תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

תעודה אישית

21/05/2009
עמודים אייר תשס"ט (732 6
תעודה אישית
אבישג איילי - וינברג

"בהיותי בת 18 הגיע היום הנכסף של ה"התייצבות" בלשכת הגיוס
זו, הייתה תעודת הבגרות האמיתית
אבישג איילי, על תאריך לידה ותעודה יוצאת דופן


בהיותי בת 18 הגיע היום הנכסף של ה"התייצבות" בלשכת הגיוס. כל מי שנקרא ל"התייצבות", היה בזה עבורו משום "תעודת בגרות". זו הייתה התעודה הנכספת האמיתית... בכיתתי הייתי הבת היחידה שנסעה ללשכה בפתח תקווה, השאר הצהירו. הייתה זו אז תחילת הדרך של ה"הצהרות", ובגל הזה נסחפו כולן, בעוד שאני נסעתי בגאווה להתייצב בלשכת הגיוס. אותם הימים הונפקה תעודת הזהות רק אחרי גיל 18, ונעזרתי בתעודת הזהות של אבי.
הפרטים מטושטשים, אך גוף המעשה הריהו לפניכם:
הצגתי את התעודה בפני הפקידה. זו הביטה ונדהמה: "מהו תאריך הלידה שלך?" שאלה, ואני עניתי כפי שהייתי רגילה לענות מכיתה א' ואילך: "ט' באייר ת"ש!!"
"זה תאריך?" אמרה בבוז, "אני מבקשת את התאריך האמיתי!". תחילה נאלמתי, אך משתפסתי את כוונתה אמרתי בגאווה כלשהיא: "אצלנו (התכוונתי לכפר מולדתי ולביתי) משתמשים רק בתאריך עברי!!"
הסתכלתי בה בעודה מחזירה לי בהתרסה את התעודה. בושה וכעס שמשו בי בערבוביה. הבטתי בתעודה וזיהיתי היטב את התאריך, מה גם שכתובה הייתה בכתב ידו המוכר לי מאוד של אבי.
אכן, כתב ידו של אבי היה נודע לשמצה בשל חידתיותו הבלתי ניתנת לפענוח, אך אני הכרתיו. חזרתי ואמרתי לפקידה: "זהו כתב ידו של אבי. אני יכולה לקרוא אותו בקלות, והנה, כאן תאריך לידתי!!" הפקידה הצבאית הישירה בי מבט והפטירה בבוז: "אבא שלך כותב תעודות זהות? מה, הוא זייפן מקצועי?".
מעולם לא נתתי את דעתי על תעודתו המוזרה של אבא. נעתקו המילים מפי... חשתי כילדה קטנה מרומה וחסרת אונים. בקושי הבנתי את המשך דבריה, אך מה שנקלט היה: "חזרי הביתה ובואי עם תעודה ראויה ולא עם מסמך מפוקפק או מזויף". עתידי הצבאי הנכסף היה נתון בסכנה... הדרך הביתה התארכה... פלאפונים לא היו, גם טלפון ציבורי היה מושג בלתי נתפס עדיין. כך נותרתי המומה, מיואשת ומבולבלת עד בואי הביתה.
על סף בכי סיפרתי לאבא את קורותיי, והוא פרץ בצחוק: "אל תדאגי ילדה, הכל ברור. אביך אינו זייפן תעודות, ואף על פי כן זהו כתב ידי".
וכך נפתרה התעלומה: ביום הכרזת המדינה היה צורך להנפיק תעודות זיהוי חדשות לכל האזרחים מהר ככל האפשר. אבי, שהיה מורה בכפר, גויס עם שאר המורים להיות "פקיד רישום" של הממשלה העברית החדשה, ובין התעודות שהנפיק הייתה גם זו שלו.
שבוע לאחר מכן התייצבתי שוב בלשכת הגיוס. על רישום התאריך האזרחי ויתרו לי, ואילו התאריך העברי בכתב ידו של אבי נתקבל מחוסר ברירה, כי הוא היה התאריך המלא היחיד שהיה ברשותי.
מרבית ילדיי נולדו ונרשמו על פי התאריך העברי ה"מוזר", ורק בשנתיים האחרונות נכנעתי לכתיבת התאריך האזרחי.
סיפורו של אבא, "פקיד הרישום", ככל שהיה מוזר – התקבל באהדה. ואני, כידוע, שירתי בנח"ל שירות גורלי, שהחיינו והגיענו לקיבוץ עין הנצי"ב עד היום הזה.

עין הנצי"ב
חסר רכיב