תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

קו המשווה

24/12/2008
עמודים כסלו תשס"ט (728) 2
קו המשווה - גלגולו של בית
"שימו שמן, שמן זית, הנרות הדליקו יהי אור בבית"

הבית וההתכנסות המשפחתית עומדים במרכז חג החנוכה.

לכבוד החנוכה ביקשנו לשמוע על "גלגולו של בית". הבית הוא הראי לנפש הקיבוץ. הצצה לעבר מתחברת עם התמודדות בהווה.

טירת צבי

רוח ערביים בבית ראשונים

ארבע משפחות בחדרים קטנים בשנת ת"ש

פינת הנצחה ובית מדרש בתשס"ט

 

בכל בית מששת הבתים הראשונים שנבנו מחוץ לחומה בשנת ת"ש (1940), היו ארבעה חדרים קטנים. החדרים תוכננו באופן אחיד, והמהנדס השקיע מחשבה רבה בעניין קירות הבית, כי מן המפורסמות הוא שבטירת צבי בעמק בית שאן חם, חם מאוד בקיץ. על כן החדרים נראים כך: חלון מול דלת, הדלת עם רשת נגד יתושים, ושמשת כנף. בכל חדר ארבעה אשנבים, שניים מצידי החלון ושניים מצידי הדלת. האשנבים בגובה המיטה, ולכל אשנב סגירה על ידי דיקט מעוצב הנסגר בוו פשוט. הבית מכוסה בגג רעפים משופע (כמו נגד השלג באירופה). המחשבה שהנחתה את מתכנן הבניין, הייתה שאחר הצהריים, כשחוזרים החברים מן העבודה, ייהנו בחדריהם מ"רוח בין הערביים, שתיכנס דרך החלון והאשנבים, ותצא מן הדלת והאשנבים, ויהיה נעים וקריר בחדר". אך הרוח בדרך כלל לא הגיעה, כמו שלא הגיע הצל מהגלבוע שהובטח לחלוצים התמימים... בבתים אלו גרו ארבע משפחות, או שלוש משפחות וחדר רווקים אחד. שירותים היו במרחק הליכה, וברז היה בסביבה...

סביב הבתים נטעו עצים שצמחו מהר ונתנו צל רב. בין בית לבית הייתה חלקת דשא מוקפת גדר חיה (צומחת). במדשאות בילו אמהות וילדים לפנות ערב, כאשר בארבע אחר הצהרים הילדים "באו הביתה", וחזרו לישון בבתי הילדים.

 אחרי מלחמת השחרור נבנה "שיכון ותיקים", וכשנכנסו לגור בו היו שם חדרים גדולים יותר ושירותים משותפים לשתי משפחות... בבתים הראשונים גרו חברים שהצטרפו לקיבוץ, עד שגם הם התקדמו לבתים אחרים. רוב הבתים הנ"ל נהרסו, ונבנו תחתיהם מבנים חדשים. שני בתים מן הראשונים נשארו על תילם עד היום. באחד הבתים התמקם ענף של מחשבים T.S.T  המשתדל לייצר תכניות לצרכי חקלאות וכד'... בבית השני שיכנו את ארכיון הקיבוץ, עד אשר ביום בהיר אחד נפל ענף גדול מעץ פיקוס סמוך והרס את גג הרעפים שסוכך על הבית. תכולת הארכיון עברה לבית אחר.

יום אחד הגיעה למשק קבוצת בנאים עולים מרוסיה. במשך חודשים אחדים שיקמו את הבניין. ריצפו רצפה חדשה, נוספה מרפסת מעץ וזכוכית, משני חדרים התהווה אולם קטן. כשנגמר השיפוץ לא ידענו למה ישמש, עד שהוחלט לשכן בו חלק מהספרייה התורנית שהייתה במקלט, והמקום הפך לבית מדרש. נרכשו שולחנות וכסאות, הוצבו מדפים לספרים, והחלו להיכנס ולצאת לומדים ולומדות, צעירים ומבוגרים, בחוגים וביחידים. גם חדר קטנטן ניתן לספריית הרב, וחדר לכל כתבי העת התורניים הנמצאים בידינו עשרות שנים. לפני שנים אחדות, ביוזמת חברים צעירים, נקבע חדר אחד כחדר הנצחה לנפטרים, ובתרומת אחת המשפחות, להנצחת הוריהם, הוקמה פינת זיכרון למורנו הרב הדגול, הרב צבי הירש קלישר (1795 – 1874), על שמו אנו נקראים טירת צבי. בימים האחרונים קיבל בית המדרש תמונת שמן על בד, אותה ציירה בת הקיבוץ נעמה יורב פז, בו נראה הרב קלישר על רקע בית הכנסת והתמרים שלנו.

