תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מעקב 3

24/12/2008
עמודים כסלו תשס"ט (728) 2
מעקב עמודים (3) על תיוק העבר למען העתיד
מהלך היסטורי - על תיוק העבר למען העתיד:

גילה קפלן
מתוך הכתבה: הכניסה הרחבה, החדרים המוארים, המחשבים המתקדמים, חיוכה המאיר של דינה, הקפה והעוגות של יסכה, ונחום ברוכי ש"קפץ לביקור" לחפש עוד כמה מסמכים על "קיבוץ שחר", כל אלה מבהירים לי, כבר בדקות הראשונות של ביקורי בארכיון הקיבוץ הדתי שבקבוצת יבנה, שארכיון הוא לא הדינוזאור המת כפי שרבים מאיתנו מציירים בדמיונם....
ביקשתי מדינה לספר על הארכיון
לצןד רגעים הסטוריים

דינה ספראי

נקודת מבט חדשה

 

בעברי הרחוק כעורכת עמודים, ראיתי את עצמי במידה מסוימת כציידת הרגעים ההיסטוריים של הקיבוץ הדתי. כיום, כמנהלת ארכיון הקיבוץ הדתי, אני ממשיכה "להתכתב" עם 'עמודים' בדרכים שונות. "עמודים", אפילו אלה שערכתי פעם, הופכים לאחר זמן למסמך היסטורי שמשמש מקור מידע, והארכיון עצמו מספק מידע כתוב ומצולם לגיליונות "עמודים" המתחדשים. לכן היה טבעי בשבילי, שגילה פתחה את מסעה כעורכת עמודים בביקור בארכיון.

אז מה חדש???

גילה שאלה אותי מה התחדש בארכיון מאז אותו ראיון שערכה לפני שלוש שנים. הבניין אותו הבניין, המדפים אותם מדפים, והניירת – כאן אני מתבלבלת...: לקלוט תיקים שהצטברו מייסודם של מרכז יעקב הרצוג וישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים, זה "חדש", או "ישן"? להכין חומר ויזואלי לאתר האינטרנט של הקיבוץ הדתי: מצגות, רשימות של חוברות הזיכרון ועבודות מחקר – זה "ישן בלבוש חדש" או "חדש בלבוש ישן"? בסמינרים של שנת שביעית, לדוגמה, הצגנו מצגות יצירתיות על כיסוי ראש לדורותיו, רישומים של קריקטוריסטים בקיבוץ הדתי, וסיפור הנטיעות של אז והיום. שוב - הישן התחדש, והחדש התיישן.

אפשר להציג את חידושי הארכיון כפעולה יצירתית, אבל האמת היא שרוב המלאכה היא סיזיפית: המון רישום וארגון של חומר. כשמגיעים החוקרים או מבקשי המידע - מקבל החומר הצָבוּר חיים. נחום ברוכי הוא אחד ה'סוכנים' המשובחים של "חומר הגלם" ויחד אתו חווינו כיצד עין טובה יכולה להפוך תיק מתוך ערימה לסיפור מרתק. חוקרים אחרים מצאו בארכיון את המידע שחיפשו, מי על  קליטתם של ניצולי שואה דתיים בקיבוצים, ומי על עיצובם של חגים בקיבוץ הדתי. היו מחפשי הנתונים הכלכליים, וגם אנשי הגות שהתחקו אחר תפיסת העולם שלנו.  

יש חידוש מסוים בתופעה של מחקרים אישיים, בעיקר על בן משפחה שנפטר. רק לאחרונה הייתי שותפה למסע מרגש בעקבות משה פרידמן, מזכ"ל הקיבוץ הדתי בתקופת מלחמת השחרור ולאחריה. נכדיו, שהכינו ערב במלאת 30 שנה לפטירתו, ידעו שהסבא היה מזכ"ל הקיבוץ הדתי אבל ציפו למצוא לכל היותר כמה מאמרים ב'עמודים'. הם לא היו בטוחים שכדאי לנסוע עד יבנה בשביל זה. להפתעתם הם צללו לתוך עולם מרתק של תעודות בהן מילא הסבא מקום מרכזי. לפתע קלטו איזו אחריות הייתה מוטלת על כתפיו של סבם, בהתברר גודל האסון של התנועה שעמד בראשה ומה פירוש הדבר להיות במרכז ההחלטות על שיקום הקיבוצים לאחר החורבן; מה המשמעות של גיוס 30 שליחים מקיבוצים דתיים לאחר השואה, הצבתם בארצות שונות, ודאגה לכל אחד ואחד מהם. אף בית ספר לא יכול היה להציע להם את הרפתקת הגילוי הזו. באותה הזדמנות, זכיתי אני לצפות במפגש סוריאליסטי בין-דורי: מוּשי, הנכד של משה פרידמן (בתעודת הלידה: משה דוד, על שם סבו), מעלעל במכתב מהמזכ"ל פרידמן אל משה מושקוביץ, שליח בקפריסין, ופתאום נופל לו האסימון: לחברו הטוב יש סבא במשואות, ששמו מושקו! ומכתב אחר לשליח מרחביה (אברהם יצחק מרחביה שהיה אז חבר טירת צבי בשליחות בקפריסין). מרחביה -  שם קצת מיוחד. אופס! יש לו ידיד בשם מרחביה, שנקרא בשם זה בזכות סבו, מרחביה, שהיה 'איש אשכולות'...

בימים אלה שוהה אצלנו סטודנטית גרמניה, החוקרת את ההכשרות ברודגס, בצנרוד וגרינגסהוף, בגרמניה. אני מהלכת אתה בשבילי הקיבוץ, ולפתע רואה את הקיבוץ אחרת. כשהיא התחילה את מחקרה ברודגס בגרמניה, מה היא דמיינה על 'מפעל החיים' הזה עכשיו? ותלמידת התיכון שחלפה על פנינו והתמזגה בנוף הרענן, בתוך הקיבוץ שוקק החיים - האם היא יכולה לדמיין בכלל את נקודת ההתחלה ההיא, ב'סוף העולם', ברודגס? גם נקודת המבט הזו היא סוג של התחדשות.

שלכם בכל עת,

חסר רכיב