תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

קו המשווה - מים

23/11/2008
עמודים תשרי מרחשוון תשס'ט (727) 1
קו המשווה - מים
חצי הכוס המלאה - מספרים

 

חלוקה של צריכת המים המסורתית בארץ:

750 מלמ"ק לשנה         לצריכה ביתית.

100     "       "                          לתעשייה.

100     "       "              לירדן ולפלשתינאים.

50       "       "                          לצורכי טבע.

1,200  "       "              לחקלאות. 

מתוך הצריכה החקלאית, כ-400 מלמ"ק מי קולחים מטוהרים מושבים לניצול חקלאי,

כ-160 מלמ"ק מים מליחים, והיתר – בהתאם למצאי ולקיצוץ המנהלי – מים שפירים. 

 

חצי הכוס המלאה - דוד ירוס[i]

 

אחת הסיבות למחסור במים היא 4 שנות בצורת רצופות

ההסתברות לתרחיש כזה היא - 2%,

נקווה שהגשם שזכינו לו בשבועות האחרונים מרמז על שנה גשומה

 

 

 

"כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם, עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר...וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עוֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת, לִמְטַר הַשָּמַיִם תִּשְׁתֶּה-מָיִם" (דברים, פרשת 'עקב')

כבר בדברי הברכה של הקב"ה לבני ישראל אנו שומעים שמקורות המים של מדינת ישראל תלויים במטר השמיים, "לִמְטַר הַשָּמַיִם תִּשְׁתֶּה-מָיִם".

אזורינו סובל ממחסור במים עוד משחר ההיסטוריה.. עד השנים האחרונות, שבהן הוחל בהקמת מִתְקְנֵי הַתְפָּלָה, מקורות המים שלנו הם טבעיים, ותלויים כולם בחסדי שמיים ובכמויות הגשם היורדות בחורף.

לפי נתוני האו"ם, לכ-20% מאוכלוסיית העולם אין מי שתייה בטוחים, ויותר משני מיליון בני אדם, רובם ילדים, מתים בכל שנה ממחלות הנגרמות מאיכות ירודה ומזיהום של מקורות מים.

במקביל, אנו רואים כי בחמישים השנים האחרונות, גדלה צריכת המים בעולם פי שלושה, ובכל העולם מתרוקנים מאגרי המים המקומיים בגלל שאיבת יתר מנהרות, ממעיינות ומאקוויפרים (אַקוות).

לבעיית המחסור בעולם בכלל ובארץ בפרט, סיבות רבות: שנות בצורת, שנובעות כנראה משינויים אקלימיים, משריפות ענק, מזיהום ומהמלחה, פגעי טבע ועוד. גם אנו, בני האדם, תורמים לכך: ריבוי האוכלוסייה, דפוסי צריכה בזבזניים, תכנון לקוי, ניהול בלתי תקין, פיתוח מואץ של תעשייה וחקלאות, שגורם לזיהום מקורות מים עיליים ותחתיים, ובינוי מואץ, שגורם להקטנת המילוי החוזר של מי התהום מנגר עילי (גשמים בעיקר).

בשנים האחרונות אנו עדים, גם בישראל, ליותר ויותר תופעות אקלימיות והידרולוגיות חריגות בתכיפותן ובעוצמתן.

 

עובר ולא שב – התרוקנות מקורות המים

בישראל, שלושה מקורות מים עיקריים: הכינרת, אקוויפר החוף ואקוויפר ההר (ירקון-תנינים).

כל אחד ממקורות מים אלה מספק כשליש ממקורות המים השפירים של מדינת ישראל.

המחסור במים בשנה האחרונה היה הקשה ביותר מאז ומעולם. בין הסיבות למחסור ניתן להזכיר את הגידול באוכלוסיה, את רמת החיים, ואת צורכי הטבע, התעשייה והחקלאות שאנו רוצים לקיים בארץ ואשר דורשים שימוש  מוגבר בכמויות מים שפירים, הרבה מעבר למילוי החוזר הטבעי, שהוא תוצאה של כמויות הגשמים השנתיות. יש הרואים בזאת תוצאה של התחממות כדור הארץ, ושל השינויים האקלימיים החלים היום, ואשר עתידים לָחוּל. ואולי, מעל לכל, זאת התוצאה של ארבע שנות בצורת רצופות, כשבאחרונה הייתה כמות הגשם כ-60% מהממוצע הרב-שנתי בישראל. ההסתברות לתרחיש כזה של ארבע שנות בצורת רצופות  היא 2%, ונקווה שהגשם שזכינו לו בשבועות האחרונים מרמז על שנה גשומה.

בשנים השחונות הייתה כְּרִיַּת הַיֶּתֶר של מים שפירים טבעיים משלושת מקורות המים כ-950 מלמ"ק, כמות שיצרה גירעון הידרולוגי גבוה בכל קנה מידה.

