תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

חי בסרט

18/08/2008
עמודים מנחם - אב תשס"ח 725 (9)
חי בסרט
נחום לנדאו – יוצר סרטים

תוכנית הסרט של הדר בשן נשמעה לי הזויה במיוחד
וגרוע מכך, משעממת להחריד
מה גרם לנחום לנדאו, להיכנס להרפתקה של הפקת "במטבח של פריימן"?
שיחה עם יוצר

נחום לנדאו, בן וחבר סעד, נשוי לעדית לבית זמורה, בת שדה אליהו, אב לשמונה - הוא המפיק החתום על הסרט "במטבח של פריימן".
נפגשתי עם נחום במשרדי "עין טובה" הפקות, חברת ההפקה שהקים בסעד, לשיחה על 'במטבח של פריימן', על עשיית סרטים בכלל ובקיבוץ בפרט.

איך הגעת לעשיית סרטים בכלל ול'פריימן' בפרט?
בגיל 34, אחרי שעסקתי בחינוך ובחקלאות (בהנאה רבה), היה נדמה לי שאני יודע מה אני רוצה לעשות "כשאהיה גדול' – סרטים. מסיבות טכניות, נח היה לי ללמוד במכללת ספיר, שהיא קרובה מאוד פיזית, אף אם רחוקה בתפיסה הפוליטית והרעיונית. בכל אופן מצאתי שם פתיחות וקבלה, ושליחות להביא קול אחר לעולם הקולנוע.
הדר בשן, במאית הסרט,שכנתם של משפחת פריימן, הגיעה אלי דרך המכללה. התוכנית שלה נשמעה לי מחד הזויה ביותר (באותו זמן כבר נדרשו אישורי כניסה לגוש קטיף, גם לי וגם לצלם) ומאידך משעממת להחריד. בנוסף היה הקושי האוביקטיבי של הפינוי או בלשונה של הדר "הגירוש": כיצד תוכל אמא לשבעה, תושבת נווה דקלים להתפנות לסרט?
תשובותיה של הדר שכנעו אותי להצטרף אליה למסע המיוחד הזה. הדר הסבירה שהזוג פריימן הוא מדהים ואין סיכוי שהסרט יצא משעמם. עוד הסבירה שהסרט הזה הוא עבורה (וגם עבור משפחת פריימן) תהליך תרפי להתמודדות עם המציאות המסובכת.
על אף החלוקה שעל פיה הדר היא הבמאית ואני המפיק, זהו סרט של שנינו. יש בינינו הערכה הדדית והייתי שותף בעצה גם בבימוי ובעריכה. את הסרט ערך שכן שלנו, קובי פלומניק (כפר עזה), שהוא חילוני ושמאלני, והוא דאג לכך שהסרט לא יברח למקומות תעמולתיים.
הסרט מדבר אל כולם, והוא סרט על התמודדות זוגית ואישית."גם קובי העורך, וגם ליאור כהן הצלם, שעשו עבודה נפלאה, הם בוגרי המכללה בספיר, ולמעשה כל ההפקה הזו היא של בוגרי המכללה.

הסרט הוקרן בפסטיבל ירושלים, זכה בפרס בפסטיבל בינלאומי לסרטי נשים ברחובות, הוא מתמודד עם עוד 4 סרטים על התואר 'סרט ביכורים' ב'תחרות פורום היוצרים הדקומנטרים', ואף עלה לשלב השני בקטגורית הסרט התיעודי באוסקר הישראלי.
למרות כל זאת, עדיין לא נמצא למרבה הצער גוף שידור שמעוניין לחתום עם יוצרי הסרט.
נחום מעלה נקודה כאובה – מלכודת הריטינג - המשפיעה על איכות החומרים המשודרים כיום. חברת שידור מוכנה להוציא מיליונים על תכנית ריאלטי אך אינה מוכנה להוציא 30,000 דולר לסרט איכותי. יש כאן תסכול גדול.
עם סרטי הקודם - 'ילדים בשלט רחוק', שזכה במקום השני בתחרות הסטודנטים בדוקאביב 2004 – אני רץ כבר ארבע שנים בהקרנות והרצאות בכל הארץ, ועדיין אין מי שישדר אותו...

מה יותר טוב; במאי או מפיק? איך חיים מסרטים?
אני מאמין שצריך להתמקד – אני מתמקצע בבימוי ובהפקה (בתקופת הלימודים התמחיתי גם בצילום ובעריכה). במאי הסרט התעודי צריך למצוא את הסיפור ואת הדרך והזוית לצלם אותו. הבמאי הוא המנצח על התזמורת מצד האמנות והתוכן, המפיק הוא המנצח האחראי על הצד הארגוני.
המפיק הוא האבא של הפרויקט, והוא אחראי על גיוס משאבים כספיים ואנושיים. ישיבתנו בפריפריה בהחלט מקשה על עבודתי כמפיק.
לא קל לחיות מסרטים. סרט כמו פריימן עולה 250-350 אלף ₪. צריך למצוא גופים תומכים כמו קרנות (פניה אחת מתוך עשר נענית), וגופים מסחריים שיש להם ענין, ואם מצליחים למכור סרט לגוף שידור, זה עוזר. יש גם תחומים כמו סרטים מוזמנים (סרטי תדמית, סרטי זכרון וכו') שעוזרים להשאר ברצף של עשייה.
תחום נוסף הוא ההרצאות. אני מסתובב עם הסרטים בקיבוצים, בקהילות, בבתי ספר ועוד, מספר על הולדתו של הסרט ומעמיק בדיון על הנושאים החברתיים והערכיים של הסרט. לאחרונה הקרנו את הסרט "במטבח של פריימן" לפורום של מפקחות בכירות לנושא 'מעמד האישה'. בתום הסרט היתה דממה, ואז קמה אחת הנשים ואמרה: "אני רחוקה פולטית, רעיונית וכו' – אבל, כואב לי פה" והניחה ידה על הלב. "אולי אם יבינו מה קרה שם לאנשים ומתוך הזדהות עם הכאב, נוכל לאחות ולו במעט את הקרע שנפער בישראל בקיץ 2005."


כיוצר - מה חשוב לך בסרט?
הדבר המרכזי עבורי הוא ליצור סרט עם אמירה פנימית ערכית שצומחת מתוך העולם הפנימי שלי. סרט כזה יכול להיות מוקרן בכל מקום, לכל המגזרים, ואני מקווה להצליח בכך לגרום לשינויים קטנים בתוך החברה.



חסר רכיב