תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

על הניסים ועל הנסיונות

24/12/2008
עמודים כסלו תשס"ט (728) 2
על הניסים ועל הנסיונות

הרב רונן לוביץ
מוקדש לזכרו ולע"נ של הרב אלי כאהן ז"ל, איש אמת, אוהב אלוהים ואדם


" נסים קורים למנסים. הם מחייבים תמיד פעילות מסוימת מצד האדם או העם
אין הקב"ה עושה נס על כלי ריקן. האדם צריך לבצע תחילה פעולה כלשהי בעצמו"
הרב רונן לוביץ על ניסים, נסיונות ודמות שראוי להעלותה על נס


נס ונסיון הם שני מושגים מרכזיים בעולמה של היהדות ולכאורה אין ביניהם אלא קשר סמנטי בלבד. מושג הנס עומד במרכזם של ימי החנוכה, בעוד שהנסיון אינו קשור לחנוכה כלל. ברם, התבוננות נוספת מלמדת כי שני המושגים אחוזים זה בזה כאש בשלהבת וכשתי פתילות המתחברות לאבוקה אחת. בכל נס מעורב גורם הנסיון, ובכל נסיון גלומה הציפייה לזכות לנס.

לנסות למען הנס
"מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים", אומרים אנו בתפילת "על הנסים". אנו מייחסים אפוא את הניצחון לנס, אולם יש מקום לתמוה כיצד העיזו אותם מעטים וחלשים לצאת להתמודדות עם האימפריה היוונית העודפת עליהם בעוצמתה עשרת מונים. כאן מצוי מרכיב הנסיון שקודם לנס - הנסיון שעומדים בו האדם או העם להאמין שיכול להתרחש להם נס. נסים קורים רק למנסים, למי שמאמינים באפשרות שנס אכן עשוי להתקיים. בלי האמונה שאין מעצור לה' להושיע ברב או במעט לא היו יוצאים המכבים למלחמה, ולא היו זוכים לנצחון הגדול.
כאשר בת פרעה ראתה את תיבת משה ביאור היא שלחה את אמתה ונשתרבבה אמתה אמות הרבה. נשאלת השאלה, אם התיבה הייתה כל כך רחוקה מעבר להישג ידה, מה גרם לה לשלוח את היד לעברה, הרי היא לא ידעה שייעשה לה נס? נראה לומר שבפעולה של שליחת היד היא הראתה אמונה באפשרות שבדרך נס היא תגיע אליה, וכיוון שגילתה אמונה כה גדולה היא נהייתה ראויה לנס, והוא אכן אירע.
על פי דברים אלה ניתן להציע תירוץ לקושיה המפורסמת: מדוע מדליקים נרות שמונה ימים, והרי ביום הראשון יכול היה השמן לדלוק גם בלא נס, ולכן די היה לחגוג את חנוכה שבעה ימים? ניתן לומר שהנס של היום הראשון היה בכך שהחשמונאים גמרו אומר והדליקו את המנורה, אף שלכאורה לא היה בכך כל טעם. אילו היו הם ספקנים וקטני אמונה, היו מן הסתם אומרים שאין כל ערך להדלקה זו, שכן מה טעם להדליק יום אחד אם לא תהיה להדלקה זו כל המשכיות? אף זה היה חלק מהנס; משחררי המקדש לא שעו להרהורים שכאלה, וביכרו לעשות כל אשר לאל ידם, מתוך תקווה שמשמיים יעזרום. בכך נהיו ראויים שאכן יעשה להם הנס.
נסים קורים למנסים. הם מחייבים תמיד פעילות מסוימת מצד האדם או העם. אין הקב"ה עושה נס על כלי ריקן; האדם צריך לבצע תחילה פעולה כלשהי בעצמו. אף במופתי מצרים ועל ים סוף היה צורך בהרמת המטה של משה. התרחשות הנס מחייבת התמסרות של אמונה. משה ואהרון שמו נפשם בכפם בבואם לפני המלך פרעה להודיע ולהכריז על המכות העתידות לו ולעמו. נחשון בן עמינדב צריך היה לקפוץ למים בטרם אלה יבקעו. בתלמוד מסופר שהאמורא רב פפא שאל את אביי: מה הטעם לכך שלראשונים התרחשו נסים ואילו לנו לא מתרחשים נסים, למרות שאין אנו קטנים מהם, לא בתורה ולא בצדיקות? תשובת הגמרא היא: ראשונים מסרו נפשם על קדושת השם, ואילו אנו לא מוסרים נפשנו על קדושת ה' (ברכות כ' ע"ב). גמרא זו מלמדת אותנו מהי הדרישה הבסיסית החיונית לשם כך שיתרחשו נסים, והיא גילוי של מסירות.
במאה השנים האחרונות יצא עם ישראל כמה פעמים למערכות בהן הסיכויים היו נגדו - והצליח, וזאת משום שניסה והאמין. כזה היה כל המפעל אליו יצאה התנועה הציונית שביקשה לקדם גאולה לעם בדרך הטבע, וזכתה לסיעתא מן שמיא שמעבר לטבע.
תובנה זו רלוונטית לכל אדם המתמודד עם קשיים ומשברים גדולים. ברגע שמתייאשים ונמנעים מלנסות, אובד הסיכוי להתרחשותו של הבל-יאמן. כל עוד מאמינים, מנסים ומשתדלים יש תמיד סיכוי להשיג למעלה מן הציפיות. יש אפוא עצה פרקטית בסיסמתו של רבי נחמן מברסלב: "אסור להתייאש, אין ייאוש בעולם כלל".