בתקופה של שבעים שנות מדידה מטאורולוגית, היה נהוג לחשב את המילוי החוזר הטבעי השנתי בממוצע של כ-1,350 מיליארד מ"ק מים (בניכוי התאיידות). בחמש עשרה השנים האחרונות המילוי החוזר הטבעי הוא כ-1,150 מיליארד מ"ק. בעקבות ירידה זו, שונו כל התרחישים וההיערכויות  של אנשי רָשׁוּת המים. עד לפני חמש שנים, התנהל משק המים בישראל במדיניות של 'הליכה על הסף', כלומר, כל כמות המים שהייתה נוצלה, מתוך הנחה (מוטעית כפי שראינו), שלא ייתכן רצף של שנות בצורת כפי שהיה לאחרונה.

לפני כחמש שנים, שונתה המדיניות ל'בת קיימא', שמשמעותה ניצול מקורות המים הקיימים  בהווה, תוך הקפדה על שימור מקורות המים גם לעתיד.

 

מתפללים ל'התפלה'

מדינת ישראל היא מהמתקדמות ביותר בעולם בתחום המים; התעשייה הישראלית  מקימה מתקני התפלה ומתקנים לטיפול במים בכל אזור בעולם, אך, למרבה הצער, במדינת ישראל עצמה, למרות הידע, ולמרות הצורך, שהיה ידוע לקברניטי משק המים, לא השכלנו להקים מתקני התפלה בהיקף שייתן מענה לפערים ההולכים וגדלים בין הֵיצֵּעַ המים ההולך ופוחת, ובין הביקוש למים ההולך וגדל.

עד היום הוקמו שני מתקנים להתפלת מי ים: באשקלון – מתקן המייצר 100 מלמ"ק לשנה. ובפלמחים –  30 מלמ"ק לשנה.  מתקן נוסף, בחדרה, נמצא בתהליכי הקמה, והחל משנת 2010 יספק עוד 100 מלמ"ק לשנה.

שני מתקנים נוספים בתהליכי מכרז: באשדוד- 100 מלמ"ק לשנה

ובשורק - 100-200 מלמ"ק לשנה.

 

בנוסף להקמת מתקני התפלה בצד הַהֵיצֵּעַ, אנו מטפלים  במספר  תחומים נוספים כדי לגשר על הפער בין הַהֵיצֵּעַ לביקוש:

א. הקמת מפעלים לניצול ולהשבה של קולחים מטוהרים, בסיוע מענקים של המדינה. כיום כבר מנוצלים לחקלאות כ- 400 מלמ"ק לשנה של מים מושבים. גם בתחום זה מדינת ישראל היא מהמתקדמות בעולם, הן בניצול קולחים לחקלאות והן בהתאמת הגידולים השונים למי הקולחים.

קשה אפילו לחשוב איך היו פני החקלאות היום, במשבר המים הנוכחי, לולא השכלנו לקדם מֵיזָמִים אלה של ניצול הקולחים לחקלאות. לוּ היו עומדים לרשות משק המים תקציבים נוספים להקמת מתקני התפלה  ולפיתוח  מפעלי השבת קולחים בזמן, ייתכן שהיום לא היינו במצב שצריך לדבר על מעבר מקווים אדומים לקווים שחורים.

ב. שיקום קידוחי מים מזוהמים, בעיקר בניטריטים שמקורם בתעשייה, בחקלאות ובשפכים לא מטופלים. החזרת מים אלה לאיכות שמתאימה לצריכה ביתית או אפילו לחקלאות, תשפר גם היא את מאזן המים הכללי.

ג. ויסות ההפקה בין  האקוויפרים השונים. נעשה מאמץ לאזן את הפקת המים בין הַּאֲזוֹרִים שבהם יש כריית יתר (הפקה) שגורמת לגירעון בכמות המים התת קרקעיים, לאזורים שבהם מי התהום גבוהים, ועדיין קיים מלאי מים להפקה  ('אֲזוֹרֵי שִׁמּוּר' בשפת ההידרולוגים).

 

בצד הביקוש - מתבצעות מספר פעולות לריסון העלייה הטבעית בביקוש למים:

·        מסע תקשורתי: רָשׁוּת המים פתחה במסע אינטנסיבי בכלי התקשורת (רדיו וטלוויזיה). יש הטוענים שהוא מורכב ממסרים מאיימים ומרגיזים, אבל זו בהחלט הכוונה, וזו הדרך להביא את המשבר לידיעת הציבור הרחב. ככל שהפרסום מרגיז יותר, כך כנראה הוא מעביר טוב יותר את המסרים. בבדיקות שעשו בנציבות המים, לאחר תסריטו של הילד הצורח (בשנת 2001- מי זוכר?), היה ריסון צריכה של כ-8%.

·        העלאת תעריפים: ייקור תעריפי השימוש, הן בתחום הגינון (שבו התעריף הוכפל), והן בתחום הצריכה הביתית, שבה הגדרנו כמות הקצאה קיומית, שתהיה בתעריף סביר, ועבור כל כמות מעל הגדרה זו, התעריף יהיה גבוה יותר.

·        אמצעים מנהליים – ניסוח תקנות וצווים שיחייבו את הציבור לנקוט מדיניות של חיסכון במים ובמניעת בזבוז. למשל, איסור הקמת גינון חדש, איסור השקיית גינות בשעות היום

·        חינוך ומודעות לחיסכון במים (ראו מסגרת).