אלה קורות אחד הבתים שהיה בית למייסדי המקום, והיום לומדים בו, הולכים ובאים, והבית פתוח ומזמין.

לעיתים ועדות מקיימות שם דיונים רחבים, תיירים ואורחים פוקדים את המקום ומתרשמים גם מאמצעי מיזוג האוויר המגוונים  שנשארו בקירות הבניין כדי לספר מה היה כאן בימים הראשונים ההם.

יזרעאלה כספי.

קבוצת יבנה

רצפה מתרוממת

בית ארבע הוא 'מותג' בקבוצת יבנה

המדובר בבית ראשונים שעמד בפני הריסה

 ובאספה סוערת הוחלט -  אין להרוס!

על עבר מפואר ועם הפנים לעתיד

 

עם עלייתה של קבוצת יבנה על הקרקע, בשנת 1941, החלה בניית הישוב. מבני הקבע הראשונים היו סככה למכונות חקלאיות, בית-באר ומבנה לתחנת הגפירים, ששימש כמחסן נשק וכבית ביטחון.

לאחר מכן התפנו לבניית מבני מגורים, ואכן בסוף שנת 1942 הסתיימה בניית שישה בתים. הקדמי שבהם היה הבית שמספרו 4, ומכאן שמו עד עצם היום הזה (אם כי יש עדיין בינינו הטוענים שזה איננו מספרו המקורי). הבתים נבנו על ידי "קבוצת הבנייה", ביניהם שמואל שטרנהיים, ברוך כהנא וגדליה קוגלמן - נוחם עדן. בכל בית היו 4 חדרים ומרפסת פתוחה מחופה בגג. בית 4 התאפיין בקיר עשוי בטון עד גובה החלונות, שלא כשאר הבתים שנבנו מלבֵנים, מתוך כוונה שיהיה ממוגן במקצת ויתאים לשימוש המרפאה וחדר חולים, אך עברו כמה שנים עד ששימש בתפקיד זה. בתחילה שוכנו בו דווקא הבחורות הרווקות - שלש בחדר. המרפאה בבית זה זכורה לחברים כמקום מרכזי בו טופלו בנאמנות על ידי החובשות, בראשן אילזה ראב"ד והרופא ד"ר שטיינר. אחד הימים הקשים שידע הבית הוא יום ט"ו באייר תש"ח, עת שעבר מטוס מצרי והטיל פצצה אחת על בניין מגורים. החברים והילדים היו עדים להבאת האלונקות עם ההרוגים והפצועים אל המרפאה. כמו בשאר המבנים בתקופה זו, לא היו שם שירותים, אך הוא "זכה" שיחוברו אליו ברז מים וכיור קטן בקצה המרפסת. החל משנת 1952 שימש בית זה את עובדי המשרד והנהלת החשבונות. שם תקתקו מכונות הכתיבה והחישוב, שם, ובבניין שמאחור, פעם לבו של היישוב. במיוחד זכור לחברים אשנב קטן בין חדרו של מנהל החשבונות המיתולוגי יולה כוכבא לבין חדרן של  המזכירוֹת, בו היה מותקן מכשיר טלפון משותף שנע על ציר מחדר לחדר. בשנת 1979 עברו המשרדים  לבניין חדש, ועזובה החלה פושטת בבית ארבע. פה ושם שוכנו בו אורחים ללילה, אחד החברים ריכז שם אוסף ספרים ישנים, מדי פעם התאספו בו ילדים למשחק, אך לבסוף הוכרז כמוקצה מחמת הסכנה.

