תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

באוירה שונה

21/05/2009
עמודים אייר תשס"ט (732 6
באווירה שונה

יהודית מנחם

"השיחה עם אלי שטיין, מנהל הכפר ויוזם הרעיון של סבסבתא לחניכים
הבהירה לנו שבמוקדם או לאחר זמן – אנחנו נהייה כאן... אז באנו"
יהודית מנחם בשיחה עם דני ונילי שור (ובקיצור: דנילי"ש) על שנה שונה ומיוחדת


בתחילת השנה הצטרפה משפחת שור (טירת צבי) למשפחת פשחור (עין הנצי"ב) בהודיות. דני ונילי שור, המכונים דנילי"ש, נפגשו לשיחה עם יהודית מנחם, לבית וינטר, בת וחברת קיבוץ לביא ומי שהייתה "בתם המאומצת" בימים בהם ילדי תיכון לביא היו מאומצים בקיבוצי העמק.

ספרו קצת על עצמכם.
נילי: "אני בת בארות יצחק, ולטירת צבי הגעתי עם נישואי. בטירת צבי רכשתי ניסיון בטיפול ילדים בגיל הרך ואף הוספתי ידע בהשתלמויות בנושא באורנים. התמקצעות נוספת שלי היא במלאכות יד שונות; בבית ספר שק"ד שימשתי כממלאת מקום ובגיל עוז, עמותת הזקן בעמק, הנחתי מבוגרים במלאכת יד. אני חסידה של מזון בריאות".
דני: "נולדתי בטירת צבי, מזמן. שנים רבות שמשתי כמורה לחינוך גופני בבית הספר שק"ד, ובהמשך ריכזתי את נושא ההסעות והתחבורה, ואף קיבלתי על עצמי את ריכוז נושא הביטחון בקיבוץ".
דני, איש רב פעלים, שולח ידיו לכיוונים שונים. רשימת עיסוקיו בעבר ובהווה מתמקדת בתחום הספורט, אך לא רק בו. כך, שימש גם כמרכז השירותים בקיבוץ, ובמקביל ריכז במשך 12 שנה ענף ביחידה לטיפוח ספורטאים צעירים במכון ווינגייט, היה מאמן אתלטיקה קלה וכדור עף וכן מנהל מחלקת ספורט במועצה האזורית בקעת בית שאן ("עמק המעיינות"), במסגרת זו היה שותף למפעלי הספורט הארציים המתקיימים כל שנה במועצה. 'לעת קשישות', להגדרתו, עבר לנהל את המסעדה במכללה האזורית בצמח, 8 שנים הוא חבר הנהלת איגוד הכדור–עף בישראל, וארבע שנים שהוא אחראי על הכשרות במטבח של "טיב ביתי".
דני: "ולא לשכוח, כמובן, אני צמוד לנילי וביחד אנחנו הורים לחמישה, סבא וסבתא ל-13 (לא סופי..), אליהם הצטרפו עוד 230 נכדים ונכדות בהודיות".

איך ולמה הגעתם להודיות?
נילי: "שמענו, באופן מעורפל, על עשי ודינה פשחור, התעניינתי באפשרויות לצאת להתאוורר קצת. כיוון שעד עכשיו לא יצאנו לשליחות או למשימה מחוץ לקיבוץ (בגלל עיסוקיו של דני) ומכיוון שהזמן בו נוכל להתאוורר מחד ולתרום מאידך - אינו בלתי מוגבל, מצאנו את הרצון שלנו מתחבר כראוי להזמנתו של רוברט, שהיה מרכז מחלקת המשימות בקיבוץ הדתי, לסיור בכפרי נוער ללימוד האפשרות של הרחבת ההתנדבות לעוד משפחות תומכות (עוד פשחורים). הזמנתו של אלי שטיין, מנהל הכפר ויוזם הרעיון של סבסבתא לחניכים, לשיחה, הבהירה לנו שבמוקדם או לאחר זמן – אנחנו נהייה כאן... אז באנו".