דרכים לחסכון במים – שכל אחד מאתנו יכול לעשות:

·        דקות פחות במקלחת – חוסכות 25 ליטר לנפש לכל מקלחת.
הכפלה ב-7 מיליוני נפש תיתן לכולנו את הכמות הנחסכת ביום.

·        התקנת חסכמים, שעדיין אינה בתקנה, כי אין דרך לאכוף זאת, חוסכת כ-שליש מכמות המים ללא פגיעה כלל בהנאת המשתמש.

·        מְכָלֵי הֲדָחָה דוּ-כמותיים.

·        תיקון ברזים מטפטפים

מים מתוך הבאר

אנו, ברשות המים, מקווים שנצליח לגשר בין הַהֵיצֵּעַ לביקוש, ולהקטין את הגירעון ההידרולוגי הנוכחי, בעזרת כל האמצעים שהזכרתי וגם כאלה שלא הזכרתי.

בכל מקרה ובכל תנאי, אנו בטוחים כי מים לצריכה ביתית לא יחסרו, לא בכמות ולא באיכות הראויה, ומקווים שגם לחקלאות נצליח לשמר את  כמות המים הַשַּׁפִּירִים  הנדרשת. בהיערכות של רָשׁוּת המים לשנת 2009, אנו מעריכים שגם בשנת גשמים ממוצעת, ניאלץ לבצע קיצוץ נוסף, הן בגינון עירוני והן בחקלאות.

אנו מקווים שבכל קיצוץ בחקלאות, אם יידרש, נצליח לשלב גם אלמנט של פיצוי כספי לכל מ"ק מקוצץ, כדי למזער את הנזקים לחקלאות ולחקלאים.

אנו מקווים שנדע לעבור שנים קשות אלה ולשמור על המשך 'קיום בכבוד' של החקלאות, תוך מזעור הנזקים.

אסיים בתפילת "וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה" ובעיקר "וּגְשָׁמִים בְּעִתָּם".

 

 

מילון מושגים

מלמ"ק-מליון מטר/מעוקב .

אקוויפר-ערכת מי התהום.

ניטריטים-סוג של חנקות,שעל פיהם נקבעת איכות המים.

קולחים-מי שפכים (ביוב),שעברו טיהור ברמה מסוימת ומנוצלים לחקלאות.

מים שפירים-מים באיכות טובה ביותר, הראויים לשתייה.

גרעון הידרולוגי-חוסר המים הקיים בשלושת האגנים (מקורות המים) של מדינת ישראל- כינרת,אקוויפר החוף,אקוויפר ירקון תנינים.

נגר עילי-מי שטפונות בעיקר, הזורמים על פני האדמה.

מים עיליים-מי מעיינות ונחלים-כינרת כמקור מים.

מים תחתיים-מקורות המים באקוויפרים השונים. מים הנאגרים ממי גשם בעיקר, וזורמים מתחת לפני הקרקע, בעומקים שונים.

 

טירת צבי

 

מובאות:

1.

לפי נתוני האו"ם, לכ-20% מאוכלוסיית העולם אין מי שתייה בטוחים

יותר מ-2 מיליוני איש, רובם ילדים, מתים בכל שנה

ממחלות הנגרמות מבעיות  איכות ירודה וזיהום מקורות מים

 

2.

ככל שהפרסום מרגיז יותר, כך כנראה, הוא מעביר טוב יותר את המסרים

בבדיקות שעשו בנציבות המים, לאחר תסריטו של הילד הצורח (ב-2001-מי זוכר?)

היה ריסון בצריכת המים של כ-8%

 



[i] דוד ירוס שמש כסגן נציב המים

המאמר הופיע ב"בטירה" עלון קיבוץ טירת צבי

 

בית רימון

 מים מתוך הבאר

'ענף המים' הוא באחריות הקהילה

השטחים החקלאים, מרביתם שטחי ופלחה ומחכים בהם לחסדי שמים

וקצת זיכרונות מימים עברו

 

המים העולים להר טורען, שעליו שוכנת בית רימון, מגיעים מבאר של מקורות, בבקעה הסמוכה. משאבות דוחפות את המים לבריכה הנמצאת בסמוך לפסגת ההר, בגובה של כ-500 מ' ומשם הם זורמים בגרוויטציה לקיבוץ.

צרכני המים בהר הם ענפי בעלי החיים ושכונות המגורים בקיבוץ ובהרחבה.

'ענף המים' בהר הוא באחריות הקהילה, המשלמת למקורות ומחייבת את ענפי המשק.

צרכן המים הגדול בהר הוא "רפת נטופה", שצורך כמחצית מהמים באזור זה.

אגודת המים האזורית  "מי- גת", קונה מהקיבוץ את המים עבור שכונת ההרחבה, ומוכרת אותם לתושבי השכונה.

שוכרי הבתים בקיבוץ, מחוייבים לפי קריאת המונה.