להציל את בית ארבע

בהתקרב מועד חנוכת בית הכנסת המחודש, בל"ג בעומר תשנ"ט, כמעט עלו עליו הדחפורים להרסו, על מנת שלא יכער במראהו העלוב את בית הכנסת המפואר השוכן בקרבתו. באסיפת חברים סוערת הוחלט להשאיר אותו כשריד כמעט אחרון לימים עברו. עברו עוד מספר שנים עד שהוחלט לשפץ אותו באופן שיישמר מראהו המקורי. הבית אמנם עבר שיפוץ, אך אריחי רצפתו מוסיפים להתרומם, שכן הבית לא נבנה על עמודים והאדמה באזור שלנו "עובדת" (חישבו כמה קשה היה לשטוף שם ריצפה).

ומה עושים בבית המשופץ? לאחרונה הבשילה תוכנית להקים בבית זה מרכז פעילות, לימוד וחיזוק הזהות המקומית, המתבססת על הכרת המורשת שלנו. שורטטה תוכנית להסבת המבנה לייעודו, אך בינתיים לא הגיעה תוכנית זו לשלב מעשי.

 

(ליקטה וסכמה – יסכא כוכבא)

 

 

משואות יצחק

 היסטוריה בשיכון החדש

הבית עומד בעקשנותו

לא למגורים ולא לפעוטות

 

 

בחרנו לספר את סיפור מבנה הארכיון המגולל בתוכו ובין קירותיו את היסטוריית משואות.

הבנין נבנה בתחילת שנות החמישים, אחד מתוך חמישה בתים שהיוו את "השיכון החדש"(!) שנבנה בצד המערבי של המשק. השיכון ה'וותיק' שקדם לו היה בן 12 בתים, ויועד לוותיקי המשק...

כעבור מספר שנים הופיעו סדקים בקירות, עד שכבר לא ניתן להתגורר במקום. שלש משפחות עברו להתגורר בדירות חלופיות ועם הזמן לדירות חדשות יותר.

הבית הועבר לשימוש כמחסן של ועדת חינוך, וכדרכו של בית העומד ריק, במהרה הפך למחסן רהיטים ישנים וגרוטאות של חברים.

אך לא לאורך זמן. כמה שנים אחר כך פונה הבית, עבר שיפוץ ותחזוקה, הקירות "הודבקו" חזרה, נפתחו בתוכו מרחבים גדולים, נצבע בצבעים עליזים ומאירי עיניים, צוירו בתוכו ציורי קיר והוכנס אליו הפעוטון.

אך הבית עמד בעקשנותו. הסדקים בקירות חזרו, מספר הפעוטות לא התאים למקום, והבית הועבר לשימושו האחרון עד כה – ארכיון.

הארכיון מכיל עדויות ומסמכים מאז הקמת המשק בגוש עציון, וממשיך להתעדכן כל הזמן.

הארכיון ממוקם במרכז המשק, וה"שיכונים" החדשים (כל אחד בזמנו..) נבנו סביבו במעגלים מתרחבים.

הבית הינו מוצג ממשי וחלק מהארכיון שבתוכו. לו יכלו הקירות לדבר היו מספרים את תולדות המשק.

 

שושנה בן דב

עלומים

קומונה בבית כולל

הבית עומד ולא משתנה ורק דייריו מתחלפים

על גלגוליו של בית אחד

 

לפני כ-35 שנה הוחלט לבנות בעלומים שלשה בתי ילדים לילדי בית הספר. כל שתים או שלש כיתות שהו יחד בבית כולל, ששימש את הילדים כמקום מפגש חברתי חינוכי וערכי.

לימים הצטמצם מספר הילדים, את בית כולל כחול קיבלו חניכי "חברת הנוער" והוא שימש להם כבית כנסת, ככיתת לימוד וכספריה, ונערכו בו פעילויות רבות. כשנגמרו מחזורי חברת הנוער בעלומים, התרוקן הבית מתוכנו והוא נותר בודד ומיותם; החלו למלאו במשרדים - משרד מש"א וכן מחסן יד שנייה ומחסן לוועדות שונות.

