על הציצית שלו שלא ילבשנה עוד ותהי לו כיסוי, לאחר מותו. על התקוות לראותו צומח ומדבר והולך ולומד וממשיך מסורת אבות. רק בקע והנה איננו: רחק מחבק, נעלם מקרוב.

מזמור לדוד? קינה לדוד ראוי היה להיות!

אולם ממשיך הפרק ואומר:

'אודה ה' בכל לבי אספרה כל נפלאותיך' -

על נשמה טהורה ששבה אל בוראה – שלמה ונקייה כפי שעשאה יוצרה.

על ההורים, שהורו מהי אהבה... לילי - כלביאה על גורותיה – במסירות אין קץ. ויוסי - כרחם אב על בנים - בתפילה ובתענית... וכולנו בתפילה ועזרה.

לאן הולכת התפילה?

כמה תפילות נאמרו בשביל רפאל דוד שלום בן אורואליה? כמה דמעות נשפכו? לא לשווא ולא לחינם.

ילד רך, שעוד לא נצבעו חייו בצבעים עצמאיים ברורים... ושמשו, שרק זרחה, כבר שקעה והותירה חסך ושאלות קשות - על החיים, על האמונה ועל מה שביניהם.

קשה לראות הורים ודודים וסבים בלוויית יקירם שלא כדרך כל הארץ, ללא סוף טוב...

הילד הזה לימדנו כמה שבריריים חיינו. שהמכונה המופלאה – האדם – אין כל הבטחה שלא ייסתם בה הפתוח ולא יפתח הסתום...

למדנו, שאנו כקהילה יכולים לתת כתף, להתפלל, לגלות חברות וטוב הלב.

לא לשווא ולא לחינם.

וכדי שנוכל לומר יהי שם ה' מבורך –  גילויים אלו של העוצמות שבנו שלא הכרנו בהם, צריכים להמשיך להתקיים גם אחרי דוד – והם יהיו המשכו - המשך אורו שלא יכבה לעולם ועד.

 

(הרב עמית קולא, מתוך ההספד)

יהי זכרו ברוך.

חסר רכיב