בכל בתי החברים הותקנו מוני מים. אין חיוב על הצריכה, אלא רק מעקב אחר השימוש למניעת בזבוז. בענף הנוי בקיבוץ, מתבצעים מעקב אחר הצריכה בפועל ומעקב תמחירי . במהלך השנה האחרונה צומצמה ההשקיה ויובשו מספר דשאים, כדי לחסוך במים.

חסדי שמים

רוב השטחים החקלאיים של בית רימון מרוחקים מהקיבוץ, ומעובדים במסגרת הגד"ש המשותף עם לביא. מרביתם שטחי פלחה, שבהם אנו מחכים לחסדי שמיים, ורק במיעוטם קיים חיבור למקור מים כלשהו. ספק המים הראשי הוא כמובן מקורות, שמזרימה לשטחים אלה בעיקר מי כנרת. בשנים האחרונות עיקר הקושי היה למצוא גידולים שרווחיותם תצדיק שימוש במים שפירים, ולפיכך לא הייתה בעיה אמיתית של מחסור במים. השנה, עקב שינוי במתכונת הקיצוץ, שהפעם התייחס בעיקר לכמות שנצרכה בשנים הקודמות, נוצר מחסור אמיתי במים שפירים, וסיום השנה ללא חריגה תלוי לא מעט בהעברה של מכסת מים שאנו אמורים לקבל משותפינו לרפת, גשר ואשדות יעקב איחוד, העברה שבוצעה בעבר, אך עד השנה יכולנו להרשות לעצמנו לוותר עליה.

כרם הזיתים של בית רימון, שגם הוא מרוחק מהקיבוץ, מושקה בשנים האחרונות במי קולחין, במסגרת המפעל האזורי של קולחי הגליל התחתון. הבעיה היא שמזה מספר שנים אוזלים המים בכל קיץ, וזה מאלץ אותנו לעבור להשקיה במים שפירים יקרים וחסרים. בתקופה האחרונה מתבצעות עבודות לחיבור המערכת האזורית לקולחי עמק יזרעאל, והתקווה היא שחיבור זה יאפשר אספקה רצופה של מי קולחין, ואולי אף הגדלת כרם הזיתים בעקבות זאת.

חווית הזכורות ל"זקני הישוב":

בחורף הראשון, טרם היות כביש מסודר לקיבוץ, גרם החורף הגשום לעליית המפלס בנחל יפתחאל, שבדרך כלל לא רואים אותו. הקיבוץ נותק מהדרך העולה להר  והיה צורך להשתמש בטרקטור כדי להעביר את האנשים מצד לצד.

בשנים הראשונות נאגרו המים בברכת פח שהקים הקיבוץ, עד ששבת אחת התפרקה הבריכה, כמות עצומה של מים הלכה לאיבוד, ואנחנו נשארנו ללא מים.

תופעת מים המאפיינת את האזור היא האגם שנוצר בבקעת בית נטופה בשנים גשומות.  היו שנים שאורחי ענף האירוח תהו אם זו הכנרת... לאורך הבקעה עוברת תעלה פתוחה של המוביל הארצי, הנשפכת לאתר אשכול, ולשם מועדות פנינו בתפילת התשליך.

 

אנו מתפללים עם כל עם ישראל לשנה גשומה, שנה שהשלג ירד גם בגובה 400 מ' מעל פני הים, שנה שתתמלא בקעת בית נטופה במים, שיתמלא נחל יפתחאל ויעלה על גדותיו. שתהיה שנה ברוכת מים.

 

כפר עציון

 

למים אין ריח

על מפעל לטיהור שפכים

על מפעל מחודש ומסלול מפתיע

 

נכון, זה לא נשמע מרענן במיוחד, ואולי גם קצת מסריח, אבל בימים אלה של מצוקת מים קשה, גם למי קולחין יש מקום, והרבה.

פעם היה צמוד לגדר הדרומית של כפר עציון מפעל טיהור שפכים גדול שבמרכזו היו בריכות חימצון. אבל שיטת החימצון, אשר במהלכה הופכים המים משפכים לקולחין, נמשכת זמן רב וגוזלת שטח אדיר.

בשנים האחרונות, פועל כאן מתקן בשיטת הבוצה המשופעלת, דהיינו: השפכים מגיעים אל המתקן ובפרק זמן של יממה עד שתיים של איוורור אינטנסיבי, הם הופכים למי קולחין, במקביל, נוצרות מושבות עצומות של חיידקים (להם מגיע יישר כוח על הפירוק המהיר), הלא הן הבוצה. 

התהליך אמנם צורך אנרגיה, אך שכרו בצידו: הוא מהיר מאד ותופס מקום מועט.

ההפתעה נמשכת במסלולם הבא של מי הקולחין: רובם המכריע עובר למטעים של קיבוצי הגוש, ומשקה לרוויה את הנקטרינות ואת הדובדבן המתוק (אין חשש: הפירות ראויים למאכל ומתוקים להפליא). חלק קטן מהמים נשפך לוואדי אבו-ריש (נחל צופית) הסמוך, ויוצר בו פלג מים קטן של מספר ק"מ. מים אלה יחלחלו בתוך אקוות ההר, ויגיעו לשכבת מי התהום כשהם מסוננים ונקיים. כך מנוצלים המים שוב, וכולם מרוויחים.