במרוצת השנים הקימו בעלומים מכינה לבנות אחרי צבא - "אפיקי הנגב". כדי לרכז את המכינה הגיעה לעלומים משפחה שהתגוררה בבית כשנתיים. כאשר נסגרה המכינה הועבר הבית לרשות "האירוח הכפרי". הבית שופץ כהלכה בריהוט, בתמונות ובווילונות. בשבתות ובחגים הגיעו משפחות ברוכות ילדים והבית אִכלס אותן בשמחה ובהנאה, ואז הגיעו ימי "צבע אדום", הידלדל מספר המבקרים, והבית שהיה מלא אורחים התרוקן ועבר לרשות סדרנית האורחים.

לפני כ-5 שנים, עת הוחלט על הרחבה הדרגתית של בתי הוותיקים, נאלצו המשפחות לעבור לדיור זמני. שתיים מהמשפחות החליטו, ביוזמה מבורכת, לעבור לבית הגדול יחד, הן הפכו אותו לביתם ואף נתנו לו שם - "הקומונה". אפילו ספר מתכונים יצא  לאור בזכות מגורים אלו...  לאחר  שחזרה כל משפחה לביתה, חזר הבית לרשות האירוח והגיעו מחזורים של חיילי "נתיב". גם הם הפסיקו להגיע, לצערנו, עקב המצב הביטחוני.

כיום עומד הבית לרשות סדרנית האורחים וחברי המשק בשבתות משפחתיות, שבתות חתן, בר-מצווה ועוד. בקיץ משמש המבנה את ילדי קייטנת "הרצפלד" (איל"ן).

כך במשך שנים הבית עומד ולא משתנה - רק דייריו משתנים כל השנים, ומי יודע לְמה ישמש  בעתיד? כרגע עומדות מספר אופציות על הפרק: ועדת תרבות רוצה בית לחוגים, לנוער ולמבוגרים. ועדת ספורט – חדר כושר לבריאות ואושר, ועדת חינוך - סניף בני-עקיבא, וספרן הספרייה האנגלית מושך גם הוא לכיוונו, ומי יודע אולי ביום מן הימים ישמש בית ועד לתלמידי חכמים.

זהו סיפור על בית שהיה מיועד לילדי בית הספר הרבים, אך השתנו הזמנים והבית משמש היום בית לאורחים מכל קשת הגוונים, וחברי הקיבוץ המארחים והאורחים מאוד נהנים.

 

חנה הונוולד    

ראש צורים

בניה חדשה בנוף צורים

הבית חדש – המשפחה מתגלגלת

מן השפלה לנוף הרים

 

אנו, מלכה וישראל שניר, הורים לחמישה ילדים נשואים ולשלושה עשר נכדים כן ירבו. שנינו פנסיונרים. אשתי עבדה כגננת ואני עבדתי כמורה. גרנו מעל 30 שנה בבני ברק. בשנת 1999 יצאתי גם אני לפנסיה והחלטנו להגשים את חלום חיינו ולעבור לגור בבית עם שטח אדמה.

בסוכות תשנ"ט (לפני יותר מעשור) היינו אצל הבת והחתן שלנו באלעזר. שמענו שיש הפנינג בקיבוץ ראש צורים והחלטנו להיפגש שם גם עם הבת הבכורה, בעלה והנכדים שהגיעו מקרית ארבע. היה אירוע מאוד יפה הנכדים נהנו מאוד. לפתע צד את עינינו דוכן שיווק לשכונת "נוף צורים" שבקיבוץ ראש צורים. נכנסנו לראות את התוכניות ותוך זמן קצר (כשעה) החלטנו שכאן נבנה את הבית שלנו. שילמנו במקום דמי רצינות ומאחר והיינו הקונים הראשונים יכולנו לבחור את הבית וגם עשו לנו מחיר טוב.

לאחר כחצי שנה חתמנו על החוזה. בכ"ח באייר באותה שנה היה טכס הנחת אבן הפינה והכנסת מגילת ההכרזה לתוך אבן הפינה. הבניה נמשכה כשלש שנים בגלל האינתיפאדה וכיוון שלא הצליחו לשווק את הבתים.

בערב פסח, לפני כשש וחצי שנים נכנסנו סוף סוף לבית החדש. את חנוכת הבית ערכנו ביום העצמאות. כאשר הגענו מספר המשפחות בראש צורים היה פחות מ-60 .

מאז ועד היום נבנו עוד בתים ובקרוב יבנו 32 יחידות דיור. היום יש בראש צורים כ-130 משפחות.