הנסיון שלאחר הנס
מרכיב אחד של הנסיון שבנס הוא להכיר בכך שאמנם התחולל נס, לדעת לעכל נכון את שהתרחש ולהסיק את המסקנות המתבקשות. זו הייתה גדולתם של בית חשמונאי שכדברי התלמוד: "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" (שבת כא ע"ב). הם ידעו לראות נכוחה שנצחונם על היוונים לא הושג בכוחם ובעוצם ידם בלבד, אלא בעזרת התערבות אלוקית ברורה, המחייבת הודיה מיוחדת לקב"ה. הרושם האדיר של הנצחון לא הוקהה גם אחרי שחזרו לשגרת היומיום. לא רק מנהיגי אותו דור ידעו לקרוא את המפה נכון, גם העם כולו התעורר מיוון המצולה של שקיעה בתרבות יוון, והבין לאחר שהוכרעה המערכה בעזרת אלוקי מערכות ישראל שעליו לשנות כיוון. העם עמד בנסיון שבנס, ואחרי שוך הקרבות, נדמו גם הקולות המתייוונים שוחרי ההלניזם לשנים רבות.
בדורנו שומעים אנו לא פעם קולות אחרים, קולותיהם של מי שאוהבים להכריז: "נס לא קרה לנו", כלשון שירו הידוע של זאב. אותם קולות מסרבים לראות את יד השגחה ולהודות "על נִסֵיך שבכל יום". תחת זאת הם רואים בכל הצלחה של ישראל את כוחנו ועוצם ידינו. אולם האמת היא שעלינו להודות על הנסים שבעצם קיומנו כיחידים וכאומה. יש לזכור שעל כל תאונה שהתרחשה יש תאונות רבות שנמנעו. על כל פיגוע שהתרחש, יש פיגועים רבים שלא התרחשו מסיבות ידועות או בלתי ידועות. אין אנו מודעים לכל אותם מזימות לפגוע ביהודים שסוכלו, אם על ידי כוחות הביטחון ואם בגין תקלות, מחלות ושאר בעיות שמנעו ממבקשי נפשנו לבצע את זממם.
כבר אמרו חכמים: "בעל הנס אינו מכיר בנסו" (נדה לא), ו"כמה נסים עושה הקב"ה עם האדם והוא אינו יודע" (במד"ר כד, ב). ימי החנוכה באים להורות לנו את הדרך לעמוד בנסיון שלאחר הנס, ולדעת להודות גם על הנסים הנסתרים שבכל יום. אפשר שגם מסיבה זו מדליקים אנו נר לזכר הנס של היום הראשון. הבעירה העל-טבעית של שבעת הימים שאחריו, מכוונת אותנו להודות על הבעירה הטבעית של היום הראשון, ולא לקבלה כמובן מאליו.