אך מעבר לחיסכון ההכרחי במים, מתוכננת הפתעה נוספת: בעתיד הקרוב (אם לא ישתנו התוכניות), יוכנסו דגים למאגרי המים שהיו פעם בריכות חמצון, ובית הגידול החדש ימשוך מן הסתם עולם חי מגוון של עופות מים הניזונים מדגים (אנפות, שחפים, ועוד).

האם נזכה לראות גם בגוש עציון את בעלי הכנף החורפים בארצנו? – נמתין ונדע... 

 

עין הנצי"ב

אל המעיין

המעיין- סימלה המסחרי של עין הנצי"ב - היווה שנים רבות מקור אלטרנטיבי למי שתייה

בשנים האחרונות הפך המקום לאתר עלייה לרגל לשחייה, לטבילה ולבילוי

בקרוב, בע"ה, יהפוך האתר לכפר נופש ייחודי עם הפתעות מעניינות.

 

 

קבוץ עין הנצי"ב עלה על הקרקע בט"ו בשבט תש"ו,1946.

המיקום נבחר כהמשך לגוש הקבוץ הדתי הצומח בעמק (טירת צבי,שדה אליהו) ועל בסיס התקדמות ברכישת הקרקעות. הקבוץ עלה על הקרקע באזור משופע במעיינות ונקרא לכן עין הנצי"ב,על שם המעיינות ועל שם הנצי"ב- הרב נפתלי צבי יהודה ברלין. בשנותיה הראשונות של הקבוצה, שימשו מי המעיין כמי השתייה של החברים.

מקורות המים של עין הנצי"ב,  כמו אלה של שאר יישובי העמק, כוללים מי שתייה מקידוחי רוויה בגלבוע ומי השקיה המסופקים ע"י אגודת המים האזורית  "אפיקי מים".

שטחי החקלאות נמצאים בשלושה אזורים: הקרקעות ליד הבית, בריכות הדגים ליד טירת צבי, ושטחים נוספים מדרום למושבי ביכורה (סמוך לשטחי מעג"ל).

שטחי המטע (תמרים וזיתים) הולכים וגדלים, ומתקיימת תחרות (בריאה...) בין המטע לגד"ש על השימוש במים בקיץ.

מקצצים

עד עתה קוצצו כ - 25% מכמות המים,ועוד לא ידוע כיצד ישפיע הדבר על הגידולים בשנה הקרובה. אנו מתכננים לבנות מאגר חדש למי חורף בשטחים שלנו, מול הכניסה לשלוחות. השקיית הדשאים מתבצעת בלילות בלבד, בעזרת מערכת ממוחשבת. בקיץ האחרון ניסינו לצמצם עד גבול הצבע של הדשא (צהבהב-ירוק). בבתי החברים אין מדי מים.

בכל מקום שבו מתקינים שירותים חדשים או מחליפים, מתקינים מערכת חסכונית.

המערכת המשקית, ענפי בעלי חיים והתעשייה, מחוייבים בנפרד (ע"פ קריאת שעונים).

המעיין- סימלה המסחרי של עין הנצי"ב, היווה שנים רבות מקור אלטרנטיבי למי שתייה, בשנים האחרונות הפך המקום לאתר עלייה לרגל לשחייה, לטבילה ולבילוי. בקרוב,  בע"ה, יהפוך האתר לכפר נופש ייחודי עם הפתעות מעניינות.

גשמי השבוע הראשון שלאחר החגים מסתכמים ב 60 מ"מ.   

משואות יצחק

מקורות מגוונים

מכסת מים להשקיית הגינות

ואתר רחצה לילי

 

  • מקורות המים של המשק: גד"ש משואות משותף עם גד"ש נגבה ונקרא גד"ש דגנים. מקורות המים שלנו משותפים וכוללים: שני מאגרי מי שיטפונות, שפד"ן, בארות, מי קולחין של אשקלון,  וכמובן גשמי ברכה, שאליהם אנו נושאים את תפילתנו.

    איננו משתמשים כלל במים שפירים להשקיה  .

  • בבתי החברים מותקנים מדי מים. לכל משפחה מוקצבת מכסת מים שנתית (כולל להשקיית גינות פרטיות). בשימוש מעבר למכסה. מחויבת המשפחה.
  • הנהגנו במשק משמעת מים, אשר במסגרתה הוגבלו השעות וכמות ההשקיה בגן הנוי ובגינות הפרטיות.
  • צרכני המים הגדולים אצלנו הם הגד"ש והמטעים (אבוקדו, אפרסמון, זיתים ושקדים).
  • מקור מים ייחודי: באדמות נגבה (שכאמור, הגד"ש איתם משותף) קיימת באר מים חמים, המזינה במשך היום את 'חמי יואב', ובלילה נאספים המים במאגרון קטן (המשמש כאתר רחצה לילית לחבר'ה הצעירים...), וממנו נמשכים מים להשקיה.

