תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

ליל הבדולח

23/11/2008
עמודים תשרי מרחשוון תשס'ט (727) 1
התנפצות התקווה
70 שנה ל"ליל הבדולח"
שלמה סמסון

הייתי אז נער בן חמש עשרה, בעיר לייפציג,
גרנו בדירה שהייתה מרוחקת כמה מאות מטרים מכנסיית "תומאס"
ומבית הכנסת המפואר שלנו
שלמה סמסון, על ימים חשוכים ובתי כנסת שהיו ואינם



אור ליום ט"ז מרחשוון (9 בנובמבר 1938 למניינם), יימלאו שבעים שנה ל"ליל הבדולח", שהיה כעין יריית זינוק רועמת למאורעות השואה. באותו לילה ולמחרת, נשרפו בגרמניה כ-250 בתי כנסת, ורבים אחרים נחרבו.

לבנים חרוכות
הייתי אז נער בן חמש עשרה, בעיר לייפציג, שבה חיו לפי מפקד האוכלוסין של שנת 1925 מעל 13,000 יהודים. רבים מהם הצליחו להגר בשנים 1939-1933. מספר הנספים בשואה שנשלחו, רובם אל גטו ריגה, בטרנספורטים שיצאו מלייפציג, הוא כאלפיים נפש – ביניהם רבים מקרובי משפחתי הי"ד. עובדה מעניינת היא, שלא היה ביניהם אפילו אחד מבני גילי, או מחבריי בבית הספר ובתנועת הנוער, שעלה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער או שהיגר עם משפחתו. אבל צריך לשים לב לכך שבנתון חיובי זה לא כלולים אלה שנתפסו מאוחר יותר על ידי הנאצים, בארצות הכבושות שאליהן נמלטו, ורבים מאלה אכן ניספו בשואה.
גרנו בדירה שהייתה מרוחקת כמה מאות מטרים מכנסיית "תומאס", המפורסמת בכך שמנהלה המוזיקלי היה יוהן-סבסטיאן בך, שניגן שם בעוגב - מחד, ומבית הכנסת המפואר שלנו - מאידך. בית הכנסת, שהיה קיים שש עשרה שנה בלבד, התנהל בהנהגת הרבנים, הרב ד"ר אפרים קרליבך זצ"ל, שעלה לארץ בשנת 1935, ויורשו בתפקיד, הרב ד"ר דויד אוקס זצ"ל, שגם הוא ורעייתו גרדה זכו לעלות לארץ ולהיות פעילים בחינוך הדור כאן במשך שנים רבות. בית הכנסת שלנו, כמו גם בית הכנסת הגדול של הקהילה הליברלית, שבו היו מנגנים בעוגב, עלו באש ולא נותרו מהם אלא לבנים חרוכות.
במודעה שהופיע ביום 15.11.1938 בעיתון, הוצעו למכירה 200,000 לבנים מכוסות טיח, משני בתי הכנסת ב"מחיר מציאה" בסך: 15 מארק לכל אלף – ובסך הכול 3,000 מארק.

לעומת שני בתי הכנסת הגדולים, שפר חלקו של בית הכנסת שהוקם בשנת 1904 על ידי יהודי קהילת ברודי (Brody), שהתיישבו בלייפציג. בית כנסת זה היה ממוקם בבנין מגורים בן ארבע קומות; עזרת הגברים הייתה בקומת הקרקע, ועזרת הנשים בקומה הראשונה. מעל בית הכנסת, בשתי הקומות העליונות, גרו משפחות. לא ידוע לי אם היו אלה יהודים. בית כנסת זה אמנם נהרס, אך שוקם ושופץ למלוא תפארתו בשנת 1988. מאז הוא משמש כבית כנסת יחיד בקהילה שהוקמה על ידי 30 אנשים בשנת ,1945 ומונה היום מעל אלף נפש, רובם מיהודי חבר העמים.
העובדה הידועה פחות, אף כי חמורה יותר, היא הריגתם, ללא הבחנה, של מספר יהודים ב'ליל הפוגרום', כפי שהאירוע מכונה היום בגרמניה. (הם מנמקים זאת בכך שהביטוי 'ליל הבדולח' הוא "נחמד מדי" וחסר משמעות באזני הדור של היום).
מן המסתור להכשרה
במשך מספר ימים לאחר הפוגרום, נעצרו כ- 600 גברים יהודים ונשלחו למחנה הריכוז בוכנוולד הידוע לשמצה. גם בדירתנו הצנועה, שבה נכחו באותו זמן סבתי, אימי, אחי בן ה-12 ואני, השתוללו הפורעים ושברו מכל הבא ליד, אך עזבו די מהר, כדי למצוא דירות מפוארות יותר. בגלל החשש שיבואו לקחת אותי,כיוון שהייתי בגבול הגיל הרלוונטי, הסתתרנו במשך שבוע ימים אצל מכרים בעלי אזרחות ארגנטינאית, שהציגו את דגל ארגנטינה על דלת דירתם. ימים אלה עברו במתח, אך ללא הפרעה.
כעבור שלושה שבועות, יצאתי מגרמניה להכשרה בהולנד שבה הייתי במשך כשנה וחצי – אזרח חופשי במדינה חופשית. ההמשך מתאים יותר לגיליון שיהיה מונח לפניכם בעשרה בטבת.

שלוחות



חסר רכיב