הנסיון כשהנס אינו מתרחש
סיפור חסידי מספר על שלשה חסידים נוסעים שהתחממו ליד האח בפונדק שלצד הדרך. הם החלו להלל, כל אחד בתורו, את הרבי שלו. חסיד אחד אמר שבמשך חמש עשרה שנים הוא ואשתו לא יכלו להביא ילדים לעולם, ופחות משנה אחרי שהרבי בירך אותם נולדה להם בת. חסיד אחר סיפר שברכת הרבי שלו החזירה לביתו את בנו התועה. ואילו החסיד השלישי סיפר שהרבי שלו בירך מפעל עסקי חשוב שהוא השקיע בו את מיטב כספו, סכום של עשרות אלפי דולרים, והוא הפסיד את כל הכסף.
"אז מה כאן הנס?" שאלו אותו. "הנס הוא", השיב האיש, "שנשארתי חסיד נאמן לרבי שלי..."
אכן, אמונה אמיתית בנס כרוכה גם בנסיון לשמור על אמונה איתנה גם אם הנס ממאן להתרחש. לרבים מאתנו זכורה בוודאי תגובתו של אברהם וקסמן אחרי שנכשל המבצע לשחרור בנו החייל החטוף נחשון. שאלו אותו: "האם הכישלון שבא אחרי כל כך הרבה תפילות לא ערער את אמונתך בבורא?", והוא השיב: "אמונתי באבינו שבשמים נותרה איתנה כשהייתה, לאבא מותר גם לומר 'לא', והפעם הוא אמר לנו 'לא'". תגובה זו משקפת יפה את העמידה בנסיון כשהציפייה לנס נכזבת. בתקופתנו, בהוויה של הסתר פנים, נדרשים אנו לעמוד לעיתים קרובות בסוג זה של נסיון, הכרוך בהיעדרו של הנס.

הנס שבנסיון
לא רק בכל נס יש מרכיב של נסיון, גם בכל נסיון יש מרכיב פוטנציאלי של נס. נס ונסיון, כותב אברבנאל, משמעותם זהה: "פלא שיתפלאו בני אדם ממנו" (בפי' לשמות ז, ח). רש"ר הירש מציין שהמילה נסיון קרובה היא לנשא, הרים אל על (בפי' לבראשית כב, א). המנוסה העומד במבחן יכול לקדש שם שמים ולהיות לנס, לשם דבר בבחינת: "נתת ליראיך נס להתנוסס" (תהילים ס). כל יהודי המגלה מסירות ועומד בנסיונות קשים ראוי לזכות לנס, ולא פחות מכך ראוי הוא להיות לנס.
הרב אלי כאהן ז"ל הוא עבורי דמות שראוי להעלותה על נס, לא רק בפועלו כל חייו, אלא גם בימי חוליו, כשעמד מול אימת מותו. הוא התנסה בנסיונות קשים מנשוא, ועמד בכולם. ידע כיצד לנסות למען הנס בתעצומות נפש גדולה, כיצד להודות על כל נס קטן של המשך חיים בעת המחלה. הוא השכיל להתמודד באצילות ובצלילות של איש אמונה אמיתי עם הנסיון של הנס שאיננו מתרחש, והיה לנס בקבלת דין שמים ובהתנהגותו עם הבריות.
אנו נדרשים לדמויות מופת מ"כהנך הקדושים" של בית חשמונאי ועד כהנים של זמננו כרב אלי כהאן, שמציבים בפנינו דגם של עמידה בפני אתגרים קשים. זקוקים אנו להרבה תעצומות נפש כדי לעמוד באתגרים מולם אנו ניצבים, הן בחיינו האישיים, הן בקהילתנו, והן בחיי הכלל של החברה הישראלית. עלינו לחזק את האמונה בסיעתא דשמיא שהיא חלק מן העמידה בנסיון שמנסה ה' אלוקינו אותנו. ימי ההודיה לבורא על ניסי הימים ההם מתחברים עם נסיונות הזמן הזה, ונוסכים בנו אמונה שיכול נוכל להם.




מובאות:
1.
נסים קורים רק למנסים, למי שמאמינים באפשרות שנס אכן עשוי להתקיים
בלי האמונה שאין מעצור לה' להושיע ברב או במעט לא היו יוצאים המכבים למלחמה
ולא היו זוכים לנצחון הגדול

2.
במאה השנים האחרונות
יצא עם ישראל כמה פעמים למערכות
בהם הסיכויים היו נגדו, והצליח
וזאת משום שניסה והאמין
כזה היה כל המפעל אליו יצאה התנועה הציונית
שביקשה לקדם גאולה לעם בדרך הטבע
וזכתה לסיעתא מן שמיא שמעבר לטבע

3.
ימי החנוכה באים להורות לנו את הדרך לעמוד בנסיון שלאחר הנס
ולדעת להודות גם על הנסים הנסתרים שבכל יום
אפשר שגם מסיבה זו מדליקים אנו נר לזכר הנס של היום הראשון
הבעירה העל-טבעית של שבעת הימים שאחריו
מכוונת אותנו להודות על הבעירה הטבעית של היום הראשון

4.
האם הכישלון שבא אחרי כל כך הרבה תפילות לא ערער את אמונתך בבורא?
נשאל אברהם וקסמן, אביו של נחשון ז"ל
אמונתי באבינו שבשמים נותרה איתנה כשהיתה
לאבא מותר גם לומר "לא", והפעם הוא אמר לנו "לא"
חסר רכיב