 

חגי הרטוב

 

עין צורים

 מים מים מים מים בששון... 

 

קולטים שיטפונות

מקורות המים:     מים שפירים

                           מי שפד"ן

                           מי קולחי אשקלון (מיש"א)

                           מי שיטפונות – מאגר עין צורים

 

מקורות מים יחודיים:

לעין צורים  יש מאגר לקליטת מי שיטפונות. האתר, שממוקם על נחל לכיש נבנה בסוף שנות השבעים, ושוקם ונאטם בשנית באמצע שנות התשעים.

עין צורים חברה באגודת המים מיש"א, הקולטת את ביוב העיר אשקלון למאגר גדול בצומת גבעתי. באגודת המים חברים ישובי הסביבה, והיא מנוהלת ע"י שלמה ריינר, חבר עין צורים.

 

מי שפד"ן – לעין צורים שטח חקלאי באזור נתיבות, אך לצערנו טרם הושלם קו השפד"ן עד שטח זה. מי השפד"ן משמשים אותנו להשקיית מטעים ושטחי חקלאות נוספים בשטחי החקלאות של עין צורים.

 

בשנת 2008, הושת עלינו קיצוץ בשיעור 30% ביחס למכסה שהוקצבה לנו בשנת 2007.

 

מוני מים וחיובי מים

לחברים אין מוני מים בבתים (בדיון)

מוני מים יש לתושבים ולענפי המשק השונים (יצרני וצרכני). ורק הם מחוייבים עבור המים.

                                                                                                        

 

                                                                                               אלי דאובה

                                                                                                        

 

 

              

 

 

עלומים

מים מלוחים

 

מגדלים גזר ותפוחי אדמה בשטחים מרוחקים

מקצצים בהשקיה בנוי

 

מים הם המצרך החיוני והחשוב לנו, שנמצא בחוסר מתמיד לאורך שנים.

כידוע, ענף גידולי השדה בעלומים הוא הגדול והבסיסי לקיומנו, ו המים הם התשתית להצלחה..

גידולי השדה בעלומים מושקים ע"י מי שפד"ן שגם בהם יש מחסור גדול, עד כדי כך שהשנה נדרשנו לנדוד לשטחים רחוקים לגידול מירב הגזר, וכן חלק מתפוחי האדמה שלנו. זה גרם לעלייה ניכרת בתשומות הגידולים וכתוצאה מכך, לפגיעה בהכנסות .

צרכנים נכבדים נוספים הם הפרדס והמטע, וכיוון שכעצים נמצאים בעדיפות ראשונה להשקיה, נופלים רוב הקיצוצים על גידולי השדה.

לרשותנו באר מים מליחים, שכבר מספר שנים אינה בשימוש בגלל רמת מליחות גבוהה מאד, אולם עקב המחסור במים, תכנס גם היא לפעילות חלקית בשנה הבאה . יתר על כן, השנה השקענו סכום כסף גדול בהקמת מט"ש [מתקן טיהור שפכים], שנותן פיתרון לגידולי החוחובה.

המים בתוך הקיבוץ הם שפירים ומשמשים גם את הרפת ואת הלולים

הנפגע העיקרי מן המצב הקשה בתוך המשק הוא הנוי שנדרש לקצץ בהשקיה ולהשקות רק בשעות הלילה.

 

כולנו תפילה לבורא עולם שיענה לתפילתנו

משיב הרוח ומוריד הגשם.

 

השקיה עלומים.

קבוצת יבנה

על נהרות אשדוד

איפה אפשר לשתות בקבוצת יבנה מים באיכות משופרת?

מהיכן שפע המים לגידולי החקלאות?

והיכן מסתתרת באר א'?

 

 

 

מים שפירים

מקורות המים השפירים, בקבוצת יבנה מתבססים על הפקה עצמית מבארות שבבעלות הקיבוץ. כיום ישנן שלוש בארות פעילות. בשנה האחרונה קיצצה רשות המים במכסת המים השפירים, כך שבשנת 2008 הקצבת המים קטנה ממה שצרכנו בפועל בשנים 2006-2007, שהיא למעשה מנת הברזל של הישוב (אוכלוסיה ובע"ח). מחוסר ברירה, עשינו מאמצים לצמצם את צריכת המים על ידי צמצום השקיית שטחי נוי וייעול השימוש במים ברפת. כמו כן הגברנו את מודעות הציבור לצורך בחסכון במים. היות שאיכות המים בבארות הולכת ויורדת, בעיקר עקב עלייה במליחות המים, נכנסה קבוצת יבנה למסלול של רשות המים לטיוב מי בארות. בעלון הקיבוץ מראיין שמשון גוטליב את יובל נחליאל, וכך הוא מדווח: "איכות מי הבארות שלנו פוחתת במשך השנים. הנזק מצטבר בגלל דלדול מקורות המים ובגלל שאיבת יתר. יש לכך השלכות על רמת המליחות ועל הטעם, שזה עניין של טעם. כתוצאה מהמצב שנוצר, כבר היום המים לדוד הקיטור ולמפסטר במפעל השימורים, הם מי מקורות, המגיעים מגבעת וושינגטון. מים שהם באיכות גבוהה, עם פחות משקעים שגורמים לנזק בצנרת. המים מולכים בצנרת שהונחה לפני כשנה כצנרת חירום, עד לחיבור של חברת מקורות בגבעת וושינגטון. מי שרוצה ליהנות מהמים האלה, "מי בבא –יובלי",  יכול לשתות אותם, תתפלאו לשמוע, בברזי נטילת הידיים בחדר האוכל הדרומי. למה דווקא שם? תשאלו את יובל. אפשר גם למלא שם בקבוקים. אלה מים באיכות טובה יותר ובמחיר גבוה יותר."