                                                                                            

 

סעד

מתי נבנה בית-התינוקות?

ימיו של בית התינוקות ספורים

במקומו עומדים להקים שני גנים ממוגנים

שרה המל מעיינת בעלוני ראשית סעד ומספרת על בנייה ב'תקופת הצנע'

 

 

כאשר נכתבות שורות אלה – בית התינוקות עדיין ניצב על עמדו. אולם כולנו יודעים כי ימיו ספורים, וכי הוא עומד להריסה על מנת לבנות במקומו שני גנים חדשים ממוגנים. עובדה זו דחפה אותי לבדוק מתי  וכיצד נבנה הבית הזה. מעיון בעלוני השנים ההן למדתי, שבית התינוקות היה בית הילדים השני שנבנה בסעד (הראשון היה פעוטון "אשל", העומד על תילו עד היום, אך אינו משמש כפעוטון).

בחנוכה שנת תש"י (1950), הוחל בחפירת היסודות לבית התינוקות (בו בזמן, כבר מכינים את הדלתות והחלונות לפעוטון). זה היה כאשר הילדים והאמהות היו עדיין בהרצליה, החברים חיו ב"סעד תחתית", אבל כבר הוחל בבניית המחנה ב"סעד העילית". אחת הבעיות באותם הימים הייתה מחסור בכסף, שגרם לעיכובים בקניית חומרי בניין. כמו כן, גם בעלי מקצוע לא מיהרו להגיע לסעד, כיוון שלא הייתה להם עבודה נוספת באזור זה. ואם נזכור שהימים היו לאחר מלחמת השחרור וה"צנע" שלט בכל – נבין, אולי, את הקשיים ואת העיכובים בבניית הבית.

לכבוד פסח תש"י אוחדו שני המחנות, וכל מי שהיה בהרצליה – הגיע לסעד. התינוקות שוכנו, מחוסר ברירה, בצריף, ללא תנאים מתאימים. לא היו בו מים חמים, והאוכל הובא ממטבח הילדים ששוכן, זמנית, בפעוטון, יחד עם הפעוטים.

בעלון ר"ח חשוון תשי"א, מדווחים בעלון: "עבודת בית התינוקות הולכת ונשלמת. ביום א' יתחילו הטייחים בעבודתם, והנגרות תיגמר ברגע שיימצאו הדיקטים הנחוצים להשלמת העבודה. אנו מחכים למילוי ההבטחות של "המשביר" מזה כמה חודשים, והנה – ב-1 לאוקטובר הוטל פיקוח גם על דיקטים...".

בחודש טבת תשי"א – מדווח בעלון, כי "בראשית השבוע יגיעו גם הרצפים לעבודה בבית התינוקות".

נושא בית התינוקות לא נזכר בהמשך השנה בדיווחי הבנייה בעלון. כדי לברר כיצד הושלם המבנה ונגמר הסיפור – יצאתי אל השטח. רחל סימון מספרת:

"כאשר אוחדו המחנות בפסח תש"י, הפעוטים נכנסו היישר אל הפעוטון שכבר הסתיימה בנייתו, ילדי הגן ובית הספר שוכנו בצריף שוודי שהותאם להם, והתינוקות נכנסו זמנית לצריף שהובא מהרצליה. באותו זמן, בית התינוקות עמד בבנייה, אולם עברה עוד שנה שלמה, עד שהיה מוכן לשימוש. אני ילדתי את יהודה בראש-חודש אדר ב' תשי"א וכשחזרתי לסעד הכנסתי אותו ישר לבית התינוקות החדש! זאת לא אוכל לשכוח! זו הייתה חווייה מיוחדת במינה! ואז, עברו לבית החדש גם התינוקות שגרו עדיין בצריף: בוקי ברט, מוישלה גינזבג, שעיה פולק, דבורה אש, שלומית נהיר, נורית ניר ולאה קיני. מאז, באופן רצוף,  הוכנסו התינוקות לבית זה".

צריך לזכור שבימים ההם החברים גרו בתנאים קשים, ולכן היה חשוב לשכן לפחות את הילדים בבתים מסודרים.

 

שרה המל

חסר רכיב