איך אתם מתאווררים כאן? או במילים אחרות – מה אתם עושים?
נילי: "ראשית, אני קמה מתי שאני מתעוררת... וישנה מתי שאני עייפה... ומצוייה בדילמה בין החובה / הרצון לעזור לילדי / כלותי ונכדי/ותי לבין הרצון לתרום לילדי הכפר. בכפר אני עובדת הן באופן פרטני והן עם הקבוצות. אני מלווה טיולים, משגיחה על פעילויות, מעבירה חוגים גם לילדי העובדים. כמו כן, אני מלווה ילדים במחויבות אישית, נותנת כתף חמה למי שזקוק לבית חם. לעיתים כאשר מתבטל שיעור, בית הספר הוא בדירתי, לטובת שתייה חמה או קרה וכיבוד בצד הפעלה מבוקרת של הטלוויזיה המלווה בשיחה אישית. אני שותפה לשיחות צוות ולסעודות גיבוש שאנחנו הסבתות (דינה ואני) מכינות פעם בחודש. אני גם עוזרת בעיצוב פני הכפר, שומרת על עיסוקי הקודמים, כמו חוגי אמנות. ועדיין אני נמצאת בקשר עם 'ידי זהב', מועדון חברי טירת צבי הוותיקים, וכן עם 'גיל–עוז', מקום עבודתי עד יציאת לפנסיה. באופן פרטי, ובפרט כשבניי יוצאים למילואים או למשימותיהם השונות המרחיקות אותם מן הבית, אני עוזרת לכלותי... בשמרטפות לפי הביקוש".
דני: "מה אני עושה? אפשר לסכם זאת במשפט אחד: אני נענה בחיוב לכל בקשה שמגיעה אלי ממנהל הכפר, מבית הספר או מן הילדים. אני הולך לישון מאוחר, קם, כרגיל, מוקדם, פותח את היום בצעדה במדרכות לביא או בגבעות הגליל התחתון, המשך היום בתפילה בסגנון ספרדי (התרגלתי לחכות בסידור עד שהחזן יגיע אלי...). ברשימה של משימות היום ניתן למצוא העברת חוגים בתחומי הספורט והשחייה, סיוע בהפעלת ציוד טכני ("תיקון מקולקלים והפעלת מתוקנים"), אני משמש גם כנהג לעת מצוא, ומסייע בכל מה שנחוץ".

מהי החוויה החזקה שיש לכם כאן בכפר?
"רבים מהחניכים בכפר הם בעלי כישורי למידה טובים. רבים מן הקשיים שלהם נובעים מלחץ חברתי. זמן איכות עם סבאים וסבתאות, היא דרך טובה לתת תמיכה ולסייע בחיזוק הכוחות החיובים ובעמידה נגד השפעת הסביבה שלא בהכרח תורמת לחינוך חיובי.
כמו שאנחנו רואים זאת, הילדים כאן בכפר פוסעים במסלול מתיש, תובעני, וטובעני – כל יד תומכת ואוזן קשבת יכולים לסייע להם במסע המפרך.
הדרכים הן רבות; הן בתחום הלימודי כמו עזרה בשיעורי בית או הפעלות בחוגים, הן בתחום החברתי כמו אירוח בקיבוצים, או ליווי בטיול או בילוי. ויש את הדבר הפחות מוגדר שהוא הנוכחות בכפר ככתובת, כעין פקוחה; המונעת את הצורך של ילד בגיל עשרה להצית סיגריה לאחר לימוד שחייה, או מסיטה את המחשבה שאלכוהול פותר בעיות. ככל שהזמן הפנוי יהיה מלא בפעילות חיובית, לפעילות השלילית לא ישאר זמן.
ראוי לציין כי למרות כל המכשלות, בסיומו של המסלול אחוז מכובד של החניכים מסיים עם תעודת בגרות, מתגייס לצבא ורואה באזרחות הישראלית זכות. עובדה זו מצביעה בראש וראשונה על איכות הצוות המקצועי המלווה את החניכים בכל שנות הלימודים, המורים שמתעקשים על כל ילד ורואים בו עולם ומלואו והסביבה שכנראה בצד הצדדים הלא ראויים, תורמת גם היא את חלקה [בהפוך על הפוך] לעיצובם של החניכים ולהיותם אזרחים מהשורה".

מה המסר שלכם לחברי הקיבוץ הדתי ולאחרים?
"אנו מאחלים ש"תופעת" הסבאים והסבתאות תתרחב לעוד כפרי נוער. אנו מאמינים שניתן לאתר בקיבוצים שלנו לפחות עשרה זוגות נושאי גנים כמו אלו של פשחור ושור ומקווים לראותם "מתאווררים" למטרה שהיא מצווה ראשונה בחשיבותה לכולנו".


לביא

חסר רכיב