 

מים מושבים

באשר למים המושבים, פה בהחלט "ראינו את הנולד". מזה כעשרים וחמש שנים ואף יותר, מנצלת קבוצת יבנה את מי הביוב של אשדוד להשקיית כל שטחי הגד"ש והמטעים. בעשור האחרון גדלה אשדוד, והיא היום העיר השישית בגודלה במדינת ישראל (כרבע מיליון תושבים). על כן, נכון להיום, לחקלאות הצומח אין מגבלת מים. הצפי לעתיד הוא שמרבית הגידולים החקלאיים בארץ יתבססו על השקיה בקולחין, ואז גם המים המושבים יסופקו תחת מכסות.

ניצול מי הקולחין של אשדוד נעשה במסגרת אגודת מים, שחבריה הם: יבנה, בני דרום, ניר גלים וחפץ חיים. השימוש במים מושבים מגביל את הבחירה שלנו לגידולים שמתאימים להשקיה זו,  אך בעתיד מתוכנן להקים מתקן טיהור מים, שיאפשר השקיה בלתי מוגבלת לכל הגידולים.

 

זיכרונות

פעם היה הרבה יותר קשה... בעלון קבוצת יבנה, ראיין רמי עפרוני את מיכה בית אריה:

"אותי העבירו מרודגס ליבנה בשנת תש"ב (1942). הייתי כבר בן 6, לקראת הכניסה לכיתה א'. באותם ימים הייתה ביבנה רק באר מים אחת, היא באר א'. קשה למצוא אותה היום, כי ממש מסביב לה נבנתה המדגרייה, שלב אחר שלב, כשהבאר במרכז.

אני זוכר שאת המנוע של הבאר הפעילו בעזרת טרקטור גדול שעמד לידה, וממנו הוציאו חגורה עבה וחזקה שהייתה מחוברת בצידה השני למנוע של הבאר. כאשר הניעו את הטרקטור, החגורה הסתובבה והניעה את הבאר. המים שעלו מן הבאר, באר א', נדחפו כלפי מעלה, והגיעו למיכל ענק שעמד לא הרחק מהמקום שבו ניצב היום מגדל המים שלנו, ריק ומיותם. אני זוכר שאז החלו בחפירה וביציקה של יסודותיו של המגדל. עם הרחבת הגידולים והשטחים, היה מחסור במים, והחלו בקדיחתה של באר ב', בכניסה לקיבוץ בפתח משק הילדים הנוכחי. היה זה בימים שלפני מלחמת השחרור, שנת תש"ז (1946) ואותנו, הילדים הקטנים, לקחו מפעם לפעם לראות את מלאכת הקידוח מקרוב, והמראות נחרטו בזיכרוני: שני בריונים בגוף שזוף, חשוף ושרירי, אוחזים את ידיות המקדח הענק ומסתובבים סביבו תוך כדי קידוח.

אחת לכמה דקות היו מעלים את המקדח, ובדפיקות פטיש ענק היו מפילים ממנו את האדמה והחול שהצטברו. כך היו חודרים לאט-לאט פנימה. בכל פעם שנתקלו בשכבת סלע, היו מחליפים את המקדח, ובעזרת המנוף הגדול היו דופקים וחובטים בסלע עד שהצליחו לחדור ולהמשיך הלאה.

כשהגיעו סוף-סוף למים והם פרצו החוצה, הייתה שמחה רבה בכל הקיבוץ, והקריאה: "מצאנו מים! מצאנו מים!" חזרה ונשמעה."

                                                                                       

 

מישאל חיות, רמי עפרוני, שמשון גוטליב

שדה אליהו

התאיידות גבוהה

מי קידוחים ומי מעיינות

קיצוצים וחיסכון

 

 

מקורות המים של קיבוץ שדה אליהו מבוססים על מי קידוחים ועל מי מעינות מתוקים ומלוחים.

צרכני המים הגדולים הם המדגה והגד"ש.

רוב מכסת המים של הקיבוץ מגיעה ממי מעינות מלוחים, שמתאימים למדגה ולחלק מגידולי השדה והמטעים.

עבורנו, כקיבוץ ששוכן בעמק שבו אקלים חם ויבש עם התאיידות גבוהה, כל קיצוץ במכסת המים, בעיקר במים המתוקים, הוא משמעותי.

נכון להיום, עומדת מכסת מי הקידוחים על 30% ,ומי המעיינות על 60%.

