תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מעקב 2

24/12/2008
עמודים כסלו תשס"ט (728) 2
מעקב (2) אף אישה אינה צריכה לבכות לבד

הכתבה: אף אישה אינה צריכה לבכות לבד– ראיון עם דבי וויס – מנהלת מרכז סיוע לתקיפה מינית לנשים דתיות
כותבת: גילה ו. קפלן
מתוך הכתבה:
"אצלנו זה לא קיים" היה מקובל לומר, לא עוד!
ביום עיון בנושא "הטרדות מיניות" שהתקיים בקיבוץ בארות יצחק למדנו שהגיעה העת לפקוח עיניים ולהתמודד
מה ידוע לך על מה שקורה בקיבוצים?
חשוב להבין שהטרדה מינית קיימת בכל מקום. בקיבוצים קיימת "תחושת הביטחון", וזו בעיה גדולה. ילדים קטנים הולכים לבד לכל מקום, ובמעבר ממסגרת למסגרת לא תמיד שמים לב מה קורה איתם. כמו כן, החינוך בקיבוץ מדבר על מתן אמון בכל מי שמסתובב בחצר הקיבוץ, וזו מכשלה גדולה. יש קיבוצים שהזמינו אותנו לבוא ולהעביר תכנית מניעה ומודעות, ולסייע בבניית תקנון המיועד לטיפול במקרי תקיפה מינית.
עוברים לעשייה

מנוחה זכאי – רכזת אגף החברה בקיבוץ הדתי ומארגנת יום העיון מספרת ומעדכנת:

 

 עוברים לעשייה

"יום העיון קרם עור וגידים כאשר מן השטח הגיעו קולות. הנושא עלה בפורום המזכירים, לעיתונות הגיעה פרשה של ניצול מיני בקיבוצינו ובתנועה הקיבוצית התארגן יום עיון גדול בנושא. הרגשתי שהשטח לא חרוש, לא מעובד, ושהגיע הזמן "לתחח את הקרקע" לראות איפה אנחנו בסיפור. היה חשוב שלא נתפוס טרמפ על התנועה הקיבוצית ונגיד "לנו זה לא קורה".

ידעתי שאין לנו מספיק מודעות ושאנחנו לא ערוכים לתת מענה, אך לא ידעתי מה היקף הבעיה ועומקה. בקיבוצים שלנו היו פה ושם, בשוליים, מספר משקים שהייתה בהם הערכות (או ניצני הערכות). רציתי למנף את הנושא.

מי היו השותפים ליום העיון?

התחלתי ללמוד את הנושא עם איריס ישראלי, פסיכולוגית שמתמחה בנושא, ועבדה עם המזכירים ועם חלק ממערכות החינוך בקיבוצים שלנו. נפגשתי עם מיקי קנדל (עין צורים), מנהלת 'תאיר' - מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית ברחובות וכן יצרתי קשר עם המרכז לנפגעות תקיפה מינית לנשים דתיות – שכן היה לי חשוב שנדבר על הנושא (גם) מנקודת המבט הדתית. ככל שהעמקתי התברר לי שיש אצלנו חלל עצום בנושא והצורך במענה הוא אדיר.

ההשתתפות ביום העיון הייתה מדהימה והוא עורר תהודה אדירה.

ביום העיון סיפרו נפגעות תקיפה מינית את סיפוריהן. אחת מן המספרות הייתה בת משק מאחד מן הקיבוצים שלנו. דבריה היו חזקים והבהירו, למי שעוד היה לו ספק, שגם אצלנו זה קורה וצריך לפעול.

הדבר החשוב שקרה לאחר מכן היה שבכל הקיבוצים הקימו צוותים שייעודם היה לתת מענה לנפגעים, נבנו תקנונים וכללי התנהגות. בנוסף התחילו להעביר "תוכניות מודעות" לילדים, לנוער ולמבוגרים. ובמובן החשוב הזה – זו הייתה הצלחה, עברנו מהלכה למעשה.

יום העיון נערך בתחילת הקדנציה שלך, היום את בשלהי הקדנציה – מה למדת מאז?

ימי עיון בהיקף כזה (מבחינת כמות משתתפים ועניין ציבורי) הם נדירים יחסית, ובכל אופן למדתי ממנו שצריך לדעת לשים את האצבע על הבעיות האמיתיות בשטח. עוד למדתי עד כמה חשוב להקיף את כל השותפים שצריך לעבוד אתם בשטח. יום העיון הזה היה שיעור עבורי, על הדרך בה דברים צריכים להיעשות. הידיעה שאפשר להזיז דברים ושלעשייה שלי יש תהודה בשטח, נתנו טעם לעבודתי.

 

חסר רכיב