בעקבות המחסור במים, נאלצנו לנקוט במספר צעדים בשנה שחלפה:

  1. בחודשי ההשקיה העיקרים, מאי ויוני, קיימנו ישיבות תיאום בין הצרכנים השונים אחת לשבועיים.
  2. העברנו חלק מגידולי הגד"ש והתמרים להשקיה במים מלוחים, שמשמעותה פגיעה בגידולים והמלחה של חלק מהקרקעות.
  3. דחינו זריעת סיטריה (דגן קייצי), כדי לאפשר מילוי של בריכות דגים.
  4. שמירה על מה שנותר ממכסת המים המתוקים לטובת הגדלת זריעות סתיו של תבלינים, עקב קושי בהשגת חלקות לגידול תבלינים עבור מפעל התבלינים.
  5. הכנת תוכנית זריעה מינימלית, המתבססת על המכסה המקוצצת, לקראת השנה הבאה, אם אפשרות לשינוי בתקווה לחורף גשום יותר.
  6. מבצעים השקעה לניצול מי השטיפה של מפעל התבלינים לטובת השקיה.
  7. מעבר ממי קידוחים למי מעינות בהשקיית דשא בתוך המשק והפחתה ככל שניתן בהשקיית הדשאים.
  8. פרסום הנחיות לחיסכון במים בבתי החברים ובחצר המשק.
  9. מפגש הסברה עם הגנים ובתי הילדים לחיסכון במים. אחת הילדות (בת 4) שהשתתפה במפגש ביקשה מאימא לסגור את הברז במקלחת בזמן הסיבון.

 

שנזכה כולנו לשנה גשומה שיתמלאו כל מאגרי ארצנו.

 

איל לב – מרכז משק שד"א

שלוחות

"שִׁפְעַת רְבִיבִים"

מצמצמים בגידולים

עוברים להשקיה במי מדגה מלוחים

ממשיכים בגידולי החורף כדי להבטיח אספקת מספוא לרפת

 

בימים אלה של תחילת עונת הזריעה של תבואות החורף, עת אנו חשים באוויר את ערפילי הסתיו, נכון לסקור, ולו בקצרה, את משק המים בשלוחות.

מקורות המים של שלוחות, בדןמה לאלה של כל ישובי העמק, עיקרם במעיינות הנובעים לרגלי הגלבוע, בין מתוקים ובין מלוחים, בתוספת קידוחים - בארות שנקדחו בשולי ההר. ברצוני לסקור את המקורות ואת מצבם כיום.

המעיינות המתוקים: שפיעתם פחתה  בכ- 40% מהרגיל .

המעיינות המלוחים: מצבם קצת יותר טוב .

מי קידוחים: מכסתם קוצצה ב – 40% וקבלנו הודעה על קיצוץ של 10% נוספים .

כל עודפי מי המעיינות נשלחים למערכת מאגרים דו תכליתיים, המשמשים לגידול דגים ולהשקיה. מערכת זו נבנתה כך שתמנע שפיכת מים בעת פירוק המאגרים .

 

בעקבות מצב המים החלטנו מספר החלטות:

לא לגדל גידולי גד"ש באביב, למעט מספוא לרפת .

להשקות את התמרים במי מדגה מלוחים .

להשקות את כל הדשאים במי מדגה מלוחים ולצמצם בכמותם.

להשקות את הפרדס במים נחותים של 600 מ"ג/ליטר כלוריד ולייבש את המנגו.

הותקנו מדי מים על קווי מי השתייה של ענפי הייצור ושל הצרכנים הציבוריים הכוללים: קיטור, חדר אוכל.

 

התוכנית לעונות הקרובות:

גד"ש – לזרוע בעיקר תבואות החורף, על מנת להבטיח אספקת מספוא לרפת, ואת גידולי האביב לזרוע בהיקף מצומצם.

בכל יתר ענפי הצומח הוחלט לא לשנות דבר, ולקבל החלטות בהתאם להתפתחויות .

מדגה – להיערך לצמצום במים בכלל, ובמים חמים בפרט.

 

ומבט אישי: בעבר היינו נושאי הדגל של הקדמה  בחקלאות, אך דרכנו במקום. לא השכלנו להטמיע את הטכנולוגיה של החממות על כל היבטיה. יתרון החממה הוא בתמורה הגבוהה יותר לכול קוב מים, דבר החשוב בימים כתיקונם, ועל אחת כמה וכמה בימים של מחסור במים.

 

לסיום אצטט משירו של רבי שלמה אבן גבירול "שפעת רביבים", הנאמרת אצל יהודי המזרח בפתיחת תפילות הגשם בשמיני עצרת:

 

          "שִׁפְעַת רְבִיבִים יוֹרִיד מִזְּבוּלָיו
           לְחַיּוֹת זֶרַע וְלָתֵת פְּרִי יְבוּלָיו
           מְטַר יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ יוֹרִיד עִם אֲגָלָיו
          הֱיוֹת דָּשֵׁן וְשָׁמֵן כָּל פְּרִי עֵץ וְעָלָי"

 

נתן סימון

חסר רכיב